פרי צדיק, צו ו׳Peri Tzadik, Tzav 6
א׳ופשט את בגדיו וגו' והוציא את הדשן וגו'. ובגמרא (שבת קי"ד רע"א) אמר ר"י מנין לשינוי בגדים מה"ת שנאמר ופשט וגו' ותנא דבר"י למדך תורה ד"א בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו ופירש"י שלא ימאסו בגדיו החשובין שעובד בהן עבודת אכילה ושתי' כגון קיטור וניסוך, ולפ"ז צריך להבין למה כינה עבודה חשובה למוזג כוס שרומז על הניסוך. ולא אמר אל יערוך לחם לרבו שהוא קיטור הקרבנות עדמש"נ לחמי לאישי, וכעין מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג ז ב) ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, אך מצינו לשון זה גם כן בשאר מצות כמו במצות סוכה (סוכה כח:) לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון של מים על פניו וגם שם צריך טעם לזה דנמשלה מצות סוכה למזיגת הכוס גם מה שפירש"י שלא ימאסו בגדיו החשובין כו' צריך להבין, דלמה ציותה התורה ופשט להוצאת הדשן, ולא ציותה כן בתרומת הדשן שיוכל נמי ללכלך בגדיו החשובין, גם למה המשילו הוצאת הדשן לבישול קדירה, גם יש להבין למה לא יהיה מצות שינוי בגדים אף בחול כשעושה מצוה שמתפלל ומניח תפילין, והמהרש"א ז"ל פי' המשל על שינוי בגדים דשבת שבישל בהם בע"ש להכנת שבת, שישנה כשבא למזוג כוס קידוש, אך גם לפי' קשה הא מצות שינוי בגדים דשבת כל היום ולא בשעת קידוש דוקא ובגמרא (שבת קיט.) מפורש ר"ח מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא וכו' ר' ינאי לביש מאני' למעלי שבתא הרי דשינוי בגדים תיכף בכניסת שבת ולא לקידוש דוקא, והנה רש"י ז"ל בפי' החומש כ' אין זה חובה אלא ד"א וכו' והביא תדב"י והוא פל"א דמנ"ל לרש"י ז"ל הוא שאינו חובה ועכ"פ מצוה כיון שנכתב מפורש בתורה בציווי ופשט. ויכול להיות שאינו מעכב. והמציינים ציינו תו"כ אך בתו"כ ליתא רק בגדים פחותין מהן (וב"ה בגמרא יומא כג:) ואין ראיה מזה שאינו חובה או מצוה עכ"פ. אך הענין על פי מ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (לג ב) אחותי רעייתי ולית רעייתי אלא פרנסתי דבה מתקנין מאכלין דקרבנין דמלכא כו' בנהמא דאוריי' דאתמר בה לחמי בלחמי בימינא ובחמרא דאיהו יינא דאורייתא משמאלא, והמכוון על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רעא ב) ודא נהמא בלחמי בימינא שכן כ' מימינו אש דת למו, ובתיקונים (הקדמה ט ע"ב) כד אתנטלת מחסד אתקריאת תורה שבכתב דאיהו מימינו אש דת למו וכד אתנטלת מגבורה אתקריאת תורה שבעל פה כו' תורה שבעל פה מפי הגבורה נתנה ותמן גבורים עומדים בפרץ, וכ"כ (תי' כ"א לה א) דאורייתא דבכתב כו' מימינו אתיהובת ומשמאלא אורייתא דבעל פה דאיהו נוקבא. וכמ"ש בפתח אליהו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, וכ"כ בזוהר הקדוש (תרומה קסז א') יהי אור דא אור קדמאה דאיהי ימינא ויהי אור דמימינא נפק שמאלא שהתורה שבעל פה שורשה מתורה שבכתב שמשא אנהיר לסיהרא, (ונת' במ"א) ואיתא בזוהר הקדוש (שם קסו א') שמפרש נר מצוה השרגא והפתילה והשמן בלא אור. והתורה אור הוא כשלהבת ע"ש באורך ובגמרא (סוטה כא.) מפורש מה נר מאיר לפי שעה אף מצוה מאירה לפי שעה. וכבר אמרנו שאין זה סתירה, דבכל מצוה המעשה גולמיות הוא רק כמו מנורה ופתילה ושמן ובלא שלהבת אינו כלום, וזהו נר מצוה, אך בכל מצוה יש תורה אור דהוא המכוון לש"ש כאשר צוני ה"א שמברכין ע"ז אשר קדשנו במצותיו, קודש עלאה חכמה, והיא התורה אור שבמצוה, והיא מאיר רק לפי שעה כמ"ש בגמרא. ובתורה דהלימוד הוא מתרי"ג מצות הוא גם כן רק שרגא ופתילה ושמן בלי אור. אך המכוון שבד"ת הוא יפתח לבנו בתורתו והאר עננו בתורתך. שנראה ממ"ה עומד עליו הוא תורה אור, והתורה אור שבלימוד התורה מאירה לעולם, והנה מעשה המצות בפועל הם נקראים מעשה ידיו של הקב"ה גם כן כמו שאמרנו כ"פ במש"נ בפיך ובלבבך לעשותו ולא כ' במעשיך שגמר המעשה היא גם כן מהשי"ת וכמ"ש (כתובות ה.) ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כ' כוננו ידיך, וכן ומעשה ידיו וכו' מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע וכו' והיינו דהמעשה בפועל היא ע"י שהקב"ה לבן של ישראל כמ"ש (שהש"ר ה' ב', אכן מצינו שהקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי א' לעולם. וז"ש ברע"מ (זח"ג קכג ב) התורה והמצוה דאינון בן ובת, והיינו דאות ו' אקרי אות אמת כמ"ש (זה"ק ר"פ ויקרא) אמת זו תורה כמ"ש (ברכות ה:). ה' מצוה. דהמצוה הוא ע"י שהשי"ת לבן של ישראל אני ה' שוכן בתוך בני ישראל והוא ה' תתאה, וזש"נ ובלבבך לעשותו:
1
ב׳והנה נראה שמ"ש רש"י שאין זה חובה אלא דר"א כ' דקדק כן מסוגית הגמרא כאן שפי' מ"ש הדבר"י למדך ד"א דקאי על פשיטת בגדים להוצאת הדשן ומלשון ד"א דקדק שאינו חובה. אבל מסוגית הגמרא שקודם נראה דקאי רק על שינוי בגדים בשבת וע"ז קאי עיקר התני דבר"י למדך תורה ד"א וכו' (וכן נראה לשון הגמרא דכאן בשבת גרסי' ותנא דבר"י כר' דעלה קאי וביומא כג: גרסי' כדתנא דבר"י ושם ליתא באמת לשון למדך תורה ד"א) והביא ראיה לשינוי בגדים בשבת ממצות שינוי בגדים להוצאת הדשן מפני שיוצא חוץ למחנה, מה שאין כן תרומת הדשן שהיא מצוה בהיכל המלך וכל המצות נמשלו כמוזג כוס לרבו רק דבגדים שבישל בהם קדירה לרבו דהיינו העבדות שעושה לרבו בבית המבשלות חוץ להיכל המלך כמו הוצאת הדשן אל ימזוג בהם כוס לרבו שהיא השימוש בהיכל המלך וכן בשבת דכ' שתולים בבית ה' שכל א' מישראל אז בבית ה' וכל היום ששובת ממלאכה הוא כבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה מפני שמורגל תמיד במלאכה ובקל יוכל לעבור וה"ה כעושה מצוה כמ"ש (קידושין לט:) וה"ה כמוזג כוס לרבו בהיכל המלך כל היום ומזה יש רמז לשינוי בגדים בשבת כל היום, דמצות סעודת שבת נלמד מתלתא היום כמ"ש (שבת קיז:) מה שאין כן שינוי בגדים הוא רמז שלמדך תורה דר"א. אבל לענין הוצאת הדשן יכול להיות השינוי בגדים מצוה כיון שמפורש בתורה ואפשר שאינו מעכב ובשבת הוא רק דרך ארץ כאמור. והנה פעולת המצוה אינו נקרא ע"ש האדם רק מעשי ידיהן של צדיקים ע"י השי"ת השוכן בתוכם רק האור מהמצוה דהוא המכוון לש"ש והקדושה שבו זהו מצד האדם היא התורה שבעל פה שנמשל ליין כמ"ש ברע"מ (עקב רעא ב) יינא דאורייתא דבע"פ והתורה שבעל פה נמשלו למשקין כמ"ש (בתענית ז.) ואינו מתקיים אלא במי שדעתו שפילה דמה שנמשל למים מקרא הוי כל צמא לכו למים ולקראת צמא התיו מים הוא ענין התלמודים והיינו תורה שבעל פה דתורה שבכתב מונחת בקרן זוית כל מי שרוצה יבוא וילמוד (כמ"ש קידושין סו.) ומש"ה לא נזכר במשל עורך שלחן לרבו דעריכת השלחן היא גוף מעשה המצוה וזה אינו נקרא ע"ש האדם שגמר כמעשה מהשי"ת כאמור רק התורה אור של המצוה שמצד האדם זה נקרא מוזג כוס לרבו דהוא תורה שבעל פה שנמשל ליין כאמור. ובחול כשעושה המצוה אינו בהיכל המלך ול"ה כמוזג כוס ואינו צריך שינוי בגדים מה שאין כן בשבת שהוא בכל היום בהיכל המלך נקרא מוזג כוס לרבו וצריך שינוי בגדים דמה שבחול הוא כמבשל קדירה חוץ מהיכל המלך בבית המבשלות:
2
ג׳ובזה"ק פ' זו (רע"מ כט ב, נשא קפד ב) ת"ח בנוי דמלכא ומטרניתא אתקריאו שבתות ויו"ט והיינו שיש ת"ח שהם שבתות שהוא יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא כלל (כמ"ש זח"ב רה א) שאין עוסקין כלל בצרכי הגוף ויש מהם שעוסקין מעט לצורך הגוף כענין שמצינו (ברכות לה:) לא תתחזי קמאי לא ביומי ניסן וכו' ומ"מ נקראו מים טובים שבהם מותר מלאכת אוכל נפש והם גם כן תמיד בהיכל המלך כיו"ט כיון שאינם עוסקים בעניני עוה"ז רק לצורך פרנסתם ובגדיהן משונים מבגדי ע"ה וז"ש בת"ז (תי' כא לב ב) ואלין דמתוספין לטמא קדישא בע"מ ירתיך לון ת"ח ביומין דחול והיינו דבע"ש כל א' מישראל שתולים בבית ה' בהיכלא דמלכא כאמור רק שיש כמה קדושות קדושת מחנה ישראל שמביא גם כן יראה כמו שמצינו באכילת מע"ש בירושלים כ' למען תלמד ליראה וגו' שזוכה לראות שממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו ומיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה' ויש קודשת מחנה שכינה, ובהם יש גם כן כמה קדושות קדושת עזרת ישראל ועז"כ וקדושת ההיכל וקדושת קדשי הקדשים ות"ח הם תמיד בהיכל מלך ולכן איתא (קידושין עב.) הראני ת"ח שבבבל דומין למלאכי השרת ופירש"י לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת כמ"ש (שבת כה:) בר"י דומה למלאך ובנדרים (כ:) מלאכי רבנן דמציינין כמלאכי השרת במלבושים נאים ואמר רק ת"ח שבבבל עפמ"ש (שבת קמה:) במתא שמאי בלא מתא תותבאי שלא הנרוכו בא"י להצטיין מאחרים ומ"מ לבשו לבושים נאים כמוזג כוס לרבו ובשבת זוכין לקדושת ההיכל ויש שזוכין לקדושת ק"ק וזה הענין שבקיום מצות סוכה נקרה גם כן בצלא דמהמנותא כמ"ש זה"ק אמור. ונקרא עובד לרבו בהיכלא דמלכא כמוזג כוס לרבו. ובשבת כל אחד מישראל כת"ח (כמשנ"ת כ"פ ממ"ש שבת קיט מי עדיפת לן מינה ובפסוקתא ותנחומא (הובא בב"י או"ח רפ"ח) מוקי למ"ד לא ניתנו שבתות אלא לד"ת דקאי אפועלים (וכמ"ש ריש סא"ר) שבת יעשה כולו תורה. וה"ה בכל יום השבת כמוזג כוס לרבו בבית ה' ולזה בא מצות שינוי בגדים על כל יום השבת לכל ישראל:
3