פרי צדיק, שופטים ט׳Peri Tzadik, Shoftim 9
א׳הפטורה זו הוא רביעית מהז' דנחמתא וכבר אמרנו שהם כנגד הז' מדות מעילא לתתא והפטורה זו כנגד מדת נצח. והענין דנחמתא העברה הי' כנגד מדת ת"ת שהוא בחי' אמת וכתיב שפת אמת תכון לעד ולכן מתחיל ההפטורה עניה סוערה לא נוחמה שהצעקה הוא שהוא עניה מן ד"ת ומה יועיל ע"ז הנחמה שכל הגליות הוא להוציא התורה שבע"פ מהאו"ה. וע"ז הי' התנחומין הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך וכמו שאמרנו שלשון מרביץ היינו בהווה וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב ר"מ ב') מרביץ לאתקנא תבירא. והיינו שתמיד יש קטרוגים על ישראל רק השי"ת מרביץ בהווה לאתקנא תבירא ואת"כ יקיום ויסדתיך בספירים (כמו שנת' בש"ק העבר) ואף שבהווה אנו רואים שעדיין לא נושענו מ"מ היה זה לתנחומין ע"ד שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ח ב') שהשיב ר"א לההגמון ששאל אותו דכתיב שפת אמת תכון לעד ואתון זעיר הוה לכו מלכותא ומיד אעדי מנכון וכו' והשיבו ר"א אלו אמר קרא שפת אמת כוננת לעד הוה כדקאמרת אבל לא כתיב אלא תכון זמינא שפת אמת דתכון וכו' והיה זה תנחומין שלסוף יהיה שפת אמת תכון לעד. אבל הפטורה זו שכנגד מ' נצח ואמרו (עירובין נ"ד.) כל מקום שנא' נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמית וע"ז לא יועיל התנחומין העברו שהרי עכ"פ בהווה יש הפסק כי זה יותר מי"ח מאות שנה ועדיין לא נושענו ואיה הוא הנצח. ע"ז בא התנחומין ואומר הפ' מי את ותראי מאנוש ימות ומבן אדם וגו' ותשכח ה' עושיך נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד תמיד וגו' ואיה חמת המציק. וא' בפסיקתא (נחמתא זו) מאנוש ימות אתה מתיירא וכו' למי שהי' רואה תולעת והי' מתיירא ממנו שהיה נראה כגחלת ונקראת גומרת לילה אמרו לו מזו אתה מתיירא בלילה היא גחלת ויוקדת יבא הבקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת כך אמר להם הקב"ה מאנוש אתם מתייראים תולעה הוא אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה וכו' אמרו לפניו רבש"ע והרי שעבודה ש"מ קשה אמר להם מפני שהעוה"ז לילה הוא יבא בוקר ואתם רואים אותם שאינם אלא תולעה וכו' אתא בוקר וגו'. והיינו שבאמת אח"כ יראו הכל שהשי"ת היה המנהיג אף בגלות בהווה וכמו שנא' ושמתי כסאי בעילם ורק בעוה"ז הדומה ללילה נראה שהם מושלים אבל יבא הבוקר ותראו שמעולם לא נשתעבד בכם שום אומה ולשון רק ה' מלכנו תמיד והוא הי' המנהיג ומן הסתם כל דעביד רחמנא לטב עביד ואף בהווה לא הי' הפסק כלל מעולם. וזהו מדת נצח שהוא לעולם ואין לו הפסק. וזה שאמר ותשכח ה' עושיך נוטה שמים ויוסד ארץ שהשי"ת הוא המנהיג תמיד אף בהווה ולמה תתייראו מבן אדם תולעה מפני חמת המציק אבל ואיה חמת המציק הלא הכל הוא מהשי"ת והכל לטובה:
1
ב׳ובגמ' (ברכות נ"ח.) נדרש והנצח זו מפלתה של מלכות הרשעה וכן הוא אומר ויז נצחם על בגדי. ויש להבין הלא הפ' זה לך ה' וגו' והנצח נדרש על מדות השי"ת ואיך דרש על מלכות הרשעה מדכ' ויז נצחם ששם מדבר מנצח של אדום. אך הענין דנצח של אדום הוא שאומרים שהם הם הנצח שאין להם הפסק וכמו ששאל ההגמון אנן מיומין דעלמא קיימי במלכותא ולא אעדי מינן וכו'. ונצח של אדום וכוחו הוא הדם כמו שנא' לו ועל חרבך תחיה וכבד שהוא כולו דם אי' בזוה"ק (ח"ג רל"ד א') כבד דהוא דרגא דעשו והוא קליפת הכעס והקנאה וזה שורש כל הקלי' (כמו שנת' לעיל אות ז') אבל כשיבא הבוקר אז יראו שישראל הם הנצח שלא הי' להם הפסק מעולם. וזהו ויז נצחם על בגדי שהוא הדם שלהם וכמו שנא' ולא יהי' שריד לבית עשו. וזה הוא מה שא' בגמ' (חולין צ':) אצל גיד הנשה ר' יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת את של ימין ומיבע"ל בגמ' אי דעת תורה או דעת נוטה ופירש"י דעת נוטה דסתם הנאבק עם חבירו כשהוא נותן וכו' והוא כמו ריב"ל לקמן דר' יהודה יליף מדכתיב בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו וכו'. וצריך להבין כיון דדרש מקרא מה זה דעת נוטה ומה זה ספק וגם מה זה הלשון והדעת מכרעת שא' ר' יהודה כיון דפשיטא לי' ויליף מקרא ולא מצינו לשון זה בשום מחלוקת תנאים כשחולקין בדרושי הפסוקים. רק כן דרך הגמ' להסתיר הסודות ורק רשב"י הוא שהתחיל לגלות סודות ואף הוא כיסה טפחיים ומ"מ במה שיש איזה תפיסה אפשר להתבונן. אבל הגמ' הסתירה הכל וכמו שא' (פסחים קי"ט.) על הפ' למכסה עתיק זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין. ואפשר לומר שכאן הי' כונת ר' יהודה דידוע שהמלאך הזה היה שרו של עשו (כמו"ש בבר"ר פ' ע"ז) על ויאבק איש עמו ורצה לקטרג על יעקב אבינו שעדיין אינו נשלם במדת אמת שיהי' שפת אמת תכון לעד וירא כי לא יכול לו שראה שהוא לעצמו כבר נשלם במדת אמת כמו שנא' תתן אמת ליעקב ויגע בכף ירכו פי' שעל זרעו מצא מקום לקטרג שהמה מנותקים עוד ממדת אמת של יעקב. וא' במד' (בר"ר שם) על ויגע בכף ירכו נגע וכו' בנביאים ובנביאות שעתידין לעמוד ממנו ואיזה זה דורו של שמד. ובאמת בדורו של חורבן לא מצינו שהרגו נביאים ואדרבה ירמיה היה נכבד בעיני המלך וגם בשעת החורבן לא הי' שמד שלא גזרו על המצות ורק המן שביקש ולא עלתה בידו ודורו של שמד היה רק במלכות יון ואז לא היה עוד נביאים ונביאות בישראל. אך המדרש ג"כ הסתיר הסודות ונתכוין לסוד דאי' (בפתח אליהו) ת"ת גופא נצח והוד תרין שוקין ונצח והוד הם תרין נביאי קשוט וכמו"ש בתיקונים (בהקדמה ג' א') נביאים מסט' דנצח והוד נצח לימין והוד לשמאל וזה שא' ר' יהודה דאף דמקרא לבד לא הי' לו הכרח כ"כ שהיה יכול לדרוש בהאבקו כדדרשו חכמים מ"מ אמר והדעת היינו שיש לו הרגשה בלב דדעת הוא רוח הקודש וכמו"ש בפירש"י (תשא) ובדעת זה רוה"ק [והוא דברים שכסה עתיק יומין שזוכין כשנכנס החכמה לבינא לבא כמו שנא' כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם] ויש לו הרגשה בלב שהוא של ימין היינו שמן הסתם רצה המלאך הזה שהי' שרו של עשו לנגוע יותר בשל ימין שהוא כנגד מ' נצח שע"ז היה טענתו שהוא הוא הנצח וכמו שנזכר לעיל מזוה"ק מטענת ההגמון ולמה לו להאבק לנגוע בשל שמאל שהוא כנגד מ' הוד. וזה שאמר והדעת מכרעת שהוא של ימין וזה לא רצה לגלות ואמר שיש לו הרגשה בלב. והנה זה הי' בלילה ובבוקר נא' ויזרח לו השמש ודרשו (בר"ר פ' ע"ח) לרפואתו שנתרפא מצלעתו היינו שנתברר שגם זרעו אינם מנותקים מגופו ממדת אמת וגם בהם הוא שפת אמת שתכון לעד. וזה מ"ש בפסיקתא יבוא הבוקר ואתם רואים אותם שאינם אלא תולעה היינו שבאמת ישראל הם הנצח והוא הנצח דקדושה שאין לו הפסח עולמות אף בהווה כמו שנא' ויז נצחם על בגדי ולא להם הנצח כמו שנא' ולא יהי' שריד לבית עשו. וקוראים הנחמות בשבת שבשבת יש לישראל בחי' הדעת ההרגש בלב שבאמת השי"ת הוא המנהיג אף בהווה. וכמו שנדרש בזוה"ק (ח"א מ"ח ב') הפ' ביום הניח ה' לך מעצבך וגו' על יום השבת שיש יום שהשי"ת נותן נייחא בלב ישראל אף כשהוא עוד בתוך העבודה הקשה מ"מ יש לו נייחא בלב ע"י שמופיע הדעת בלבו שהכל מהשי"ת ורק בדמיון נדמה השעבוד בעוה"ז הדומה ללילה כגחלת בוערה אבל באמת יבא הבוקר ויראו עין בעין שהכל מהשי"ת כנ"ל מפסיקתא. ומזה יש נחמה אף בהווה שהנצח של ישראל לא נפסק לעולם:
2