פרי צדיק, חג הסכות כ״הPeri Tzadik, Sukkot 25
א׳בפסיקתא בסוכות ומ"ר (אמור פ' ל') ולקחתם לכם וגו' ראב"כ פתח קחו מוסרי ואל כסף קחו מוסרה של תורה ואל כסף למה תשקלו כסף בלא לחם למה אתם שוקלים כסף לבני שעיר בלא לחם על שלא שבעתם מלחמה של תורה ויגיעכם בלא לשבעה למה אתם יגעים ואו"ה שבעים בלא לשבעה על שלא שבעתם ביינה של תורה דכ' ושתי ביין מסכתי. הענין דפתח בזה לפ' זו דכ' שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מוסר אביך תושב"כ ועפמ"ש בגמ' (ברכות ל"ה:) ואין אביך אלא הקב"ה ואין אמך אלא כנס"י תורת אמך תושבע"פ והתושב"כ נקרא מוסר אביך שהוא הנשמע מכלל הן לאו לעובר ח"ו והוא רק כאשר ייסר איש את בנו שהוא מניף השבט להפחידו וכמו"ש (בזוה"ק תבא) דעביד נהימו סגי וכו' כדי שיספיק הפחד עדמש"נ אך ראו אותי תקחי מוסר וכ' תודיעני אורח חיים ובמ"ר (שם) באיזו פילין מפולש לחיי עוה"ב כו' אם חיים אתה צריך יסורין אתה צריך והיינו הפחד מהמוסר אב שבתושב"כ דעביד נהימו סגי. וסיום הכ' נעימות בימינך נצח שנדרש על הלולב דמאן נצח מאן דנקט באיין בידי' גם שייכות הפתי' על תי' ולקחתם דאי' במ"ר לולב שעומד על האדם בכמה דמים וכו' והיינו שמצינו בר"ג שלקחו באלף זוז כמ"ש (סוכה מ"א:) וזה שפתח קרא קחו מסרי והיינו תושב"כ שהוא קיום תרי"ג מצות ואי' בזוה"ק (תרומה קכ"ח ע"א) אשתדלותא דקוב"ה למנדע לי' כו' בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקב"ה דקיימא בעובדא כו' באגר שלים. וזש"נ קחו מסרי באגר שלים ואל כסף. וזש"נ ולקחתם לכם וגו' באגר שלים. ואח"כ מביא הפ' מישעי' למה תשקלו כסף בלא לחם וגו' ודרש לחם על ד"ת. ואי' (רע"מ ר"פ עקב) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ. ודרש בלא לשבעה על יינה של תורה והוא עפמ"ש בגמ' (ברכות מ"ט:) ושבעת זו שתי' אך למה נדרש שביעה על שתי' הוא עפ"י האמור דלחם תושב"כ ויין תושבע"פ. ואי' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' כי ברוב חכמה רוב כעס שהי' די תושב"כ אך אחר הקלקול שיצה"ר מתגבר בכל יום כמ"ש (סוכה נ"ב:) צריך רב חכמה לתקן הרב כעס והוא שיושאר הקדושה בקביעות וינצל מקטרוג היצה"ר וזו ענין שביעה שיושאר השביעה מהלחם ולא ירעב. וזה ענין שנמשל התושבע"פ לכל המשקים וכמ"ש (תענית ז'.) שנמשלו ד"ת למים יין וחלב והיינו תושבע"פ שעז"נ הוי כל צמא שנדרש (שם) על תלמוד והיינו בתושב"פ דתושב"כ כרוכה ומונחת כמ"ש (קידושין ס"ו.) וא"צ רב לזה וכל מי שרוצה יבא וילמוד וז"ש (תענית ט'.) באר בזכות מרים שהבאר הי' לו טעם כל המשקין כמ"ש (במכילתא בשלח) כמו המן שהי' לו טעם כל המאכלים כמ"ש (יומא ע"ה.) וזה מרמז על תושבע"פ (ונת' במ"א) ואי' בגמ' (סוטה י"א.) דוד נמי ממרים קאתי ודהמע"ה הי' מרכבה למדת מלכות מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. וז"ש ביין מסכתי יינא דאורייתא דבע"פ שמזה בא השביעה שלא ירעב והיינו שלא יתגבר היצה"ר וז"ש ושבעת זו שתי'. ודרש כאן עפמ"ש (אבות פ"ג מ"ז) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א וכו' היינו דמי שמקבל עליו עול תושב"כ מעבירין ממנו עול מלכות וזה שדרש למה תשקלו כסף לאו"ה בלא לחם שלא שבעתם מלחמה של תורה והיינו תושב"כ. בלחמי נהמא דאורייתא דבכתב ולחם לבב אנוש יסעד לשעתו אך יצרו של אדם עוד מתגבר וצריך רב חכמה להנצל ממנו והיינו שיהי' שביעה ועז"נ ויין ישמח לבב אנוש והוא לישרי לב שמחה ליישר הלב להוריק הרע מלב כסיל. ויגיעכם וגו' דאלמלא חטאו לא נצרך יגיעה שהי' הכל מוכן פרי עץ הגן ואף מטה מין אילן הי' והי' גדל גלוסקאות וכו' כמו שיהי' לעתיד כמ"ש (שבת ל':) אך אחר הקלקול נתקלל בזעת אפך תאכל לחם וכמה יגיעות יגע אדה"ר עד שמצא פת לאכול וכו' כמ"ש (ברכות) ומי שמקבל עליו עול תושבע"פ שבא ביגיעה רבה במיעוט שינה ומיעוט תענוג וכמ"ש במדרש (תנחומא נח ג') שע"ז הי' הכפיית הר כגיגית שתושב"כ קבלו מאהבה ואמרו נעשה ונשמע זה ניצול מיגיעה בעוה"ז ומלאכתו נעשית ע"י אחרים כרשב"י (ברכות ל"ה:) ומעבירין הימנו עול ד"א ומי שלא יגע בתושבע"פ שהוא בא לשביעה ושבעת זו שתי' יינא דאורייתא דבע"פ נענש מדה במדה שיגע ואינו שבע רק או"ה שבעים. וזה שדרש ויגיעכם שאתם יגעים והיגיעה לרוב בנ"א שמקיים מצותו של מקום כמש"נ ואספת דגניך וגו' ואכלת ושבעת. אך מי שאינו ראוי או"ה שבעים וזה בלא לשבעה שלא שבעתם מיינה של תורה שאם הי' מקבלין עול תושבע"פ לא הי' נצרך יגיעה כלל דמי שעושה רצונו של מקום כרשב"י (ונת' במ"א באורך) מלאכתו נעשית ע"י אחרים ועמדו זרים ורעו צאנכם וא"צ יגיעה כלל כמו שהי' קודם הקלקול וכמו שיהי' לעתיד שעתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת כו' שהיגיעה בתושבע"פ מציל מקטרוג היצה"ר וממילא ניצול גם משיעבוד מלכיות שתלוי זה בזה שע"י שיש להם קטרוג שגם בישראל נמצא מקליפתם יש להם שליטה ויוכלו לשבוע ח"ו מיגיעת ישראל. אבל המקבל עליו עול תושבע"פ ניצול משאור שבעיסה ושעבוד מלכיות וא"צ יגיעה כלל שמלאכתו נעשית ע"י אחרים. ובפסיקתא מביא גם סיום הפ' ודעת מחרוץ נבחר והוא עפמש"נ ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. נעים רומז ללולב כמש"נ נעימות בימינך נצח ונדרש (מ"ר אמור שם) על הלולב מאן נצח מאן דנקט באיין בידי'. וזה שייכות הפ' ודעת מחרוץ נבחר להפ' ולקחתם לכם ביום הראשון. ומי שזוכה לדעת זוכה להברכות חיי בני ומזוני שתלוי במזלא עתי"ק (ונת' מא"ג) והוא מחרוץ נבחר וזה מרמז על תושבע"פ שהוא מטלא דעתיקא תזל כטל אמרתי להחיות בו המתים והוא טל תורה מחייהו שבסוף כתובות ודעת פנימיות מכ"ע והוא שער הנ' שנגלה לר"ע וחביריו:
1