פרי צדיק, שופטים י׳Peri Tzadik, Shoftim 10
א׳אנכי אנכי הוא מנחמכם. בתיקונים (תי' ל' ק"ח א') ועוד אנכי דא שכינתא תתאה ורזא דמלה אנכי אנכי הוא מנחמכם ואימא עלאה אנכי לעילא. אנכי אימא תתאה לתתא ועל תרווייהו אתמר ראו עתה כי אני אני הוא. ונראה מהתיקונים דאנכי דא שכינתא תתאה דאמר קאי על אנכי שבעשרת הדברות דמיירי בה לעיל מינה. וברע"מ (פנחס רנ"ו ב') אי' פקודא קדמאה אנכי מסט' דכתר וכו' אנכי בי' כתר ובי' אי"ן וכו' ואי"ן ידוע דהוא בתי' כתר עתיקא סתימאה דכל סתימין כמו"ש בזוה"ק (ח"ב ס"ד ב') ואיך אמר כאן על אנכי דהוא שכינתא תתאה. אך בזוה"ק (ח"ב פ"ה ב') אי' ג"כ אנכי כמה דתנינין בת הי' לו לאברהם אבינו היא שכינתא ודא בת וכו' אמר ג"כ דאנכי מרמז לשכינתא תתאה. וברע"מ הנ"ל מסיים וכתר אתקרי מסט' דאימא עלאה דאדכר לגבה חמשין זמנין יצ"מ באורייתא. שהם כנגד נ' שערי בינה. ואמר עוד ואיהי בת מן בראשית דכלילא עשר אמירן מסט' דחכמה בת י' בחכמה יסד ארץ באבא יסד ברתא. פי' דבתיבת בראשי"ת יש אותיות רא"ש שמורה על כ"ע ואותיות ב"ת שמורה על מ' מלכות דכ"ע איהו כתר מלכות ואות י' מורה על חכמה. ואמר דכלילא עשר אמירן פי' דמדת מלכות כולל כל ע"ס מכ"ע עד מלכות והוא דידוע דאנ"י הוא מ' מלכות כמו שנא' אני ה' שוכן בתוך בנ"י פי' שכל אחד מישראל כשקורא בתורה לשון אני זה מרמז על שכינתא תתאה היינו שהשי"ת בתוך בנ"י ממש. דלשם הוי"ה אומרים בלשון אתה ה' אבל כשאומר בלשון אני ה' זה מורה על בחי' שכינתא ששוכן בתוך לב בני ישראל. והוא אני שבשם אדנ"י וחסר הד' (ונת' במ"א). וכשיש כ' באמצע תיבת אני זה מורה שהוא כלול מכל הע"ס עד כ"ע. גם תיבת אני אותיות אי"ן דכ"ע איהו כתר מלכות. וזה שא' ברע"מ הנ"ל וכתר אתקרי מסט' דאימא עלאה וכו' היינו דע"י תגו של יוד מופיע מכ"ע לחכמה ובינה בסוד הדעת שהוא פנימיות מכ"ע וזה י' שהוא חכמה ובחכמה יסד ארץ באבא יסד ברתא שהוא מ' מלכות והוא יוד שכולל כל עשר אמירן. וזהו מה שא' בתיקונים הנ"ל אנכי דא שכינתא תתאה דאנכי ג"כ קורא כל אחד מישראל בתורה כמו אני הנ"ל ומורה ג"כ על אני ה' שוכן בתוך בנ"י ושייך לומר לשון אנכי. רק דאנכי מרמז שכלול מכל ע"ס עד כ' שהוא מרמז לכתר. וזה שאמר ורזא דמלה אנכי אנכי הוא מנחמכם ע"ד שא' בזוה"ק (לך פ"ז ב') אנכי אנכי הוא מוחה וגו' מ"ט תרי זימני אנכי אלא חד בסיני וחד בשעתא דברא עלמא וכו' דכתיב אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי הוא בגין לאחזאה דלא הוי פרודא בין עילא ותתא. וכ' בנצוצי אורות דחד בסיני מרמז למ' מלכות וחד דבריאת עולם מרמז לבינה. והיינו דאנכי מורה על שכינתא עלאה ג"כ דבינה נקרא אימא עלאה ושכינתא עלאה כמו"ש בתיקונים (תי' מ"ח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא. והיינו דאנכי מורה ג"כ שהשי"ת שוכן בתוך בנ"י כמו אנ"י כנ"ל וכלול מכל וכל שהוא שבת תתאה רק שבת תתאה הוא שאחר שבת יוכל לשוב היצה"ר עוד אבל שבת עלאה שהוא בחי' שכינתא עלאה זה מורה שנגאל מכל וכל שלא ישוב עוד היצה"ר לשלוט בו. וזה שא' בזוה"ק (לך הנ"ל) חד בסיני שאז ג"כ נעקר יצה"ר מלבם (כדאי' במד' שה"ש) ומ"מ אח"כ שב וחזר יצה"ר למקומו וחד בשעתא דברא עלמא כאדה"ר קודם הקלקול דכ' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי כשהיה אדה"ר בג"ע ואז הי' כל העולם כן בלא יצה"ר. משא"כ בסיני הי' רק בישראל כמו שנא' אני אמרתי אלהים אתם וגו'. ואנכ"י אנכ"י הו"א מורה שהוא בתכלית השלימות מכל וכל וכמו שא' בזוה"ק (ח"ב קע"ז ב') הו"א איקרי מאן דסתים ולא שכיח הו"א מאן דלא אזדמן לעינא. הו"א מאן דלא איקרי בשמא. וזה שא' בזוה"ק (לך שם) היא בגין לאחזאה דלא הוי פרודא בין עילא ותתא דהיינו בין שכינתא עלאה ותתאה שמורה שלא ישוב היצה"ר עוד לעולם דבשעת הבריאה אף שלא הי' יצה"ר מ"מ נכנס הנחש לג"ע ופיתה אותו. וזה שא' (שבת קי"ח:) אלמלא משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין והיינו דע"י שבת תתאה יזכו לשבת שני' לשבת עלאה ומי שזוכה בשבת אחד גם לשבת עלאה הוא נגאל מיד (כמו שנת' כ"פ). ואמר אח"כ בזוה"ק (לך הנ"ל) כגוונא דא ראו עתה כי אני אני הוא לאחזאה דלא הוי פרודא בין עילא ותתא וכו'. וזה שא' בתיקו' הנ"ל אנכי אנכי הו"א אנכי אימא עלאה לעילא אנכי אימא תתאה לתתא והו"א מרמז דלא הוי פרודא בין עילא ותתא וכאמור. ומסיים בתיקונים ועל תרווייהו אתמר ראו עתה כי אני אני הוא כמו שכ' בזוה"ק (לך שם) ואני אני בלא כ' עוד גדול יותר וכמו"ש בזוה"ק (ח"א כ"ב ב') ראו עתה כי אני אני הוא אלא דא הוא עלת על כל עלאין ההוא דאתקרי עלת על כל העלות וכו' והא לא אמרית לכו השתא אלא דאית דאתקרי עלת העלות ולאו ההוא דאתקרי עלת על כל עלות וכו'. וזה יהי' לעתיד ראו עתה כי אני אני הוא ובעוה"ז בשבת יש התגלות מעין עוה"ב והוא מדרגת אנכי אנכי הוא עם כ' באמצע וכאמור ומרמז לשכינתא עלאה ותתאה שבת עלאה ותתאה והו"א מורה לאחזאה דלא הוי פרודא בין עילא ותתא. וזהו מנחמכם שמורה שאף בהווה נצח של ישראל אין לו הפסק שיש התגלות בשבת מעין עוה"ב מעין בחי' כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי והכל מהשי"ת וכמו שאמרנו. וזה שא' אח"כ מי את ותיראי מאנוש וגו' מ"י מורה על אימא עלאה כידוע. א"ת מורה על שכינתא תתאה כמו"ש בזוה"ק (ח"ג קנ"ו א') על הפ' ואם ככה את עושה לי. ומרמז מ"י א"ת כמו אנכי אנכי כנ"ל:
1