פרי צדיק, וילך ושבת תשובה ו׳Peri Tzadik, Vayeilech and Shabbat Shuvah 6
א׳הנה חז"ל תקנו שלא להתפלל בשבת תפלת שמ"ע דחול מפני שהן לצורכו של האדם. ולכאורה הברכה ראשונה דחול שהוא אתה חונן לאדם דעת וכו' וחננו מאתך וכו' שהמכוון הוא להיות לו הדעת האמיתי להכרת התגלות הבורא ית"ש כמו שנא' דע את אלהי אביך ועבדהו וגו'. והלא זאת אינו לצרכו של אדם למה אין מתפללין ברכה זו בשבת כמו שמבקשים קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך. והענין הוא ע"ד שארז"ל (ברכות ל"ג.) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו מ"ט מקדש ניתן בין שתי אותיות דעת ניתנה בין שתי אותיות. היינו כי פי' דעת הוא הכרה שמכיר בפנימיות הלב שבכל עניניו הוא מוקף מהשגחתו ית' וזה שא' שניתן בין שתי אותיות השם הק'. וכמו כן במקום המקדש היו כל ישראל מוקפים בהשגחת אורו ית' בכל פרטי ענינים. וזה שאמרו ז"ל (מגילה יז:) מה ראו לומר בינה אחר קדושה שנא' והקדישו את קדוש יעקב וגו' וסמיך לי' וידעו תועים רוח בינה. היינו כי ברכת אתה קדוש הוא כנגד בחי' יעקב אע"ה דג' ברכות הראשונות ידוע שהם נגד ג' האבות הק' הראשונה נגד בחי' אברהם אע"ה לכן אומרים גומל חסדים טובים שהי' מדתו בחי' אהבת חסד וכל השתדלותו הי' רק לגמול חסד עם הבריות ולהכניס בלבם אהבת ה'. וברכה שני' אתה גבור כנגד בחי' יצחק אע"ה מדת גבורה שהי' מדתו לעבוד השי"ת ביראה ופחד כמש"נ ופחד יצחק. אמנם יעקב אע"ה לא הי' לו ביחוד מדה פרטית רק שבכל תהלוכותיו הי' דבוק בו ית' לכן גם בשעת השינה הי' מקושר בהשי"ת כמו שנא' ויחלום וגו' והנה ה' נצב עליו וגו'. וזהו בחי' קדושה שע"ז נא' והקדישו את קדוש יעקב ומזה באים לבחי' הדעת שהוא ג"כ ההכרה בהשגחתו ית' על כל פרטי הנהגת האדם בעוה"ז. ובודאי יש נפשות גבוהות במדרגה שהם במעלה זו תמיד אמנם כשמגיע יום השבת אז השי"ת מופיע בחי' מדרגת הדעת הזה בכל נפשות ישראל כמו שנא' כי אות היא וגו' לדע"ת כי אני ה' מקדשכ"ם היינו שאז מכיר כל אחד הארת השגחתו ית' בכל פרטי עניני עוה"ז ג"כ להיות בכל דרכיך דעהו. ולכן בא המצוה בעונג שבת לענג במאכל ובמשתה ג"כ ובזה יתענג על ה'. ולפ"ז אין מקום להתפלל בשבת ולבקש על חנינת הדעת כי זהו המתנה טובה שחנן אותנו השי"ת בקדושת יום השבת שמופיע בחי' הדעת בכלל נפשות ישראל מהארה דלעילא. רק בחול צריכים להתפלל ע"ז וחננו מאתך וגו' שנזכה למדרגה זו מצד מדת חנינה מתנת חנם מאתו ית' גם בימות החול שלאו כל אדם זוכה לזה כאמרם ז"ל כל מי שיש בו דעה וכו' כנ"ל:
1
ב׳וגם ברכה שני' של חול השיבנו אבינו לתורתך וגו' הרוצה בתשובה שאמרו בגמ' (מגילה הנ"ל) מה ראו לומר תשובה אחר בינה דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו ג"כ שייך רק בתפלה של חול שהשי"ת אומר שובו אלי ואשובה אליכם ואנו מבקשים השיבנו אבינו וגו' שישלח השי"ת בלבנו התעוררות לתשובה. אבל ביום השבת שמופיע הדעת בנפשות ישראל מלעילא ממילא בא ג"כ התעוררות תשובה בלב כאמרם ז"ל (בר"ר פ' כ"ב) שאמר אדה"ר כך הוא כחה של תשובה וכו' אמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. להודות היינו תשובה כמו שנא' ומודה ועוזב ירוחם וביום השבת בא ההודאה מבחי' טוב. וביחוד בשבת זה שהוא השבת הראשון של השנה שהוא דוגמת שבת הראשון של הבריאה שהתנוצץ אז כח התשובה לאדה"ר בהתחלת כניסת שבת שנא' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד היינו שנתקן הכל גם מה שהי' למראה עין היפך מהטוב. ועוד ביתר שאת מכל הבריאה של שיה"מ שנא' בהם רק כי טוב לבד אמנם כאן נאמר והנה טוב מאוד שזה מורה על תיקון מהקלקול כידוע. וע"ז ביקש דוד המע"ה תכבסני ומשלג אלבין כי שלג הוא תכלית הלבנונית כענין בהרת עזה כשלג. אמנם יש עוד בחי' יותר לבנונית משלג והיינו טוב מאוד. כי טוב לבד הם המצות וזכיות וטוב מאוד היינו כח הבע"ת כשזדונות נעשים כזכיות והמה עוד במעלה עליונה יותר כענין אמרם ז"ל במקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד. וכידוע ממשל לבן מלך כשבא לאביו לאחר שנתרחק ממנו בהשבי' אז גדלה השמחה ביתר שאת מכשהוא עמו בתוך ביתו בתמידית. וע"ז גמר אומר תשמיעני ששון ושמחה שמזה דייקא נתרבה השמחה ביתר שאת כי תגלנה עצמות דכית העצמות שהיו נשברים מצד מרירות ושבירת הלב ע"י הקלקול עתה עי"ז נתרבה השמחה. וזה מרומז ג"כ ביום השבת שנא' טוב להודות לה' שע"י הטוב מאוד שנעשה מהודאה ותשובה באים לזמר לשמך עליון. היינו שעי"ז נתרבה הזמירות והשמחה מזה עצמו שבא לידי הכרה ששמך עליון למעלה מתפיסת האדם שאין השכל משיג זאת שיהי' נתקן עוד ביתר שאת מקודם. ולכן קוראים השבת הזה בשם שבת תשובה כי ביחוד השבת הזה שהוא כבראשית הבריאה מופיע הארת התשובה כמאז. כי העשרת ימי התשובה הם נגד תיקון העשר ספירות הק' וביום השבת שבתוך עשי"ת מופיע אור הבינה שיהי' כמו שנא' ולבבו יבין ושב ורפא לו. וגם אם נזדמן יום ר"ה בשבת עיקר שבת תשובה נקרא השבת הזה שבתוך עשי"ת כי ראש השנה הוא בחי' גולגלתא ולכן נקרא ראש השנה שהוא נגד הראש שלמעלה מהמוחין שבראש ולשם אין שייכות שום תיקון על הקלקול כמו שנא' אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. ולכן בר"ה אין מזכירין בפה שם חטא ועון כידוע. אמנם בבחי' חכמה שהוא במוח ששם משכן הנשמה הגם שגם ע"ז נא' נשמה שנתת בי טהורה היא ולא יארע לה שום פגם בעצם. אבל מפני שמשכן הרוח הוא בלב ושם יש שני חללים גם מלב כסיל לשמאלו שבא מדם שבנפש והיצה"ר יושב על שני מפתחי הלב לפתות לאדם. ומזה מגיע הקלקול גם להחכמה שבמוח כמו שנא' מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים היינו שמהלב נמשך תוצאות חיים להמוח. וע"כ ר"ה ג"כ בכלל עשי"ת רק שהתשובה הוא במחשבה במוח ולב לבד ולא בפעל בדבור:
2