פרי צדיק, ויחי ט׳Peri Tzadik, Vayechi 9
א׳ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו'. ידוע דקדוק הזוה"ק (רכז ב) למה נא' כאן ויברך את יוסף דלא אשכחן הכא ברכה דבריך ליוסף אלא לבנוי. וי"ל בזה ע"פ מה שאמרנו במש"נ כריח שדה אשר ברכו ה' ואיתא בזוה"ק (ח"א קמב ב) דא שדה דתפוחים שדה דאבהן עלאין חמידי ליה ומתקנין ליה שהוא עפמ"ש התוס' (תענית כט:) דריח תפוחים היינו אתרוג וידוע מ"ש (ויק"ר פ' ל) דאתרוג יש בו טעם וריח מרמז על ישראל שיש בהם תורה ומעשה טובים כי בחי' הריח מצד מעשים טובים שבגוף והטעם מצד הנשמה שבמוח. וזה כח אבותינו שהשתדלו בזה והעמידו אומה ישראלית להשריש קדושה זו לבניהם אחריהם לעולם. וזה ויברך את יוסף האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. ועפ"י דברינו שבחי' הריח מעשים טובים הוא הזדככות הגוף בפועל במעשה המצות להיות סור מרע ועשה טוב והוא בחי' יוסף. וידוע דאאע"ה היה כל ענינו וחשקו בפעל עשה טוב להכניס אורחים ולקרבם תחת כנפי השכינה וכמ"ש (יומא כח:) אנן מאברהם ניקום וניגמור ופירש"י להיות זריזין כאברהם שהיה זריז מאד בפעל עשה טוב. וכמו כן יצחק אע"ה היה זהיר מאד לצמצם א"ע בסור מרע שזה ג"כ בחי' מע"ט כמ"ש (קידושין לט:) ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. וזהו אשר התהלכו אבותי לפניו דייקא אברהם ויצחק שהשתדלו בבחי' מע"ט. אמנם יעקב אע"ה היה מבורר לנגד עיניו שכל מעשיו ועניניו המה רק מכחו ית' והיינו בחי' טעמי תורה. וזהו האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה הכל רק מכחו ית'. וע"ז מרמז פתי' הזוה"ק (רכט א) ע"פ המלאך הגואל. בית והון נחלת אבות וכי נחלת אבות אינהו והא קוב"ה יהיב כלא לב"נ אלא וכו' לזמנין דיחסין כלא לבריה ויהא אחסנא דאבות. והיינו כי בית מכונה ע"ש מעשים טובים וכמו שדרשו (סוטה מד.) ע"פ אחר ובנית ביתך אלו מעשים טובים. והון מרמז על טעמי תורה וכמ"ש (עירובין סד.) ע"פ ורועה זונות יאבד הון מאבד הונה של תורה וכן נאמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים וב' הבחי' הם ב' נחלות אבות כנ"ל כי אברהם ויצחק התהלכו לפניו בבחי' מע"ט. ויעקב אע"ה הוא בחי' הונה של תורה האלהים הרועה אותי כנ"ל. וע"ז גמר אומר יברך את הנערים ויקרא בהם שמי להנחיל להם לדורות בחי' הונו של תורה. ושם אבותי אברהם ויצחק היינו בחי' מעשים טובים והוא כללות בחי' שדה של תפוחים שיש לה בחי' הטעם והריח דאבהן עלאין חמידו ליה ומתקנין ליה. וברכה זו שייכה דייקא ליוסף כדברינו (ונת' מא' ב). וע"ז גמר וידגו לרוב וגו' שאמרו ע"ז בב"ר מה דגים וכו' כמי שלא טעמו טעם מים מימיהון כך ישראל גדלים במים בתורה כיון ששומעין דבר חדש מה"ת מקבלין אותו בצמאון וכו' והיינו החמדה והתשוקה להתחדשות בד"ת הוא שדה דאבהן חמידו ומתקנין ליה:
1