פרי צדיק, ויקרא ו׳Peri Tzadik, Vayikra 6
א׳בספרי (בהעלותך) וביום שמחתכם אלו שבתות. ולמה נקרא שבת יום שמחתכם. ובכל המועדים מצינו מצות שמחה בתורה ובשבת לא מצינו. אך בזוהר הקדוש (פ' זו כ"ג ע"ב) ולא אמר איתא אלוה עושי ניתן זמירות בלילה, עושה עשנו מיבע"ל, אלא בשעתא דב"נ קאים בפלגו לילא ואשתדל ברינה דאורייתא דרינה דאו' לא אתקרי אלא בלילה כו' כד נהיר יממא קב"ה וכנסת ישראל מתקנו לי' בחד חוטא דחסד לאשתזבא מכלא וכו'. דתורה שבעל פה בליליא שלטא יתיר מיממא כמ"ש בזוה"ק למעלה (ע"א) ותורה שבעל פה נקרא רינה וזמרה מפני שתורה שבעל פה שהיו למדים בע"פ היו רגילים ללמוד בניגון כדי לחזק הזכרון כמ"ש (מגילה לב.) ושונה בלא זמרה וכן גמרא גמיר זמורתא תהא (שבת קיג.) ואמרו (ע"ז יט.) לגרוס אינש וכו' אע"ג דלא ידע מאי קאמר כדי לזכור השמיעה ע"פ וכן במ"ר (קהלת ז' ה') טוב לשמוע גערת חכם וגו' אלו המתורגמין שמגביהין קולם בשיר להשמיע את העם וכ' קומי רוני בלילה וגו' אין רינה של אדם נשמעת אלא בלילה (כמ"ש מ"ר מצורע פ' י"ט) וכן דרשו גם בגמרא (חגיגה יב:) כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום כו' מ"ט משום ובלילה שירה עמי דבלילה עוסקין בתורה שבעל פה שא"צ להסתכל בספר ונקרא שורה כאמור שהיו נוהגין לשנות בזמרה וזהו הנותן זמירות בלילה. וביום הוא זמן מלאכה כמש"נ יצא אדם לפעלו וגו' ובלילה שהאדם פנוי ועוסק בתורה אז השי"ת מושך עליו חוט של חסד שיהי' פנוי אף ביום ויהי' מלאכתו נעשית ע"י אחרים. וזה ולא אמר איתא אלוה עושי שהשי"ת עושה אותו ברי' חדשה למי שעוסק בתורה בלילה כמו בשבת שנקרא בכל שבת כלה מלכתא שמשפיע השי"ת נשמה יתירה חדשה וההפשעה מחסד שם אל מורה על חסד כמש"נ חסד א' כל היום וקאמר קוב"ה וכנסת ישראל מתקנו לי' דרצונו של מקום שישוב הכל כמו שהי' קודם הקלקול שנברא האדם רק לשמש קונו ורק אחר הקלקול נתקלל בזעת אפך תאכל לחם והעוסק בתורה בלילה זוכה לחוטא דחסד ביום שיהי' מלאכתו נעשית ע"י אחרים. וז"ש בזוהר הקדוש מתקנו לי' בחד חוטא דחסד לאשתזבא מכלא וכו'. ומסיק ואינון עבדין לב"נ ומתקנין לי' בכל יומא כד"א ישמח ישראל בעושיו שעי"ז משיג שמחה שנעשה ברי' חדשה וזהו בעשיו, כמו בשבת שנעשה האדם ברי' חדשה כלה מלכתא וכמ"ש בגמרא (ברכות ל:) וגילו ברעדה כתיב אנא תפילין מנחנא וכו', בכל עצב יהי' מותר אנא תפילין מנחנא, שההולך בתפילין וקשור כלו בהשי"ת משו"ה מותר לו השמחה, וזהו ישמח ישראל בעושיו שהשי"ת מושך עליו חוט של חסד שיהי' נעשה ברי' חדשה כמו בתחילת הבריאה ויהי' מלאכתו נעשית ע"י אחרים והוא ישב כל היום בתכילין וזהו אלוה עושי, ובגמרא (שבת לא.) כשמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה והקשו בתוס' (קידושין מ:) ממ"ש שם אין תחילת דינו של אדם אלא על ד"ת וכו' אך הענין הוא עפמ"ש בזוה"ק (בשלח ס"ב ע"ב) ת"ח עד לא יהיב קוב"ה אורייתא אבחין בין אינון בני מהימנותא ובין אינון דלאו בני מהימנותא וכו' ובמה אבחין לון במן. ואחר כך מסיים ואינון דלא אשתכחו בני מהימנותא מה כתיב בהו שטו העם ולקטו שטותא הוו נסבו לגרמייהו בגין דלא הוו בני מהימנותא מה כתיב וטחנו ברחיים וגו' מה אטרוח לון כל האי וכו', דמי שהאמין בד' אכל המן כמו שהוא וידע שהשי"ת נותן בו כח לקיום החיים וגם לא עמל לאסוף וללקוט, ומי שלא האמין עמל וטרח ואחר כך טחנו ברחיים וע"ז שואלין לו לאדם נשאת ונתת באמונה שהאמין בד' וממילא לא היה מוטרד בפרנסתו וקבע עתים לתורה וזהו תחלת דינו על ד"ת. וזהו שאמר כאן בזה"ק כדין אינון בני מהימנותא קיימן ויהבין גבורה וחילא לכנסת ישראל ודין איקרו רנה דאורייתא וכו'. ובשבת תיכף בכניסת השבת ישראל מקבלין את עול מלכותו סעודתא דחק"ת ואינו ניכר עוד השביתה. שבלילה אינה זמן מלאכה. רק עתי"ק וז"א אתין לסעדא בהדה שהשי"ת מעיד על ישראל שישבתו אף ביום וישמרו כל השבת ובשבת בבוקר שבא זמן יצא אדם לפעלו וישראל שובת ממלאכה אז הוא סעודתא דעת"ק דאברהם חוטא דחסד. אך אינו עוד בהתגלות דמי יודע אם יגמור את השבת בשבותה: ולערב כששבת כל היום אז הוא סעודתא דז"א שהוא בהתגלות ששמר כל השבת וזהו ישמחו במלכותך שומרי שבת היינו ששובתין ממלאכה ונקראים בני מהימנותא שאו"ה אינם מאמינים שיוכל האדם לשבות חלק שביעית מהשנה בכל שבת וכמ"ש (מעילה יז.) א"כ לא יעשו מלאכה בשבת ויענו. וישראל בני מהימנותא שובתין ונעשים ברי' חדשה וישמחו במלכותך כד' א ישמח ישראל בעושיו וכאמור. וז"ש בספרי וביום שמתחכם אלו שבתות שישראל שמחים בו שנעשים ברי' חדשה, וקוראי עונג שישראל מענגין את השבת מתוך שמחה ומוציאין עוד הוצאות על יום זה ששובתין בו והוא יום שמחתכם כמ"ש (תענית סופ"א) ולישרים שמחה ולישרי לב שמחה שאין להם פחד מיצר הרע שהאכילה הוא בקדושה ואינו מביאו לידי היצר הרע והאי יומא יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא כמ"ש בזה"ק (ויקהל שם) ובזה יש להם שמחה בהשביתה ונעשים ברי' חדשה ונקראו סעודתא דמהימנותא שלימתא ויום שמחתכם:
1