פרי צדיק, חג הסכות מ״גPeri Tzadik, Sukkot 43
א׳בגמ' (סוכה מ"ח.) דרשו מהפסוק והיית אך שמח לרבות ליל יו"ט אחרון לשמחה ואימא ליל יו"ט ראשון. מרבה אני יו"ט אחרון שיש שמחה לפניו. ובפרשה זו לא נזכר שום ענין של שמיני עצרת. רק חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. ושמחת בחגך. וחוץ מזה השינוי לשון של שמחה שנאמר בכאן והיית אך שמח. משא"כ בשני לשונות אחרים של שמחה של חג הסוכות נא' ושמחת בחגך. ובד' מינים נאמר ג"כ ושמחתם לפני ה"א. ובחג השבועות נאמר ג"כ ושמחת לפני ה' שהוא ענין השמחה מצד האדם לשמוח אבל הלשון והיית אך שמח הוא לשון הבטחה שתהי' בשמחה. והענין הוא כמו שדרשו מפ' והתקדשתם והייתם קדושים. אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. והתקדשתם הוא מצד האדם כמו ושמחתם והייתם קדושים הוא הבטחה מלמעלה כמו והיית אך שמח והענין הוא כי אין ביד האדם להוליד השמחה בלבו רק ע"י מעשה המצוה כמו ע"י ד' מינים וע"י מצות סוכה. ע"ז נאמר ושמחת בחגך. וגם בשבועות ע"י מ"ת. אבל בשמע"צ אין בו שום מצוה בפועל. וגם לא על זכר מהעבר כשאר מועדים. רק זהו שרש היו"ט שהשי"ת מופיע השמחה בפנימיות נקודת הלב בלי פעולת האדם. והיינו ע"י שנקלט כל פעולות המצות של ז' ימי החג להיות נאסף עתה בפנימיות נקודת הלב שיתקיים בקביעות ולכן רמזו בזה על יו"ט אחרון מפני שיש בו שמחה לפניו שע"י השמחה שלפניו מצד פעולות המצות כנ"ל נתרבה ממילא השמחה בלב ביו"ט האחרון מלעילא. ולכן נקרא שם היום עצרת כנישו דחדוה מפני שנקלט השמחה בפנימיות הלב להתקיים על כל ימי השנה. וע"ז נרמז בזה"ק (ח"ג ק"ד ב') בהאי יומא יעקב רישא דחדוה היינו בחי' אמת כש"נ תתן אמת ליעקב והיינו שנתאמת השמחה לקיום כש"נ שפת אמת תכון לעד. ואיתא במדרש (תנחומא פנחס ט"ו) שראוי הי' להיות שמיני עצרת ז' שבועות אחר החג כמו שבועות אחר פסח אלא אמר הקב"ה חורף הוא וכו' והיינו כי ביצ"מ הי' התגלות מצד השי"ת שהוציאם מעומק ההיפוך וראתה שפחה על הים כו' רק שמיד נכסה מהם ולא הי' לו קיום עד שספרו ז' שבועות לטהר המדות להיות מזוקק שבעתים. ועי"ז באו בחג השבועות לשער החמישים שהוא בחי' בינה לבא להיות נקלט הקדושה בפנימיות הלב וכמו כן לאחר ז' ימי החג אמר השי"ת שיהי' נחשבים ממילא כמזוקק שבעתים. ומיד באים ביום השמיני לשער החמישים שהוא בחי' בינה בפנימיות נקודת הלב. והנה איתא באור החיים (בראשית ב' ג') שעיקר קיום העולם בכל ששת ימי המעשה הוא מקדושת יום השבת שעבר. ואם לא הי' שום אדם בעולם שומר שבת ח"ו הי' העולם מתמוטט והפי' זה תמוה כי הלא הדורות של בני נח שעד אברהם אבינו ע"ה היו מוזהרים שלא ישמרו השבת מפסוק יום ולילה לא ישבותו ועל מה הי' העולם קיים. אמנם האמת הוא שיום השבת בעצמו מתרבה בקדושתו להיות מקור לשיה"מ הבאים ע"י בחי' שבת עילאה שהוא בחי' בינה ה' עילאה כמו בראשית הבריאה שיום השבת שקודם ששת יה"מ של הבריאה שהוא בחי' בינה ה' עילאה הי' המקור של הבריאה. והוא בחי' תשובה ולבבו יבין שקדמה לעולם היינו יום א' קודם שבעת ימי בראשית שהמה שבע המדות הקדושים והתורה קדמה אלפים שנה והיינו שני ימים יום יום כי אורייתא מחכמה נפקא. ובינה הוא יום אחד שהוא השבת עילאה המקור לשיה"ב. והשבת שאחר שיה"מ הוא בחי' ה' תתאה התגלות מלכותו ית' בפועל והוא בחי' יראת שמים וכמו"כ הוא הנהגת העולם שבכל ליל שבת מופיע בחי' התגלות מלכותו ית' שהוא בחי' ה' תתאה אשה יראת ה'. וכאמרם ז"ל (רמ"א ריש או"ח) כשיחשוב שמלך מההקב"ה עומד לפניו מיד יגיע אליו היראה והפחד. וביום השבת נתרבה הקדו' בפנימיות נקודת הלב מבחי' ה' עילאה והוא המקור לשיה"מ הבאים. וכמו"כ בגמר שבעת ימי החג בהו"ר נתגלה בחי' מלכותו ית' בחי' יראה מה' תתאה ע"י בחי' דוד המלך ע"ה שהופיע בו היראה והכנעה מהתגלות מלכות שמים כאמרם ז"ל (ברכות ל"ד:) מלך כיון שכורע שוב אינו זוקף והוא ג"כ מהפלגת היראה ואח"ז באים ליום השמיני שהוא בחי' בינה דרגא תמינאה מתתא לעילא. וכאן הוא מעילא לתתא להיות נקלט השמחה בפנימיות הלב כנ"ל. ואיתא במדרש (רות"נ פנחס) על קרבנות של ז' ימי החג משל למלך שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ולאחר ז' ימים אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה ולכאורה לשון עבדיו הוא בנמשל המכוון על האומ"ה שמקריבין שבעים פרים בשבילם. והלא האו"ה אינם מקריבין כלום כ"א ישראל והאיך שייך לשון אמר לעבדיו עשו וכו'. אמנם שבין לשון עבדיו ואוהבו חוזר על ישראל רק שבשבעת ימי החג אנו מכונים בשם עבדים שכל המשכת הקדושה והשמחה נפעל ע"י מעשה המצות שלנו שהם העבודה שלנו אליו ית' כש"נ ואם אדונים אני וגו' וכאמרם ז"ל (שבת קי"ד.) שהת"א נקראים בונים שעוסקים בבנינו של עולם וממילא נצרך ג"כ להע' אומות כי כן היה סדר הבריאה בזיה"ב. וכשמגיעין ליום שע"צ אנו נקראים אוהביו כאהבת הבן על אביו גם בלי שום אמצעות עבודה כקדושת יום הזה שהוא בלי גוון שום מצוה רק התקשרות' בו ית' בעולם. וכסיום הזוה"ק ועל דא כתיב אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וכתיב ישראל אשר בך אתפאר:
1