פרי צדיק, וישב י״בPeri Tzadik, Vayeshev 12
א׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי בזוה"ק פ' זו (קפט א) דרש פסוק זה כנגד יוסף יוסף אזל בגיא צלמות ונחתו ליה למצרים שכינתא הות עמיה וכו' והוא מ"ש בגמ' (סוטה לו:) לעשות מלאכתו אמר ר' יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. וראיתי לא' שהקשה הא אשכחן (שבת נו.) רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד. ור' יוחנן אתי מזרעא דיוסף כמ"ש (ברכות כ.) ולמה דרש לחובתו כיון דפליגי בזה בגמ' והול"ל מלאכתו ממש. גם יש להבין כל עיקר למה דרשו לעשות צרכיו נכנס ולא הפכו בזכותו של צדיק. ויותר קשה במה שמצינו (מגילה יד:) שדרשו בדוד שא"ל לאביגיל השמעי לי א"ל לא תהיה זאת וגו' והוא דבר שאין רמז בכתוב ולמה דרשו כן על דוד והלא יקשה עליהם מה ששאל ריב"ב לר"ע בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק (שבת צו סע"ב) וכן יקשה למה תלו בו בדוד חטא כזה שלא נכתב בפסוק. אך באמת זהו רק למעלתו של יוסף ודוד שהוא מ"ש בזוה"ק ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. והוא מש"נ גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי יוסף אזל בגיא צלמות. דאי' בב"ר (פ' פה) אף זו לשם שמים דאריב"ל רואה היתה באסטרולוגין שלה שעתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה כו'. ומסתמא כיון שצפתה היא בודאי יוסף הרגיש שיש לו שייכות לשורשה ובודאי היצה"ר מצא לו היתר עפ"י ד"ת. דאף דבעולת בעל יש להם מ"מ כיון שממאנת בו הרי היא כגרושה שלנו שבב"נ תלוי הגירושין בה ג"כ ויכולה לפרוש ממנו וכמ"ש הרמב"ם (פ"ט מה' מלכים ה"ח). וזש"נ ויהי כהיום הזה ובכ"מ נדרש היום על יום המיוחד שהוא שבת (כמ"ש מדר"ת ר"פ וירא) וכן דרשו (שוח"ט תהלים) פ' היום אם בקולו תשמעו על יום השבת. והוא דיום הוא לשון אור כמש"נ ויקרא אלהים לאור יום ושבת יש בו התגלות מאור הראשון כמ"ש בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו ולכן נקרא שבת ביחוד בשם יום שהוא אור ושאר הימים נקראו ג"כ יום ע"ד השאלה מאור השמש. וכתיב הזה שקדושת השבת היה מפורש לפניו כמו שמורה לשון הזה כמראה באצבע. וכמו שנדרש יום ההוא על עוה"ב שיתגלה אז אור בחינת הוא כן נדרש היום הזה על יום השבת שמפורש לנגד עין קדושת יום השבת אור כי טוב. ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואי' בזוה"ק (קצ ע"ב) יומא דיצה"ר שלטא בעלמא כו' אימתי יומא דאתי בר נש לאתבא בתיובתא על חובוי או לאשתדלא באורייתא כו'. וזהו בשבת שהוא זמן תשובה כמש"נ טוב להודות לה' וכ' ומודה ועוזב ירוחם וכן שבת זמן מיוחד לתורה. וזהו לעשות מלאכתו דאיהו מלאכתו דב"נ בהאי עלמא וכדין יצה"ר נחית לאסטאה לבני נשא וכמ"ש בזוה"ק. ובטח מצא לו היתר כמו שאמרנו ועז"נ גם כי אלך בגיא צלמות דיוסף אזל בגיא צלמות. מ"מ לא אירא רע כי אתה עמדי והשי"ת רגלי חסידיו ישמור. ולזה דרש ר' יוחנן למעלתו ויהי וגו' לעשות מלאכתו שנכנס לאשתדלא באורייתא דאיהו מלאכתו דב"נ ואז בא היצה"ר לפתותו. וז"ש מלמד ששניהם וכו' שמצא מקום היצה"ר גם ביוסף לפתותו רק שנשמר מהשי"ת וכש"נ ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. ועז"א שבטך ומשענתך המה ינחמוני והיינו שלפעמים השי"ת מצילו ע"י משענת שהוא ד"ת כמו שנדרש (חגיגה יד.) משען ומשענה כל משען לחם וגו' הכל על ד"ת. והוא כמו שאמרו בגמ' שבאתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון וכו' והיינו מדת אמת כש"נ תתן אמת ליעקב ועי"ז ראה וינס החוצה. ומהזוה"ק ג"כ משמע שדרש ואין איש וגו' שלא התגבר בכחו על היצה"ר עד שמצאה מעט שליטה בו רק שהיה בהלבוש שלו כמש"נ ותתפשהו בבגדו. עד שהראה לו השי"ת אות אמת דיוקנו של אביו וזה כי אתה עמדי. וי"ל עוד במ"ש באתה דיוקנו של אביו כו' עפ"י מה שספרו מרבינו הק' מלובלין זצוק"ל שניצול מנסיון אף שנדמה לו כהיתר עפ"י פיתוי היצה"ר רק שנזכר שגדר בעדו שלא יעשה דבר רשות שלא יוצמח כבוד שמים ממעשה זו ועי"כ פירש. וזהו שא' שבאתה דיוקנו של אביו דאי' בזוה"ק (ח"א קמב א) ת"ח יעקב כל עובדוי הוה לשמא דקוב"ה ובג"כ קוב"ה הוה עמיה תדיר דלא אעדי מיניה שכינתא וכו'. וכן כאן ביוסף שבאתה דיוקנו של אביו שלא לעשות דבר רשות ג"כ ולפי דברי היצה"ר ג"כ לא היה בו מצוה וע"י כן ניצול וזהו ג"כ ע"י משענת מד"ת. ולפעמים רגלי חסידיו ישמור ע"י שבטך וכמו שמצינו בזוה"ק ר"פ זו (קעט סע"ב) רבות רעות לצדיק לא כתיב אלא צדיק וכו' ת"ח כמה בישין עברו עליה דיעקב בגין דלא יתדבק בההוא יצה"ר וכו'. וכל עסק יעקב אע"ה היה רק שיהיה מטתו שלמה שמצדו הי' כאדה"ר קודם הקלקול ולא היה לממנא דעשו שום שליטה בו רק ביוצאי ירכו וסבל כל הסבלנות רק בשביל יוסף. וזה רבות רעות צדיק שסבל כמה רעות במדת צדיק לכבוש היצה"ר ולכובשו ומכולם יצילנו ה' שע"י הרעות והסבלנות על ידי כן ניצול וזהו ע"י שבטך. וכן הועיל כאן ליוסף הסבלנות שסבל יעקב אע"ה להציל את יוסף וזהו שבטך ומשענתך המה ינחמוני. וכן הוא הענין בדהמע"ה שבאמת היתה אביגיל זיווגו שהרי נשאה אח"כ וילדה ממנו והיצה"ר מצא מקום לפתותו שהיא מותרת לו וכעין שמצינו בדואג שא"ל לשאול וכי יש אישות לדוד והלא מורד במלכות הוא כו' ועכשיו התיר קונעתו כו' (כמ"ש ב"ר פ' לב). וכן כאן מצא היצה"ר היתר שהרי נבל מורד במלכות הוא וחשוב כמת ואשתו מותרת וז"ש בגמ' זאת מכלל דאיכא אחריתא ומאי ניהו מעשה דבת שבע שאביגיל היתה כמו בת שבע שאמרו (סנהדרין קז.) ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית וכו' וכן אביגיל ראויה אליו וכמו שנשאה אח"כ. וזה שדרשו בגמ' למעלתו של דוד שהשי"ת רגלי חסידיו ישמור ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. שאף שמצא היצה"ר מקום לפתותו והוא הרגיש באמת שיש לה שייכות אליו והיא זווגו מ"מ השי"ת הצילו. ועז"א גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע שמורה על פגם זה כי אתה עמדי דשכינתא אתיא עמיה ולא יעזבנו בידו. ושבת הוא זמן תורה ודכו"ע בשבת נתנה תורה ובזוה"ק (ח"א מז ב) ביום השביעי דא תושבע"פ כו'. ומש"נ ה' לא יעזבנו בידו שדרשו על היצה"ר שצופה לצדיק וה' לא יעזבנו בידו הוא ג"כ ע"י ד"ת וכמ"ש בזוה"ק (ח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא ושבת הזמן לתורה. ובזוה"ק פ' זו (קצ א) דכד חמי בר נש הרהורין בישין אתייו לגביה יתעסק באורייתא וכדין יתעברון מניה ויוכל לתקן ע"י ד"ת להיות נשמר מקטרוג היצה"ר להבא:
1
ב׳ואמר בזוה"ק יוסף אזל לגיא צלמות ונחתו ליה למצרים שכינתא הות עמיה וכו'. והיינו שיוסף שירד למצרים שהיא תכלית הקליפה ערות הארץ והיה איש אחד בין כמה טמאים והיה לו כמה נסיונות ועכ"ז לא תאונה לו רעה כי אתה עמדי. שבכל הירידות היתה השכינה ביחוד עמו כמ"ש בב"ר (פ' פו) ויהי ה' את יוסף הא עם שאר שבטים לאו כו' שהיה לו י"ב בהמות טעונות יין נכנסה אחת מהן לחנותו של עכו"ם הניח י"א והלך לו אחריה כו' כי השאר ברשות הרבים כו'. וכן השבטים ברשות אביהם משא"כ יוסף ברשות עצמו ובארץ רחוקה לפיכך נתייחד הקב"ה עמו לשמרו. ובזה יוכלו לבטוח פרטי נפשות שגולים לארץ רחוקה בין העכו"ם כי באם שיתנו דעתם להחזיק במעוזם בודאי השי"ת יהיה בכסלם ויהיו נשמרים מכל רע כש"נ כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני שע"י השבט מוסר יהיה לו עילוי ומשענת בו ית"ש. וכמ"ש (ב"ר פ' מד) שאברהם לא היה יודע במה לברור בגיהנם או בגליות עד שא"ל הקב"ה לברור גליות. ולכאורה היה יותר טוב גיהנם שאין פחד להתקלקל שם יותר כמו בגלות שיש חשש נסיונות שיתקלקלו. אולם מפני שבגיהנם אין תקוה שייטיב מעשיו מעתה כי אין מעשה וגו' בשאול וגו' והגם שלא יתקלקל יותר אבל אין תקוה שיתקן משא"כ בגלות שיש תקוה שיוכל להתעלות בקדושה ע"י השבט מוסר כנ"ל. וז"ש במ"ר ר"פ זו נסו ואין רודף וגו' דכתיב וילך אל ארץ מפני שט"ח ואמר ע"ז עריק רשיעא ולא רדיפין ליה כי לא היה המכוון עליו שאין תקוה ותועלת בו שייטיב מעשיו ע"י השבט מוסר. וצדיקים ככפיר יבטח וישב יעקב שיעקב קיבל ע"ע ברצון נפשו עול השטר חוב שידע והיה בוטח בהשי"ת שבניו לא יתקלקלו במצרים אלא אדרבה יתעלו עי"ז בקדושה ביתר שאת וכדברינו. וזהו שבטך ומשענתך המה ינחמוני:
2