פרי צדיק, תולדות ה׳Peri Tzadik, Toldot 5
א׳ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני ופירש"י לא אמר אני עשו אלא אני. והוא מפני שכאן אי אפשר לתרץ דבורו כמ"ש רש"י למעלה אנכי המביא ועשו בכורך לכך פי' שלא אמר מה"ט אני עשו. אך מ"מ קשה הא ממילא משתמע אני עשו כיון שהשיבו אני על שאלתו אתה זה בני עשו. גם באמת יש להבין למה שאלו יצחק שנית הלא כבר א"ל אנכי עשו וגו'. ואם חשדוהו למשנה מפני השלום כדי שיקבל הברכות מה יועיל שאלתו שנית. ובפשוטו נראה שגם יצחק ידע שאפשר לתרץ מאמר אנכי עשו בכורך כפירש"י אנכי המביא ועשו הוא בכורך ולכן שאלו שנית האתה זה בני עשו ומששו באצבעו בשאלתו שכן מורה לשון זה בכ"מ שמראה באצבעו. וכמו שדרשו מאמר וכל זה איננו שוה לי שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין לו על לבו (כמ"ש מגילה טו:) והיינו דאל"כ לא שייך לשון זה. וכן כאן מששו באצבע בשאלתו וא"כ כיון שהשיבו אני מבואר אני עשו. וקשה איך הוציא יעקב שמדתו אמת דבר שאינו. ונראה הענין עפמ"ש (במ"ר ומד"ת שלח) שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים ישמעאל ועשו ישמעאל שומע אל עשו עושה רצון עושיו. והוא כמו שאמרנו במ"ש במד"ת יצחק נתעטר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק. דשלימות אאע"ה היה כשזכה למדת היראה פחד יצחק כמש"נ בנסיון העקידה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. אף שעסק אאע"ה היה האהבה והזריזות במ"ע שבא מכח האהבה והעסק של יצחק היה היראה והזהירות במל"ת שבא ע"י היראה (וכמו שנת' פ' חיי מאמר ז). מ"מ שלימות אאע"ה כשנתעטר במדת יצחק היראה והוא כתר נשמע הזהירות במל"ת וזש"נ עקב אשר שמעת בקולי. וכן שלימות יצחק אע"ה כשנתעטר באברהם ונתכלל במדתו האהבה והזריזות במ"ע והוא כתר נעשה (ונת' למעלה מא' א). וכיון שידע אאע"ה ששלימותו יהי' כשיתעטר במדת יצחק הפחד והיראה והשמיעה בקול ה' להזהר במל"ת קרא שם בנו ישמעאל ע"ש שומע אמרי אל. ויצחק שידע ששלימותו יהי' כשיתעטר במדת אאע"ה מדת האהבה וזריזות במ"ע קרא שם בנו עשו עושה רצון עושיו. ומזה הטעם אף שידע יצחק שיעקב איש תם יושב אוהלים. היה סבור שהוא עוסק בתורה ותפלה ועשו עוסק במצות המעשה במ"ע ובקרבנות. ומש"ה אהב יצחק את עשו שהיה סבור שהוא יהי' כמו שיתעטר יצחק במדת אברהם הזריזות במעשה כתר נעשה. וזה ענין מ"ש במ"ר בשעה שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני אמר יצחק יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקב"ה אין זה עשו אלא יעקב ע"ש. וכבר הקשה הרמב"ן הא לא הי' עשו רשע בעיני אביו ולמה לא יזכיר ש"ש. אך לפי האמור שהיה סבור שעסק יע"א תורה ותפלה ועסק עשו מעשה המצות. ושם הוי"ה הוא תורה כמ"ש (זח"ב ס א) קב"ה תורה איקרי שהתורה שמותיו של הקב"ה וכמו שנלמד (ברכות כא.) לברכת התורה לפני' מדכ' כי שם ה' אקרא וגו' וכן דרשו בכל המקום אשר אזכיר את שמי על העוסק בתורה (כמש"ש ו.). אלהיך מורה על מדת יצחק שהוא תפלה שבא"א ע"ה לא מצינו שהתפלל על עצמו ואף על בנים לא התפלל כמ"ש בזוה"ק פ' זו (קלז ב). ורק על סדום התפלל ונקרא תפלתו עמידה (כמ"ש ברכות שם ע"ב) והוא מפני שעמד בכח כיון שאינו נוגע בדבר וכמו ויעמוד פינחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו כו' (כמ"ש סנהדרין מד.). משא"כ יצחק שהתפלל על עצמו ונקראה תפלתו שיחה ולפני ה' ישפוך שיחו להגיד צערו ומר לבבו. וזש"נ ה' אלהיך שם של תורה ותפלה. ומזה הוכיח יצחק אע"ה שאין זה עשו אלא יעקב כמ"ש במ"ר שמדת יעקב יושב אוהלים שהיה סבור שעסק עשו ההשתדלות במעשה כאמור. וז"ש הקל קול יעקב קל ה' קל תפלה שהיא משם אדנ"י כמש"נ אדני שפתי תפתח. קל ו' קול תורה ו' דאיקרי אות אמת (זח"ג ב א) אמת זו תורה. וזה הי' כונת יעקב במה שאמר אנכי עשו בכורך שמה שקראת שמו עשו עושה רצון עושיו במ"ע וקרבנות שעז"א בכורך שהעבודה בבכורות היה. אנכי עשו בכורך שאנכי העוסק במ"ע וקרבנות. דאי' בזוה"ק (קמב סע"א) יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה כו' והיה אכילתו כקרבנות ממש דאכילת ת"ח אוכל לשובע נפשו כקרבנות וכמו שאמרנו ואמר יעקב דבר אמת בלא שום תירוצים. ואח"כ כששאלו אתה זה בני עשו שהורה באצבע על ידיו וכאן לא נזכר בכורה. שהי' כונתו שהרגיש בריח בגדיו על שאר מעשים שע"ש זה קרא שמו עשו. עושה רצון עושיו. ובאמת אי' במ"ר על מש"נ וירח את ריח בגדיו כגון יוסף משיתא כו' ודרש בגדיו מלשון בוגדיו (כמ"ש סנהדרין לז.). וע"ז השיבו אני שאני באמת בעל מעשים שמה שהרגשת בהלבושים ידי עשו מעשה המצות הוא מריח בוגדיו שפושעי ישראל מלאים מצות כרימון (כמש"ש). וז"ש אני שאני העושה מעשה המצות ומה שהרגשת הוא ריח בוגדיו של יעקב שגם הם מעלים ריח טוב:
1