פרי צדיק, לט"ו בשבט ד׳Peri Tzadik, Tu BiShvat 4
א׳בט"ו בשבט ר"ה לאילן (כמ"ש ריש ר"ה) ופירש"י לענין מעשר שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר כך וכן אין תורמין כמ"ש רש"י בגמ' (יד.) ומטעם זה מנהג ישראל לאכול מפירות אילן בט"ו בשבט. וכבר שאלנו דענין תרומות ומעשרות נוהג רק בארץ ישראל ומה שייכות ט"ו בשבט לפירות אילן. ב' גם בזמה"ז אף פירות ארץ ישראל והאילנות רובן של עכו"ם. ג' גם חנטת פירות בחו"ל הוא אחר הפסח ולא שייך טעם דיצאו רוב גשמי שנה. ד' מה טעם שאוכלין פירות האילן שגדלו בשנה העברה דהחנוטים בשבט אינם בני אכילה. אך הענין דבזוהר הקדוש (בשלח סב ב) איתא ואתתקף אילנא קדישא בתריסר תחומין בארבע סטרי עלמא וכן איתא (שם סו סע"ב) דתנינן תריסר תחומין כו' סליקו באילנא קדישא רבא ותקיף וכן איתא (סד ב) אילנא אית לקב"ה והוא אילנא רברבא ותקיפא וביה אשתכח מזונא לכלא וכו' ויש לומר דכבר דקדקו מ"ש ר"ה לאילן ולא תני לאילנות כמו לירקות וכבר אמרנו שבשעה שברא השי"ת האדם והניחו בגן עדן היה קיום החיים שלו בפירות האילן דאף חטה מין אילן היה כמ"ש (ברכות מ.) ואז כשנברא להיות קיום החיים שלו באכילה היה רק בדברי תורה על דרך ש"נ לכו לחמו בלחמי נהמא דאורייתא דבכתב (כמ"ש זח"ג רעא ב) ועץ החיים היינו תורה שבכתב וכמ"ש ריש תדבא"ר ואין עץ החיים אלא תורה וזהו אילנא קדישא. ואם לא היה הקלקול היה שאר פירות עולם הזה רק למאכל בהמה וחיה. ואמר ואתתקף אילנא קדישא בתריסר תחומין י"ב גבולי אלכסון ד' רוחות הקרנות למעלה וכן למטה וכן לצדדין והם קדושת י"ב שבטים. ואמר זה על מה שנאמר ושם שתי עשרה עינות מים ועל דרך מ"ש (ב"ק יז.) אין מים אלא תורה. וכבר אמרנו במה שנאמר ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת וגו' שפנימיות כל האילנות היה כלול משניהם ואם היה טועם מעץ החיים היה מרגיש בכל אכילותיו מעץ החיים וכשטעם מעה"ד הרגיש כן בכל אכילותויו וז"ש בתקו"ז דכלא קשוט מ"ד חטה ומ"ד גפן ומ"ד תאנה ולא הוו חולקין במילוליהו (ונת' מא' ב) והיינו שהרגיש מעה"ד בכל המינים. ותורה שבעל פה הוא עץ הדעת מסטרא דטוב ועה"ד טוב הוא אילנא רברבא ותקיפא שהתורה שבעל פה הוא הרב חכמה לתקן הרב כעס וז"ש זמנא שליטא ישראל על אינון מיא דאינון תחות ענפין דאילנא דאקרון המים הזדונים והיינו ויחנו שהיה להם נייחא וחניה על המים דמה שנמשלו דברי תורה למים היינו תורה שבעל פה וכמו שנדרש (תענית ז.) מה שנאמר לכו למים ומה שנאמר התיו מים על תלמידים שהוא בתורה שבעל פה. ובתורה שבעל פה שייך מניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך אך בעה"ד טוב יש ערבוב מהרע ויכול יצר הרע לכנוס. ועל זה כ' והיה אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וכשהשי"ת נותן המטר אין דבר רע בא על ידו. ושם הפרשה מדבר באין עושין רצונו של מקום כדמוקי לה בגמ' (ברכות לה :) דבעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים ואמרנו דרצונו של מקום היה שיהיה האדם פנוי רק לתורה. רק אחר הקלקול שנתקלקל בזעת אפיך וגו' מצות ה' לנוח רק בשבת דבימי המעשה נצרך לעסוק בעניני עולם הזה (ונת' לך מא' ג ע"ש) ומכל מקום כשעושין כמצותו של מקום כ' ונתתי מטר וגו' שהשי"ת הנותן מטר ואין רע בא על ידו. וכתיב בעתו בעת ו' עת דא כנסת ישראל (כמ"ש זח"א קטז רע"ב) בעת ו' שמופיע על ידי ו' היו"ד מיו"ד עלאה וקוצו של יוד למדת כנסת ישראל. וכתוב ואכלת ושבעת שיוכל לאכול ולשבוע רק השמרו לכם פן יפתה וגו' שלא יכנוס היצר הרע כיון שיש ערבוב. אך זהו רק בא"י דאיתא (תענית י.) ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו שנאמר הנותן מטר על פני ארץ. וזה ענין מ"ש בשבט ראש השנה לאילן לתקן אילנא קדישא דאית לקב"ה והיינו מי שזוכה שיהיה אכילתו מסט' דעץ החיים והוא מי שזוכה על ידי קדושת שבת להיות נגאל מיד כמו לעתיד. וכשאכילתו מסט' דעץ הדעת לתקן עכ"פ שיהיה מסט' דטוב ולא יהיה בו ערבוב מרע וז"ש בגמ' בטעמא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה והיינו בא"י דשם משקה אותה הקב"ה בעצמו וכנ"ל. וכ' ונתתי מטר ארצכם בעתו ועל ידי זה יכולים לתקן שיהיה האכילה מסט' דטוב. ומי שזוכה יכול לזכות שיהיה אכילתו מסט' דעץ החיים. ועל כן אף בחוץ לארץ אף שהגשמים וחנטת פירות אחר פסח מכל מקום בא מתמצית שיורי שנשאר בעבים אחר שתייתה כמ"ש רש"י (תענית שם) והוא ממה שנתן השי"ת בשבט (ונת' מא' ג) ועל כן הזמן בשבט לתקן כל האכילות שיהיה מסטרא דטוב. ת"ח דמשתדלי באורייתא זוכין שיהיה תמיד אכילתן בקדושה. וכל ישראל עכ"פ אוכלין בשבת אכילה בקדושה וזוכין שיהיה האכילה מסט' דטוב ולא יהיה ערבוב רע ח"ו ועל כן מנהג ישראל לטעום ביום זה מפירות האילן להכניס קדושה בכל האכילות:
1