פרי צדיק, ויגש ה׳Peri Tzadik, Vayigash 5
א׳ויגש אליו יהודה במ"ר אי' ע"ז הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש זה יהודה בקוצר זה יוסף כו' לכאורה אין לו שייכות להפרשה רק מה דכ' ונגש שהרי הפסוק מדבר בגאולה העתידה. אמנם הפרשה שם מתחלת הלוא כבני כושיים וגו' ושמעתי מרה"ק זצוק"ל שזהו מרמז על פגה"ב שנקרא כושי והוא היפך בחי' יוסף שהוא מרכבה למדת צדיק יסו"ע ונקרא יפה תואר ויפה מראה שיש לו גוף נקי ומהודר. וכ"כ בזוה"ק פ' זו (רו ב) יפה נוף דא איהו יוסף הצדיק דכתיב ויהי יוסף יפה תואר וגו'. וכ"כ להלן (רז סע"א) נפיק מיניה ענפא חדא שפירא בחיזו וכו' ומאן איהו דא יוסף וכו'. ואמר הכ' כי הנה אנכי מצוה והנעותי וגו' ולא יפול צרור ארץ. שזה תכלית הגליות שיתבררו כל נפשות ישראל איש מהם לא נעדר שכולם בכלל מש"נ ועמך כולם צדיקים וזש"נ ולא יפול צרור ארץ. ואח"ז נא' הנה ימים באים ונגש חורש זה יהודה וכו' במושך הזרע זה יוסף שמשך זרעו של אביו והורידו למצרים וכו'. שגלות הראשון היה למצרים שהיא ערות הארץ ולשם נמשכו ע"י יוסף שבא ראשונה למצרים. ואי' (שהש"ר פר' ד) יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו. וז"ש שמשך זרעו של אביו כו' היינו שיתוקנו כולם שיהיו בכלל ועמך כולם וגו' ובאמת נתבררו שם הכל. אך מ"מ הוצרכו עוד לגליות ע"ד מש"נ כי שבע יפול צדיק וקם והוא שיש ז' נפילות שע"י זה יתבררו היטב במדה זו. וזש"נ ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת ועל שם זה נקרא משיח בר נפלי כמ"ש (סנהדרין צו סע"ב) והוא מ"ש (ב"ר פ' עה) שראה יצחק ברוה"ק וכו' א"ל בא ואברכך ברכה של גליות כו' ומה הן הברכות בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע וכו'. והוא ע"ד מה דאיתא (מ"ר נשא פר' י) לכך כתיב ו' פעמים למי כנגד ששה גליות כו' ואלו הן מצרים תחלה ואחר אשור בבל מדי יון ואדום כו'. וזהו בשש צרות יצילך ומ"מ אחר ההצלה היה עוד צרה שהוצרכו לבירור אחר בירור. אך בשבע שזה מרמז למלחמת גוג ומגוג שכנגד מדה ז' וע"ז נא' לא יגע בך רע שאח"כ לא יהיה עוד שום רע בעולם שזה יהיה תשועת עולמים. ונאמר זה ליעקב שאצלו ג"כ מצינו שבע צרות שנחשבו (במד"ת סו"פ מקץ והובא ברש"י) צרת לבן צרת עשו צרת רחל צרת דינה צרת יוסף צרת שמעון. והם כנגד מש"נ בשש צרות יצילך שגם אחר שהיה הצלה היה עוד צרה. ובשבע לא יגע בך רע נגד צרת בנימין שאח"כ נושע תשועת עולמים שבא למצרים וראה את יוסף בגדולה ויחי יעקב בארץ מצרים חיים שלא בצער ושלא ביצה"ר (כמ"ש סא"ר פר' ה). ומעשה אבות סימן לבנים שכן במלחמת גומ"ג לא יגע בך רע שיהיה הישועה לעולמי עד. וע"ז נא' אח"כ ושבתי את שבות עמי וגו' ולא ינתשו עוד מעל אדמתם וגו'. וכן במדרש הביא הרבה דמיונות מפסוקי פר' זו לענין העתיד כמ"ש (ב"ר סו"פ צג) ויתן את קולו בבכי כשם כו' כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה כו' וכן יוסף קטנן של שבטים כו' לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל או"א לפי מה שהוא כו' והיינו לעתיד. וכן בזוה"ק פ' זו (רח ב) בזמנא דקב"ה יוקים לה לכנס"י כו' כתיב ומעמים אין איש אתי וכתיב הכא ולא עמד איש אתו וגו' וכדומה. וכן (במד"ת סו"פ זו) חשב כל שאירע ליוסף אירע לציון וכו'. והוא כמו שאמרנו דהגאולה תהיה ע"י ב' המשיחים משיח בן יוסף שיברר כל נפשות ישראל שהם בכלל ועמך כולם וגו'. אך בחי' יוסף הוא שלא פגם כלל ויש פרטי נפשות שפגמו. וע"ז בא בן דוד שהקים עולה של תשובה ומשיח הוא יחיד שעשה תשובה שבשבילו מוחלין לכל העולם כולו (כמ"ש יומא פו:) והיינו שיכניס הרהור תשובה בהכלל. וכמו שאמרנו שבודאי לא ימחלו לכל העולם בכדי. וזה נזכר ביהודה הקלקול בער ואונן והתיקון ע"י פרץ שהוא אורו של מלך המשיח. וזה ענין מה שנדרש פר' אלו על הגאולה. ובזוה"ק (רז ב) דוד מלכא איהו חי וקורבא דיליה לחי העולמים וכו' והיינו דחי העולמים נקרא בחי' יוסף כנודע. ודוד נכתב עליו מקודם הפגם ואח"כ נתברר דוד מלך ישראל חי וקים וכמ"ש (שמו"ר ר"פ ח) באותו שעה חיה דוד. וזה מ"ש ונגש חורש זה יהודה בקוצר זה יוסף וכעין מש"נ וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד. שנדרש (ב"ר פר' צח) התקינו עצמכם לגאולה מה כ' אחריו ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו'. ואז יתבררו כל ישראל במדת צדיק יסו"ע דכל מאן דאתגזר וכו' (כמ"ש זח"ב כג א). ושבת מעין עוה"ב שבו ג"כ הזמן לתקן פגם זה וכמ"ש בזוה"ק (שם צב א) דשבת רזא דברית שיש בו התגלות מעין עוה"ב דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנא' ועמך כלם צדיקים:
1