פרי צדיק, וילך ושבת תשובה י״חPeri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 18
א׳שובה ישראל עד ה' אלהיך בפסיקתא (פ' שובה אות ה') כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע וכו' ומלמדם מה יפייסו קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. הענין שבודאי עיקר התשובה והחרטה נרמז בתוה"ק ובשאר נביאים אמנם יש כמה מדרגות בתשובה כדאי' בגמ' כאן מיראה כאן מאהבה שמיראה נעשים זדונות כשגגות ומאהבה נעשים כזכיות. ובודאי הכאן מיראה שאמר כאן המכוון על יראת העונש לבד כי יראה האמיתית הוא כמדרגת אהבה. רק כפשוטו שלאחר החטא מתחרט מיד וזהו בכלל בכל נפשות ישראל שיש להם מיד הרהור תשובה ועי"ז נעשה העון כשוגג. כי עיקר החילוק בין מזיד לשוגג הוא עם המחשבה שהמזיד עושה המעשה ברצון ובמחשבה אבל השוגג עושה רק במעשה לבד. וכאשר המזיד מתחרט במחשבתו אחר החטא א' נמחה החטא של המחשבה ונשאר רק המעשה בלבד כשוגג. ועל גוף מעשה העון נצרך לזה הד' חילוקי כפרה כמו שאז"ל. וכמו כן מצינו בתוה"ק במעשה העגל שמיד ביקש משה רחמים ויחל משה וגו' מפני שידע שמיד הרהרו ישראל בתשובה ולכן פעל וינחם ה' על הרעה שנעשה כשגגות דע"כ נא' חטא העם הזה חטאה גדולה ולשון חטא היינו שוגג אלא שהוא חטאה גדולה דבע"ז החמורה ביותר וגם שיש בו חילול השם גם השוגג חמור מאוד. ואח"ז נאמר וביום פקדי ופקדתי כי הלא נשאר עוד לתקן גוף מעשה החטא וע"ז נא' וביום פקדי היינו בכל שנה ביוהכ"פ נפקד ונחסר ונמחה מעט מעט ממעשה העון עד שיהי' נמחה לגמרי ויהיו כמו קודם החטא כבשעת מתן תורה שנא' עליהם אני אמרתי אלהים אתם. ונחזור לענינו דהנה שם בהושע נאמר כי כשלת בעונך היינו שנעשה כשגגות וזהו התשובה המצוי' תמיד כנ"ל. אמנם הלא נאמר שם ג"כ עד ה' אלהיך כמו שארז"ל שמגיע עד כסה"כ. וזהו רק בעושין לשמה כאמרם ז"ל ע"פ כי גדול מעל שמים חסדך בעושין לשמה. ומזה שא' כי כשלת שנעשה כשגגות הוא רק מיראת עונש כנ"ל והיינו שלא לשמה והיאך יוכל להגיע מזה עד ה' אלהיך שיהי' נתקן הכל. ע"ז אומר אח"כ והורה בזה דרך התשובה האמיתית ואמר קחו עמכם דברים שיש עצה שיהי' נתקן הכל ע"י ד"ת כי דברים מרמז על תורה כמו שנא' אז נדברו יראי ה' וגם באליהו ואלישע הלוך ודבר וידבר אלי זה השלחן וגו'. וע"י שתקחו עמכם דברים היינו בחי' תושב"כ הנקרא דיבור תוכלו לשוב עד אל ה'. אמרו אליו היינו ע"י יגיעת תושבע"פ שנקרא אמירה בלחישה כמו שדברנו מזה בסל"ש עי"ז כל תשא עון שיהי' יוכל ליתקן כל מיני עונות אפי' אותן שהחמיר בזוה"ק שאין מועיל תשובה עכ"ז יש בכח ע"י יגיעת תושבע"פ ליתקן הכל וכמו"ש במק"א שהוא ע"ד שא' בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בד"ת ה"נ בתשובה אינו מתכפר אבל מתכפר בד"ת. והיינו ע"י יגיעת הנפש לטעום טעם חדש בכל פעם יותר בד"ת ועי"ז נמחה העון בשלימות כאמרם ז"ל ע"פ כי ברב חכמה רוב כעס שכל מה שיש יותר רוב כעס ע"י יצה"ר בנפש יתרבה עי"ז יותר רוב חכמה שעי"ז יהי' נתקן הרוב כעס. וע"ז אמר אח"כ וקח טוב שנגד רוב כעס מההיפך יקח טוב תמורתו והיינו תושבע"פ כי אין טוב אלא תורה ונא' טוב לי תורת פיך. ואמר ונשלמה פרים שפתינו היינו גם מה שנצרך לקרבן פרים ושאר חלוקי כפרה בפועל יוכל ג"כ להיות נשלם ע"י שפתינו בעסק התורה כאמרם ז"ל ע"פ זאת התורה לעולה וגו' כל העוסק בתורת עולה וכו':
1
ב׳ונא' אח"כ בהפטורה מי חכם ויבן אלה נבון וידעם וגו' זה חוזר על מה שנזכר למעלה שעיקר תיקון כל הפגמים הוא ע"י יגיעה בעצמו בתושבע"פ. אמנם יש עוד תנאי בדבר שלא יחזיק האדם טובה לנפשו גם אם הוא פונה א"ע לייגע בד"ת שיש לו איזה יתרון מצדו. וע"ז נאמר אהי' כטל לישראל שידע בנפשו שגם כל כח רוב חכמה שלו בתושבע"פ הוא רק מה שנשפע לו מלעילא כענין הטל שאין רואין כלל בשעה שיורד רק אח"כ שרואין לחות הארץ רואין שירד טל. וע"ז אמר אני כברוש רענן שתדע בנפשך שאני אכפיף עצמי אליך לסייעך בזה כענין ענף גבוה ורטוב שע"י משיכת יד המקבל נכפף הענף למטה. וזהו ממני פריך נמצא שתדע בנפשך שגם הפרי שלך שהולדת בתורה ע"ד אמרם ז"ל בעגלה ערופה שלא הניחוהו לעשות פרי היינו תורה. וכדאי' בתנחו' נח ע"פ פרי צדיק עץ חיים יש לך פרי יפה מן הבנים והיינו תורה תדע שגם פריך זה ממני הוא נמצא. וע"ז מסיים מי חכם ויבן אלה שגם מי שעוסק בחכמת התורה שהוא במוחו נצרך עוד לבינת הלב ונבון וידעם וגם אם הוא נבון בבינת הלב נצרך עוד להדעת היינו לחבר החכמה שבמוחו עם הרצון שבלב מפני שזהו עיקר המכוון של תושבע"פ כי ישרים דרכי ה' וגו' מפני שגם בעסק התורה יש שני דרכים למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים בה וכו' ע"כ נצרך לשמור הדעת לידע שממני פריך נמצא:
2
ג׳וסוף ההפטורה קרא דיואל ואכלתם אכול ושבוע וגו' אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי וגו' ואין עוד ולא יבושו עמי לעולם. וידוע ע"ז מא' חז"ל ששלח את בנו לברכו ואמר לי' לא תבוש ולא תתבייש אמר לאביו מלתא בעלמא אמר לי והשיב לו אביו הוא מה דבריך קוב"ה לישראל ושנה בה והיינו שני פעמים ולא יבושו הנ"ל. כי בנו סבר שברכו שלא יתבייש מבני אדם ואמר לאביו שהוא דבר קטן בעיניו שאינו חושש לזה. ואז החכים לו אביו שהוא דבר גדול מה דבריך קוב"ה לישראל ושנה בה. והוא על רמז שני ענינים העיקרים מה שזכרנו למעלה היינו ראשית כח התיקון ע"י עסק ויגיעת התורה לתקן עי"ז גם עונות אלו שנסתם מהם דרכי התשובה כנ"ל. וע"ז נאמר ואכלתם אכול היינו בעסק התורה שנקרא ג"כ אכילה ע"ד לכו לחמו בלחמי וכאמרם ז"ל כל אכילה וכו' בד"ת הכתוב מדבר. וזה שאמר ושבוע היינו שישביע עצמו מד"ת כמו שדרשו רז"ל ע"פ ושבע ילין בל יפקד רע. והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא כי בתיבת פלא נכלל ב' משמעות דבר והיפכו אחד ענין התגלות מפורש כמו שאז"ל ע"פ איש כי יפליא לא ניתן נזירות אלא להפלאה וקטן היודע להפלות. וגם מורה לשון פלא על דבר הנעלם ומכוסה כמו שנא' הנני יוסף להפליא וגו' ובינת נבונים תסתתר. וזה הפי' אשר עשה עמכם להפליא שגם הענינים שהם נפלאים ונעלמים משכל האדם דרך תיקונם אבל ע"י עסק התורה נעשה תיקונם מפורש ובהתגלות. ועי"ז ולא יבושו עמי לעולם היינו שלא יבוש בעצמו לפני השי"ת מחמת גודל הפגם כמו שאמר עזרא הסופר בושתי וגם נכלמתי להרים אלוהי פני אליך. ואח"ז נא' וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' זהו ענין תנאי השני הנ"ל ממני פריך נמצא שידע זאת בנפשו שגם יגיעתו בעסק התורה הוא מסיבת כח אלהי השופע בקרבו ואין עוד שום יתרון בזה מצידו. ועי"ז לא יבושו עמי לעולם משום צד בושה כי יהי' הכל נתקן בשלימות כנ"ל:
3