פרי צדיק, וישלח ב׳Peri Tzadik, Vayishlach 2
א׳וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' במ"ר מלאכים ממש. להבין זאת היאך היה בכח עשו לראות מלאכים ממש. כי הגם שהגר שפחת שרה ראתה כמה מלאכים. הגר היתה ראוי' יותר לזה כמ"ש במד'. משא"כ עשו שנפרד מכל וכל מהקדושה גם יש להבין שהלשון כה תאמרון לאדוני לעשו למה הזכיר לשון אדוני כשאמר לשלוחים שלח בפניו. ועכ"פ ל' לעשו מיותר דהול"ל לאדוני עשו וכן בתשובת המלאכים באנו אל אחיך אל עשו אל השני מיותר. וכן אמרו אח"כ הצילני נא מיד אחי מיד עשו מיד הב' כפל לשון. גם לשון כה תאמרון וגו' כה אמר יש להבין. אך יובן הענין עפמ"ש שכל הנביאים נתנבאו בלשון כה אמר ה' והיינו כי תיבת כה יורה שזה בעצם מאמרו ית' והוא רק שליח לדברי השכינה. ועבור זה נקראים הנביאים מלאכים כש"נ ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' (וכמ"ש במד' ר"פ ויקרא) כי זהו שורש תיבת מלאך שאין בו רק עצם כח משלחו. וכמו כן כ' כה תברכו ונדרש (סוטה לח.) בלשון הקודש. והיינו כי הלשון הזה לשון של השכינה וכש"נ אח"כ ושמו את שמי וגו' ואני אברכם שהם רק שלוחי השכינה. ובבלעם נאמר ג"כ וכה תדבר ואי' בזוה"ק (ח"ג רי ב) כ"ה דזמינא לברכא כו' והיינו שכינתא. רק שם לא היה ברצונו כש"נ ואנכי אקרה כ"ה כלומר אעקר לה מאלין מלין. ובע"כ היתה השכינה וכמ"ש בזוה"ק דכד תפתח פומך היא תמלל. והדברים כהוייתן שאמרו הנביאים מצד שליחות השי"ת היו פועלים בלב השומע כש"נ כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו' כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו וכמו שמכל דיבור של השי"ת נעשה מלאך. כי דיבור השי"ת הוא המלאך השליחות כמו כן יש כח בצדיקים שנקראו פי ה' שיהיו דבריהם עושים רושם בלב השומע. כענין שמצינו (ברכות כח.) בנשיאתו של ראב"ע אותו היום סלקוהו לשומר הפתח כו' שהיה ר"ג מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבהמ"ד ע"ש. ויש להבין איזה שומר היה לו שיבין את פנימיות לבב אנוש. רק המכוון כי בעת נשיאות ר"ג היו דבריו ממש כשומר הפתח שפעלו בלב המרגיש בעצמו שאין תוכו כברו שלא יוכל לכנוס לבהמ"ד. אך כאשר נתמנה ראב"ע לנשיא ונתן רשות לכל תלמידים לכנוס פעל בזה שנסתלק שומר הפתח של ר"ג. ואיתא בסה"ק שפעמים לא יעשו רושם בלב השומע רק שיתגלגל הדבר ויבא ללב שומע וי"ל דז"ש (שם ו:) כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין שנא' סוף דבר וגו' היינו שהסוף הוא שעכ"פ יהיו נשמעים. או גם כשלא יפעלו מיד אפשר שיפעלו אח"כ ומי שהוא ירא ה' נעשה מרכבה למדת פי ה' ודבריו הם דברי ה' דדבריו דברי אלהים חיים דלא ישוב ריקם. והנה יעקב אע"ה היה מסופק בתוכן פנימיות של עשו מאחר שראה שיצחק אע"ה היה מקרבו ואוהבו ואמרו (בתרגום יונתן ויחי נ יג) דרישיה דעשו בגו עיטפיה דיצחק ע"ש. וכמו"כ היה לעשו כח גדול בחכמה שבראשו וכמ"ש האריז"ל ע"פ כי ציד בפיו שהוא הכח שיצא ממנו ר"מ שהיה שורש חכמת תושבע"פ. רק הוא בעצמו לא היה שורש בחכמת התורה. והיינו שאין חכמתו מורה ומלמד ללבו שזהו שם תורה וכמו שאמרנו (ונת' למעלה) אמנם חכמה של ישראל הוא בעצם תורה שמורה ומלמד ללבו הדרך ילך בה כש"נ החכם עיניו בראשו. ולכן נקראו החכמים עיני העדה מפני שכל חכמתם הוא להכניס הד"ת בלב וזהו חכמת יעקב אמנם יעקב היה מסופק שאפשר שיש בזה יתרון לעשו ע"י כח חכמתו ויוכל להכניסו בקדושה וכמ"ש במ"ר אמר אשלח שלוחים אם יחזור בתשובה. ולכן שלח לו המלאכים היינו שהדיבורים שלו הם כמלאכים ואמר להם כה תאמרון היינו דייקא דברי יעקב ממש כי עי"ז יפעלו הדברים בלבו כנ"ל סוף דבר הכל נשמע אפי' ע"י שליח. ואמר לאדוני לעשו על תרי אפי מפני שהיה מסופק אפשר הוא אדוני שיש לו יתרון עליו מצד חכמתו ועל אופן זה ירמוז לו ויהי לי שור וחמור על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. וז"שנ ואשלחה להגיד לאדוני כי לשון להגיד הוא ברזא דחכמתא כמו"ש בזוה"ק (ח"א רל"ד ב) והיינו שבכל הדברים ירמז לו כדרש המדרש אם היא בבחי' אדוני ולכן קראו אדוני אפי' שלא בפניו מצד היתרון שלו. וכדרך שאמרו (כתובות קג:) על יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת"ח היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי. ואמר לעשו היינו באם אין בו שום שורש קדושה רק עשו הרשע יבין הדברים כפשטן. וגם המלאכים השיבו לו באנו אל אחיך אל עשו שעשינו שליחותך ממש כדבריך לומר לו מלתא דמשתמעא לתרי אפי. וכן מ"ש הצילני נא מיד אחי מיד עשו ג"כ הכונה כנ"ל. ובזה יתישב קושית מהרש"א בח"א על פלוגתתם בגמ' (חולין צא.) ח"א כעכו"ם נדמה לו וטפלו לימינו וח"א כת"ח נדמה לו וטפלו לימינו כמו רבו ומנ"ל אימא כישראל ע"ה נדמה לו. אמנם עפ"י דברינו ניחא כי מפני שהיה שרו של עשו כמ"ש במד' ובודאי נתלבש בגוון של תפיסת יעקב אע"ה בעשו עצמו. ולכן נדמה לו רק בלבוש שני גוונים הללו כת"ח או כעכו"ם ממש והיינו או אדוני או עשו:
1