פרי צדיק, ויחי י״גPeri Tzadik, Vayechi 13
א׳בזוה"ק פ' זו (רמ"ו א) אית לחם דאיקרי לחם עוני ואית לחם דאיקרי לחם פנג כו' והיינו לחם עוני הוא הלחם בקדושת שכינתא שהוא בחי' הסיהרא דלית לה מגרמה כלום ואז צריך צמצום וכמו ביצ"מ שזכו ללחם עוני ונאסר אז השאור וחמץ שמרמז ליצה"ר. שאז שורש היראה וכמ"ש (זח"א ה ב) דאיהי יראה ושריא בה יראה. משא"כ בשבועות זמן מתן תורה שמקריבין חמץ שאז זכו ללחם פנג לחם ו' והיינו שאז נתקן השאור שבעיסה שהוא רק ממיעוטו שהוא יפה כמ"ש בגמ' (ברכות לד.) והיינו שהיצה"ר יועיל שיהיה חמידו דאורייתא וכמו שיהיה לעתיד וכמ"ש במדה"נ (זח"א קלח א) אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא להוי. ואמר וע"ד מאשר שמינה לחמו לחם ו' וכו' ודאי הוא יתן מעדני מלך וכו' דא כנס"י דהא מיניה אתזנת והוא יהיב לה על ידא דצדיק וכו' והוא כמ"ש בזוה"ק לעיל (רמה סע"ב) מעלמא דאתי אתמשיך ונגיד להאי צדיק למיהב תפנוקין ועדונין להאי ארץ דאיהו לחם עוני ואתעביד לחם פנג. וזהו יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא ע"י בחי' צדיק. והיינו שלשבט זה ניתן הכח לתקן האכילות שיהיה בקדושה. ואיתא (זח"ב סא סע"ב) מזונא עלאה יתיר מכלא הוא מזונא דחברייא אינון דמשתדלי באורייתא דאכלי מזונא דרוחא ונשמתא וכו' ואיקרי חכמה וכו' הה"ד החכמה תחיה בעליה ומסתמא אכילת שבת מעולה עוד מלחם מן השמים והוא כמזונא דחברייא דאקרי חכמה וז"ש בזוה"ק אח"כ בספרא דר"ה וכו' מאשר שמנה לחמו דא לחם שבת דאיהו פנג על חד תרין וכו' לחם משנה תרי לחם לחם מן השמים ולחם מן הארץ דא הוא לחם פנג ודא הוא לחם דמסכנא ובשבת אתכליל לחם תתאה בלחם עלאה וכו' והיינו שבשבת הוא היחוד קוב"ה ושכינתיה והסעודות ברזא דענג עדן נהר גן שהנהר יוצא מעדן להשקות את הגן (כמ"ש זח"א כו סע"א) וכולל קדושות כל שם הוי"ה. ואמר זה בשבט אשר ע"ד ששמעתי מרה"ק זצוק"ל שאמר דעמום שהיה משבט אשר שהיה מתקוע אמר פר' הלא כבני כושיים שהוא מיוסד על צעקת בני הנעורים שהפגום נקרא מכוער וכושי שהוא היפך מבחי' יוסף שנקרא יפה תואר ויפה מראה. והוא מפני שבשבט זה מצוי יותר הפגם עכ"ד. והיינו שלשבט זה ניתן הכח ביותר לתקן פגם וקלקול הנחש שהיה שורשו באכילה ואח"כ נסתעף שבא על חוה והטיל בה זוהמא שמזה נסתעף קלקול הק"ל שנה. וכיון שבשבת זה ניתן הכח היותר גדול לתקן שורש הקלקול שהיה באכילה ע"כ בו מצוי הפגם יותר שהוא מתקנו ביותר. וכמו שמצינו בשבט יהודה שבו נזכר הפגם בער ואונן וממנו יצא דוד שהוא שורש החיים וכמ"ש (זח"א רז ב) דוד מלכא איהו חי וקורבא דיליה לחי העולמים וכו' וממנו יצא משי"ח שהוא גימט' נח"ש שיתקן כל פגם וקלקול הנחש ויבולע המות לנצח. וכן בשבט הזה ניתן הכח ביותר לתקן שורש הקלקול של הנחש שהיה באכילה וכאמור. ואמר מאשר שמנה לחמו דשמן מרמז לחכמה וכמ"ש (מנחות פה:) תקועה מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהם. והתיקון לפגם זה הוא עקרו ע"י חכמה ותורה וכמ"ש (סוכה נב.) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד והיינו להמשיכו לקדושה שיהיה ממנו חדוותא דשמעתא כמו שיהיה לעתיד ולתכלית זה נברא וכמ"ש (קידושין ל:) בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין והיינו היצה"ר של תאוה שעז"א בראתי יצה"ר. וכמו שאמרנו דהז' שמות של היצה"ר שנחשבו בסוכה הם רומזים בזלעו"ז נגד הז' מדות בקדושה והיצר מתאוה הוא נגד בחי' החסד ועז"א הקב"ה קראו רע שהפוגם נקרא רע בעיני ה' והוא הפסולת מבחי' החסד כידוע. (ונת' ס"פ בראשית) וכתיב איש אשר כברכתו ברך אותם והיינו שכלל לכל השבטים בברכת כל השבטים וכמ"ש (במדרו"ת והובא ברש"י) והיינו שלכל ישראל ניתן הכח הזה לתקן כל האכילות שיהיה בקדושה ולתקן פגם הנחש מכל וכל. ובשבת כל ישראל כת"ח כמ"ש כ"פ ושבת ברזא דברית כמ"ש בזוה"ק והוא הזמן לתקן פגם הנחש שהיה להכניס תאוה באכילה ונסתעף ממנו בכל עניני התאוה. וזוכין בשבת ללחם פנג דאתכליל לחם תתאה בלחם עלאה:
1