פרי צדיק, שופטים י״אPeri Tzadik, Shoftim 11
א׳הפטורה זו הרביעית מז' דנחמתות הוא כנגד מדת נצח והז' רועים הם מרכבה לז' המדות ומשה רבינו למדת נצח כידוע. והנה יעקב אבינו שמטתו שלימה שאין בה פסולת הוא מרכבה למ' ת"ת שהוא מדת אמת וכתיב שפת אמת תכון לעד. אבל כתיב רק תכון לעד ולא כוננת לעד בהווה רק לעתיד וכמו שא' בזוה"ק (פ' תשא). משא"כ משרע"ה שכוחו הוא שהוריד הד"ת לארץ הוא מרכבה למ' נצח היינו שאין לו הפסק עולמות. (כמו"ש עירובין נ"ד.) והיינו שע"י כח התורה אין לו הפסק כלל אפי' בהווה ג"כ. ולכן נאמר בהפטורה זו ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמור לציון עמי אתה. ובזוה"ק (ח"ג ל"ה א') תנינן כל ב"נ דאשתדל במילי דאורייתא וכו' קוב"ה חפיא עלי' הה"ד ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך ולא עוד אלא דהוא מקיים עלמא וקב"ה חדי עמיה כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא הה"ד לנטוע שמים וליסוד ארץ וכו'. והיינו שמקודם אמר הנחמה מי את ותראי מאנוש וגו' ותשכח ה' עושיך נוטה שמים ויוסד ארץ והיינו שכיון שהשי"ת נוטה שמים ויוסד ארץ פי' בהווה שאף בהווה כל ההנהגה מהשי"ת ונצח של ישראל אין לו הפסק לכן מי את ותראי מאנוש ימות שיבא הבוקר ותראו שהוא רק בן אדם תולעה וכמו שאמרנו. ואח"כ אמר ואשים דברי בפיך שכל אחד מישראל ראוי לזה להיות ממשתדלי באורייתא אם רק יהי' חפץ ה' בו ויהי' צמא לד"ת אז השי"ת מוכן להכניס בו ד"ת. וע"ז אמר ואשים דברי בפיך ואז אתה בעצמך תהי' בבחי' לנטוע שמים וליסוד ארץ כמו"ש בזוה"ק הנ"ל דקב"ה חדי עמי' כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא וכל אחד מישראל ראוי לזה וכמו שא' (במ"ר ברכה) אמר הקב"ה לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא כל מי שמתיירא אותי ועושה ד"ת כל החכמה והד"ת בלבו וכו' יראת ה' היא חכמה וגו'. וכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה כמו שנא' מורשה קהלת יעקב ואיתא (ויק"ר פ' ט') ירותתי גבך וכו' מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב. והיינו שהע"ה מכונים בשם יעקב כמו שא' (ב"מ ל"ג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שבאמת כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ויוכל לזכות להיות מכלל משתדלין באורייתא. ומי את ותיראי מאנוש וגו' כמו שא' (באבות פ"ו) שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת. וזה תנחומין אף בהווה שאין לו הפסק ואף כשהוא בתוך העבודה ואין יכול לעסוק בתורה מ"מ אמרו (שם פ"ג) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות. ומדאמר מעבירין ממנו מכלל שכבר יש עליו העול ואין יכול לעסוק בת"ת מ"מ כשמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו העול. ואמר ולאמר לציון עמי אתה ובזוה"ק שם מכאן אוליפנא דישראל אקרון בשמא דציון דכתיב ולאמור לציון וגו'. והלשון מכאן אוליפנא כונתו על הירוש' (תענית פ"ד ה"ב) ארחב"פ חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה ולאמור לציון עמי אתה. והוא דתלמידי חכמים נקראו בבחי' ציון ע"פ מה שאמרו (ברכות ח.) אוהב ה' שערי ציון וגו' אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה וכו'. וזהו ולאמור לציון עמי אתה דעמי נקראו הת"ח כמו שא' בגמ' (ב"מ שם) הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות וכו'. ואף שכתב באור זרוע דלכן נקראו עם הארץ מלשון גחלים עוממות שאין בהם אור אך כיון דשם מיירי בת"ח ששגגות נעשית להם כזדונות ומשום זה נקראו עם שהם עוממות ואין בהם האור כ"כ ומ"מ נקראו עמי. וכן ולאמור לציון עמי אתה אף מי שאינו מבורר כ"כ עוד מ"מ כשהם מצוינים בהלכה נקראו עמי אתה. ובירוש' (תענית שם) על ג"ד העולם עומד וכו' ושלשתן בפסוק אחד ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמ"ח לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות. דרש הפסוק על תורה ועבודה וגמ"ח ומה שא' אלו הקרבנות ואיך נרמז בפסוק קרבנות. אך הפ' נאמר לנחם אותנו בגלות שאין לנו מזבח וקרבנות גם בזמן המשנה ג"כ כבר לא הי' קרבנות. אך עבודה היינו תפלה ואיתא (בספרי עקב) ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה וכו' וכי יש לך עבודה בלב וכו' וכי יש פולחן בבבל הא מה ת"ל ולעבדו זו תפלה וכו' דתפלות כנגד תמידין תיקנום (כמו"ש ברכות כ"ו:). ואמר התנחומין אלו ע"פ שא' (שמו"ר פ' ל"ח) דברים אני מבקש שנא' קחו עמכם דברים וגו' ואין דברים אלא ד"ת שנא' אלה הדברים וגו' אמרו לו אין אנו יודעין אמר להם בכו והתפללו לפני ואני מקבל. וזהו ואשים דברי בפיך זה תורה שזה עיקר לעמל תורה נברא (כמו"ש סנהדרין צ"ט:) ואף מי שאינו יכול ללמוד מ"מ עכ"פ כל אחד מישראל מתפלל ג' פעמים ביום והוא נקרא עמל שיחה ואין שיחה אלא תפלה (ברכות שם). וע"ז א' לנטוע שמים וליסוד ארץ ארץ הוא מדת מלכות ותפלה הוא כעומד לפני המלך והוא בחי' יראה וכמו שנדרש (שם ט':) הפ' ייראוך עם שמש על תפלה וכן הפ' כי את האלהים ירא על תפלה. ואף מי שהוא בור ואינו יכול להתפלל ג"כ מ"מ יש לו ג"כ עצה ע"י גמ"ח שזה ביד כל אחד מישראל וע"ז אמר בצל ידי כסיתיך והוא ע"פ שא' (ירוש' סוטה פ"ז ה"ד) עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילן של בעלי תורה שנא' כי בצל החכמה בצל הכסף והוא גמ"ח בממונו. ומי שאין סיפק בידו לעשות גמ"ח בממונו יכול לעשות גמ"ח בגופו וכמו שא' (סוכה מ"ט:) גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמ"ח בין בגופו בין וכו'. וזה ביד כל אחד מישראל ואף ריקנין שבך מלאים מצות כרמון (ברכות נ"ז:) וזה שא' בירוש' ולאמור לציון עמי אתה אלו ישראל שכל אחד מישראל מצוין נגד האומות אם בתורה או בתפלה או בגמ"ח. וזה התנחומין בהווה שנצח של ישראל אין לו הפסק עולמות. ובשבת כל אחד מישראל בכלל ת"ח כמו שאמרנו ממה שא' (שבת קי"ט:) מי עדיפת לן מינה. וכל ישראל מצוינים שכל אחד משליך כל עסקיו ומפנה עצמו לד"ת כמו"ש (ריש סא"ר) שבת יעשה כולו תורה וכו' לכן אומרים בשבת תנחומין אלו:
1