פרי צדיק, ויגש י׳Peri Tzadik, Vayigash 10
א׳חדו חצדי חקלא בדבור ובקלא ומלילו מלה מתיקא כדובשא. איתא בזוה"ק (ח"ג רא ב) שבשבת נברא פי ה' וכן איתא (זח"א לב א) דשבת אקרי דבור. דשבת הוא מדת מלכות פה. וצריך לומר דהגם דבריאת העולם היה בעשרה מאמרות ובדבר ה' שמים נעשו מ"מ בשבת היה ההתגלות כמו שאמרנו עמ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו שהוא התגלות מדת המלכות. וכן איתא בס' יצירה המליך אות ת' וכו' יום שבת בשנה ופה בנפש. כי כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותינו ובשבת שהוא פי ה' כמו כן הפה שבאדם נוצר באות הת' שבו נברא השבת שהוא ג"כ פי ה'. כי כל בריאת האדם לשמש את קונו כמ"ש (סוף קידושין) ועיקרו לעמל פה נברא כמ"ש (סנהדרין צט:) ובריאת הדבור והפה לשמש קונו דצריכים להיות רק בעניני קדושה בתורה ותפלה כדכתיב הקל קול יעקב קל ה' קל ו' קול תורה וקול תפלה. ומסיים והידים ידי עשו שמרמז דבזה מכריתים ומבערים הקוצים דהיינו הקליפות. דע"ז מרמז חדו חצדי חקלא שמרמז על כריתת הקוצים מהכרם. וכמו הידים ידי עשו שיש לו הכח בחרבו בידיו כמו כן כנגדו נתברך יעקב הקול קול יעקב. שבקול יעקב יש ג"כ הכח דחרב פיפיות לעשות כמו עשו בידיו. וכדכתיב אל תיראי תולעת יעקב ואמרו (מד"ת בשלח ושוח"ט תהלים כב) מה תולעת אין כחו אלא בפה כך יעקב אין כחו אלא בפה. כי התולעת משחית בפיו כל הפירות כמש"נ כי תאכלנו התולעת וכל הארזים אף החזקים שבעולם מכה בפיה. כך יעקב בקול תורה ותפלה מכרית כל הרשעים וכל כחות הקליפות שבעולם. וכמש"נ רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה וגו'. ואיתא (ברכות ה.) כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו. והנפש הנבחר לזה מישראל שיכניס כח הקול הזה בישראל מרומז בראשונה ביהודה כמש"נ שמע ה' קול יהודה וגו' ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה מרמז שקול יהודה עושה הפעולה כמו הידים וזה שמרמז במש"נ ידיו רב לו דע"י הקול כח ידיו רב לו. ועזר מצריו תהיה היינו שמכרית ומבער הרשעים וגם הקליפות עוקר ומשרש מתוך לבות בני ישראל. וכמו כן נבחר דהמע"ה שכתוב בו והוא אדמוני עם יפה עינים ונקרא נעים זמירות ישראל דאיתא (שהש"ר פר' ד) עשרה בנ"א אמרו ספר תהלים כו' אמר הקב"ה כולכם נעימים כו' יאמר דוד שקולו ערב כו'. וזמירות היינו מלשון לא תזמור דהיינו כריתה וכמו שאומרים ביה"ר שקודם תהלים לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה. וע"כ הוא הקים עולה של תשובה שהוא לבער הרע שבלב כסיל לשמאלו ומקרב כל נפשות ישראל להקב"ה מצד שהוא בחי' הלב מכל ישראל. כמו שאמרנו כ"פ שהמלך הלב מישראל ומכניס כח התשובה בכל לבבות בנ"י. ובד"ת ותפלה מעקרים ומשרשים את היצה"ר מלבם ומטהרים לבבם מכל שיקוץ ותיעוב ומתקנים כל הקלקולים. וע"ז מרמז חדו חצדי חקלא בדבור ובקלא דאע"פ שבריאת אדם היה ביום ו' ונא' ויהי האדם לנפש חיה ות"א לרוח ממללא. בשבת שהוא פי ה' יכולים בדבורי קדושה דתורה ותפלה להכניס בשבת תשובה בלב ולהכרית ולזמר עריצים ולעקר ולשרש כחות הקלי' מלבבות בנ"י. אכן יש ג"כ כח ד"ת שמלמדים דעת ותבונה לאדם לנעול דלתי הלב מפני היצה"ר שלא יכנוס בלבו כלל שלא יבא לידי קלקולים. וזה ג"כ מרומז בקול יעקב ולזה נבחר כח יוסף הצדיק שמצד היראה היה כובש את יצרו וניצול מן החטא וכמש"נ את האלהים אני ירא. ודוד ויוסף שניהם היו מלכים בישראל כי מזרעא דיוסף היה יהושע ב"נ המלך הראשון בישראל ושאר מלכי ישראל ומשיח בן יוסף. ששניהם מרכבה למדת מלכות פה דכח שניהם להכנים קדושתם בלבות בנ"י. ואיתא (ברכות ו:) כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. היינו שמצד יראת שמים שבו נעשה מרכבה למדת מלכות שמזה בא היראה בהכרת מלכותו ית' דאימת מלכות עליו והוא השם אדנ"י דאם אדונים אני איה מוראי. והם דברים היוצאים מן הלב ונכנסים ללב. ולכן כתיב ביוסף ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה. ולכאורה מה שייכות לשון נתינה לענין בכיה והול"ל ויבכה בקול כדרך שנא' ויזעקו בקול גדול. אכן הענין הוא ויתן את קולו דייקא ר"ל הקול שלו היינו עם החיות שלו שהוא מדריגתו להיות קולו בהדיבור. ותיבת קול מרמז על החיות שבדבור כי באם ידבר דברים בלתי חיות אין בדברים שום כח להכניס בלב האדם דיבוריו. רק מצד חיות הקדושה שנותן בדיבור יש כח בהדיבור לכנוס בלב. וכמ"ש מרבינו הבעש"ט זצוק"ל שהראה לר' ר' בער זצוק"ל ענין בקבלה ואמר הרב ר' בער הפשט וכיון האמת. וא"ל הבעש"ט זצוק"ל אם כי הפשט הוא אמת אכן אין שום חיות בהדברים וכשאמר לו הפשט בחיות קדושה נתמלא החדר מלאכים שמצד שהיה בחיות פי ה' נעשה מכל דבור מלאך. וכמו"כ נא' ביוסף ויתן את קולו בבכי היינו שנתן כח חיות בדברי בכיתו ולכן נכנסו דבריו בלב פרעה. וכמש"נ וישמע בית פרעה ונא' וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו. כי היו דבריו נשמעים ותיכף כשנכנסו דברי יוסף בלב פרעה אמר ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים וכמו שהיה אח"כ באמת שכל טוב מצרים שייך רק לישראל כמו שאמרנו מענין טוב מצרים. וכמו כן יובן מה שנא' והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם ואז"ל (בב"ר) בלשון הקודש ולכאורה מה שייכות לשון ראיה דעין לשמיעת הקול והיה שייך לומר אזניכם שומעות. גם כיון שאמר להם עיניכם רואות שהיה גם בנימין בכלל כי עם כולם דיבר למה הכפיל ופרט ועיני אחי בנימין. אכן הענין הוא דאף דירא שמים דבריו נשמעים צריך שגם השומע יהיה כלי מוכן עכ"פ שיהיה ביכולת הדברים לכנוס בלבו וקודם שנתגלה להם יוסף לא היו אחיו עדיין כלים מוכנים לקבל דבריו. וכמו שאמרנו כי לא נגמר שלימות תיקון השבטים מחטא מכירת יוסף עד אותה רגע שנתגלה להם. וכמו שאמרנו דע"כ נא' ולא יכול יוסף להתאפק וגו' וכמו שנת' על לשון הגמ' (שבת קיח:) אלמלי משמרין ישראל כו' מיד נגאלין לשון מיד היינו כשנגמר התיקון אין הקב"ה מעכב אפי' רגע אחד. רק שלא נגמר עדיין תיקון הברית בענין יוסף. ואמנם אחר שנתודע להם שהוא יוסף ושנתקן הברית בחי' יוסף א"ל והנה עיניכם רואות כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש היינו בקול חיות שבדיבוריי. ועיניכם רואות מרמז מצד החכמה דעין רומז על חכמה כי סנהדרין נקראו עיני העדה מצד חכמתם. וראיה ג"כ מרמז על חכמה וכמש"נ ולבי ראה הרבה חכמה. ועיני אחי בנימין מרמז על תיקון ענין יוסף כי אחי בנימין לא היה במכירתי ועתה שנתקן הענין גם אתם שוים כמו אחי בנימין (וכעין מ"ש מגילה טז:) ודברים שהם בחיות קדושה מרגיש האדם בהם טעם ומתיקות. וע"ז מרמז ומלילו מלה מתיקא כדובשא כי בשבת מצד כח פי ה' יש כח בדבורי ישראל לענין שני הקדושות שבקול יעקב. קול בחינת דהמע"ה מלכות פה וכן קול שמצד בחינת יוסף הצדיק. כי בשבת כל ישראל נקראו יראי שמי וכמ"ש (תענית ח:) וגם כל ישראל הם בשבת כלי קיבול הדברי קדושה מצד כי תיקון הברית הוא בשבת:
1