פרי צדיק, ויגש ו׳Peri Tzadik, Vayigash 6
א׳במדרש (ב"ר ס"פ יא) אמרה שבת לפני הקב"ה לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג א"ל הקב"ה כנס"י היא בן זוגך כו' לפני הר סיני א"ל הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כו' היינו דיבור זכור את יום השבת לקדשו. והיינו שמורה שישראל מכניסין קדושה לשבת כמש"נ לקדשו ושבת היא מדת מלכות וישראל בן זוגה שמשפיעין לה כביכול. והיינו שע"י שישראל מכירין עול מלכותו ית' אז נכתר הש"י בכתר. ושבת מעין עוה"ב א' מס' לעוה"ב כמ"ש (ברכות נז:) והיינו שמרגישין בו טעם מעין עוה"ב שהוא יום שכולו שבת. וז"ש בזוה"ק (ח"ב פח ב) בשבתא יהבין ליה לב"נ נשמתא אחרא נשמתא עלאה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי ובג"כ אקרי שבת. והיינו שזוכין לטעום בו מעין עוה"ב שהוא יום שכולו שבת וע"כ נקרא הנשמה יתירה שבת. והנה איתא (שבת קיט.) ר' חנינא מיעטף וקאי אפניא דמע"ש אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה. ובב"ק (לב:) הגיר' לקראת כלה מלכתא ר' ינאי כו' ואמר בואי כלה בואי כלה. והנה לשון בואו משמע שקרא לתלמידיו שיבאו אצלו ויצאו יחד ולפי"ז יש להבין למה לא יצא אליהם. וכבר אמרנו שפירוש ונצא היינו לצאת מעניני הגוף ועניני עוה"ז והוא ענין התפשטות הגשמיות שזכרו בסה"ק. וזה הכנה לקבל קדושת שבת דאי' (זח"ב ר"ה סע"א) האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא. וכ"כ (שם קלו ב) ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות ע"ש. ור' ינאי קרא לשבת שתבא. וענין המחלוקת שביניהם הוא עפמ"ש (ברכות יז:) אר"י אמר רב בכל יום ויום ב"ק יוצאת כו' כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא בני וחנינא בנו די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש ומשמע שהכונה על רחב"ד וכמפורש בתענית ולפ"ז קשה למה יוצא הב"ק בכל יום דמשמע בכל דור גם בעל המימרא רב והוא היה זמן רב אחר רחב"ד שהיה בזמן ר"י בן זכאי (כמ"ש ברכות לד:) אך הענין דאי' (סנהדרין צח:) מה שמו כו' דבי ר' ינאי אמרי ינון שמו כו' דבי ר' חנינא א' חנינה שמו כו' ופירש"י כל אחד היה דורש אחר שמו ע"ש. והיינו דידוע שבכל דור יש נפש משיח ואמרו כל א' שרבם נפש משיח ואם יהיה הדור ראוי יהיה הוא משיח ור' ינאי ור' חנינא נראה שהיו בדור א' מתלמידי רבי. אמנם נראה שיש ב' מיני משיח לפי כשרון הדור. יש נפש שמכיר שאין לו כלום אצל בוראו והכל בתורת חסד וחנינה וזה נקרא חנינה. ונפש כזו די לו בקב חרובין ובשביל נפש כזה כל העולם כולו ניזון בחסד וחנינה עדמ"ש (ברכות ז.) וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון. ובדור רחב"ד היה הוא נפש זה שכל העולם ניזון בשבילו בחסד והוא היה די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש לסעודת שבת וכל השבוע היה מתענה והיה די לו ולא נחסר לו כלל יותר כי היה יודע ומכיר שאף זה בחסד וחנינה אע"פ שאינו כדי (ונת' חנוכה מא' יד) ונפש כזה שהוא בחי' חנינה יהיה משיח אם לא יזכה הדור לגאולה ע"י תשובה ומע"ט רק הש"י יעשה למען שמו ע"ד מש"נ וירא כי אין איש וגו' ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו. ואז יהיה נקרא המשיח חנינה מלשון וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון. וז"ש בכל יום ויום ב"ק יוצא כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכו' שבכל דור יש נפש שהוא מעין בחינה זו ונקרא חנינא כאמור. ואם יזכה הדור לגאולה ע"י תשובה ומעשים טובים יהיה נקרא המשיח ינון שיהיה נפש זה משיח הזוכה בשביל מעשיו והוא מלשון ואחריתו יהיה מנון שפירושו שר ושליט. ור' ינאי היה נפש משיח מבחי' זו ולכן אמרו תלמידיו ינון שמו. ודהמע"ה שהיה כולל נפשות ב' בחי' המשיחים קרא לנפשו חסיד וגם עני ואביון והיינו נפשות ב' המשיחים הכלולים בו שיהיו לפי זכות הדור. וזה הענין דר' חנינא שידע והכיר בנפשו שאין לו מעשים כלל וע"כ אמר בואו ונצא לקראת שבת שנצרך הכנה דרבה ע"י התפשטות הגשמיות לזכות לקבל הנשמה יתירה שהיא מעין עוה"ב ונקרא שבת שהיא כדוגמא דעלמא דאתי. וע"כ אמר לקראת שבת המלכה דהיינו מדת מלכות של הש"י ומ"ש בב"ק שם כלה מלכתא היינו כלתו של קב"ה. אבל לא היה אומר שאנחנו בן זוגה של שבת שזה נאמר רק בדברות ראשונות שאז נא' אני אמרתי אלהים אתם וגו'. ואז נאמר זכור הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך ומדת מלכות נקרא כלת ישראל. אבל אחר הקלקול לא נא' זכור רק שמור וגו' דאז רק הש"י מקדש את ישראל כמש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם. אבל ר' ינאי לפי בחינתו מתעטף וקאי ואמר בואי כלה (כמ"ש ב"ק שם) דשבת כלה של ישראל דכביכול ישראל משפיעין למדת מלכות. וכמ"ש ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל (כמ"ש ריש סא"ר) שישראל מכניסין קדושה לשבת. והוא ע"ד מ"ש (ב"ב עה:) עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה כו' והיינו שם הוי"ה כעין שאמרו במשיח שנקרא הוי"ה צדקנו וכמו יעקב אע"ה שהוא מרכבה לשם הוי"ה כידוע. ולעתיד כל ישראל נקראין בשמו הוי"ה ויהיו משפיעין למדת מלכות בחי' קבלת עומ"ש. ושבת מעין עוה"ב ואז נקרא מדה זו כלה של ישראל כמ"ש כנס"י היא בן זוגך בן זוגך דייקא. וע"כ לא אמר ר' ינאי בואו ונצא שא"צ הכנה כ"כ כמו שאמר ר"ח ע"י התפשטות הגשמיות רק בהכנה מועטת בכסות נקיה לכבוד שבת זוכין והכלה באה מעצמה. ואנו אומרים כב' הדעות מתחילין לקראת שבת לכו ונלכה והוא כעין מ"ש בואו ונצא. לכו היינו לילך ולהתפשט מכל עניני הגוף ועוה"ז ונלכה לקראת שבת. כי היא מקור הברכה עדמ"ש כ"ע איהו כתר מלכות. וכל הברכות כלולים בחיי בני ומזוני דבמזלא תליא מלתא (כמ"ש מ"ק כח.). ומזלא קדישא היינו עתיקא שהוא בחי' על ה' וכמ"ש בזוה"ק (ס"פ אחרי) וז"ש דמדת מלכות היא מקור הברכה. מראש מקדם נסוכה מראש היינו במאמר בראשית מקדם שנברא העולם שהוא קודם ז' מאמרים שכנגד ז' מדות שהם ז' ימי בראשית. ושם בתיבת בראשית נרמז יר"א שב"ת כמ"ש בתקו"ז (תי' ט) והיינו ע"י שישראל נקראו ע"י שמירת שבת יראי שמי (כמ"ש תענית ח:) ומקבלין עול מלכותו ית"ש עי"ז נכתר הש"י בכ"ע וזהו כ"ע איהו כתר מלכות. סוף מעשה במחשבה תחלה כמ"ש ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל שזה היה תכלית מעשה שמים וארץ שיתגלה כבוד מלכותו ויקבלו כל ישראל עומ"ש. ואח"כ אומרים מקדש מלך קומי צאי וכן כל החרוזים הכל בלשון הווה שע"י שמירת שבת מיד נגאלין כמ"ש (שבת קיח:) אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כו'. ובירושלמי (פ"א דתענית) וזה"ח (יתרו) ותקו"ז (תי' כא) ומ"ר (בשלח ס"פ כה) ושוח"ט (תהלים צה) אי' שע"י שבת א' כהלכתה מיד נגאלין וע"כ אומרים בלשון הווה. ואח"כ אומרים ימין ושמאל וכו' ע"י איש בן פרצי שיבא משיח ונשמחה ונגילה אף שאמרו (תענית טו.) לא הכל לשמחה ישרים לשמחה והיינו מי שזוכה ליישר הלב ולהוריק הרע מלב כסיל מכל וכל וצדיקים זוכין רק לאורה. רק בשבת ע"י בחי' היראה זוכין לאור זרוע לצדיק וכ' אור צדיקים ישמח שאח"כ זוכין ע"י האור ליישר הלב וזוכין לשמחה. וכמ"ש בתקו"ז (תי' מח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה מהו לדרתם אלא זכאה איהו מאן דעביד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצה"ר כו' ואז זוכין לשמחה לישרי לב שמחה. ולכן אף שלא מצינו מצות שמחה בשבת כיו"ט מ"מ נדרש (ספרי בהעלותך) וביום שמחתכם אלו השבתות שישראל זוכין בשבת לשמחה כמ"ש ישמחו במלכותך וכו' וכן מסיימים גם ברנה ובצהלה שהוא התגלות השמחה. ואח"כ מסיימין בואי כלה בואי כלה כר' ינאי. ואומרים אח"כ בואי כלה שבת מלכתא אף שר' ינאי לא אמר כלל מלכתא רקכלה דהיינו כלה של ישראל כמ"ש כנס"י היא בן זוגך. והוא שאנו מדייקים בזה שגם מדת מלכות כלת ישראל שישראל מכניסין כביכול קדושה למדה זו וישראל בן זוגה והיינו כשזוכין לבחי' שם הוי"ה שמשפיע לשם אדנ"י שכנגד מדת מלכות וכמו שיהיה לעתיד. ומקודם אומרים בואי כלה על הנשמה יתירה שנקרא ג"כ שבת כאמור. ואי' מהאריז"ל שפעם ג' אומרים בלחש. והוא טעם א' עם מה שאומרים שבת מלכתא בלשון תרגום ואין אומרים שבת המלכה כמ"ש בגמ' שבת. והוא עפמ"ש (שבת יב:) שאין המלאכים מכירין בלשון ארמי. ולכן אומרים בלשון תרגום שלא יתקנאו המלאכים בישראל שקורין למדת מלכות כלה וע"ד מה שהביאו בתוס' (ברכות ג.) לענין קדיש ואומרים בואי כלה בלחש מפני שמזכירין בזה שבת מלכתא שמורה שמדת מלכות כביכול כלה שלנו. משא"כ מקודם שאומרים ב"פ בואי כלה אין אומרים בלחש שזה קאי על הנשמה יתירה. וכן בקידוש אומרים מתחלה ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית. והיינו המתנה טובה הקדושה מצד הש"י כמש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם. ואח"כ אומרים תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים. והיינו שבתחלת המועדים הוזכר השבת דישראל מכניסין קדושה לשבת אף שקדושת שבת קביעא וקיימא מצד הש"י וכמש"נ זכור את יום השבת לקדשו ואי' (סא"ר פ' כו ומ"ר נשא פ' י) במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה כו'. שע"י הסעודות שהם ברזא דענ"ג עדן נהר גן ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן דא שכינתא תתאה כמ"ש בזוה"ק (ח"א כו סע"א) ע"י זה הישראל מכניסין קדושה לשבת:
1