פרי צדיק, חג הסכות מ״דPeri Tzadik, Sukkot 44
א׳לשמחת תורה
1
ב׳ענין שמחת היום הזה הוא חוץ מהחיוב של ושמחת בחגך עוד נוסף על זה שמחת התורה כענין אמרם ז"ל (פסחים ס"ח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם משום נתינת התורה ולהבין זאת מהיכן למדו שיום נתינת התורה בעינן לכם הלא עיקר נתינת הלוחות שנתקיימו הי' ביוה"כ ובמשנה סוף תענית קורא ליוה"כ יום מ"ת ע"ש. והוקבע היום הזה עוד לתענית. ומכש"כ בחג השבועות שלא ניתן עוד התורה רק שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך. אמנם שורש הדבר הוא משלמה המע"ה שנא' בו ויעש משתה לכל עבדיו ואמרו ז"ל (שהש"ר פ"א ט') מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. ומזה למדו ג"כ דבעצרת בעינין לכם כידוע שכל מצות התורה כולה נקראת תרי"ג עיטין בזוה"ק והיינו שנותנת עצות להאדם איך שיהי' נקבע בלבו אנכי ה' אלהיך וזה כונת כהת"כ שנקראת תורה להורות וללמד לאדם ידיעת ד"ז. היינו השגחתו ית' בכל דבר וזה עיקר גמרה של תורה שהיה בחג השבועות כאמרם ז"ל (שהש"ר ע"פ ישקני) בשעה שאמר הקב"ה אנכי וגו' נקבע ד"ת בלבם. ועל רמז זה אמרו ז"ל באאע"ה שזימן לו הקב"ה שתי כליותיו והיו מלמדות לו תורה ולכאורה מה ענין כליות ללימוד התורה שהוא בלב כש"נ ובלב כל חכם לב נתתי חכמה או במוח שהוא משכן החכמה. אמנם מפני שזה הי' כל מגמתו של אאע"ה להגיע לבחי' אנכי. היינו על אמיתות השגחתו ית' שאין בירה בלא מנהיג. וע"ז באים דייקא ע"י התרי"ג עיטין ומהיכן למד זאת אאע"ה. ע"ז אמרו ז"ל שזימן לו שתי כליותיו כי הכליות יועצות והם נתנו לו עצות ותושי' להגיע לתכלית מבוקשו גם קודם נתינת התורה. וזש"נ למשה רבעה"ש וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם. והיינו שעוד לא ניתנה להם התורה שהוא הודעת שמו ית' כי אורייתא כולא שמא דקוב"ה כמו שקורין את האדם בשמו להכיר עי"ז את עצמותו. וכמו"כ ע"י קריאת התורה באים על אמיתות השגחתו יתב'. וכאמרם ז"ל (ברכות כ"א.) מנין לברכת התורה שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו שעסק התורה הוא קריאת שמו ית' וכן אמרו ז"ל שיחיד העוסק בתורה שהקב"ה מברכו כש"נ בכל המקום אשר אזכיר את שמי. והיינו ע"י התורה. וידוע ששם הוי"ה ב"ה הוא שם העצם של השגחתו ית' המהוה את כל העולמות. ושאר השמות וכנוים המה נטפלים לו וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם שעיקר בחי' הדעת והכרה בשם הוי"ה ב"ה הוא רק ע"י התורה כנ"ל ולזה זכה משרע"ה לבחי' הדעת בהוי' ב"ה בשלימות מפני שע"י נתנה התורה וזהו עיקר גמרה של תורה כדברינו הנ"ל. וע"ז אמרו ז"ל גם בשלמה הע"ה שעושין סעודה לגמרה של תורה. כי גם שלמה המע"ה בא אז אל שלימות חכמת השגחתו ית' בכל הבריאות כש"נ שם ויקץ שלמה והנה חלום ציפור מצייץ ויודע מה הוא מצייץ וכו'. וגם בשמיני עצרת הוא זמן שמחת תורה בחי' גמרה של תורה כמו שדברנו למעלה מזה שהוא זמן נביעא דאורייתא היינו המקור והמעין של כל התורה להיות נקלט ונעצר בפנימיות נקודת הלב אמיתות השגחתו ית' והיינו שנקבעו הד"ת בלב כנ"ל. וע"ז נוהגין לשתות משקה בש"ת כמש"נ בשלמה המע"ה בלשון ויעש משתה. ואין המשתה נקרא אלא על שם היין וכמו"כ בכל מקום שנזכר לשון משתה בתוה"ק הוא המכון של הענין שיהי' דייקא ע"י משתה היין. ובמקום שנזכר לחם הי' עיקר המכון הסעודה של האכילה כמו שנא' ביוסף שימו לחם שזה הי' עיקר המכוון שלו לקדושת הסעודה של שבת כש"נ והכן רק עי"ז נתגלגל וישתו וישכרו עמו כמו שדברנו מזה. וכן בלשצר עבד לחם רב שזה הי' עיקר המכוון שלו לעשות סעודה ומזה נתגלגל אח"כ ששתה בכלים של בית המקדש ונהרג. אמנם במגילת אסתר שנזכר שם רק לשון משתה עשה משתה וגו' הוא רק מפני שזה הי' תכלית המכוון של כל המגילה שעי"ז נהרגה ושתי. כטוב לב המלך ביין אמר להביא וגו' והיא שלחה לו דברי בזיון על שנשתכר וזה היה עיקר הסיבה לצמיחת הישועה שתמלוך אסתר. ועיקר שרש של בחי' משתה נרמז בתוה"ק ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ודרשו חז"ל (פסחים קי"ט:) ע"ז שעתיד הקב"ה לעשות משתה להצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. והיינו תכלית התיקון והבירור להפגם הראשון כאמרם ז"ל שישתו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. והיינו תיקון הפגם של שי"ב שהי' ע"י שסחטה ענבים ויהבא לי' כידוע. וגם לפי הפשט על ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק שהוא ביום השמיני ללידתו ה"ג מ"ל ג"כ מרמז על שרש תיקון הקלקול הראשון כידוע מאמרם ז"ל שאדם הראשון משוך בערלתו הי' היינו שבעת שנברא עשה האלהים את האדם ישר שהי' מהול רק לאחר הפגם של החטא משך על עצמו את מכסה הערלה. ועי"ז כל תולדותיו נולדים מאתו עם מכסה של הערלה הנמשך מסיבת הפגם הראשון. והגם שגם אברהם אע"ה מל א"ע במצות השי"ת לא הי' בזה עוד שלימות תיקון הפגם להכלל כי רק הוא בעצמו מל א"ע לדעתו. אמנם במילת יצחק אע"ה שהי' הנימול לשמונה תחלה עי"ז נעשה תיקון לכל כלל ישראל הנימולים לשמונה גם בעת שאין לו דעת מעצמו נשרש בו בזה הקדושה שהי' נקרא ועמך כולם צדיקים גם אם יקלקל מעשיו ע"י בחירתו כדאיתא בזוה"ק וגם במשנה קונם שאיני נהנה לערלים וכו' שאין הערלה נקראת אלא על שם העכו"ם וע"ז רמזו חכמז"ל למה קבעו רפואה בשמינית מפני שניתנה מילה בשמיני שצריכה רפואה. והיינו כי שורש המילה בשמיני יורה על תכלית הרפואה והתיקון של פגם הראשון וכאמרם ז"ל על מחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא וע"ז מרמז בחי' המשתה גדול שהוא תכלית הבירור והתיקון ע"י משתה היין המשומר בענביו משי"ב. שיהי' לעתיד לבוא ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו של עולם ירפא. וכמו"כ לע"ע בעוה"ז בעת רצון שיש רשימה מבחי' התיקון בענין מילה לשמונה או בענין גמרה של תורה נרמז על זה בחי' משתה היין לרמז הנ"ל.
2