פרי צדיק, צו ג׳Peri Tzadik, Tzav 3
א׳מצות תרומת הדשן נסמכה בפרשה לתורת העולה, אף שתרומת הדשן בא מכל הקרבנות שהיו מרובין, והעולה יחידית בבוקר ובערב, הענין על פי מ"ש (זבחים ז:) עולה דורין הוא אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה התניא עבר אל מ"ע ושב אינו זז משם עד שמתכפר, ופירש"י דורין שאינו באה לכפר על עשה כפרה ממש כו', ובמ"ר (פנחס) מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון, תמיד של שחר מכפר על עבירות דלילה ושל בין הערביים על עבירות שנעשים ביום, וצריך להבין הא עולה אינה מכפרת כלל, שאיננה מועילה לכפר על מ"ע רק עם התשובה, ולח"ע מועיל תשובה לחודה, גם לשון עון קשה לפרש על חויבו עשה, דביטל מ"ע לא נקרא עון, אך איתא (במ"ר פ' זו פ"ז) לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב וכ"כ בזה"ק פ' זו (כז א) העולה דא מחשבה רעה כו' ובזה אי' בגמרא (ב"ב קסד:) ג' דברים אין אדם ניצול בכל יום כו' הרהור עבירה ויחזקאל התפאר בזה הנה נפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה (חולין לז:) והקשו בתוס' מאי רבותי' דיחזקאל הא כל אדם נמי אסור כדילפינן ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר וכו' ותירצו דהיינו רבותי' דיחזקאל משום דאין אדם ניצול מזה בכל יום, והנה גדר התשובה אי' ברמב"ם (ה' תשובה) עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יושב לחטוא עוד. ועכ"פ צריך שיהי' באותו שעה בגדר שמוסכם לעזוב החטא לעולם. דאז אף דאחר כך יתגבר עליו היצר הרע. מ"מ לשעתו הי' בגדר השב (כמו שהוכחנו מגמרא קדושין מט: ע"מ שאני צדיק) וכיון שאין אדם ניצול בכ"י מג"ד אלו לא יצויר ע"ז תשובה כיון דאף לשעתו אינו עוזב כראוי. שיוכל להעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב עוד לחטא. וע"ז בא כפרת עולת התמיד. ושפיר מיירו עם התשובה. ואינו בכלל זבח רשעים תועבה, כיון שעשה תשובה, אך מ"מ נצרכה כפרת עולת התמיד דהתשובה לא יועיל כיון שעומד לשוב ולחטוא וע"י העולה מועיל התשובה. שענין הקרבן הוא דיצייר בנפשו כאלו הקריב עצמו ע"ג המזבח. והיינו שבאמת רוצה להקריב נפשו רק שאינו רשאי ומקריב הבהמה תחתיו, שיהי' דם הקרבן כדמו וחלבו כחלבו. וכן מצינו (ברכות יז.) בתפלת תענית בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו כו' שיהא חלבו ודמו שנתמעט כאלו הקרבתי' לפניך ע"ג המזבח ותרצני. יכוין שבשעת הקרבת העולה עם התשובה הוא מוסר נפשו, שבאם יעשה עוד נגד רצון השי"ת למה לו חיים והוא מוכן באמת להקריב נפשו. רק התורה אמרה שיקריב בהמה חלף נפשו, ממילא אין יצר הרע שולט בו עוד. וכעין דאיתא ביצחק אבינו ע"ה הא קריבית נפשי קמך (כמ"ש שבת פט:) והיינו דאברהם אבינו ע"ה נצטוה על עקידת יצחק אבל יצחק לא נצטוה לשמוע לאביו. והרשות הי' בידו למחות באביו. ומ"ש בגמרא (סנהדרין פט:) דשמע לי' יצחק מפני שהי' נביא מוחזק. אבל הי' רק רשות, כיון שלא אמר לו אברהם אבינו ע"ה שנצטוה לומר לו בנבואה שיתרצה להיות עולה ואפשר שיכול למחות, ויתקיים נסיון אברהם אבינו ע"ה במה שיתרצה בלבו להעלותו לעולה ואם יתגבר עליו יצחק אבינו ע"ה לא איכפת לי'. רק יצחק אבינו ע"ה בשומעו שהוא רצון השי"ת רצה לעשות רצון בוראו במסירת נפש אף שלא נצטוה וז"ש הא קריבית נפשי קמך ואף דאברהם אבינו ע"ה גם כן מסר נפשו לכבשן האש באור כשדים וגם כן לא נצטוה דאין ב"נ מצווה על קידוש השם (כמש"ש עד:) מ"מ עכ"פ שהם רצו להעבירו על דת לעבוד ע"ז. ובדין ישראל יהרג ואל יעבור וא"א קיים כה"ת כולה עד שלא נתנה (כמ"ש יומא כח:) ואף דלהרמב"ם ז"ל (פ"ה מיסוה"ת ה"ד) הפטור ומוסר עצמו מתחייב בנפשו וב"נ אינו רשאי לאבד עצמו ואיך החמיר אא ימסר עצמו כיון שעדיין הי' ב"נ ואינו מצווה מ"מ ה' רוצה למסור חיי עולם הזה וחיי עולם הבא כדי שיתקדש ש"ש ע"י. ובאמת אחר כך אברהם נקרא ישראל (כמ"ש) מ"ר ר"פ תולדות) ודינו כישראל והי' המסירות נפש בדין. מה שאין כן יצחק אבינו ע"ה שמסר נפשו שלא בחיוב רק מיראת ה' שלא לשנות מרצונו ית' אמר הא קריבית נפשי קמך ומאז פסק יצר הרע ממנו וכמו"ש (מ"ת תולדות ז') שרואה את עפרו כאלו הוא צבור ע"ג המזבח ומה"ט ייחד שמו עליו בחיים, שבטוח שלא יטעה אותו יצר הרע וז"ש שהעולה מכפר על הרהור הלב ועם התשובה כשמקריב עולה שהיא כעין מסירת נפשו שמסכום בלבו שלחיות נגד רצונו יתברך אינו רוצה ולמה לו חיים ואחר המסירת נפש שוב אין היצר הרע שולט בו ובשעה זו הוא בגדר בעל תשובה גמור ואף שאחר כך יתגבר יצרו עליו שאין אדם ניצול בכ"י ע"פ הרוב מ"מ כיון שבשעת מעשה הי' בגדר עשה תשובה שיעיד עליו היודע תעלומות על שברון לבו אף שאחר כך נתגבר עליו יצרו וחוזר לסורו מ"מ לשעתו הי' צדיק גמור (כמו שהוכחנו מגמרא קדושין הנ"ל) וז"ש גם כן בעולת התמיד שהוא מכפר על כל ישראל על הרהרו הלב והוא גם כן עם התשובה. רק דלא הי' מועיל כאמור רק עם העולה וז"ש ובידו עון שזה נקרא עון (וכן נרמז הן בעוון מלא כו' צד א' מעון, על עטיו של נחש, כמ"ש מ"ת ר"פ תזריע לגי' ילקוט) וז"ש הלשון לא לן אדם בירושלים כו' וקשה דהא התמיד מקריבין מתרומת הלשכה שהוא משקלי ישראל מכל א"י, ואף בחו"ל הי' שולחין שקלים, והי' לו לכפר על עון ישראל מכל מקומות מושבותיהם, אך לפי האמור בחו"ל או בשאר א"י שלא ידעו בכיוון זמן הקרבת התמיד, ל"ש כאלו הקריב נפשו שיועל התשובה על הרהור הלב, מה שאין כן בירושלים שהי' אנשי מעמד שעמדו על הקרבת התמיד, וכל א' גמר בנפשו להקריב נפשו לפני הקב"ה, שפיר אמר שלא לן אדם בירושלים ובידו עון שהועיל התשובה ע"י הקרבת התמיד כאמור, ושבת זמן תשובה כמ"ש (פרדר"א פי"ט) דכתיב טוב להודות לד' שכל מי שמודה ועוזב כו' מועיל התשובה אף לקלקול זה, וז"ש בזוהר הקדוש (ח"ב צד ובזוה"ח תשא מד ב) דשבת ברזא דברית שאז הזמן לתקן פגם הברית וזש"נ שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהפוגם בזה נקרא רע כמ"ש בזה"ק (ח"א ריט ב) וגמרא (נדה יג:) וע"י שמירת שבת כדת זוכה לתקן מדת צדיק כאמור, וזהו שנסמך בפרשה תרומת הדשן לתורת העולה לזכר עפרו של יצחק שצבור ע"ג המזבח שגם הוא זכה ע"י מס"נ שהי' יצר הרע פסק ממנו וכמ"כ בהקרבת העולה לכפר על הרהור הלב כאמור:
1