פרי צדיק, ויקרא ז׳Peri Tzadik, Vayikra 7
א׳ואם זבח שלמים קרבנו. (בזה"ק זו יא ב) רש"א כ' עשרה עשרה הכף בשקל הקודש עשרה עשרה למאי קא אתיא אלא עשרה למעשה בראשית ועשרה למ"ת וכו' אתקלו כחדא בשקולא חדא. וחשוב שם הדיבור הראשון אנכי וגו' נגד מאמר הראשון יהי אור וכו' ודיבור הרביעי זכור את יום השבת לקדשו נגד מאמר תדשא הארץ דשא עשב אימתי אתרביאת ארעא קדושא ואתעטרת בעטרהא הוי אמר ביום השבת דהא כדין וכו' לאפקא דשאין וברכאן לעלמא. והנה המאמר הד' תדשא הארץ היא נגד מדת חסד כי ג' מאמרות הראשונות המה נגד כח"ב ומאמר זה הרביעי הוא נגד מדת חסד שהוא התפשטות חסדו ית' להשפיע מזונות לברואיו שהוא קיום החיות להאדם עוד טרם הבראו. כי אלקים עשה את האדם ישר היינו שיהי' ניזון בג"ע מפרי העץ הגן וזהו שורש החיים שלו בקדושה כמש"נ ויחזו את א' ויאכלו ואמרו ז"ל (זח"ב קכ"ו ע"א) אכילה ודאית אכלו וזני גרמייהו והיינו שורש האכילה ושתי' של ד"ת כמש"נ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכענין אכילת המן שהי' לחם מן השמים וכמ"ש בזוהר הקדוש (זח"ב ס"א ע"ב) אינון דמשתדלין באורייתא מזוניהון מאתר עלאה יתיר כמ"ד החכמה תחי' את בעליה והיא שורש מדת החסד כמ"ש (פסחים קי"ח.) על כ"ו כי לעולם חסדו שבהלל הגדול מפני הכ"ו דורות עד שלא נתלה התורה והקב"ה זן אותם בחסדו ומפני זה נקרא הלל הגדול שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריותיו דחתימת הלל הגדול נתן לחם לכל בשר וגו' ואח"ז הודו לא' השמים כי לעולם חסדו שמזה בא הודאה לא' השמים שיושב ברומו של עולם ומחלק מזון מאתר עלאה יתיר. והכרה זו היא ע"י כח התורה והיינו אינון דמשתדלין באורייתא המה מכירים כי מזוניהון מאתר עלאה יתיר. מה שאין כן קודם מ"ת הי' צריך לזונם בחסדו ית' והנה זהו נגד מדת חסד לאברהם שהי' זן ומפרנס לכל העוברים ושבים. וגם המאמר תדשא הארץ הי' ביום הנ' לשי"ב שהוא נגד בחי' אמת ליעקב שנתאמת בו החסד מהניתן קיום לעולמי עד כמש"נ ביעקב האלקים הרועה אותי מעודי וגו' שהוא הכיר זה ובו נתברר מדת החסד לאברהם שגם אברהם נקרא ישראל (כמ"ש ב"ר פ' ס"ג) והמאמר הזה הוא נגד דיבור הד' זכור את יום השבת לקדשו ודרשו ז"ל (במד"ר פ' י') במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה כי עיקר השראת הקדושה של שבת באה ע"י אכילת הג' סעודות של שבת שהיא מכח התורה לכו לחמו בלחמי כי בשבת ניתנה תורה לישראל (כמ"ש שבת פ"ו:) והיינו נהנה מסעודה שת"ח מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה (כמ"ש ברכות סד.) וכמ"ש (שבת קיט.) מי עדיפת לן מינה וגם השבת היא מעין עולם הבא שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה וזהו נגד המאמר תדשא הארץ אימת אתרביאת ארעא קדישא. וגם לפי הזהר מאמר הג' הוא יקוו וגו' נגד בינה שהיא גילוי הארץ דגם היא נקראת ארץ כמ"ש כ"י יש להם חלעוה"ב דכתיב. ועמך וגו' ירשו ארץ. ובינה היא עלמא דאתי ועז"א ארעא קדושה. כי בשעת הבריאה הי' כלל הארץ בקדושת ארץ ישראל ואתעטרת בעטרהא הוי ביום השבת כי לאחר הקלקול נתקון זה עכ"פ ע"י קדושת סעודת שבת וכמ"ש בזוהר הקדוש (ויקהל) האי ריחא אתפניא כל יומא מרוחא עלאה דעתיקא וכו' וביומא דשבתא אתענג מענינא דגופא מסעודתא דמהימנותא ואתעטר וכו' בעטרה דלעילא ולתתא. כי ענין עטרה היא מבחי' הכתר המקיף על הראש והיינו האור מקיף שהוא למעלה מהשגת המוחין שאינו יכול להכילו בכלי המוח והוא בחי' אין שהוא מילא כמ"ש (מגילה ג.) אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וכענין מ"ש ד' יהי' בכסלך בדברים שאתה כסיל בהם והיא ע"י תוספת נשמה חי' י' מבחי' עת"ק דאתין לסעדא בהדי' דהא כדין אפיקת ארעא ברכאן לעלמא והיא דייקא ע"י קדושת שבת שנאמר בו ויברך והוא שיום השבת הוא מקירא דברכאן דכולא בי' וכמש"נ בגמר מלאכת המשכן ויברך אותם משה. ואיתא בזוהר הקדוש פקודי (רכ"א הע"ב) ומה ברכה בריך לון יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדי ידיכון וכן האי ויברך דיוהש"ב וכמ"ש בתנחומא (ר"פ פקודי סי' ב') בבריאת עולם כ' ויברך ובמשכן כתיב ויברך וכו'. וע"כ ר"ל האי ויברך דשבת שיהי' מקורא דברכאן כמש"נ והי' ברכה:
1
ב׳והנה בגמרא (ר"ה לב.) איתא עשרה מאמרות למע"ב הי ניהי ויאמר דבראשית ט' הוי ומשני בראשית נמי מאמר הוא. ובזוה"ק מתחיל חשבון מאמר הראשון יהי אור יגד אנכי ומאמר עשירי הוא ויאמר וגו' אעשה לו עזר כנגדו ונמצא שע"פ חשבון הגמ' בראשית הוא מאמר הא' נגד מדת כתר שהוא אפיסת השגה למעלה מן המוח כמש"נ ישת חשך סתרו ועכ"ז נחשב למאמר הא' כי לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא כמ"ש (בזוה"ק ח"ב קפ"ד א') הגם שלא נכתב בו לשון ויאמר עד יהי אור שהוא ראשית התגלות הארת החכמה בחי' יש מאין. אמנם ע"פ הזוה"ק כאן שמאמר הראשון הוא מתחיל מיהי אור מפני שגם האור הזה נגנז לצדיקים לעת"ל מה שאין כן בעולם הזה הוא עוד בהעלם. ומאמר ב' דהבדלה הוא כמ"ש (בברכות לג.) הבדלה שהוא חכמה. והבדלה בין מים למים הוא בינה לבא דשם יש לב חכם וכסיל וצריך הבדלה. והנה לפי חשבון הזה ע"כ מאמר העשירי הוא אעשה לו עזר כנגדו וגם הוא בכלל העשרה מאמרות למע"ב. וי"ל שזהו ענין שני דעות דאיפליגו בגמרא (עירובין יח.) ח"א פרצוף וח"א זנב כי למ"ד פרצוף שמיד נבראו דו פרצופים ולא הי' חסר רק הנסירה במאמר אעשה לו עזר ממילא לא נחשב זה למאמר לתשלום העשרה מאמרות שהרי עיקר הבריאה היתה הקודם וזהו לפי חשבון הגמ'. אבל לפי חשבון הזוה"ק כמ"ד זנב ולא היה עוד שום הכרת פרצוף ממילא היה בזה תשלום הבריאה במאמר אעשה. והנה לפי סדר הגמרא דבראשית נמי מאמר המאמר הרביעי הוא יקוו המים וגו' ותראה היבשה הוא נגד מדת חסד שמזה מתחיל עולם הבנין אחר ג' הראשונות כמש"נ כי אמרתי עולם חסד יבנה והוא מדתו של אברהם אבינו ע"ה כמש"נ אלה תולדות השמים וארץ בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם כמ"ש (בזוה"ק ח"א קנ"ד ע"ב) ומאמר הזה הי' ביום ג' שאומרים בו שיר של יום א' נצב וגו' על שם שגילה ארץ בחכמתי והכין תבל לעדתו כמ"ש (ר"ה ל"א.) והיינו ע"י המאמר יקוו המים אל מקום א'. כי מים המה שורש החסדים והתשוקות וזה הי' מדתו של אברהם אבינו ע"ה שכל תשוקתו ואהבתו הי' להשרש לקיים מש"נ ואהבת את ה' ד"א. אמנם מזה נסתעף בעולם גם חסדים המדומים לאהבת זרות שנקראים מים הזדונים וע"י המאמר יקוו המים וגו' נכנעים כל החסדים ואהבת זרים המדומים להקדושה. ועי"ז נתגלה הארץ בחכמתו שיהיה כל האהבה רק לשמו יתברך אל מקום אחד ע"י התגלות החכמה כמש"נ ד' בחכמה יסד ארץ ועל ידי זה הכין תבל לעדתו שזהו תשלום מכוון הבריאה ונמצא שהוא מכוון נגד דיבור הרביעי זכור את יום השבת לקדשו כי זהו גם כן בכח קדושת שבת שהוא תשלום מכוון הבריאה על ידי התגלות הארת החכמה מאתר עלאה וכאמור.
2
ג׳וי"ל שענין חילוק הסדר החשבון שבין הזוה"ק ותלמוד בבלי שלנו הוא ע"ד רמז כמ"ש (בפירש"י בראשית וב"ר פ' י"ב) שבכל מע"ב נזכר שם אלקים ובעשי' בפועל נאמר ביום עשות ד' אלקים שמתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שותפו למדת הרחמים ובודאי שאצלו ית' אין לכנות ח"ו שום שינוי ברצון. אמנם הרמז הוא שענין עלה במחשבה הוא הנהגה עליונה מאד מה שהוא בהסתר ובהעלם מאד ואין בזה שום השגה רק ע"י תורה שבעל פה כמ"ש (מדרות"נ חקת) וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחבריו שהוא הי' השורש של תורה שבעל פה כמ"ש (סנהדרין פו.) וכלהו [סתומתאה] אליבא דר"ע ובנפשות הללו הוא הנהגה במדה"ד כמש"נ וסביביו נשערה מאד כמ"ש (יבמות קכ"א:) שצדיקים מדקדקין עמהן כחוט השערה. והוא השורש של תלמוד בבלי שנת' עליהם העם ההולכים בחשך ראו אור גדול כמ"ש (מד"ת נח ג') שהקב"ה מאיר עיניהם מאור הגנוז לצדיקים לע"ל ועז"נ בזה"ק דחברין בבלאה ידעין לאתכסאה מילין בגוויהו והיינו שמלבשין כל התורה שבעל פה בהסתר בעניני עולם הזה כענין המחליף פרה בחמור ושאר כל הענינים שבין אדם לחבירו ובזה דייקא נגנזים כל הסודות של הנהגתו ית' וכמו ששמענו בזה מרה"ק זצללה"ה שלעתיד יתגלה שאין שום תנועה בעולם הזה גם בעניני גשמיות שבין אדם לחבירו שיהי' לרבן ובכלם יש הנהגת הקדושה רק שבעולם הזה הוא בהעלם מאתנו וזהו כל ענין גופי הלכות הנאמרים בתלמוד והמה חיים וקיימין לעולמי עד ועל דרך זה מאמר ר"י הטוען אחר מעשה ב"ד לא"כ. אבל דרך לימוד הזוה"ק כל אורות הקדושה המה גלוין ומפורשין לעין בלי שום לבוש והסתר ואלו דא"ח כמ"ש התוס' (ר"ה כז.) על הפלוגתא שבין ר"א ור"א (בר"ה י':) אם בניסן נברא העולם או בתשרי שאלו ואלו דא"ח דבתשרי עלה במחשבה. דהוא הנהגה במדה"ד. ובניסן נברא בפועל. שהוא הנהגה במדה"ר. ועד"ז יובן סדר התלמוד דמאמר הראשון מתחיל מבראשית הגם שלא יוכל הכתוב לתארו בשם ויאמר מפני שרק עלה במחשבה בבחינת ישת חשך סתרו וכאמור עכ"ז מזה דייקא בא התגלות האור של תורה שבעל פה דלית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא מתוך ההסתר שזהו עצם שרש התורה שבעל פה ויהי אור הוא ראשית התגלות בתורה שבעל פה (כמשנ"ת פ' שמות מ"א) וזהו ? לצדיקים לע"ל ולכן נחשבים כל עשרה מאמרות למע"ב רק מה שנאמר בהם ויאמר קודם ויכלו השמים וגו' מה שאין כן מאמר ויאמר וגו' אעשה לו עזר שנזכר על המעשה בפועל אחר הפ' ביום עשות ד"א ארץ וגו'. אמנם בזוהר הקדוש מתחיל החשבון מאמר הא' בויהי אור והיינו התגלות בפועל ולכן גם המאמר אעשה לו עזר נחשב בכלל הי' מאמרות וכאמור דזה תלוי בפלוגתא (דעירובין שם) דח"א פרצוף ואלו ואלו דא"ח כדאי' שם בגמ' דבתחלה עלה במחשבה לברוא שנים ולבסוף נברא אחד נמצא שלפי תלמוד בבלי היה נכלל כבר בריאת זכר ונקבה במחשבה של נעשה אדם ולכן לא נחשב אעשה לו עזר בכלל העשרה מאמרות אבל לפי דרך זוה"ק שמתחיל מן ההתגלות בפועל שלא נברא אלא אחד שפיר קחשוב המאמר דאעשה לו עזר בכלל הי' מאמרות, ומ"ש זה ע"פ עשרה עשרה הכף דהוק"ל למה ל"א עשרה הכף האחד כמש"נ שם בקערות ומזרקים. עכ"א דכופל מלת עשרה רומז להנ"ל והני י' דמע"ב שהם כל עניני העולם כלו בשקילא חדא בקדושה כמו עשרת הדברות שהם כלל התורה. כי גם ענייני העולם הכל תורה כנ"ל וזהו ע"י הקטורת:
3