פרי צדיק, ויקהל ה׳Peri Tzadik, Vayakhel 5
א׳ועטורין שבעין לה ומלכא דלעילא דיתעטר כלא כו'. ענין העטרות הוא מה דאיתא (ברכות יז.) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כ'ו ולשון עטרותיהם משמע שלהם והיינו העטרות שזכו כל ישראל במעמד הר סיני כנגד נעשה ונשמע כמ"ש (שבת פח.) ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם. וגם בשבת יש לנו הארה מאלו העטרות כמ"ש בפע"ח (שער השבת פ' ח) עמ"ש ישמח משה במתנת חלקו דאותן הכתרים דמתן תורה שא' בגמ' (שם) וכולן זכה משה ונטלן. בשבת מחזירם לישראל ע"ש. ועוד אי' בגמ' (מגילה טו :) עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק כו' יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים כו' והיינו כי העטרות של נעשה ונשמע זוכה כל צדיק ע"י מעשיו אבל העטרה של הקב"ה בעצמו כביכול אינו זוכה רק מי שמשים עצמו כשירים להיות כאין ע"י זה זוכה להשיג אור הכתר עליו שנקרא אין כידוע. וכש"נ מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ועל זה מרמז הפ' בעטרה שעטרה לו אמו וא' (שמות רבה פ' נב) לא זז מחבבה כו' ועד שקראה אמי. כי זהו העטרה שעתיד הקב"ה כביכול להיות בעצמו בראש כל צדיק הוא מכונה כאלו הם עושים העטרה להקב"ה כי בזה שמשיגים עד בחינת כתר דהיינו העטרה בראש כל צדיק הוא בעצם העטרה של הקב"ה שעטרה לו אמו כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכל האצילות עד הכתר הוא לערך המקבלים. ובשבת שהוא מעין העולם הבא זוכין גם להעטרות של הקב"ה. ומלכא דלעילא היינו שגם הוא מתעטר על ידי שהם מתעטרין כנ"ל. והגם שהוא רק לשאר עמו ע"י קדושת שבת נעשים דכא ושפל רוח ע"י שמשיגים יותר מגדולתו ית' וכמה שנאמר כי אתם המעט וגו' (וכמ"ש חולין פט.) וכמו שדרש בתדב"א (ריש סא"ר) ואי זה מקום מנוחתי על השבת וכ' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו' (ונת' במ"א) וזה המרומז ג"כ במ"ש נעביד להון כתרין כו' בשבעין עטורין דעל גבי חשמין נעביד כו' בשבעין עטורין מרמז על הכתרים של השפעת הקדושה מהשי"ת בעצם וזה שבעין שכל השבעה מדות הקדושים כלולים מעשר והיינו השפעת כל הקומה הקדושה. דכל גבי חמשין המה הכתרים של נעשה ונשמע שהם מחמשים שערי בינה שמצד האדם מצד בינת הלב והשבעין עטורין שעל גביהם הם ממלכא דלעילא כאמור:
1