פרי צדיק, שמיני ג׳Peri Tzadik, Shmini 3
א׳האריז"ל סידר ג' הסעודות נגד קדושת האבות סידר זו ליצחק אבינו ע"ה, ובבוקר לאברהם אבינו ע"ה שלא כסדר תולדתן, אך בזוהר הקדוש פ' זו (לח א). כי מעולם המה דכד ברא קוב"ה עלמא נטל יצחק וברא בי' עלמא. חמא דלא יכיל למיקם בלחודו נטל אברהם וקיים בי' עלמא כו' א"ת בהברא"ם אלא באברה"ם, חמא דבעיין קיומא יתיר נטיל ליעקב ושתיף לי' ביצחק וקיים עלמא הה"ד ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים, והיינו דיעקב מרכבה לשם הוי"ה שנקרא שמש וכ' כי שמש ומגן ה' ויצחק מרכבה לשם אלקים פחד יצחק, והוא מ"ש בפירש"י (ר"פ בראשית) בתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכ' ביום עשות וגו' אך שם זכר מדותיו של הקב"ה. וכאן שכ' נטל ליצחק צריך פירוש. גם איזה רמז יש להזה"ק ע"ז, בשלמא על אברהם נרמז בהברא"ם וכ"כ (בב"ר פ"ב) בהבראם בזכות של אברהם אבל יצחק לא נרמז כלל בבריאת שמים וארץ, אך בענין עפמ"ש (שבת לא:) לא ברא הקב"ה את עולמו אלא שייראו מלפניו שנאמר וה"א עשה שייראו מלפניו, וכן (סופ"ו דאבות) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. והכל א' שתכלית הבריאה היה שיתפשט כבוד מלכותו ית"ש ומלך שתהא אימתו עליך (כמ"ש קידושין לב:) וזהו מדת יצחק אבינו ע"ה כמ"ש פחד יצחק ומדתו צמצום. וכן לא מצאנו שגייר יצחק גיורים רק ברמז כמ"ש (ב"ר ר"פ וישב) אברהם גייר גיורים כו' יעקב גייר גיורים כו' ביצחק לא שמענו והיכן שמענו כו' מגורי אביו מגיורי אביו, והיינו כיון שראה שכל הגרים שגייר אברהם אביו שלפי מדתו רצה להכניס כל העולם תחת כנפי השכינה, ובחייו שמרו ברית אברהם אבל אחר פטירת אברהם חזרו לסורן והפרו ברית (ועי' פדר"א פ' כט) ואין אמונה בעבדים כי כל עבדים שנמלו עם אברהם לא נתקיימו לא הם ולא זרעם בישראל וכ"ש שאר הגרים לכן יצחק לא רצה לגייר גיורים רק אחד או שנים שע"ז נרמז מגיורי אביו והיינו מי שהכיר בו שהוא יר"ש וישאר הוא וזרעו כו', וז"ש נטל יצחק וברא בי' עלמא, בזכות יצחק שמדתו היראה והפחד וזה היה תכלית הבריאה כמפורש והא' עשה שייראו מלפניו לכבודי בראתיו, אך ראה שלא יוכל להתקיים שלפי מדתו לא יהיה רק מעט מזעיר שיכירו כח מלכותו. נטל אברהם וקיים בי' עלמא. שהוא רצה להכניס כל העולם שיכירו כח מלכותו. וזש"נ עולם חסד יבנה מדתו של אברהם אבינו ע"ה כמש"נ חסד לאברהם וז"ש בהבראם באברה"ם, חמא דבעין קיומא יתיר, היינו שראה שיקלקלו אחר מות אברהם ונראה שאף בחיי אברהם אבינו ע"ה לא שמרו כל הגרים כל תורת אברהם, ואף ז' מצות לא קיימו כלם שהרי לא חשוב (פ"ה דאבות מכ"ג) בתלמידיו של א"א רק ג' מדות טובות, ולמה לא אמר שתלמודיו של אברהם אבינו קיימו התורה או עכ"פ ז' מצות ב"נ, אך גם תלמידי א"א לא שמרו כל התורה כמוהו ואף ז' מצות ב"נ. רק עכ"פ לא היו משוקעין כ"כ בג' ראשי הקליפות הקנאה והתאוה והכבוד וזהו שחשב עין טובה נגד קנאה ורוח נמוכה נגד כבוד, ונפש שפילה נגד ק' התאוה, וממילא לא היו פרוצים כ"כ והיה פחד ד' עליהם מה שאין כן תלמודי בלעם הרשע שפרץ גדרן של או"ה (כמ"ש מ"ר ופירש"י בלק) למדו ממנו להיות עין רעה קנאה. ורוח גבוה גאוה, ונפש רחבה תאוה, וז"ש מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם ויותר היה שייך לחשוב בין תלמידי משה לתלמודי בלעם שהיו בזמן א', אך זה לא שייך כלל לשאול שהגרוע שבישראל אין לו שום שייכות לשאול עליו מה בין, אך תלמודי א"א גם כן לא היו כהוגן, ואחר מותו חזרו לסורן, רק מי שמת בחייו נחל עולם הבא (ונת' במ"א). ואברהם אבינו ע"ה לפי מדתו הסתפק בכל מה שיוכל להכניס בלב הבריות, וזה היה קיום העולם שנ' עולם חסד יבנה היינו דאף שלא היו כהוגן מ"מ ע"פ מדת החסד נתקיים עלמא, אבל חמא דבעיין קיומא יתיר שיתקלקלו בכל פעם יותר, ועל מה יהיה העולם עומד, נטל לי' ליעקב ושתיף לי' ביצחק שיעקב אבינו היה כלול גם במדת פחד יצחק, והוא זכה שתיקן כל הפגם ופסק זוהמא אצלו שהוליד י"ב שבטים שאין בהם דופי (כמ"ש שבת קמו.) וזה עיקר קיום העולם שיוכל להתקיים אף ע"פ מדת הדין, שכל שהוא מזרע ישראל לא יוכל לעקור שם ישראל ממנו כדאיתא (סנהדרין מד.) אף על פי שחטא ישראל הוא וחשוב שם כל החמורות שאף אם יגבור עונות ח"ו מ"מ ישראל הוא, שהשי"ת מעיד על ישראל שקשורים בשורש בהקב"ה כמ"ש (ברכות יז.) רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד, שמפני שיש מציאות מעכו"ם שהם שורש הרע נכנס ללב ישראל גם כן מה, וז"ש (סוכה נב.) משה קראו ערל, (ונת' במ"א) ובזה יש קיום לעולם אף על פי מדת הדין וזהו קיומא יתיר ושבת תכלית מעשה שמים וארץ, שהוא תכלית הבריאה, מדת מלכות והיראה. ואז היה נייחא להשי"ת בעולמו כמ"ש (ב"ר פ"ט) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו, מש"ה סידר שבת דמעלי שבתא איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה ב) ומיד בתחלת כניסת שבת אימת שבת על ע"ה (כמ"ש בירושלמי רפ"ד דדמאי) וזהו ממדת פחד יצחק. אך היצר הרע יכול לכנוס עוד שלא יהא שומר שבת ח"ו ונצרך לקיום על ידי מדת אברהם אבינו וז"ש (שוח"ט תהלים צ"ב) ומה נברא בשביעי שבת כו' חוזר ומסתכל וכו' וליתן פגם בו ולא מצא אלא כולה קדושה ומנוחה וכו' אחר כך הסתכל וראה שאדם חוטא בו ומתחייב בנפשו אמר גם זה הבל, והיינו שהיצר הרע יכול לכנוס עוד להיות בכלל מחללי'. אך אחר שעבר כל היום בשמירה זוכין לקדושת יעקב אבינו ע"ה בס"נ. ואז הוא קיומא יתיר שיתוקן כל העולם. ומי שזוכה יכול להיות נגאל מכל וכל כמו קודם קלקל אדם הראשון. וכשיזכו לזה רוב ישראל מיד נגאלין:
1