פרי צדיק, וילך ושבת תשובה ד׳Peri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 4
א׳ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו'. ועמד ע"ז הרמב"ן ז"ל מדוע בא העונש של הסתרת פנים אחר זה שאומר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו' שהלא זה הוא תשובה וחרטה שהצדיק עליו את הדין. והרמב"ן ז"ל תירץ דכאן בתשובה בהרהור לב לבד ע"כ הוא עדיין בהסתר פנים ולא כראשון. אבל כששב בוידוי ע"ז א' בפ' נצבים ושבת עד וגו' ושב וגו' יעו"ש. אבל באמת גם אם התשובה הוא רק בהרהור לבד הלא ידוע מאמרם ז"ל (קידושין מ"ט.) המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אפי' הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. הרי שאפי' אנו רואים עתה במעשיו שהוא רשע גמור דמשמע גם בעבירות היותר חמורות כע"ז (חסר איזה תיבות) עכ"ז אם באותו רגע הרהר בתשובה הי' נחשב לצדיק גמור. וגם ביציאת מצרים א' במד' (שמו"ר פ' א') שגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה ועי"ז הי' הגאולה. אמנם האמת הוא שגם בהרהור תשובה בלבד מהני רק אם יהי' באמת לאמיתו כמו"ש הרמב"ם (ה' תשובה) עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לאותו חטא לעולם מיד נמחק העון וע"ז נא' שובה ישראל עד ה' אלהיך היינו שמיד שישוב ויתחרט בלבו עד ה' אלהיך היינו שיהי' גלוי לפני היודע תעלומות וכו' כי כשלת בעוניך מיד נחשב כשוגג. וזהו הרמז בפרשה זו ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני היינו שיהי' לו הרהור תשובה כנ"ל אז ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה היינו שמיד יהי' נסתר ונמחק העון מלפניו ית' גם על כל הרעות שבעולם אפי' כי פנה אל אלהים אחרים. אמנם כדי שיתוקן העון לגמרי שיהי' נחשב כזכיות ע"ז נא' בפ' נצבים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' גם אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ומשם דייקא יקחך אפי' מריחוק הגדול מקצה השמים משם דייקא יקבצך ויקחך זהו ע"ד שא' בגמ' ע"פ ועליהם הוא יחי' דנעשים כזכיות ומקבל שכר עליהם ה"נ הקיבוץ והלקיחה יהי' דייקא ע"י העבירות שבתשובתו יהיו כזכיות. וזהו כשהתשובה יהי' עד ה' אלהיך היינו שיתקרב עי"ז להשי"ת ביותר ע"י המרירות שלו בגודל תשובתו. וכדאי' בפסיקתא (לשבת זה אות ט') ד"א וכו' דרש רבינו הקדוש גדול כחו של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה וכו' ולא עד רקיע הראשון וכו' אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד. וגם בגמ' אי' דגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך והיינו שבכח תשובתו אפי' הגיע בעונות שלו עד כסה"כ יוכל להגיע לשם. והיינו אפי' בדברים שנזכר בהם שאין להם חלק לעוה"ב כגון הכופר בעיקר כידוע דאמא מקננת בכורסיא שהוא כסה"כ בחי' בינה עלמא דאתי. וג"כ אי' בפסיקתא זו שם אח"כ דאמר ד"א עד ה' אלהיך וכו' אמר לו דוד כי עונותי עברו ראשי וכן עזרא אמר כי עונותינו רבו למעלה ראש וגו' והיינו שנוגע עד השורש בחי' כתר שהוא למעלה מראש והיינו מינות ר"ל. וכן בשאר עבירות כשמשוקע ביותר בכל חושיו וכחותיו כדאי' בר"א בן דורדיא כיון דאביק בי' כמינות דמיא שנא' כל באי' לא ישובין ולא ישיגו אורחות חיים ועכ"ז נאמר עליו יש קונה עולמו בשעה אחת שזכה שיתהפך לזכיות כמו שנא' ובשוב רשע וגו' עליהם הוא יחי'. וא' עוד בפסיקתא מקודם שובה ישראל וכו' לבן מלך שהי' רחוק מאביו וכו' אמרו לו אוהביו חזור אצל אביך אמר להם איני יכול שלח אביו ואמר לו הלך מה שאתה יכול לפי כחך ואני בא אצלך בשאר הדרך הה"ד שובו אלי ואשובה אליכם. והיינו שגם אם נתרחק האדם בריחוק גדול מאוד יש תקוה ע"י שיתקרב מעט מצדו כמו שנא' אתי דכא. ואת הריחוק הגדול שאין בכח האדם לשוב יעזור השי"ת להתקרב אליו כמו שנא' אני את דכא וגו':
1