פרי צדיק, וילך ושבת תשובה ג׳Peri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 3
א׳ואמר אח"כ במד"ת הנ"ל במה היתה כתובה קודם שנתנה וכו' היתה כתובה על זרועו של הקב"ה ועל כן יבין וישכיל כל אדם בדעתו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה וכו' ובמעשים טובים וכו'. יש להבין לשון ועל כן יבין מה זה טעם מה שהיתה כתובה על זרועו של הקב"ה. אך הענין דאי' (ברכות ו'.) בימינו זו תורה וכו' ובזרוע עוזו אלו תפילין וכו' ואי' (זח"ג רס"ט א') ואין עוז אלא תורה. והיינו שבאמת מה שנקרא ימינו זו תורה היינו לאחר מ"ת דכתיב מימינו אש דת למו. וכן מה שנקרא זרוע עוזו אלו תפילין ג"כ מצד ישראל שמקבלין מלכותו ויחודו ואחדותו בתפילין ש"ר שהוא כלל התורה. וזה נותן עוז כביכול להקב"ה ע"ד שנא' תנו עוז לאלהים. אבל קודם שנתנה תורה היתה כתובה על זרועו ולא הי' אז בימינו דוקא. וכן נדרש בגמ' (זבחים קט"ז א') ה' עוז לעמו יתן על מתן תורה והיינו דאז היתה התורה כלי אומנתו ושעשועים שלו ולא הי' נקראת תורה כמו שא' במד' לעיל. וע"ז אמר ועל כן צריך וכו' היינו להמשיך האור מהג' ראשונות. וזה שא' יבין שמרמז לבינה וישכיל לחכמה בדעתו זה בחי' דעת והיינו חו"ב שקדמו לבריאת העולם (כמו שנת' במא' הקודם). והאור כי טוב שהוא אור הראשון שהוא קוצו של יוד דלעילא והוא הדעת פנימיות מכ"ע ועי"ז להגות בתורה יומם ולילה היינו שאף בלילה בשינה יזכה לד"ת. וזהו עיקר בחי' תושבע"פ כמו שלמה המע"ה שזכה לכל חכמה תתאה חכמת שלמה בחלום הלילה. והוא ע"י שיהי' קשור בשורש ויהגה תמיד ביום בד"ת עי"ז יזכה לתושבע"פ בלילה אף בשינה. ואמר ובמעשים טובים שמי שלא זכה לתורה להגות בה יומם ולילה יזכה ע"י מעשים טובים ג"כ לג' ראשונות וכמו שנא' ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם (כמ"ש ברכות י"ז. לגי' ע"י) יראת ה' היינו תשובה (כשנ"ת כ"פ) והיינו בינה שהוא תשובה כאמור. שכל מרמז לחכמה טוב היינו אור כי טוב שהוא אור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ (מד"ת פ' נח) והוא דעת פנימיות מכ"ע. וזה שמביא המד' אח"כ הפ' כי קרוב אליך וגו' בפיך ובלבבך לעשותו בלבבך היינו בינה לבא לעשותו ע"י מעשים טובים כאמור. וכל זה הוא לבאר מה שנא' את הדברים האלה דקאי על תושבע"פ הכלולה בתושב"כ כמו שקבל משה רבינו וזה הכח מסר לישראל:
1
ב׳ומסיק במד"ת ואם לא למד כל צרכו יעשה מעשיו באמונה אמר אליהו וכו' אמר לו בינה ודעת שנתנו לי מן השמים וכו' וכתיב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו וכו' ואחרית דבר יראת ה' ועושין באמונה וכו' וראוי לחיי עוה"ב. להבין שייכות זה לכאן הוא ע"פ שא' במדרש ר"פ זו אין וילך אלא לשון תוכחה שנא' לכו חזו מפעלות ה'. וצריך להבין איך נרמז בפ' זה ענין תוכחה. אך הענין ע"פ שא' בגמ' (תמיד כ"ח.) איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם וכו' יאהב את התוכחות שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם טובה וברכה באין לעולם וההיפך מסתלקת וכו' וי"א יחזיק באמונה יתירה וכו'. חשב כאן ג' דברים נחת רוח טובה וברכה. והם גם בקדושות שבת נחת רוח דאי' (בר"ר פ' ט') אמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. וכן אי' (שם פ' י') ומה נברא בו לאחר ששבת שאנן נחת וכו'. ברכה מפורש בו דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי. טובה כמו שא' (ברכות ה'.) אין טוב אלא תורה כי לקח טוב והוא תושב"כ ועל תושבע"פ כתיב ג"כ טוב לי תורת פיך. ושבת דכו"ע בשבת נתנה תורה (שבת פ"ו:) ויום השביעי דא תושבע"פ דאיהו יום שביעי כמו"ש (זח"א מ"ז ב') דשבת מ' מלכות ומלכות פה תושבע"פ. וזה שנא' לכו מפעלות ה' שהכל ברחמים ואף כל התוכחות שבפ' תבא כתיב שם רק בשם הוי"ה שהוא שם של רחמים. ואח"כ כתיב בפ' נצבים לשון ה' אלהיך והוא השלימות האמיתי שיהי' השם הוי"ה בעל הכוחות שלך כמו שיהי' לעתיד שנא' ולא יהי' שריד לבית עשו וכ' ה' בדד ינחנו וכל התוכחות הם רק קל נהימו סגי ברחימותא סגי (כמו"ש בזוה"ח תבא ונת' כ"פ). וזה שנא' למעלה מפסוק זה המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ והיינו לעתיד ולא יהי' שריד לבית עשו. ואח"כ כתיב ה' צבאות הוי"ה ו' מרמז לת"ת אות אמת שיעקב אע"ה מרכבה לזה. צבאות מצינו שמרמז על יסוד (בתי"ז תי' י"ח) גם צבאות גימ' מילוי שם שדי י"ן ל"ת ו"ד עולה ת"ק וכן צבאות עה"כ (כמו"ש במאורות נתן). וזה שנא' ה' צבאות עמנו היינו ו' עם ו' המילוי ו' זעירא משגב לנו. אלהי יעקב זה מורה שאף ע"פ מדת הדין מ"מ הי' יעקב אבינו כאדה"ר קודם הקלקול ומדתו שפת אמת שתכון לעד וזה שא' סלה כמו"ש בגמ' (עירובין נ"ד.) כל מקום שנא' נצח וכו' אין לו הפסק עולמים. ואח"ז נאמר הפ' לכו חזו מפעלות ה' שכל התוכחות הם רק ברחמים כאמור. אשר שם שמות בארץ היינו לעתיד דכתיב ה' בדד ינחנו וזה יהי' סמוך לאלף השביעי יום שכולו שבת. וזה שא' בגמ' הנ"ל איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם ישרה מורה שיתיישר הלב מכל וכל וכמו שיהי' בימות המשיח שאין בו יצה"ר (כמו"ש שבת קנ"א:) וע"ז א' יאהב את התוכחות כאמור וזה שנא' לכו שזה דרך ישרה חזו ולא אמר ראו ע"פ שא' (בר"ר פ' מ"ד) עשרה לשונות נק' נבואה וכו' קשה שבכולן ר"א אומר חזון שנא' חזות קשה הוגד לי והיינו תוכחות מ"מ הם מפעלות ה' שהם ברחמים גדולים שהם רק קל נהימו סגי להפחיד את האדם להחזירו למוטב שיזכו עי"ז לימות המשיח ועוה"ב שיהי' נקרא הוי"ה אלהיך. ועי"ז נחת רוח וטובה וברכה באין לעולם וההיפך מסתלקת מן העולם. וזה קונין ע"י ד"ת לתברא יצה"ר ולתקן הכל. וזה שא' בתנחו' שם שאמר לו אליהו לקנות התורה לא נתנו לך בינה וכו' כי קרוב וגו' בפיך ובלבבך והיינו חכמה ובינה כמו שאמרנו ולעשותו היינו מעשים טובים. וזה שא' ואם לא למד כל צרכו יעשה מעשיו באמונה הוא מה שא' שם בגמ' וי"א יחזיק באמונה יתירה שנא' עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וכשאומר לשבת עמדי ושם אין רק אור תורה שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק אורו (כמו"ש בר"ר פ' ג') ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. רק השי"ת בכוחו להופיע גם בע"ה כל הד"ת. וזה שנא' עמדי ולא כתיב עמי רק כמו שכ' בזוה"ק ה' ד' הות ומדאתעברת ביוד נעשה ה' היינו יוד חכמה. והיינו שע"י אמונה יתירה יכולים לזכות ג"כ לכל הד"ת. וזה שא' בתנחו' הנ"ל ואחרית דבר יראת ה' ועושין באמונה וכו' וראוי לחיי עוה"ב הוא ע"ד שא' (ברכות י"ז.) עולמך תראה בחייך שיזכה להשיג עוה"ב בחייו. והוא ג"כ נחת רוח טובה וברכה כמו ע"י תוכחות. וזה השייכות לדרש אין וילך אלא לשון תוכחה וכמו שאמרנו:
2