פרי צדיק, ויגש ח׳Peri Tzadik, Vayigash 8
א׳בבזמור של שבת כתיב טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. טוב להודות היינו בחי' תשובה וכמ"ש (פרדר"א פ' יט) שכל מי שמודה על פשעיו ניצול מדינה של גיהנם וכמש"נ מודה ועוזב ירוחם וכן אי' (ב"ר ס"פ כב) כך היא כחה של תשובה וכו' עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת. והיינו דכתיב ולזמר שהוא בחי' שמחה ורננה הגם דאי' בזוה"ק (ח"ג ח א) דמאן דתב לקמי דמאריה במאן אנפין יקום קמיה הא ודאי ברוח תבירא ברוח עציב אן הוא שמחה אן הוא רננה כו' רק ע"י הכהנים והלוים בעבודת קרבנו אשלימו שמחה ורננה בגיניה ע"ש. אמנם קדושת השבת פועל להתעוררת התשובה ועכ"ז לזמר ולרנן בשמחה שקדושת שבת פועל להיות בחי' תשובה מאהבה אשר עי"ז נצמח עוד השמחה בלב כמש"נ ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך וגו' שנדרש בזוה"ק (ח"א מח רע"ב וש"מ) על יום השבת שהוא יום הניח המיוחד לנייחא ודקדקו מדלא כתיב בהניח וגו' וכתיב ביום הניח משמע דעל יום המיוחד למנוחה קאי. וזהו הענין הנזכר בפר' זו שאמר יוסף להשבטים ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם וגו' כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. ולכאורה מחוסר הבנה מה ניחם אותם בזה כי למחיה שלחני וכי בזה יהיה תרופה למכאובם הא הם לא נתכונו לטובה וכמ"ש (נזיר כג.) מי שנתכוון לעלות בידו כו' ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה. אולם י"ל בזה ע"פ מה דאי' (ברכות לד:) דפליגי דר"י אמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה וגו' ור"א אמר מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין וי"ל דאלו ואלו דא"ח ולא פליגי רק תלוי באיכות התשובה דאי' (יומא פו:) דע"י תשובה מיראה והיינו מיראת העונש זדונות נעשות לו כשגגות משא"כ ע"י תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות. והנה צריך להבין מה ענין שהזדונות נעשות כשגגות ממ"נ אם נמחל העון לגמרי לא יושאר ממנו שום רושם ואם לא נמחל הלא הוא היה מזיד. רק הענין הוא עפמ"ש (קידושין נט) דאין מחשבה מוציא מידי מעשה אבל מחשבה מוציא מידי מחשבה שאינה כמעשה וכן דבור אתי דיבור ומבטל דיבור. והנה כאשר עבר אדם עבירה במזיד היה הפגם במעשה ובמחשבה שעשה בכונה בשאט בנפש וכאשר משים אל לבו יראת העונש מה שיגיע אליו הוא מתנחם ומתחרט על העבר במחשבתו וכן בדיבור ששב ומתודה וע"י זה עוקר המחשבה ראשונה של העבירה. אבל מעשה העבירה נשאר בתקפו כמו השוגג שעשה מעשה העבירה בלא כונה ונעשות לו כשגגות. ועכ"פ נשאר לו פגם של המעשה שנצרך לו כפרה וסיגופים משא"כ השב מאהבה שמאיר לו הש"י ומתקן גוף המעשה שנעשות לו כזכיות ולכן הוא יותר מעולה מצדיק גמור מפני שיש לו זכיות חדשים מה שאין בכח הצדיק מעקרו להגיע לזכיות כאלו עדמ"ש (זח"ב קפד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא מגו בישא ואז הוא נעשה טוב מאד. והנה השב מיראת העונש הוא תמיד בעצבון על העבר מפני שמרגיש בנפשו שנשאר עליו רושם הפגם של המעשה וע"י זה הוא חרד בנפשו גם על העתיד שלא יסיתהו היצה"ר עוד כענין הידוע שעבירה גוררת עבירה מצד הפגם שנשאר בנפשו מהעבר. והנה כאשר ראה יוסף שנתחרטו אחיו על מכירתו כאמרם אבל אשמים אנחנו על אחינו וגו' על כן באה אלינו הצרה הזאת. וזה היה מיראת העונש כאשר הרגישו שזהו מצד העונש של המכירה וידע שעכ"פ יהיה נשאר בנפשם העצב על העבר וגם הרוגז והחרדה על העתיד כנז'. וע"ז אמר להם ועתה אל תעצבו ואין ועתה אלא תשובה כמ"ש (ב"ר פ' כא וש"מ) והיינו שע"י התשובה שעשיתם לא ישאר בנפשכם שום עצב גם אם הוא מיראת העונש מפני שגם מהמעשה לא ישאר שום פגם כי המעשה היה לטובה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם כי גם יוסף בעצמו הוא מפוייס בזה כי עי"ז נעשה מושל בכל ארץ מצרים. ועל המחשבה שלכם אתי מחשבת החרטה ודיבור של הוידוי ומוציא מיד מחשבה הרעה כאמור. וע"ז מורה קדושת השבת שבשבת חושב כל א' העובר עליו כל ימי המעשה והוא מודה ומתחרט אך זה גורם לו עציבו דרוחא ויום השבת מניח לו מהעצבון דשבת הוא מעין עוה"ב שאז יברר הש"י אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו (כמ"ש שבת פט:) והיינו שנעשות לו כזכיות. והיינו שמאיר לו השי"ת שכך עלה במחשבה לפניו להיות נהורא דנפק מגו חשוכא שיתקן ע"י תשובה מאהבה שיהיה טוב מאד וזש"נ ביום הניח ה' לך מעצבך על העבר ומרגזך שהוא על העתיד שמפחד שלא יסיתהו עוד שכן דרכו של יצה"ר שהולך מהקלות אל החמורות (כמ"ש שבת קה:) וכיון שיש לו פגם שגגות עבירה גוררת עבירה. אמנם ע"י השבת שזוכה שיהיו נעשות כזכיות אז אין לו פחד מרוגז היצה"ר וזה שאמר להם יוסף אח"כ אל תרגזו בדרך היינו שגם על להבא לא יעלה בנפשם שום פחד ורוגז שכבר נתקן ולא נשאר שום פגם מהעון הזה. וזה היה ג"כ ממה שהטעים להם מבחי' קדושת שבת בסעודתו שא' בב"ר ואין והכן אלא שבת ואף שקיבל מהם עוד בנימין. בודאי ידע שיתודע להם שהרי רצה להודיע לאביו ולשמחו ולהחיות רוחו אך רצה עוד לברר אותם שלא נתקן עדיין הכל וכמ"ש (ב"ר פ' צג) כל הדברים שדיבר יהודה ליוסף היה בהם פיוס ליוסף ופיוס לאחיו וכו' ואח"כ ולא יכול יוסף להתאפק שכבר תקנו הכל ואמר להם ועתה אל תעצבו על העבר ואח"כ אמר להם אל תרגזו בדרך על העתיד. כי ע"י קדושת שבת נמצא הכח הזה להיות נעשות כזכיות ונכנס נייחא בלב מעצבך על העבר ומרגזך על העתיד וכמ"ש במכילתא (בשלח ויסע פר' ה) ע"פ שומר שבת וגו' ושומר ידו מעשות כל רע שכל מי שמשמר את השבת מרוחק מן העבירה וז"ש להם אל תרגזו בדרך:
1