פרי צדיק, תזריע א׳Peri Tzadik, Tazria 1
א׳ברע"מ (עקב רע"ג ע"א) אמר בג"ס שבת, רזא דענג ונהר יוצא מעדן וגו' ומאן דלא מקיים לון ואית לי' רשו לקיימן אתהפך לי' לנגע צרעת, וכ"כ בתיקונים (בהקדמה י' ע"א וש"ו) מאן דאית לי' ולא מקיים לי' אתהפך לי' לנגע צרעת, וכן בהיכלות (פקודי רנב ב) בהיכל זכות חשב אתר אקרי ענג דבהאי אתר כד עייל שבתא מתסדראן כל פתורי דבני עלמא דאקרו. בני היכלא דמלכא וכו' וכד פתורא דב"נ לא קיימא בסדורא דענוגא כו' נטלו לי' ועיילו להאי אתר דאיהו בהפוכא מן דא ואקרו נגע, הענין דג"ס שבת הם ר"ת ענ"ג עדן נהר גן כמ"ש (בזה"ק ח"א כ"ו) והם כנגד קדושת ג' אבות, ומצורע משולח חוץ לג' המחנות שיש בישראל, מחנה ישראל מחנה לוי' ומחנה שכינה, ובמחנה שכינה יש רשות לכל כהנים לכנוס לצורך עבודה, ויש קודש הקדשים שאין רשות לכנוס רק לכה"ג ביום הכפורים, והוא כנגד עתיקא וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קכ"א) אתר דאקרי קודש הקדשים והוא אין שהוא עתיקא, וקדושת המחנות כנגד קדושת הג' אבות. מחנה שכינה כנגד אברהם אבינו ע"ה שהוא היה הראשון שהתחיל להוריד השכינה לארץ (כמ"ש ב"ר פ' י"ט) וכתיב בי' אתה כהן לעולם וכנגדו מחנה שכינה שמיוחד לכהנים, ומחנה לוי' כנגד קדושת יצחק אבינו ע"ה כמ"ש בזוהר הקדוש (שמיני לח ע"א) דיין מסטרא דלואי כו' דגבורה הוא כו' וירתין לואי לסטר שמאלא כו' ויצחק אבינו ע"ה מרכבה למדת גבורה פחד יצחק, ומחנה ישראל נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שמטתו שלימה זכה לקדושת מחנה ישראל היינו שיש קדושה בכל ישראל, והוא הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה. נהר היוצא מעדן להשקות את הגן, עדן שכל הנעלם אין אתר דאיקרי קודש הקדשים, ומצורע שמשולח חוץ מג' המחנות. היינו שאין לו חלק בישראל. ומש"ה בגחזי שא"ל אלישע וצרעת נעמן וגו' עד עולם. היינו שיהיה משולח לעולם ממחנה ישראל. חשבוהו בכלל שאין לו חלק לעולם הבא שאינו בכלל ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ שמזה למדו שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ושבת בת מתעטרא באבהן ומתסדראן פתורי דאיקרו בני היכלא, ומש"ה אמר שמי שאינו מקיים הג"ס אתהפך לי' לנגע צרעת:
1
ב׳ובמד"ר (פ' זו פ' ט"ו) משל למטרונא כו' א"ל המלך אל תתייראי אלו לעבדים ושפחות אבל את לאכול ולשתות. כך כיון ששמעו ישראל פ' נגעים נתייראו א"ל משה אל תתייראו אלו לעכו"ם אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח, וצריך להבין הא פ' נגעים לישראל נאמר דוקא, ואדרבה עכו"ם אינם מיטמאין בנגעים (כדאיתא רפ"ג דנגעים), גם הפסוק שהביא רבים מכאובים לרשע משמע אף בישראל. ומי שעובר אף על מצוה דרבנן גם כן נקרא רשע (כדאי' יבמות כ.). אך בזה י"ל דרשע הביא במד"ר שרבי קרא על עצמו רבים מכאובים לרשע. והענין הוא דכ' ויאמר אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. וצריך להבין וכי זהו שכר אם שמוע וגו' והישר וגו' ושמרת וגו' שלא אשים כל המחנה אשר שמתי במצרים, גם קו' הגמרא (סנהדרין קא.) ומאחר שלא שם רפואה למה, והענין הוא עדמ"ש במדר' (שמ"ר סו"פ כ"ז) שברתם נעשה כו' הזהרו בנשמע. והיינו שיהיה החשק לשמוע ד"ת וזהו אם שמוע תשמע וגו' והאזנת למצותיו שעכ"פ יהיה לכם חשק להיות טוב אף שתקלקלו במעשה בפועל מ"מ הבטוח להם הקב"ה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, ששם במצרים היו המכות להם רק לעונש שנקרא נגע כמש"נ עוד נגע א' אביא וגו' שהמכה היה בשורש והיה נקרא נגע, ואף דכתיב נגוף ורפוא, הוא נגוף למצרים ורפוא לישראל וכמ"ש (בזוהר הקדוש ח"ב לו ע"א), וכמו שאמרנו שבכל מכה יצאו ישראל מקליפה אחת ונכנסו למדה א' מעשר מדות דקדושה, וזה לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, שאף שלפעמים צריך לבא המכה כנגעים יהיה רק דרך רפואה שיהיה מזבח כפרה, וכמ"ש (ברכות ה:) מזבח כפרה הוי, וז"ש לא אשים עליך שהשי"ת אינו שולח לישראל רק יסורים של אהבה, כמו כל הגליות שהם רק ואוהבו שחרו מוסר, וכמ"ש במד"ר (ר"פ שמות) על גלות מצרים, אף שהיה עבודת פרך ויסורים קשים, דכל שאינו יסורים של אהבה אין הקב"ה מזכיר שמו על הרעה. וכמ"ש במדר' (ב"ר פ' ג') ולחושך קרא אלקים לילה אין כתיב כאן אלא ולחושך קרא לילה (ועי' תוס' תענית ג. ד"ה ואלו). ובפ' תוכחה כתיב כלהו בשם הוי"ה שהוא שם של רחמים, אך שם הוא ואוהבו שחרו מוסר, ונגעים שאינם יסורים של אהבה לא אשים עליך אז רק בזמן כי אני ה' רופאך שהשי"ת שולח הרפואה אחר התשובה, וז"ש (סנהדרין קז.) כל הכי נטרד ההוא גברא, א"ל הקב"ה קבל עליך יסורין קבל עליו אר"י א"ר ו' חדשים נצטרע דוד כו', ואם היה מגיע לו עונש זה למה לא שלח לו השי"ת, ודוד המלך ע"ה ביקש למה הרצועה תלוי' הכוני בה כמ"ש (במדר' תהלים מז' כ"ו). אך עליו נכתב עון פגה"ב שנחשב במ"ר (פ' זו פ' י"ז) על עשרה דברים נגעים באים כו' ועל ג"ע כו' וכ"ה בגמרא (עירובין טז.). ובנגעים אמרו בגמרא (ברכות שם) שאינם יסורים של אהבה, ויש ב' תירוצים בגמרא הא לן והא להו ואבע"א הא בצינעא הא בפרהסיא, וכמ"ש בזה"ק (פ' זו מ"ו ע"א) ואי לאו מחי לי' באתגליא באנפוי כו' שזה אינן של אהבה וב' התירוצים א' המה, דבא"י שטעין שילוח ממילא אף שהנגעים בצנעה מכל מקום הוא בפרהסיא שמשתלח מן המחנה, וטמא טמא יקרא, ואצל דוד המלך ע"ה שהוצרך לעונש נגעים והיה בא"י ופרשו ממנו סנהדרין כמ"ש בגמרא שם והיה פרהסיא, ומש"ה א"ל הקב"ה קבל עליך יסורין, שהשי"ת אינו מייחד שמו על הרעה, ואין השי"ת שולח רק יסורין של אהבה כמש"נ לא אשים עליך רק כשנצרך לזה שיהיה לו למזבח כפרה אז כי אני ה' רופאך, וזה שאמר במדרש כיון ששמעו ישראל פ' נגעים נתייראו, כיון שיכול להיות טומאה כזאת שיוצטרכו לצאת החוצה אף ממחנה ישראל מי יודע אם יהיה בכלל ועמך כלם צדיקים, א"ל משה אל תתייראו אלו לאו"ה שלהם שולח הקב"ה יסורין שאינם של אהבה רק נגוף למצרים, אבל אתם אם תצטרכו ח"ו ליסורים כאלו יהיו גם כן רק לרפואה למזבח כפרה. ומהס"ת כיון שעונש המבטל ענג שבת שמתהפך לנגע, השכר למי שמתרפא מנגעו ע"י תשובה הוא לאכול ולשתות ולשמוח דמתהפך מנגע לענג, והביא הפ' רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו, וצריך להבין וכי היפוך הרשע הוא הבוטח בד' והול"ל וצדיק חסד יסובבנו, אך הוא עפמש"נ פני ה' בעושי רע וגו'. רע היינו הפוגם ברית (כמ"ש בזוהר הקדוש ח"א רי"ט ב' ובגמרא נדה יג:) ואמר אחר כך צעקו וה' שומע היינו דצעקה מועיל לזה, ואמר אחר כך תמותת רשע רע שהפוגם נקרא רשע כמש"נ אוי לרשע רע, ושונאי צדיק היינו מי שהוא שונא למדת צדיק שהיא דנטיר ברית, יאשמו, פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו, אמר עבדיו ולא אמר צדיקו דצדיקים א"צ פדיון, רק עבדיו נקראו שרוצים להיות עבדיו ויש להם חשק להיות טוב והם בכלל עבדי ה'. ומדקאמר ולא יאשמו מכלל דמיירי במי שראוי להיות אשם, אך כיון שהוא מהחוסים בה' שרוצים להיות טוב באמת. אך היצר מתגבר עליהם. לא יאשמו, וכשבא עליהם יסורין הם רק למזבח כפרה (ונת' במ"א). וז"ש במד' רבים מכאובים לרשע היינו למי שהוא משונאי צדיק מדת ברית, אבל הבוטח בה' שהוא מהחוסים בו אף שהיצר מתגבר עליהם, מ"מ כשבא עליו יסורין בפרהסיא שאינם מכלל יסורין של אהבה, מ"מ הוא רק לרפואה כמש"נ לא אשים עליך רק אני ד' רופאך והוא מזבח כפרה, ועל ידי שמתעורר בתשובה אז זוכה להיות מתהפך לענג וזהו חסד יסובבנו יסובבנו כאור מקיף אף שלא יהיו נגלה החסדים, מ"מ התכלית יהיה לחסד שיהיה לרפואה ויתהפך לענג, והביא המד"ר מרבי שנכשל באצבעו הקטנה שהיה בפרהסיא ודן שאינו יסורין של אהבה וקרא ע"ע רבים מכאובים לרשע אל ר"י אלו לא קרינו בענין רוח אפינו משיח ה' היית אומר כו' והיינו שבחטאם נלכד כמ"ש נלכד בשחיתותם, וכמ"ש בזוהר הקדוש (פ' זו מ"ו ע"ב) שנענש מפני שהיה בידו למחות, וע"ז באו יסורין בפרהסיא מפני שלא מיחה לא בטמירו ולא באתגליא, ופגם בזה שלא אמר טוב כמש"נ החשתי מטוב וגו'. וזה שהביא מפסוק זה שהנגעים רק לזכות לאכול ולשתות ולשמוח שזה פי' חסד יסובבנו:
2