פרי צדיק, שמיני י׳Peri Tzadik, Shmini 10
א׳וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה. ולא כתיב שבע שבועות תמימות וכמש"נ בפ' ראה שבעה שבועות תספור לך, הורה לנו הכתוב שעיקר הספירה שהוא לטהרנו מקליפותינו ומטמאותינו שע"ז נצטוינו לספור ז"פ ז' שהוא מזוקק שבעתיים בכל מדה ומדה העיקר הוא בשבת, דהשבת הוא מכניס הקדושה בכל ו' ימי המעשה וכמו שמצינו בשעת הבריאה דכתיב וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב וגו', ונדרש בב"ר (פ' ט') על כל ההיפוך מהטוב, ואיתא שם עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו, וזה היה בזמן תוספת שבת שהקב"ה שיודע עתיו ורגעיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה כמ"ש (ב"ר פ' י') ואז היה זמן תוספת שבת וראה אז השי"ת כל מעשי ו' הימים שהוא טוב מאד, כן אדם הראשון שהיה לו שבת מקודם ואחריו ו' ימי המעשה שהשבת הכניס קדושה לו' ימי המעשה היינו שמתקן כל ימי המעשה, ואף שנחשב ג' דבתר שבתא וג' דקמי שבתא כמ"ש (בגיטין ע"ז.) מ"מ השבת מכניס קדושה לכל ו' הימים שאחר השבת. וכן מברר ימי המעשה שלפניו ושל אחריו איך שחל השבת בתוך ימי הספירה. ושבוע הראשונה הוא כנגד מדת החסד הוא לברר מדת אהבה וחמדות שלא יהיו המדות עוה"ז, ואז המצוה שאור לא ימצא בבתיכם שלא יהיה שאור שבעיסה. וחכמים ראו לאסור אף יום ח' בחמץ וכל ז' ימי ספירת החסד אסורים בשאור וחמץ שלא ימצא בנו הנאת וחמדת הגוף שהוא שאור שבעיסה שהכניס הנחש הנאת הגוף באכילה שהיה ראשית הקלקול. וע"ז הבירור בשבת שהאכילה בקדושה ומברר כל הימים במדת החסד. ואחר כך שבוע ב' שהוא מדת הגבורה, היינו להוריק כל הרע מלב כסיל לשמאלו, שעיקר הקליפות הקנאה ותאוה והכבוד שהם שורש ג' העבירות ע"ז ג"ע ושפ"ד והם שלשתן אש, דקליפת הקנאה מפורש בקרא וחמתו בערה בו. וקליפת התאוה גם כן מצינו (קידושין פא.) נפיק מני' כי עמודא דנירא וכו' ובפסוק גם כן נאמר (הושע ז') כלם מנאפים כמו תנור בוערה מאפה וגו', והגאוה הוא גם כן אש שעולה למעלה. וכפי מה שאמרנו שקליפת הכבוד הוא כנגד ע"ז שהיה ראשית הסתת הנחש והייתם כאלקים ובע"ז גם כן מצינו (יומא סט:) דיצרא דע"ז נפיק אתי כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים כו', וע"ז הבירור בשבוע זו של מדת הגבורה שהיא אש שלמעלה. אש אכלה אש (כמ"ש שם כא:) שהוא לבטל אש של יצר הרע מג' קליפות הנז', ושבת ש' בת דמתעטרא באבהן כמ"ש בזה"ק (ח"ב ר"ד א'). ואיתא בזוהר הקדוש (פ' זו מ' א') ובמה באשישות אילין אינין אבהן דאינון אתמליין כו' והיינו דכל האבות נקראו אש, דאברהם אבינו ע"ה אף שהיה מדת אהבה כמש"נ זרע אברהם אוהבי. והיה מרכבה למדת החסד. מכל מקום בנסיון העשירי כתיב עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה דשלימות האהבה הוא רשפי אש ואש מבית לידי יראה וזהו יראתי מתוך שמחתי (כמ"ש סא"ר רפ"ג) וגם באהבה מצינו כי עזה כמות אהבה וגו' רשפי' רשפי אש שלהבת יה וגו', ויצחק אבינו ע"ה היה מדתו פחד יצחק והיה מרכבה למדת גבורה, שהוא אש אכלה אש ויעקב אבינו גם כן מצינו והיה בית יעקב אש, ולכן נקראו כל האבות אש, וזהו אשישות דאינון אבהן, וכמ"ש במ"ר (שה"ש) אשישות בב' אשות אש שלמעלה ואש שלמטה כו' באשות הרבה כו' מפרש אשישות מלשון אש, והם כנגד ג' קליפות אלו. דאברהם אבינו ע"ה עשו שהוא שונא דמו של אדם בגופו, כמ"ש (ב"ר פ' ס"ג) ובאברהם אבינו ע"ה נאמר (בב"ר פ' מ"ט) אהבת צדק אהבת לצדק את בריותי כו', ויצחק אבינו מדת פחד יצחק כנגד קליפת התאוה, ויעקב אבינו כתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא, וכ"מ שנזכר דל עני ואביון בישראל מדבר כמ"ש (ב"ר פ' ע"א) והוא כנגד קליפת הגאוה והכבוד (וכמו שנת' במ"א) ושלשתן אש וכאמור, ולכן בשבת שמשיג הישראל בהג' סעודות קדושת הג' אבות יוכל להתברר במדת הגבורה שהוא אש של מעלה, להתגבר להיות אש אכלה אש היצר הרע מג' הקליפות שנקראו אש כאמור, להתטהר ולהתקדש בקדושתך העליונה:
1