פרי צדיק, ויגש ז׳Peri Tzadik, Vayigash 7
א׳ואמר ר"ח מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא כו' ר' ינאי לביש מאניה מעלי שבת כו'. והוא כמ"ש (מ"ר וסא"ר שם) במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה והמאכל ומשתה הוא בג"ס שבת והנשמה יתירה זוכין בע"ש בכניסתו כמ"ש בגמ' (ביצה טז.) ובזוה"ק תרומה וכלהו מתעטרין בנשמתין חדתין כדין שירותא דצלותא וכו'. והיינו בתחלת קבלת שבת וזהו זוכין ע"י הכסות נקיה. ואיתא (שבת קיג סע"א) וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכי הא דר"י קרי למאניה מכבדותי. ובשאילתות (בראשית) הגירסא למאניה דלביש בשבתא. והיינו דבגדי שבת כמו בגדי כהונה וכמ"ש (מ"ר במדבר פ' ד) לבש בגדי כהונה גדולה כו' בגדי שבת היו וכו'. ובבגדי כהונה כתוב לכבוד ולתפארת וכן נקראין בגדי קודש. ובגדי כהונה מפורש שמכניסין קדושה לכהן וכמ"ש (סנהדרין פג:) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם. וכך בגדי שבת מכניסין קדושה לישראל והיינו ד"ת כידוע מהזוה"ק דחכמה קודש אקרי. והיינו כבוד וכמ"ש (חולין קלג.) כל השונה וכו' כן נותן לכסיל כבוד ואין כבוד אלא תורה וכו'. והיינו תושבע"פ שע"ז עיקר הלימוד לתלמיד דתשב"כ כרוכה ומונחת כל הרוצה יבא וילמוד וכמ"ש (קידושין סו.). וזה שנקראו מאניה דלביש בשבתא מאני מכבדותי שזוכין על ידיהם לקדושת תושבע"פ שהיא בחי' כבוד וע"כ נדרש מדכתיב וכבדתו. וכן דרשו (שבת שם ע"ב) ושמת שמלותיך אלו בגדים של שבת. ודקדקו מלשון שמלותיך דמשמע המיוחדים לה וזה לא שייך על בגדי חול שאין מיוחד להאדם שהרי קודם שקנאם היו של אחר וגם יוכל למכרם. גם למה לא כתיב בגדים נאים וע"כ דרשו על בגדים של שבת שהם מיוחדים להאדם. וכמו שאמרנו שזוכין על ידם לקדושת תושבע"פ. והוא ע"ד מה שדרשו (חגיגה יד.) שמלה לך דברים שבנ"א מתכסין כשמלה וכו'. וכן אח"כ מש"נ ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא. והיינו דלחם היינו מקרא עדמש"נ לכו לחמו בלחמי נהמא דאורייתא דבכתב (זח"ג רע"א ב). ושמלה היינו משנה וגמרא. ורש"י פי' שבנ"א מתכסין נחבאין שלא ישאלו להם כו' ובישעיה פירש"י עשיר אתה בתורה ומחוורת היא בידך כשמלה. והוא עדמ"ש (ספרי תצא) ופרשו השמלה יחוורו הדברים כשמלה וכעי"ז בגמ' (כתובות מו.). ואח"כ ע"פ ובביתי אין לחם ואין שמלה פירש"י אין בידי לא טעם משנה ולא טעם אגדה. ובפירש"י (שבת קיט:) עמ"ש שבנ"א מתכסין בהם כשמלה פי' כששואלין אותם טעמי תורה הללו עושין עצמן כמעלימין את דבריהן מפני שאינן יודעים להשיב. והיינו טעמי תורה שאמרו (פסחים קיט.) המגלה דברים שכיסה עתיק יומין ומ"נ טעמי תורה וזה מכונה בשם שמלה. וכן מצינו (סנהדרין קב.) בשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו וכו'. ד"א שלמה חדשה שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. והיינו דתושבע"פ היא לבוש מלכות תושבע"פ והוא מעין מ"ש (ב"ר פ' ג) שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כו' עוטה אור כשלמה. והיינו אור הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ (כמ"ש מדר"ת נח ג). וזה שדקדק הכתוב ושמת שמלותיך השמלה המיוחד לה לבוש של הנשמה המיוחד לשורשה. ובאסתר דכ' ותלבש אסתר מלכות דרשו (מגילה יד:) שלבשתה רוח הקודש. וכן בזוה"ק (ח"ג קסט ב) מלכות דא רוח דקודשא כו' ואתלבשא ביה אסתר ע"ש והיינו מלכות פה תושבע"פ. וכן דרשו בזוה"ק (שם) מש"נ ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות על רוה"ק שדרשו מלפני המלך ממ"ה הקב"ה עפמ"ש במד' (אסת"ר) כ"מ שנא' המלך סתם משמש קודש וחול. וזש"נ בלבוש מלכות רוה"ק שהתושבע"פ זוכין ע"י בחי' רוה"ק כמ"ש הרמב"ן (ב"ב יב) שעז"א חכם עדיף מנביא. ותכלת היינו יראה כמ"ש בזוה"ק (שם קעה א) וכמש"נ וראיתם אותו וגו'. וחור נדרש מלשון חוור כמ"ש (מגילה יב.) מילת לבנה. וזה רומז על אהבה והיינו בחי' יעקב ויוסף בחי' יוסף שאמר את האלהים אני ירא ובחי' יעקב רחמי ונקרא רחמן שבאבות כמ"ש (ב"ר פ' עח) ותכלת ולבן דינא ורחמי כמ"ש בזוה"ק (שם). ואח"כ כ' ועטרת זהב גדולה ואי' בזוה"ק (שם) דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקיא כו' כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון עד דחבו וכו'. והיינו הכתרים שזכו בשעת מ"ת כמ"ש בגמ' (שבת פח.) וזש"נ ותכריך בוץ וארגמן. והוא עפמ"ש (מ"ר שלח פ' טז וש"מ) על הכתרים דמתן תורה א' חוגרו זיינו וא' נותן עטרה בראשו. והיינו דכתר נעשה היה חגורה שהוא נגד תפילין של יד. והב' כתרים הם כנגד חכמה ובינה. וזהו עטרת כנגד חכמה ותכריך כנגד בינה. תכריך חגורה כענין חוגרו זיינו. וחשב שנים תכריך בוץ וארגמן ע"ד מש"נ כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שבחיבור חכמה ובינה מוחא ולבא שנכנס החכמה שבמוח לבחי' בינה לבא זוכין לבחי' הדעת שהוא פנימית הכתר כידוע. וכשזכה להב' כתרים שכנגד חו"ב זכה גם לבחי' הדעת ולכן נחשב עטרת זהב ותכריך בוץ וארגמן. והם הכתרים שזכו ישראל במתן תורה. והיינו שמרדכי זכה לכל קדושת השבת שהם ה' דאי' בזוה"ק (ח"ב רד א) שבת ש' רזא דג' אבהן בת מתעטרא בהו. וברע"מ (זח"ג רנז א) איתא ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה ואיהי בת רביעאה לון. ואמרנו שהכל א' שג' מדות האבות הם ענפים מג' ראשונות כמ"ש בזוה"ק (ח"ב קעה ב') חסד עלאה נפקא מחכמה כו' וכ"כ (שם יד סע"ב) עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבונה ליעקב ברזא דדעת. וג' סעודות שבת נחשב בזוה"ק (שם פח א) דחק"ת ועתי"ק וז"א וברע"מ (שם צב א) חשב שבת עלאה שבת דיומא שבת דליליא ע"ש. והיינו דג' סעודות דשבת ברזא דענ"ג ע' עדן נ' נהר ג' גן (כמ"ש זח"א כו סע"א). ושם חשב ונהר דא עמודא דאמצעיתא יוצא מעדן דא אמא עלאה להשקות את הגן דא שכינתא תתאה. ובמ"א (זח"ג רצ ב) איתא מאן עדן דא חכמה עלאה ובמק"א (הקדמת תקו"ז) אי' ולית עדן אלא כ"ע דאיהו מופלא ומכוסה ובג"ד אתמר בעדן עין לא ראתה וגו'. אך באמת עדן כולל כל ג' ראשונות וכמ"ש בתקו"ז (תי' נה) והכל נשפע ע"י הנהר לגן תתאה שהוא בחי' כנס"י שכינתא תתאה. וע"ד מ"ש בזוה"ק (ח"ג קפב ב) האי עדן תתאה אקרי גן והאי גן איקרי עדן לגן דלתתא. ולהרגיש מעין קדושת עתי"ק שהוא כ"ע זוכין רק ע"י בחי' הדעת שזוכין לזה ע"י חיבור חכמה ובינה מוחא ולבא וכמו שאמרנו. וזה שנחשב ברע"מ נגד קדושת עתיקא שבת עלאה שהוא בינה וקדישות שבת עדן כולל כל ג"ר ונהר יעקב ז"א ויעקב ויוסף כחדא אינון כמ"ש (זח"א קעו סע"ב) ברזא דאת ו"ו דאזלי תרוויהו כחדא (כמש"ש קפב ב) וכ"כ בזוה"ק (שם קצד רע"א וש"מ) דנהר דא יוסף הצדיק הוא. והיינו דנהר בתי' יעקב עמודא דאמצעיתא יוצא מעדן שכולל כל ג' ראשונות להשקות את הגן בחי' כנס"י והוא ע"י בחי' יוסף שמדתו דאחיד בשמיא וארעא. וז"ש במרדכי שזכה לכל קדושות שבת ג"ר חב"ד שכנגד זה כ' עטרת זהב ותכריך בוץ וארגמן. ובחי' יעקב ויוסף תכלת וחור וכמו שאמרנו:
1
ב׳וזה שנא' לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן וגו' וחמש חליפות שמלות. והוא ע"ד מה שאמרנו במש"נ וישא משאת מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימן ממשאת כולם חמש ידות. שבודאי לא הוצרכו למנות מחלקי יוסף וכדומה דכלום חסר מבית המלך אלא מפני שהיה אז סעודת שבת כמ"ש (ב"ר פ' צב) ואין והכן אלא שבת והאכילם יוסף משירי סעודת שבת שלו להכניס בהם קדושה (וכמשנ"ת מקץ מא' ו) וכתיב ותרב משאת בנימין וגו' דמשמע שרבתה מעצמה חמש ידות. והוא עפמ"ש בזה"ח (תשא) זכור את יום השבת ברזא דברית דאיהו יסוד דאחיד ביה יוסף וע"ד איקרי שבת דהא יוסף כל איקרי ושבת נמי איקרי כל וכ"כ (שם ס"פ תולדות) דמוסף שבת לקבל צי"ע דאקרי כל ואקרי שבת. וע"כ האכיל יוסף להשבטים משירי סעודת שבת שלו להכניס בהם קדושתו מדת צי"ע דאקרי שבת. ובנימין שהוא צדיק תתאה דכל יומוי לא חטא בהאי אות קיימא וכמ"ש בזוה"ק (ח"א קנג ב) וע"כ ותרב משאת בנימן מעצמה חמש ידות שזכה לכל ה' קדושות שבת שהם ג' ראשונות עדן ובחי' יעקב ויוסף שהם הנהר היוצא מעדן. וכמו כן נתן לכל א' מהשבטים חליפות שמלות. והיינו בגדי שבת שמכונים בשם שמלות כמו שאמרנו ולבנימין נתן חמש חליפות שמלות כנגד כל חמש קדושות שבת. רק בשירי סעודתו כתיב ותרב משאת בנימין שרבתה מעצמה ע"י קדושת בנימין שהיה צדיק תתאה. וכאן בהשמלות כ' ולבנימן נתן וגו' דהשמלות הם בחי' אור מקיף בסוד עוטה אור כשלמה וכתיב אור זרוע לצדיק. והשפעת האור רק ע"י בחי' יוסף ההוא צדיק דאיהו גננא דגנתא דעדן (זח"ב קסו סע"ב). וזה הענין דאי' (מגילה טז סע"א) אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו וכו' רמז רמז לו שעתיד בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנח' ומרדכי יצא וגו'. ויש להבין מה תירץ שרמז לו דאכתי קנאה יש ביניהם אמנם לפי האמור י"ל שנתקנאו על הכתונת פסים מפני שבאמת לא היה יוסף גדול מהם. ובגמ' (שם) שאלו רק מאי בצירותיה מאחווה ע"ש ועכ"פ לא היה גדול מהם ואדרבה יהודה גבר באחיו ואח"כ א"ל יעקב ישתחוו לך בני אביך ויוסף היה בכלל רק את יוסף אהב כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים וע"ז היה להם קנאה. משא"כ על בנימין הא דכתיב ותרב משאת בנימן וגו' חמש ידות לא שייך להקשות איך לא נתיירא יוסף שיתקנאו בו אחר שיתודע יוסף אליהם דהא אמרנו שהפסוק מדייק שרבתה מעצמה ע"י זכותו וע"ז לא שייך קנאה אצל השבטים רק בחמש חליפות שמלות שנתן לו יוסף מקשה שפיר איך לא נתיירא שיקנאו בו אחיו וע"ז אמר רמז רמז לו כו' והיינו דכיון דבנימין בזכות קדושתו זכה לכל ה' קדושות שבת כמש"נ ותרב משאת בנימין וגו' שנתרבה מאליה וע"ז לא שייך קנאה כיון שהוא יש לו באמת מה שלא זכו הם. ממילא לא שייך קנאה גם על מה שנתן לו השמלות ג"כ חמש חליפות ולהם נתן א' כיון שהוא זכה לזה שצריך הצדיק להופיע לו האור מקיף בחמש קדושות שבת. וז"ש רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שגם הוא יזכה לה' קדושות שבת ויצא מלפני המלך ממ"ה הקב"ה בחמשה לבושי מלכות שהם מרמזין לה' קדושות שבת ג"ר חב"ד ובחי' יעקב ויוסף. וכן הם ג"כ כנגד ה' פרצופין שהם ד' אותיות הוי"ה וקוצא דיו"ד דלעילא דרמיזא לאין כ"ע (כמ"ש זח"ג סה ב) וכנגד זה ה' מדרגות בנפש. שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה (כמ"ש ב"ר ס"פ יד) והיינו דנפש רוח נשמה מאותיות הו"ה מהשם כידוע ונשמה לנשמה כולל ב' בחינות והם מיו"ד וקוצו של יו"ד. חיה מהיו"ד חכמה ע"ד מש"נ החכמה תחיה בעליה. ויחידה מקוצא דיו"ד דלעילא דרמיז לכ"ע. וכנגד זה רומז מספר החמש (ונת' מקץ מא' ו) והמהרש"א דקדק דאכתי יש קנאה במה שנתן לבנימין הש' כסף ולא נזכר רמז בזה ותירץ דמה שנתן לבנימין אין קנאה מפני שהוא אחיו גם מהאם רק במלבושים שבגלוי יש קנאה שיחשבו שמראה להם נטירת שנאה מהמכירה ע"ש ויש להוסיף לפי דברינו דעל השמלות כיון שרמז לו שהוא באמת זכה לזה ע"י קדושתו ממילא לא שייך קנאה אף שהם מתנות גלויות כיון שהעולם יוכלו לחשוב שנותן לו מפני חביבות שהוא אחיו יחידו מהאם. והם השבטים ידעו שבאמת זכה לזה ע"י קדושתו וע"כ לא שייך קנאה. משא"כ ביעקב שנתן לו הכתונת פסים מתנה גלויה שמראה גלוי לכל שמחזיקו לגדול מהם. ובאמת לא היה גדול מהם ע"ז שפיר נתקנאו בו משא"כ בבנימין שזכה לפי בחינתו לה' קדושות שבת לא שייך קנאה כאמור:
2