פרי צדיק, שופטים ה׳Peri Tzadik, Shoftim 5
א׳ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. בתיקונים (תי' כ"ד) ויברך דא ברכה ויקדש דא קדושה ולגבי תרווייהו הוו נפקי קדמאי לקדמות כלה והוו אמרי תרי זימני באי כלה באי כלה וכו'. והענין דקדושת שבת הוא הנפש יתירה שבא לאדם מיד בכניסת שבת ואי' בתיקונים (תי' מ"ח) על הפ' ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם תרין זימנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה וכו' זכאה איהו מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצה"ר וכו'. תרי בתי לבא הכונה על לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. לב חכם לימינו היינו שיוקבע הד"ת בלבו וע"ז נא' ויברך וא' במד' (בר"ר פ' י"א) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת שנא' ויברך אלהים את יום השביעי וסתם לשון ברכה הוא על ריבוי שע"ז מצינו לשון ברכה בפסוק והוא ריבוי בשפע ד"ת וזה שאמר תעשיר שמורה על ד"ת כמו שדרשו (תנחו' תשא ג') והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן בעשירי תורה אני מדבר וכו' ועיקר המכוון על תושבע"פ וכמו"ש בזוה"ק (ח"א מ"ז ב') ביום השביעי דא תושבע"פ דעם יום השביעי דא אשתכלל עלמא. והוא שהעולם נברא ע"י התורה כמו שא' במד' אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה והיינו בתושב"כ והשכלול הי' ע"י תושבע"פ וכמו שנא' בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן חכמה היינו תושב"כ בה ברא הקב"ה העולם ובתבונה היינו בתושבע"פ שהוא מבין דבר מתוך דבר יתכונן היינו השכלול. ועיקר ברכה וריבוי שייך בתושבע"פ דתורה שבכתב מנויה ומסורה אותיותי' ואין להוסיף אף אות אחת רק עיקר הריבוי הוא בתושבע"פ שעלי' נא' ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וזה שייך ללב חכם לימינו. ואמר ויקדש דא קדושה זה כנגד לב כסיל לשמאלו דקדושה הוא ענין פרישות כמו שא' קדושים תהיו פרושים תהיו והיינו להוריק ממנו הרע כמו שאמר ואתפני מתמו יצה"ר. וכנגד ב' קדושות אלו אמר בתיקונים הנ"ל והוו אמרי תרי זימני באי כלה באי כלה. ומטעם זה מצינו בזוה"ח (תשא מ"ד ב') דחשב ז' ימי בראשית נגד הז' רועים ואמר יוסף שבת איקרי וכו' ובזוה"ח (יתרו ל"ב ב') אמר ויום השבת איהו משה רבינו וכו' היינו דשבת כולל ב' הקדושות קדושת משרע"ה וזהו ברכה שהוא ריבוי בד"ת. ואף דחלק משרע"ה היה תושב"כ מ"מ בהמ' יום קבל כל התושבע"פ ג"כ כמו שנדרש (ברכות ה'.) מפסוק ואתנה לך את לוחות האבן וגו' דכתיב בלוחות ראשונות במ' יום הראשונים. וכן נדרש במד' (שמו"ר פ' מ"ז) מפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה שאמרה למשה מקרא משנה תלמוד ואגדה וכו' אפי' מה שהתלמיד שואל להרב וכו' והוא ג"כ מקרא דכתיב בדברות ראשונות. ומצינו (במדרש שם) שאמר ר' יוחנן לר' חייא בר אבא וכי קלה הוא בעיניך שמכרתי דבר שנברא בו' ימים וקניתי דבר שניתן למ' יום וכו' התורה שנתנה למ' יום. ובאמת התורה נתנה רק ביום אחד במתן תורה והלוחות ג"כ נתנו ביום אחד. רק שעיקר עיסקם היה בתושבע"פ וזה ניתן למשרע"ה למ' יום שנא' ועליהם ככל הדברים וגו' ונדרש (מגילה י"ט:) מלמד שהראהו הקב"ה למשה וכו' ומה שהסופרין עתידין לחדש וזה קאי על דברות שניות. ובמ' ימים האחרונים שקיבל הלוחות שניות אז היה עיקר העסק על תושבע"פ שתושב"כ כבר קיבל בראשונה וכמו שא' במד' (שמו"ר פ' מ"ו) אל תצטער וכו' ובלוחות השניות אני נותן לך שיהי' בהם הלכות מדרש ואגדות וכו' כפלים לתושיה. ובשבת בו ברכה וריבוי בתושבע"פ דשבת מ' מלכות ומלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה ולכן אמר ויום השבת איהו משה רבינו וזה כנגד ויברך:
1
ב׳וגם הוא כנגד קדושת יוסף וזה שא' ויקדש אותו דא קדושה וכמו שא' (ויק"ר פ' כ"ד) דבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ויוסף הצדיק מרכבה למדה זו. ושבת שהוא מ' מלכות שכנגדו השם אדנ"י שהוא בחי' יראה כמו שנא' ואם אדונים אני איה מוראי שמזה נצמח מדת היראה והוא מדת יוסף שאמר את האלהים אני ירא. וזה שפתח בתיקון (כ"ד הנ"ל) בראשית ירא שבת שבתותי תהי דחיל יר"א תורה יר"א ברי"ת. והיינו דקדושת שבת הוא ע"י ירא תורה ירא ברית דשניהם באים ע"י היראה דהתורה מפורש בפסוק הן יראת ה' היא חכמה וקדושת הברית מצינו ג"כ ביוסף הצדיק שהוא הי' מרכבה למ' יסוד כתיב בי' את האלהים אני ירא. ואז בא להאדם שני הקדושות ברכה וקדושה ברכה הריבוי ושפע בד"ת כמו שא' ברכת ה' היא תעשיר זה יום השבת כנ"ל. וקדושה דכתיב ויקדש אותו. ואמר אח"כ נטירו דשבת דלא לאפקא מרה"י ויעול לר"ה וכו' שכן מצינו במס' שבת שפתח בדיני הוצאה אף שאח"כ נסדר על הסדר מדיני ע"ש לא יצא החייט במחטו ואח"כ במה מדליקין שהוא דיני ע"ש עם חשיכה ואח"כ דיני שבת ומ"מ פתח המס' בדיני הוצאה יציאת השבת וכו' שהוא עיקר קדושת השבת. וזה שא' אח"כ בבת זוגי' דאיהי קדושה דילי' ברכה דילי'. ומה שאמר הוו נפקי קדמאי לקדמות כלה והוו אמרי תרי זימני באי כלה ובגמ' (שבת קי"ט.) בר' ינאי שאמר באי כלה באי כלה לא מצינו שיצא ור' חנינא שאמר באו ונצא לא אמר רק שבת המלכה פעם אחת (כמו"ש בשבת שם) היינו שבאמת אף שהקדושה דשבת בא מצד השי"ת כמו שנא' כי אני ה' מקדשכם מ"מ צריך האדם לעשות הכנה לזה לקבל קדושת השבת וזה שמצינו בגמ' ר' ינאי לבוש מאני מעלי שבת וכו' וכן בב"ק הלשון מתעטף וקאי והיינו שלבש בגדי שבת וזהו ההכנה לקבל קדושת השבת כמו שא' בפסיקתא במה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקי'. וזה כונת התיקונים דאמר דהוו נפקי קדמאי לקדמות כלה דהיינו הכנה מצדם לקבל קדושת השבת והוו אמרי באי כלה באי כלה כנגד הב' קדושות ללב חכם הברכה בריבוי בתושבע"פ וללב כסיל הקדושה להוריק ממנו הרע והיצה"ר ובזה לקבל קדושת השבת:
2