פרי צדיק, וילך ושבת תשובה י״זPeri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 17
א׳שובה ישראל וגו' אי' בפסיקתא (ה) כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע וכו' ולא מלמדים את ישראל מה לומר אבל הושע וכו' ומלמדם מה יפייסו וכו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ובפסיקתא החדשה ר"י אומר לא בדברים פתיתם אותו בסיני ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו. והוא ע"ד אמרם ז"ל (בר"ר פ' כ"ב) יצא שמח וכו' פגע בו אדה"ר אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. והיינו כמ"ש (בבר"ר סו"פ י"ט) דדרשו מלשון ואוכל שאמר אכלתי ואוכל. והענין הוא כי בודאי אדה"ר נתחרט מאוד על גודל הפגם שעשה רק מפני שידע בעצמו שע"י אכילתו השליט היצה"ר בנפשו ע"ז הי' מתאונן שסבר שחלילה אבדה תקותו שיוכל לתקן הפגם הזה. כי ידע שעיקר התשובה צריך להיות מעומק הלב כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' תשובה עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. ומה בצע בתשובתו עתה מאחר שאינו שולט בנפשו עוד ובטח יסיתנו היצה"ר עוד ולא יוכל נגדו. וזה שהי' מתאונן ע"ע לפני היודע תעלומות והגיד האמת שמכיר בעצמו שאם יסיתו היצה"ר לא יוכל להתגבר נגדו ויאכל עוד וחלילה אבד סברו. אמנם כאשר שמע שנתקבלה תשובת קין אף שהי' רק משפה ולחוץ כמו שא' במד' שיצא כגונב דעת העליונה שתשובתו הי' רק לפנים מיראת העונש כמו שא' והייתי נע ונד ואעפ"כ נתפשר. ע"ז אמר אדה"ר וכך הוא כחה של תשובה שאפי' בדיבור שלא מעומק הלב כלל כי לבו הרע עדיין בקרבו וחושב שמרמה להש"י בפיו וגם זה מועיל להתקבל ע"ז אמר מזמור ליום השבת טוב להודות לה' אפי' בהודאות פיו לבד. וע"ז יש לכוין דברי הפסיקתא כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה וכו' ולא מלמדים מה לומר כי רחוק מדעת האדם שיוכל לכוף את לבו לטוב עד שבא הושע ומלמדם מה יפייסו קחו עמכם דברים. היינו שראשית הנרצה מהאדם רק שיתודה בפיו כמו שנא' ויפתוהו בפיהם וגו' כמו במתן תורה דאי' במד' שהי' רק משפה ולחוץ שאמרו נעשה ונשמע ובסיני עשו בפיהם ובימי אחשורוש הי' בלב ולא בפה ע"ש ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון מכש"כ כאשר האדם רוצה לשוב כמאמר פיו רק שאינו שולט בלבו. וע"ז גמר אומר אמרו אליו כל תשא עון שנתפלל להשי"ת שנזכה שיקבל תשובתנו בשלימות שיהי' נמחק העון מכל וכל ולא כקין שנתפשר למנוע ממנו רק חצי הגזירה מחמת שהי' רק משפה ולחוץ. וע"י מה נזכה לזה ע"י וקח טוב קיחה הוא לשון לימוד כמו שנא' יערוף כמטר לקחי ות"א יבסם כמטרא אולפני היינו שהשי"ת ילמוד אותנו להטיב לבנו באמת ונשלמה פרים שפתינו וכידוע מטעם הרמב"ם ז"ל על כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אף שהוא באונס מפני שבאמת כל נפש ישראל בנקודת לבו רצונו לקיים מצות הש"י רק השאור שבעיסה מעכב. וכאשר כופין אותו ואומר בפיו ג"כ אז נעשה פיו ולבו שוים. וזה ונשלמה פרים שפתינו כמו בשילום פרי הקרבנות מועיל רק דבר שפתיים לומר רוצה אני הגם שבא ע"י כפיי' מכש"כ בוידוי שפתינו על התשובה שהוא מרצונינו הטוב. ובזה יובן הטעם דבגוים אינו מועיל תשובה (כמו"ש בתנחו' וילך) והיינו לתקן העבר רק מועיל על להבא למנוע מהם הגזירה כתשובת נינוה להנחם על הרעה אשר דיבר לעשות להם. והיינו מפני שתשובתם הוא רק לפנים כי נקודת לבם הוא מעומק רע משא"כ בישראל שגם דיבורו בלבד מגלה את עומק מצפון לבו לטוב כנ"ל וזהו הטעם שהגוים קרובי תשובה מפני שאין להם הרגש בזה שנצרך להיות התשובה מעומק הלב רק בדיבור שפתיו בלבד הוא כגונב ומרמה דעת העליונה לכן נקל לפניו. משא"כ בנ"י שאין רוצים לרמות בוראם בפה ולא בלב רק רוצים לשוב באמת וזה לא קל. וגם זה הטעם שגוי ששבת חייב מיתה כי עיקר קדושת שבת הוא להיות נתקן כל העבר בששת ימי המעשה להתהפך לטוב כמו שנא' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וגו' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו וגו'. ובגוים לא נמצא הכח הזה לתקן העבר כנ"ל. וזה שא' במד' הנ"ל כיון שראה אדה"ר כחה של תשובה אמר מזמור שיר ליום השבת כי זהו בעצם קדושת שבת לתקן העבר כנ"ל. ותחלה טוב להודות בוידוי פה לבד ואח"כ לזמר לשמך עליון מה שהש"י עוזר לו למעלה מהשגתו וכוחו וכמו שא' דיצרו של אדם מתגבר ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו':
1
ב׳ואמר עוד בהפטורה אשור לא יושיענו כי כוחו של אשור מרמז על מה שאמר רבשקה אמרתי אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה. היינו שדבר שפתים לבד לא יועיל כלום רק נצרך עצות ליתן לעצמו וגבורה וכח. גם למלחמת היצר צריך להיות גבור הכובש את יצרו כי גבורה הוא בלב כמו שנא' ולבו כלב הארי' וצריך ג"כ עצות בד"ת וחכמה איך לימלט מפיתויו. וע"ז אמר אשור ר"ל כשנקח עצת אשור למלחמת היצר זה לא יושיענו רק שאנחנו נדע בעצמנו שאין לנו כח הזה מצידנו. ועל סוס לא נרכב הוא ענין זריזות במעשה כאמרם בפ' ע"פ ו' דברים נאמרו בסוס מואס השינה. וכן אמרו בדוד המע"ה שהי' מתנמנם כסוס וכן נא' ועל סוסים ישענו והיינו ע"י זריזותי' כי עצלה תפיל תרדמה וכן אמרו במדרגת האבות שרצו לפניך כסוסים. ואמר שלא נבטח על כח זריזותו בעבודת השי"ת בשקידה רבה להנצל עי"ז מהיצ"ר דגם בזה אין לנו סמיכה כגמר אומר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו רק על רחמיו ית' אנו נשענים שהוא יטהר לבנו כמו שנא' אח"ז אשר בך ירוחם יתום היינו מי שיודע בנפשו שאין לו שום כח מצידו כמו שנא' יתום ואלמנה יעודד שהם חלישים שאין להם שום כח. וע"ז השיב השי"ת ארפא משובתם שיהי' נעשים תחלה כשגגות כפירש"י ז"ל כבעל מום שנתרפא ואח"ז אוהבם נדבה. וממילא כמים הפנים לפנים יתעורר התשובה מנדבת הלב ועי"ז יתהפכו לזכיות:
2
ג׳והנה מצינו בדוד המע"ה שהתנצל א"ע ג"כ בענין זה של החטא שלו שאין לו כח רק להתוודות בפיו כמו שאמר כי פשעי אני אדע אבל לענין שיהי' התשובה מעומק הלב שעי"ז יהי' נמחה העון לגמרי ע"ז ביקש מהשי"ת חנני אלהים כחסדך כרוב רחמך מחה פשעי וכדאי' ע"ז המשל במד' למי שהי' לו מכה גדולה ובא הרופא ותמה על מכתו הגדולה שיעלה להון רב לרפאותו והשיב לו החולה יש לי מעט מעות לשלם לך ואת המותר עשה עמי בחסדך. וזהו הרב כבסני וגו' כי פשעי אני אדע וגו' ר"ל שאני אין בידי כח אלא מה שאדע פשעי. ועוד שם משל לרופא שבא לרפאות המכה לחולה אמר לו חבל לי עליך שיש לך מכה גדולה מאוד אמר לו ומה איכפת לך הלא עבורך הוא שתטול שכר הרבה כך אמר דוד לך לבדך חטאתי כדי להורות תשובה ליחיד. ור"ל דע"ז אמר הפ' למען תצדק בדברך וגו' והוא כמו שמצינו באדה"ר דא' רז"ל עליו מה שנא' נורא עלילה על בני אדם שקודם הבריאה נכתב אדם כי ימות אלא שבא לתלות העלילה באדה"ר. וכן בדוד המע"ה רצה למצוא עלילה לחייבו מיתה כי דוד המע"ה הי' ראוי להיות חי וקים וע"ז איכתב לי' ד"ז והוא לך לבדך וגו' למען תצדק וגו'. ואמר הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני היינו במקום הסתום שהוא למעלה מן הדעת למעלה משער הנ' תודיעני מבחי' חכמה. תחטאני באזוב ואטהר אזוב מרמז על שפלות עצמו כא' ז"ל במצורע מפני וכו' ישפיל עצמו כאזוב וע"י השפלות שלי תטהרני כאמרם ז"ל אני את דכא. ואמר תכבסני ומשלג אלבין. כי במקום אחר נאמר אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו היינו שעונות יהי' נעשים כזכיות וכאן אמר ומשלג אלבין זה הוא לברר עוד יותר כמו שנא' והנה טוב מאוד והוא בחי' משיח שהוא חיי עוה"ב כמו שנא' חיים שאל ממך וגו'. ובאמת הי' ראוי דוד המע"ה לזה כמו שאז"ל שלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים ומשיח יהי' ג"כ דוד בעצמו. וי"ל אע"פ שמת הי' רק למראית העין וכמו שאמרו ביעקב אע"ה שלא מת. רק מפני שלא הי' עוד העת מוכן לזה עי"ז נתלה בו העלילה של החטא הזה. וכמו שמצינו בגמ' עד היכן חילול השם אר"י כגון אנא וכו' היינו לערך נפשו הגבוה די בעלילה כזו לתלות בו המיתה. ולכן לא נעשה הבירור בזה בחייו של דוד המע"ה רק בימי שלמה בנו כמו שאז"ל באותו שעה חי' דוד. הסתר פניך מחטאי וגו' בכאן מתחיל לבקש מתתא לעילא כדאי' במד' (תהילים י״ט:י״ג) ע"פ שגיאות מי יבין שדוד הי' מבקש כמשל כותי הזה מתחלה מעט מים אח"כ בצל אח"כ פיתא ע"ש. וזה הסתר פניך מחטאי שהוא הראשית ע"י וידוי דברים בלבד יהי' נסתרים החטאים מנגד פניו ית'. וי"ל דזהו כונת הכתוב ואמר ביום ההוא וגו' ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' שע"י הוידוי דברים נעשה הסתר פנים מחטאים. ולא כמ"ש הרמב"ן ז"ל (ונת"ל מ"ד) דמפרש דהך ואמר הוא רק הרהור בלבד כנזכר לעיל ואינו נראה כי בכל מקום שהאמירה הוא בלב נאמר מפורש כמו ויאמר המן בלבו וגו' ואמירה בסתם הוא בדיבור כאמרם ז"ל מנין שהדיבור כמעשה שנא' בדבר ה' שמים נעשו ושם נאמר ויאמר אלהים. ואח"ז ביקש וכל עונותי מחה שיהי' נמחה העון לגמרי. ואח"ז לב טהור ברא לי אלהים שיטהר לבו שיהי' כברי' חדשה וזהו כשהוא כזכיות. ואח"ז ורוח נכון חדש בקרבי שיהי' לו רוח הקודש. זהו השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני וזה כשיהי' עוד עדיף מזכיות:
3