פרי צדיק, צו ה׳Peri Tzadik, Tzav 5
א׳אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה וגו'. וקאי על השבת. הול"ל יעשה זאת ויחזיק בה ולמה אמר בכפל ובן אדם יחזיק בה, גם השינוי בלשון אנוש וב"א. אך הענין ע"פ מש"נ הכהנים לא אמרו אי' ה' ותופשי התורה לא ידעוני ובזוהר הקדוש (פ' זו לב א) מק' מאן אינון תופשי התורה וכי כהני לאו תופשי התורה נינהו ומפרש על הלוים, ויתכן לומר דהנה ענין קריאת שם כהנים מפני שהמה פנוים רק לעבודת השי"ת עדמ"ש (סנהדרין נט:) טובי' לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא, והכהנים לא היה להם שום עסק בעניני עולם הזה, ואכילתם מקדשי שמים משלחן גבוה וגם אכילת תרומה איקרי קודש (כמ"ש מו"ק כח.) ונקרא ג"כ עבודה (כמ"ש פסחים עב:) עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש, וכן יש ת"ח שהם פנוים רק לתורה דרופתקי דאורייתא דאיתא (ברע"מ פ זו כט ב) ת"ח בנוי דמלכא ומטרלותא אתקריאו שבתות כו', ויש מי שאינו זוכה כ"כ ומוכרח לעסוק במלאכה לצורך אוכל נפש (וכמ"ש קדושין פב.) שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ומ"מ כשיש לו פנאי תיכף חוזר לעבודתו ועוסק בתורה, הם נקראו תופשי התורה, דגם במלאכתם המכוין שלהם לש"ש שיוכלו לקבוע עתים לתורה ולגדל בניהם לת"ח ונקראים מחזיקים לתופשי התורה, וירמי' הנביא הוכיחם להכהנים שהם פנוים רק לתורה וצריכין שיהי' שם הוי"ה ב"ה עומד לפניהם תמיד, וכמו שיהיה לעתיד שכל א' מראה באצבעו (כדאיתא סוף תענית) לא אמרו איה ה' שאם היו כהוגן היה ה' לפניהם תמיד, ותופשי התורה שעוסקם בעניני עולם הזה גם כן אך על כל פנים מחזיקים בתורה בכל עת הפנוי להם, לא ידעוני, היינו דעל כל פנים צריך שישיגו הדעת על ידי אמונה, דנשיתן האדם אצל לבו באמונה שלימה ששמ"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יבוא אליו היראה כו' (רמ"א ריש או"ח) ולמה לא ידעוני שישיגו הדעת עכ"פ ע"י אמונה (כמ"ש רע"מ ח"ג רל א) איהו אמת ואיהי אמונה, וזש"נ אשרי אנוש יעשה זאת שיעשה השבת כמש"נ לעשות את השבת, ועל דרך מ"ש (בזוהר הקדוש ח"נ קיג א) ועשיתם אותם כיון דאמר תלכו ותשמרו מאי ועשיתם אלא מאן דעביד פקודי אורייתא כו' כביכול כו' אמר קב"ה עשאני ואוקמוה וע"ד ועשיתם אותם ועשיתם אתם כתוב כו', ומקודם מפרש תלכו ותשמרו על תורה שבכתב ותורה שבעל פה והוא זיווג קב"ה ושכינתיה, סיהרא תורה שבעל פה דמקבלת משמשא תורה שבכתב, ואמר שמי שזוכה לעשות זיווג קוב"ה ושכינתיה וזוכה לתורה שבכתב ותורה שבעל פה ועשיתם אותם כביכול כאלו עשאני, וכן בזוהר הקדוש (ח"ג קו ב) ועשה טוב בעובדא דלתתא יחער עובדא לעילא ועשיתם אותם כביכול אתון תעבדין להין כו' וזהו יעשה טוב דעבדין להאי טוב, וסיפא דקרא שכן ארץ ורעה אמונה, וקאי על אכילת שבת דבסעודות שבת רועה האמונה דנקראו סעודתא דמהימנותא. וכתיב ותתענג על ה' ואמרו בגמרא (שבת קיח:) ענג זהו א"י מהו כשהוא אומר וקראת לשבת ענג. הוי אמר זה ענג שבת, והיינו דת"ח הפנוים לתורה בכל ימי המעשה ועוסקים בעמל תורה. מוקי לה בפסיקתא (ותנחומא הובא בב"י או"ח סי רפ"ח) למ"ד בירושלמי (פט"ו דשבת) לא נתנו שבתות אלא להתענג דהיינו לת"ח שבשבת אכילתן רעה אמונה דשבתות זוכין לד"ת מהשי"ת שלא בעמל ויגיעה ועליהם נאמר אז תתענג על ה' שהוא מעתיקא כמ"ש בזוהר הקדוש (סו"פ אחרי):
1
ב׳וברע"מ (אמור צב ב) ושמרתם דא שמור ועשיתם דא זכור כו', והיינו זכור הוא אחר דלית בי' שכחה ולא קיימא בי' שכחה כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב צב ב) והיינו כמו שהיה בשעת מתן תורה בלוחות הראשונות שנאמר אז לכל ישראל ואתם תהיו ממלכת כהנים. שלולי הקלקול היו כלם פנוים תמיד רק לתורת ה' כמו שיהיה לעתיד ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו ותמיד שם הוי"ה ב"ה לנגד פניהם וכמו שאמרנו בפ' הכהנים לא אמרו איה ה' וזהו אתר דלית לי' שכחה שלא יצויר שישכח ח"ו כיון שהשי"ת לנגדו תמיד וזהו ועשיתם דא זכור שזה זוכה להיות ועשיתם אותם כביכול כאלו עביד לי' לעילא וזהו זוכה לעשות את השבת להכניס קדושה לשבת ע"י האכילה כמ"ש (בפסיקתא ובמד"ר פ"י) במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ועז"נ אשרי אנוש יעשה זאת שיעשה את השבת ועשיתם אתם דזהו קאי למאן דזכי להיות דרופתקי דאורייתא וכאמור, ואחר כך אמר ובן אדם יחזיק בה, היינו מי שלא זכה כ"כ ומוכרח להיות עוסק במלאכה לפרנסתו וכמו שנהיה אחר הקלקול הרעותי את מעשי וקפחתי כו', ומ"מ הוא בכלל תופשי התורה שכשיש לו פנאי פונה עצמו לד"ת וזה צריך שמירה שלא ישכח ח"ו ויקלקל וזה ושמרתם דא שמור ומ"מ בשבת יעשה כולו תורה כמ"ש (בריש תדב"א) דאף לפועלים שטרודין מאד בימי המעשה עד שפטרום מברכת הטוב והמטיב (כמ"ש ברכות כה.) מ"מ מוקי בפסיקתא מ"ש לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה לפועלים. ועז"א ובן אדם יחזיק בה שעכ"פ יחזיק בקדושת השבת ואז יועיל לו לימי המעשה שיהיה המכוון במלאכתו לש"ש לגדל בניו לת"ת וכשיהיה לו זמן פנוי בחול יפנה תיכף לדברי תורה. שומר שבת מחללו ושומר ידו וגו' שע"י שמירת שבת יועיל לו שיהי' משומר מן העבירה תמיד. ואמר מקודם אנוש ואחר כך בן אדם והוא דבגמרא דרשו מפ' זה (שבת קיח:) אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו וקליפת ע"ז יכולין לתקן מכל וכל משרשו שיבטל לגמרי כמו שמצינו באנשי כנסת הגדולה שבטלוהו ליצרא דע"ז (כמ"ש יומא סט:) ומש"ה מכנה לת"ח כזה שזוכה להיות דרופתקי דאורייתא בשם אנוש שיכולים לתקן לגמרי הקלקל והם ברזא דזכור דלית לי' שכחה ועושים לקדושת השבת כאמור. מה שאין כן לתופשי התורה שטרודין בחול בפרנסה מכנה בשם בן אדם. דקלקול אדם הראשון שהי' ע"י הנחש בתאות אכילה ואחר כך הטיל זוהמא בחוה זה הפגם א"א לתקן לגמרי בעולם הזה (כמ"ש בגמרא שם) ועל כל פנים יחזיק לקדושת שבת שבו יש תיקון לקלקול התאוה. שאכילת שבת מתקן הפגם מאכילה. ושבת ברזא דברית יש בו תיקון לפגם הברית. ובן אדם יחזיק בה בקדושת השבת יועיל לו לימי המעשה להיות שומר ידו מעשות כל רע. שרומז לפגם זה שנקרא רע כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א ריט ב) ובגמרא (נדה יג:) והיינו דבשבת שכל ישראל פנוים לתורה יכולים להחזיק בקדושת השבת להיות עכ"פ תופשי התורה לזכות בימי המעשה לדעת את ה' ע"י האמונה שונייר שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו ועי"ז יבוא אליו היראה והפחד מהשי"ת ובושתו ממנו תמיד ועל ידי זה יהיה משומר מכל רע בכל ימי המעשה. וזהו ובן אדם יחזיק בה:
2