פרי צדיק, ויחי י״אPeri Tzadik, Vayechi 11
א׳ושלשה דברים שהם כלל צורכי האדם חיי בני ומזוני ובשלשתן כ' ברכה. בני ברכה דאדם פרו ורבו. מזוני כ' ברכת ה' היא תעשיר. חיי כ' וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ושלשתן ההשפעה מעתי"ק כדאי' (מו"ק כח.) חייבני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא ואי' בזוה"ק (ח"ג עט ב) דמזלא קדישא היינו עתיקא והוא מדת אין ועז"א (שבת קנו.) אין מזל לישראל והיינו מדת אין. ובשבת שיש התגלות עתיקא זמן ההשפעה לשלשתן דכ' ויברך אלהים את יום השביעי ולא פירש מהו הברכה וע"כ שכולל כל מיני ברכה והם כל ג' דברים שכתוב בהם ברכה שהם כלל הברכות ושבת ברכאן דכולא ביה כמ"ש בזוה"ק דמתברכאן מיניה כל שיתא יומין שהוא מקור הברכה והברכה שלהם ביום השבת. ובפרשה זו ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל וגו' ובזוה"ק (רלג א) מדקדק מאי ביום ההוא דמה שייך לומר ביום ההוא כאלו כבר ברכם ביום אחר ואומר שברכם ביום ההוא הלא עכשיו באותו יום עומד. וגם מדקדק בזוה"ק מ"ש לאמור בויו ובכ"מ לאמר כתיב חסר. גם כל תיבת לאמר א"ל פירוש כאן דבכ"מ לאמר שצוה הקב"ה למשה לאמר לישראל. וכן בך יברך ישראל לאמר היינו שהמברכים יאמרו כן אבל כאן שהברכה להם בעצמם הול"ל ויברכם ויאמר כדלעיל ויברך את יוסף ויאמר. גם מ"ש בך יברך ישראל דייקא בך ולמה יברכו כל ישראל א"ע ביוסף דוקא והלא מצינו בברכת יהודה שמעולה מברכת יוסף שהרי עשאו מלך גם עליו כמש"נ ישתחוו לך בני אביך וגו' לא יסור שבט מיהודה וגו עד כי יבא שילה. אכן י"ל שמרמז בזה שברך את יוסף שהוא דייקא יהיה מקור הברכות ושורש השפעת הברכות כיום השבת שהמשכת השפע ברכה מהשורש דע"ק הוא בג' מדריגות כדאי' בזוה"ק והאי יומא מליא רישיה דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחקלא דתפיחין קדישין שנגדם הג' סעודות. ובזוה"ח (פ' תשא) מבואר דיוסף הוא ברזא דשבת כי שבת הוא ברזא דברית כמ"ש (זח"ב צב רע"א) ושם (קלה ב) אפיקו דברכאן ממקורא דחיי כו' ברזא דאת קיימא וכו' ע"ש כי יוסף הוא צינור דהמשכת הברכות ממקור העליון. וזה שברכו ביום ההוא שמרמז על עתי"ק שאנחנו מכנים את הש"י בשלשה בחי' הוא אתה אני. הוא רומז על עתיקא שהוא לשון נסתר ונעלם שכל הנעלם מכל רעיון. אתה מרמז על ז"א שהוא שם הוי"ה שאנו מדברים לנוכח אתה ה' כידוע (זח"ג רצ א). אני מרמז על השכינה והיא חקל תפוחין נפשות ישראל כמש"נ אני ה' שוכן בתוך בני ישראל (שם רכג רע"א) והם הג' שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י דאהיה ר"ל מה שאינו עתה רק שיהיה לעתיד דאז יתגלה זה. ובכ"מ ביום ההוא מרמז לעתיד שיתגלה הנעלם. וכן כאן ביום ההוא מרמז על עתיקא שכל הנעלם מכ"ר והיינו טלא דנחית מעתי"ק. ותיבת לאמר מרמז על חקל תפוחין נפשות ישראל שהקב"ה משפיע בהם הטלא דעתיקא וזהו לאמר שיהיה נאמר זה בלבבות דישראל. וכמו שאמרנו ע"פ תזל כטל אמרתי שמרמז על תושבע"פ שנוזלת מטלא דעתיקא ואמירה הוא בחשאי ובלב כמש"נ אמרתי אני בלבי ויאמר המן בלבו (וכמ"ש בזוה"ק פ' זו רלד ב) וכן התושבע"פ נוזל ג"כ בלב ובלחישו שנראה כאלו החכמים מחדשים (כשנ"ת מא' י) ואות וא"ו שבתיבת לאמור מרמז על זעיר אנפין דו' שבשם הוא ז"א כידוע ומרמז על ו' המדות הו' קצוות ואי' בזוה"ק (ר"פ ויקרא) דאות ו' איקרי אות אמת ואות חיים שמרמז על חיי עולם בלא הפסק לעולמי עד. וזה שבירך את יוסף שהוא יהיה מקור השפעת הברכות כדאי' (זוה"ח תולדות) דמוסף שבת שהוא ריבוי הקדושה דשבת ברזא דיוסף כי בחי' יוסף קדושת הברית והוא רזא דשבת. וז"ש בזוה"ק (ח"ב קלה ב) ובגין דאיהו מקורא ברזא דאת קיימא קרינן ליה המבורך איהו מבועא דבירא כו' וכיון דמטאן התם כלהו לעולם ועד. וע"י שברכם ביום ההוא לאמור שהוא השפעת הברכות מהמקור ע"כ אמר בך יברך ישראל שדבר זה של המשכת הברכות הוא חלקו של יוסף הצדיק:
1