פרי צדיק, ויקרא י׳Peri Tzadik, Vayikra 10
א׳בזוה"ק (ג' רע"א) באתר דאיקרי קדש נציץ חד את בטמירו ובגניזא ואיהו את ו' וכו' וקלא הוא נפיק ובטש בכל אינון נציצין דאתוון כחדא נציצו דאת ו' בי' נצילו די' בק' נצילו דק' בר' נציצו דר' בא' ומתחברן כו' נפק קלא מביניהון ומתחברן ברזא דא ויקרא. ומשה היה מסתכל כל אינון יומין דלא עאל. היינו דאף דמשה רבינו באמת הי' מרכבה לשם הוי"ה אות ו' כמ"ש בזה"ק (ח"ג רמ"ו ע"ב) בדרגי' תפארת ישראל ובתיקונים (תי' י"ג תמינאה בהודאה) והא משה תמן הוי כו' דא מגופא ודא מנשמתא והיא הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה. וז"ש כאן בזה"ק חד את בטמירו בגניזא ואיהו אות ו' כו' ולו באמת נמסר הד"ת אתוון רברבין אתוון עלאין מעין תורה שבעולם הבא. מ"מ משה רבינו יהה כבור שכל השגתו רק מאתוון זעירין א' זעירא דויקרא. והי' הכנתו מנדו שיוכל לכנס לאהל מועד דלעילא משכנא דלעילא ע"י מדתו שהוא ו' לנציצו דאת י' רישא דשמא קדושא כענין מה שנאמר או הגבה למעלה. ואחר כך נציצו די' בק' פו' דאותיות ק"ר מס"א כמ"ש הזוה"ק (ח"א ב' ע"ב) ובגין לאתקיימא נטלו את ש' בגוויהו (וכמש"ש) מכאן מאן דבעי למימר שקרא יטול יסודא דקשוט בקדמיתא, ש' את קשוט דאבהתן דאתייחדא בהו וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב כ"ד ע"א) ש' רזא דג' אבהן כו' ובזוה"ק (ח"א כ"ז ע"א) ורזא דאבהן דא הוא יעקב דאיהו כללא דלהון כו' וכ' תתן אמת ליעקב וז"ש דש' את קשוט, ובס' יצירה (פ"ה) המליך את ק' כו' ואדר בשנה. שבאדר זמן מחיית עמלק והוא שורש יצר הרע כמ"ש זה"ק (ח"ג ק"ס ע"א) הא עמלק יצרא בישא. והוא הכנה לחודש ניסן שבו נגאלו מצד השי"ת (כמשנ"ת במ"א) וז"ש במגילה (ו' ע"ב) מסמך גאולה לגאולה עדיף. ובאת ר' נברא יום השישי כמ"ש (בס' יצירה פ"ד) והיינו שאז נברא אדם הראשון שהוא הי' ראוי להיות צדיק יסוד עולם. ונברא ביום ו' שהוא מדת יסוד. ואף לאחר הקלקל. מכל מקום סמוך לכניסת שבת שהוא בתוספת שבת שאז ימות המשיח כ' וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאד והנה טוב אד"ם כמ"ש (ב"ר פ"ט) ונדרש טוב מא"ד על כל היפך הטוב שאז מצא כל הבריאה חן בעיניו (כמש"ש) עולמי עולמי הלואי תהא מעלות חן לפני תמיד. כמו שהעלת לפני בשעה זו. שמהכל יהי' טוב מאד. דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכה ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא (זח"ב קפ"ד ע"א וז"ש נציצו די' בק' שאז יהיה מחיית עמלק ויהי' הק' קדוש כמ"ש (שבת קד.) ינציצו דק' בר' לתקן שיהי' הכל טוב מאד ואחר כך נציצו דר' בא' זעירא זה כי ההכנה מצד משה רבינו שיוכל לבוא לאה"מ משכנא דלעילא שהוא כ"ע וכ"ע איהו כתר מלכות:
1
ב׳ומסיק בזה"ק שמצד השי"ת היה צירוף אחר וז"ש לבתר דאתהדרו אתוון הוי מתגלגלין בקולפוי בצרופין דאתוון דהתמסרו לאדם בגנתא דעדן, והיינו כמו אדם הראשון בג"ע קודם התקלקל והתחיל הצירוף מאת א' שמורה פל"א עליון. ונפיק ו' ויהב דוכתא לאת א' לנו ו' שבאמת הו' כולל כל שם הוי"ה ב"ה עם תגו של יוד שמורה כ"ע כמ"ש בזה"ק י' ע"ב ס"ה ע"ב) דבתרי' ק"ב וי' עאל בין ק' ור', והיינו שהתיקון יהיה מצד השי"ת כמו שאמרנו במחלוקת ר"א ור"י דלר"א בתשרי עתידין להגאל ולר"י בניסן (ר"ה יא.) דלשו' אזלו (בסנהדרין צז:) דלר"א נגאלין ע"י תשובה ואז הזמן בתשרי וכשאין כדאין ונגאלין בחסד ד' מצד השי"ת כר"י הזמן בניסן ולכן היו"ד עאל בין ק' ור' ויצא הצירוף אוקי"ר אנוש מפז דפז הוא דבר מועט בעולם וכמ"ש בגמרא (גיטין נח.) תרתי מתקלא איסתרא פיזא נחות בעלמא כו' ואף לפמש"כ תוס' (ע"ז יא:) דתרין אסתרי ל"ד, מ"מ עכ"פ דבר מועט הוא, ומשה רבינו יקר מזה, והיינו שהוא יחיד בעולם כמש"נ ולא קם עוד נביא כמשה. ואמר אבל צרופא לא אתחזי לעינא דמשה כו' בגין דשבחא דב"נ לא מודעין לקמי' כו' והיינו שבאמת משה רבינו זכה להסתכל באספקלריא דנהרא כמ"ש (יבמות מט:) וכמו שזכו ישראל לשעה בשעת קי"ס דאיתא (מכילתא וזה"ק בשלח ס' ע"א) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, אך בפני משה לא גילה השי"ת הצירוף אוקיר אנוש מפז שמורה שהיא יחיד בנביאים, וכמש"נ בשבח הד"ת הנחמדים מזהב ומפז רב, ומש"ה משה רבינו מצדו הי' ההכנה צירוף אותיו"ת ויקרא, ואל"ף זעירא, וע"ז מסיק וסימנך צאו שלשתכם וכ' ויקרא אהרן ומרים וכ' פא"פ אדבר בו' וגו' לא כן עבדי משה ושם נאמר בכל ביתי נאמן הוא, בכל ביתי היינו שהוא שכינתא עלאה שנקרא גם כן בית כמ"ש (זח"ב כ"א ע"ב) בעשרה דרגין אשתכלל דכ' בכל ביתי נאמן הוא ולא נאמן ביתי (ועי"ש בהג"ה רח"ו) וז"ש ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו. אבל משה רבינו בענותניתו לא ידע מזה והוה מסתכל כל אינון יומין דלא עאל בצירוף האותיות ויקר"א. וזה בעצמו היה ההכנה מצדו לכנס לאהל מועד. בעננא דחפי על משכנא דלעילא וכאמור:
2