פרי צדיק, תצוה ח׳Peri Tzadik, Tetzaveh 8
א׳ויש בישראל קדושת כהנים וקדושת לוים. שכל שבט לוי פנוי לתורה וכ' ובאת אל הכהנים הלוים וגו' ונא' על שבט לוי יורו משפטיך ליעקב וגו' והתורה מסר משה רבינו ע"ה להלוים כמ"ש ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ולשבט לוי ניתן גם כן מעשר מכל תבואת ישראל כדי שיהיו פנוים לתורה וכמו הכהנים. אך ההבדל ביניהם על פי מ"ש ברע"מ (זח"ג קכד סע"ב) חכמים דדמיין לשבתות ויו"ט כו' וכן (שם כט ב) ת"ח בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות ויו"ט. והיינו שיש ת"ח שדומים ליו"ט שפנוים גם כן לתורה ומכל מקום יש בו היתר מלאכת אוכל נפש ויש שדומים לשבתות שהם פנוים רק לשמש את קונם ומלאכתם נעשית על ידי אחרים. ובאמת איתא בירושלמי (פ' טו דשבת ה' ג) לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה שגם יו"ט מיוחד רק לתורה אבל ההבדל בין קדושת שבת ליו"ט הוא דאיתא בזוהר הקדוש (פ' זו קפד ב) דקחשב ג' נקודין. ואיתא ירושלים אמצעיתא דכל ישובא נקודה דנטלה מאימא עלאה איהי ג"ע דארעא כו' וע"ד באמצעיתא דגן עדן קיימא נקודה חדא כו' וחד עמודא נעיץ מתתא לעילא גו ההיא נקודה כו' ע"ש. והם רומזים לקדושות השבת דשבת דמעלי שבתא פריסת סוכת שלום עלינו וכו' והיינו בחינת היראה לאפתחא תרעין לאעלא גו מהימנותא. ובירושלים גם כן הקדושה זו שכל הנכנס בה לאכילת מעשר כתיב ביה למען תלמד ליראה את ה' וגו' והפורס סוכת שלום כו' אומרים גם ביו"ט שזוכין גם כן לקדושת ירושלים והיינו שהגוף בקדושה עדש"נ יבא כל בשר להשתחוות לפני שהוא הגוף שנקרא כל בשר אדם שהאדם הוא הנשמה וכמ"ש בזוהר הקדוש (יתרו עו רע"א) וכן גם אכילת יו"ט הוא בקדושה בקרבך קדוש שנדרש (תענית יא רע"ב) על אכילה בקדושה. וקאי על ירושלים שלמטה (כמ"ש שם ה.) ואחר כך ג"ע דלתתא שם מדור הנשמות. ואדם הראשון שהיה בגן עדן. אז קודם הקלקול היה הגוף שלו מזוכך כמו נשמה וכמו שנרמז (ב"ר פ' כ) בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור דקודם הקלקול היה הגוף לבוש אור ואחר כך נעשה משכו דחויא כתנות עור ובשר תלבישני. והנחשבים (סו"פ א' מד"א זוטא) שנכנסו בחייהם לג"ע זכו גם כן לגוף מזוכך כמו אדם הראשון קודם הקלקול. וכאן מתחיל קדושת שבת דחקל תפוחין קדישין שהוא הג"ע (כמו שנת' מא' ו') שנקרא שדה של תפוחים וזהו רק בשבת שהוא יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא כמ"ש בזוהר הקדוש (ויקהל רה סע"א). וכן אכילת יום טוב מצותה השמחה ואין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין (כמ"ש פסחים קט.) מה שאין כן אכילת שבת המצוה וקראת לשבת ענג וכבר אמרנו דשבת היינו הנשמה יתירה שנקראת שבת כמ"ש (זח"ב פח ב) ומתענגת מענוגי ישראל בשבת כמ"ש (שם רד ב) ועל כן סעודות יו"ט דקב"ה ושכינתיה מה שאין כן בשבת הסעודה דליל שבת דחקל תפוחין דישראל נקראו בשבת יושבים בג"ע כנ"ל. וכן נדרש (בשיר השירים ח׳:י״ג) פ' היושבת בגנים וגו' על יום השבת משכימין וכו' ע"ש דנקראו אז יושבת בגנים כנ"ל. ונקודה ג' עדן עלאה וחד עמודא כו' הוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן וזהו רק בשבת שהסעודות ברזא דענג שהוא ר"ת ע' עדן נ' נהר ג' גן כמ"ש (זח"א כו סע"א) וכתיב והתענג על ה' שהוא עתיקא שהוא על ה' כמ"ש בזוהר הקדוש (סו"פ אחרי). וכן יש ת"ח שדומין לימים טובים שהגוף בקדושה ואכילתם בקדושה. ויש שזוכין יותר להיות כמו שבת שהוא יומא דנשמתין וכו' להמשיך מעדן עלאה. וכן ענין הלויים שהם ת"ח והם פנוים לתורה כנ"ל והם בחינת ימים טובים דמכל מקום מותר אוכל נפש שהוא לאכילת הגוף שגם הנאת הגוף בקדושה מה שאין כן הכה"ג וכל א' שהוא בחינת עתיקא וכמ"ש בזוה"ק (משפטים קכא א) ע"פ והחכמה מאין תמצא והחכמה נפקת מאתר דאקרי קודש הקדשים והיינו עתיקא דאקרי אין כמ"ש בזוהר הקדוש (בשלח סד ב) והיינו שהכהן הגדול בבחינת יום השבת שהוא יומא דנשמתין כנ"ל. וכבר אמרנו עמ"ש תוס' (מנחות קט רע"ב) מהירושלמי דפריך והכתיב וכל אדם וגו' אפילו מלאכים ומשני דשמא שכינה היתה ובמ"ר (אחרי סו"פ כא) פריך וכהן גדול לאו אדם הוא כו' ע"ש ולא נתבאר תירוצו ואמרנו שהמכוון שהכהן הגדול כשנכנס לקה"ק היה כנשמה בלא גוף כלל והיינו דומה לשבת שהוא יומא דנשמתין כנ"ל וכל הכהנים ראוים להיות כה"ג ולכנוס קה"ק:
1