פרי צדיק, צו ז׳Peri Tzadik, Tzav 7
א׳מצות אכילת שלש סעודת בשבת הוא מדאורייתא דילפינן מתלתא היום כמ"ש (בשבת קיז:) ומדרבנן מצינו דתיקנו גם מנות שתיית יין כמ"ש בגמרא (ברכות מב.) בשבת אדם קובע סעודתו על היין ובמ"ר (נשא פ' י) במה אתה מענגו. במאכל ובמשתה ובגמרא (פסחים קו.) זכור את יום השבת זכרהו על היין והוא מדרבנן דמדאורייתא סגי בהזכרה בכה (כמו"ש התוס' נזיר ד' ע"א) והענין היא ע"ד מ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (לג ב וד' רעא ב) לכו לחמו בלחמי דא אורייתא דבכתב ושתי ביין מסכתי דא אוריי' דבעל פה דחטה היא בגימ' כ"ב רומז לכ"ב אתוון דאורייתא דבכתב, ושתי ביין דרומז לתורה שבעל פה לא נאמר בייני. כי האדם ממציא הדבר חכמה בלבבו מה שנשפע לו מן השמים וע"ז נאמר מסכתי. והכינוי לתורה שבעל פה לשתיית יין דוקא היא ע"ד מ"ש (במדרש רבה נשא פ' י) לא נברא היין אלא לנחם אבילים וליתן שכר לרשעים בעולם הזה ובגמרא (סנהדרין ע.) רבא רמי כו' זכה משמחו לא זכה משממו. היינו למי שכל מגמת שמחתו היא מן היין שמביא יללה לעולם היא משממו, אבל עיקר שמחה היא כמש"נ שמחו צדיקים בד' ובגמרא (תענית טו.) צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, כי צדיק נקרא מי שיש לו מלחמת היצר הרע והוא גבור הכובש את יצרו, ולכן לא יוכל להרגיש השמחה בלבו בעוד שהלב מוטרד במלחמה. רק לאחר שנעשה ישרות בלבו להיות כלו לד' וזוכה למ"ש (ב"ר פ' נד) ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע אז זוכה לשמחה ונייחא בלב, והוא ענין ניחום מאבלו ועצבונו שהי' לו עד עתה מצד ההיפוך. והנה בתורה הקדושה נזכר סעודת שבת אצל יוסף הצדיק (כמ"ש ב"ר פ' צב) אין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו ושם נאמר וישתו וישכרו עמו, כי עתה נתברר להם מדת צדיק בשלימות שהיו נבוכים בזה עד כה. וגם יוסף בעצמו כאשר ראה שנמכר לעבד שזה בא על סיבת פגם הברית כמ"ש (ב"ר פ' לו) בכנען בחטא ונתקלל להיות עבד, והוא לעונש על פגה"ב, וגם לאחר שנעשה מושל במצירם עוד לא נחה לבו בזה שהיה הממשלה רק ממלך מצרים, רק לאחר שבאו כל אחיו והשתחוו לו ארצה, מזה נתברר לו שהחלומות שלו היו של אמת, ולא מצד דמיונות מגבהות הלב ששדו אותו אחיו, וכמו כן כל השבטים כאשר ראו עתה שנפרע מהם חטא המכירה, כמ"ש אבל אשמים אנחנו נתברר להם עתה מדת צדיק ועי"ז שתו עתה יחד מיין המשמח לבב אנוש (וכדאי' שבת קלט.) ונכנס יין יצא סוד (כמ"ש עירובין סה.) שכל העצב שיהיה עד כה מצד מעשה הבחירה נתברר שיהיה בהשגחה פרטיות מרצונו יתברך כמ"ש (שבת פט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו, וגם בפורים שאחז"ל (מגילה ז:) מיחייב אדם לבסומי בפוריא דהיינו שתיית יין, כי זה נתברר ביום השביעי כטוב לב המלך ביין שאמרו ז"ל (מגילה יב:) דאותו יום שבת הי' שישראל עוסקין בשירות ותשבחות כו' ואז נתגלה פנימיות הלב של קדושת ישראל שהמה מקושרים בו יתברך, למעלה מן הדעת והקלקל במעשה הוא רק מצד השאור שבעיסה המעכב, ונתברר מזה שהקלקל שנהנו מסעודת אחשורוש הי' רק לפנים, וזה היה עוד סיבה שזכו עי"ז לעשות מחיית עמלק ביתר שאת, ומזה נולד הנייחא והשמחה בלב כמש"נ ונוח מאויביהם וגו'. וזהו בעצם קדושת השבת שהיא הנייחא והמנוחה לאחר העצב של גמר יום הששי משיה"מ וכמ"ש בזה"ק (ח"א מח ב) ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך וגו' דקאי על יום השבת שאז באה המנוחה והשמחה בלב אחר העצבון משיה"מ שעברו עליו ואז נאמר וירא א' את וגו' והנה טוב מאד ויברך וגו' שאז בכניסת שבת מופיע הנייחא בלב שכל העבר הי' הכל טוב. וע"ז בא תקנת חז"ל לקדש על היין בכניסת שבת כדי להתנחם מאבלו ועצבונו של שיה"מ וע"ז נאמר ואשלם ניחומים לו ולאבליו (רע"מ זח"ג קכג א) לשני המלאכים המלוין את האדם (כמ"ש תענית יא.) והמה מתאבלין על קלקול המעשים שעבר עליו בשיה"מ. ובקדושת יום השבת נולד המנוחה והשמחה בלב שנתברר הכל לטוב. וזאת המצוה היא דייקא מדרבנן מצד תורה שבעל פה הנקרא יינא דאורייתא ע"ד מ"ש (בנדרים כב:) אלמלא לא חטאו ישראל ליה נתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' כי ברוב חכמה רוב כעס. והיינו שדייקא ע"י הרוב כעס שבא מצד היצר הרע באה הרב חכמה דתורה שבעל פה לתקן זאת ולברר כי גם הרוב כעס הוא נעשה טוב מאד וגם במילת יצחק אבינו ע"ה שהוא היה הראשון הנימול לשמונה נאמר בתורה ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל דהוא סעודת בר"מ, כמ"ש (פרדר"א פ' כט הובא בתוס' שבת קל.) ה"ג מ"ל, וגם אצל סעודת לוט ומלאכים נאמר ויעש להם משתה וגו' ודווקא אצל לוט כי באברהם נאמר ואקחה פת לחם והיינו כי אברהם אבינו ע"ה הרגיש שהם מלאכים כמש"נ וסעדו לבכם שאין יצר הרע שולט בהם לכן הי' די באכילת פת שהוא לחמו בלחמי תורה שבכתב מה שאין כן בלוט שהי' ה לסיבת הצלתו שיזדמן לו יין במערה להשתלשל מזה שורש מלכות בית דוד ומשיח שיתברר על ידם תכלית הפגם של אדם הראשון בשלימות וכמ"ש במ"ר (וירא פ' כא) ונחי' מאבינו זרע אותו זרע הבא ממקום אחר וכוונתם הי' לש"ש (כמ"ש בנזיר כג:) וגם במשתה גדול שנאמר במילת יצחק מפני שאז נתברר גם כן שורש הפגם של חטא אדם הראשון שאמר ז"ל (בסנהדרין לח ) אדם הראשון מושך בערלתו היה והיינו כי מצד תולדתו היה נולד מהול בעצם רק אחר כך על ידי אכילת עץ הדעת בבחירתו נמשכה לו ערלה המכסה על הקדושה ולסבה זו כל התולדות אשר נסתעפו מאתו נולדים הם בפגם הערלה, וכאשר הופיע בעולם מצות מילה לשמונה תחילה נתברר שיש תיקון בתולדה לשרש פגם הראשון וכמ"ש ומחץ מכתו של עולם ירפא:
1