פרי צדיק, חג הסכות מ״הPeri Tzadik, Sukkot 45
א׳ברע"מ (פנחס רנ"ו ע"ב) ונוהגין למיעבד ישראל עמה חדוה ואיתקריאת שמחת תורה ומעטרין לס"ת בכתר דילי' וכו' וכ"ה בתיקונים (תיקון כ"א ל"ט סע"א) דבכל החגים יש מצות מעשיות. וכן בסוכות סוכה וד' מינים משא"כ בעצרת שאין שום פעולה ומצוה והשמחה רק בתורה ובא"י הוא בשמע"צ. ובחו"ל הוא ביו"ט ב' והיא דבכל ימי החג מקיפין בלולב ומינין דאי' בגמ' (סוכה ל"ז.) מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות והיינו רצונות שבלב כמ"ש כל אשר ברוחו לעשות והיינו ברצונו מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים והיינו חכמות ודיעות חיצונות שבמוח דכמו דתושבע"פ נקרא טלא כמו"ש תזל כטל אמרתי והיינו שאין האדם מרגיש איך שבא לו מהשי"ת וסובר שמחדש מדעתו כן לעומת זה יש חכמות חיצונות והן נקראים טללים רעים. וע"ז מקיפין בד' מינים ז' הימים. שיועיל קדושת ז' רועים שהם מרכבה לז' מדות להביר הרע ואח"כ ביום השמיני מקיפין ז' הקפות בס"ת שיועיל קדושת הז' רועים להכניס הד"ת ללב. דאף שמצד השי"ת מתחלה נקבע ד"ת בלב ואח"כ נעקר הרע וכמו"ש (שה"ש עה"פ ישקני) בשעה ששמעו ישראל אנכי נתקע ת"ת בלבם וכו' בשעה ששמעו לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם אבל מצד האדם הוא להיפך סור מרע ועשה טוב שאי אפשר שיזכה להכניס ד"ת בלב עד שיסיר הרע מלב ולכן צריך להקדים הקפות בד' מינים להסיר הרע לעצור רוחות רעים וטללים רעים. ואח"כ מקיפין בס"ת ז' פעמים להכניס ד"ת בלב שיועיל קדושת הז' רועים שהם כולם הורידו ד"ת. באברהם בו התחיל ב' אלפים תורה. ויצחק אורייתא מסטרא דגבירה נפקא כמו"ש (זוה"ק קדושים פ' רע"ב) יעקב כתיב תתן אמת ליעקב ואין אמת אלא תורה כמ"ש אמת קנה וגו' וכ"ה בגמ' (ברכות ה':) אמת זו תורה. משה הוריד התורה מן השמים. ואהרן מקרבן לתורה. יוסף הוא בן זקונים שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו. וגם יוסף הוא הצינור המחבר תושב"כ עם תושבע"פ. ודוד מרכבה למדת מלכות. מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. וביום זה כל האושפיזון באים מעצמם כמש"כ (בזוה"ק אמור ק"ד ע"ב) כולהון מתכנפין עמי' כו' וכל אינון אושפוזין חדאן עמי' כו' ועושין ז' הקפות שיועיל קדושת הז' רועים להכניס ד"ת בלב וזהו שמחת תורה דבכל שנה בר"ה יש התחדשות בד"ת כמו שאומרים תמיד דמשו"ה נקרא ראש השנה ולא תחלת השנה. רק שהוא ראש והתחדשות לד"ת וכמו שמצינו (סנהד' ק"ג:) מנשה הי' שונה נ"ה פנים בתו"כ כנגד שני מלכותו דהיינו שבכל שנה הי' דורש פנים חדשות בתו"כ שהוא לפי טעותו הי' סבור על עבודתו שהוא להשי"ת. ומש"ה אחר יוה"כ שנתקן כל מעשה העבר כלל חג האסיף שהוא אוסף כל פעולת המצות מכל השנה אחר שנתקן ולכן בא בחג מצות מעשיות סוכה וד' מינים. ואח"כ בשע"צ אז כיון שנתקן המעשים ממילא יש כמה ד"ת מהשנה. ומקיפין בהס"ת להכניס הד"ת בלב ועושין ש"ת כמ"ש במד' (ריש קהלת) מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. ושם אצל שלמה הי' לו התחדשות שקנה כל החכמה מה שלא ידע מקודם ואנחנו מתחילין לשנות התורה מה שקראו בשנה העברה. אך באמת בכל שנה יש התחדשות מר"ה בד"ת כאמור ואחר יוה"כ שנתקן המעשים מהעבר אז מתחילין מחדש התורה ומרגישין טעם מחודש בד"ת ועושין סעודה לגמרה של תורה ומקיפין בס"ת שיכנסו הד"ת בלב ומקיפין ז"פ כנגד הז' רועים שהם מרכבה להז' מדות שיועיל קדושתם להכניס הד"ת בלב:
1