פרי צדיק, וישלח ד׳Peri Tzadik, Vayishlach 4
א׳איתא בב"ר (סו"פ ויצא) רבנן אמרי ק"כ רבוא כו' מחנה הרי ששים רבוא מחנים הרי ק"כ רבוא אר"י נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו הה"ד וישלח יעקב מלאכים לפניו. ויש להבין ענין הב' מחנות כיון דכ' מחנה אלהים זה הרי היו ס"ר כמ"ש במדרש ואיך נעשו ב' מחנות ק"כ רבוא שקרא המקום מחנים. אך הענין דאי' (מד"ת בראשית) וא"ת למה ברא יצה"ר כו' אתה אומר שהוא רע כו' אמר הקב"ה אתה עושה אותו רע כו'. והיינו שהיצה"ר נברא לטובה רק שהאדם מקלקלו ועושהו רע. דשורש היצה"ר הקנאה והתאוה והכבוד והם כולם נצרכים בקדושה ג"כ. קנאה מצינו (ב"ב כא.) קנאת סופרים תרבה חכמה. תאוה אי' במה"נ (זח"א קלח א). דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. וכבוד יש ג"כ בקדושה כעין מש"נ ויגבה לבו בדרכי ה' דצריכין לגבהות הלב לידע שע"י פעולותיו פועל בכל העולמות ועי"ז הולך בדרכי ה' וזה כעין גאוה והוא בקדושה. וז"ש (ע"ז ה:) בזמן שעוסקים בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם. והיינו דהיצה"ר נברא שיהא מסור ביד האדם ויוכל להטותו לטוב כרצונו שיכניס כל ג' כחות של היצה"ר להקדושה וישתמש בהם לעבודת השי"ת. ואם לא יתגבר עליו יהיה מסור ביד יצרו להשתמש בהם להיפך. וע"י תורה וגמ"ח זוכין להיות יצה"ר מסור בידו כמו שנברא. וכן דרשו (סוכה נב:) מפנק מנוער עבדו וגו' על היצה"ר ופירש"י דיצה"ר הוא עבדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו כמ"ש ואתה תמשל בו ואם מפנקו מנוער אז יהי' מסור בידו של היצה"ר ויהיה מנון ושר. וכן אי' בזוה"ק פ' זו (קסו סע"א) טוב נקלה ועבד לו וגו' האי קרא על יצה"ר אתמר כו' עד דאיהו אתגאי עלי' ומשיך לגיהנם אבל טוב נקלה דלא אזיל אבתריה דיצה"ר כו' וכדין ההוא יצה"ר מתהפך לעבד לו כו'. והוא כנ"ל שבאמת נברא היצה"ר שיהי' לעבד לו ואם מקלקל נעשה הוא ח"ו עבד להיצה"ר. וע"ז רמזו (סנהדרין נט:) חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא נתקלל נחש כל או"א מישראל היו מזדמנים לו שני נחשים טובים כו'. והיינו דאם לא נתקלל הנחש והוא כשלא היה מפנקו מנוער היה הנחש עבדו והיה מכניס כל כחות הנחש בקדושה וכנ"ל נמצא דבריאת היצה"ר הוא לטוב ככל מלאכי השרת. ואם אין האדם עושה אותו רע הוא מלאך א' טוב. רק ע"י אכילת אדה"ר מעה"ד שהוא פגם הנחש נעשה בכל דבר ערבוב טוב ורע. והיינו שיוכל לקלקל בכל הג' כחות ועי"ז נתחלקו לשנים ונקרא מלאך רע. ומ"מ כיון דעיקר בריאתו היה לטוב כמבואר נקרא גם הוא מלאך שהוא שלוח מה' ומשרת עליון. ולכן כיון שיש לכל אדם ב' מלאכים דהיינו שנחלקים לשנים כנ"ל. יעקב אע"ה שהי' שורש כל הם' רבוא נפשות וכאשר ראה מחנה אלהים היינו ס"ר מלאכים שגם המלאך רע הוא נברא לטוב. וז"ש מחנה אלהים זה מחנה א' ס"ר. רק כיון דלדורות יש ערבוב טו"ר ויוכלו לעשותו רע. ממילא נתחלקים לשנים והם ב' מחנות דלששים רבוא נפשות יש ק"כ רבוא מלאכים שיש לכל א' מלאך טוב ומלאך רע דהיינו מלאך שיוכל לעשות אותו רע בבחירתו. וז"שנ ויקרא שם המקום ההוא מחנים ק"כ רבוא כמ"ש במד"ר. ואמר שנטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו מלאכים אל עשו אחיו. והוא עפמ"ש (חגיגה טו.) עמש"נ זלעו"ז עשה האלהים ברא צדיקים ברא רשעים כו' זכה צדיק נטל חלקו וחלק חבירו בג"ע נתחייב רשע נטל חלקו כו' ולכאורה מה שייכות להצדיק לחלק חבירו בג"ע וכן להיפך. אך לאחר הערבוב טו"ר אף דברא צדיק ורשע מ"מ בכל א' וא' יש ג"כ חלק מההיפך. וזלעו"ז עשה האלהים שנגד כל צדיק יש רשע כנגדו בחלק הרע. והצדיק צריך לברר א"ע ולהפריד הרע ממנו שיושאר כולו לחלקו של רשע שכנגדו ולקלוט חלק הטוב שבאותו רשע שהוא שייך לו. ובזה נשלם הוא כולו בקדושה ונפרד הטוב מהרע ונוטל חלק חבירו בג"ע והרע הולך לאבדון ונוטל חלק חבירו בגיהנם. וזה הטעם שקראו בגמ' חבירו ולכאורה קשה שיקראו הרשע חבירו של הצדיק. ולפי האמור ניחא כיון שאחר הערבוב טו"ר בכל טוב יש ערבוב מההיפך וכנגד שורשו יש רשע בחלק הרע וע"כ הוא נקרא חבירו. וכן היו יעקב ועשו זה לעומת זה. יעקב שורש הטוב ועשו כנגדו בחלק הרע. יעקב כ' תתן אמת ליעקב וכנגדו עשו דאי' (ב"ר פ' סג) הא שוא שבראתי בעולמי. וכמו שהרע נברא להיות עבד להטוב וכאמור בשורש הבריאה. כן עשו נברא לעבוד ליעקב כמש"נ ואת אחיך תעבוד והיינו כאשר יהיה עשו בשלימות כמו שנברא. והיה כאשר תריד ופרקת עולו וגו' זה יהיה ירידה שלך אם תפרוק עולו כי לכך נוצרת. וכמו שאמרנו שהרע נברא שהאדם יכניסו לקדושה ויהיה מסייע לטוב לעבודת השי"ת:
1
ב׳וענין השליחות אי' בב"ר אשלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה כו'. והיינו שיקבל עליו שיהיה כמו שנברא לסייע להטוב. וזה ענין מ"ש בב"ר לעיל מינה שפגע בלובשי ברזל א"ל משל מי אתם א"ל של יעקב וכן רוכבי סוסים יושבי קרנות ע"ש. וכל זה שיראה בכבודו ויכיר מעלתו שיתרצה על ברכת אביו ואת אחיך תעבוד וזהו תשובה שיעשה כי לכך נברא כאמור. וכן מש"נ ויהי לי שור וחמור וגו' ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך היינו שיכיר גדלו ומעלתו. וזה ענין שדרשו בב"ר על יוסף ויששכר ומשיח ודוד שהכל הוא כדי שיכיר מעלתו. ומ"מ קראו יעקב אדוני וקרא לעצמו עבד עדמ"ש (חולין פט.) חושקני בכם שאפי' בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם כו'. ועשו ע"י שקראו אדוני נתגאה והוסיף גאוה על גאותו וכמ"ש בנמרוד וסנחריב וכדומה. והנה בגמ' (סוטה מא:) למדו שמותר להחניף לרשעים בעוה"ז מדכ' כראות פני אלהים ותרצני. וקשה לומר על יעקב שמדתו אמת שיאמר דבר שאינו אמת ובכ"מ תירצו דבריו שיהיו אמיתים. וכן יש להבין מש"נ ויקרא יעקב וגו' כי ראיתי אלהים וגו' וכן מה שכתבה התורה כי שרית עם אלהים והלא המלאך היה הס"מ שרו של עשו וכמ"ש בב"ר ואיך יקרא אותו בשם אלהים ופני אלהים. אך נראה שבאמת גם בו יש ערבוב טו"ר וזה ענין מ"ש (חולין צא.) דפליגי דח"א כעכו"ם נדמה לו וח"א כת"ח נדמה לו ע"ש ולכאורה הוא מחלוקת רחוקה. אבל באמת אלו ואלו דא"ח שהיה מעורב משניהם מהרע והטוב וחלק הטוב כת"ח נדמה לו וחלק הרע כעכו"ם נדמה לו. וכן בעשו היה ג"כ הערבוב שהיה בו גם נקודה מהטוב וע"ז נדמה ליצחק כת"ח וכמ"ש בתנחומא (תולדות ח) שאמר לא כך הלכה מן כך וכך לא כך איסורו לא כך התירו ע"ש. והציד בפיו היה נשמת ר"מ שבא מזרעו וכמ"ש האריז"ל. ובגמ' למ"ד כת"ח נדמה לו פירש"י וחלק לו יעקב כבוד כאלו הוא רבו ע"ש. והיינו ג"כ לחלק הטוב שבהמלאך שרו של עשו חלק כבוד והחזיקו כרבו. וכן קרא לעשו אדוני שרצה שיחזור בתשובה וראה נקודה הטוב שבו שיש בו משורש החכמה ולזה הנקודה קרא אדוני. וזה הענין שא"ל יעקב כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים ועפמ"ש (מגילה כח.) שהמסתכל בדמות אדם רשע עיניו כהות שנ' ותכהין עיניו מראות משום דאסתכל בעשו הרשע. ולהיפך אי' (חגיגה טז.) שהמסתכל בקשת עיניו כהות דכ' כמראה הקשת וגו' הוא מראה דמות כבוד ה'. והרי דהמסתכל במראה דמות כבוד ה' עיניו כהות. וזה שאמר לו ראיתי פניך כראות פני אלהים שמצד הטוב שבו הוא נקודת שורש חכמה שבו המקבל פני זקן כמקבל פני שכינה. ומצד הרע שבו שהוא רשע המסתכל בפניו עיניו כהות כמסתכל במראה דמות כבוד ה' שעיניו כהות כאמור. וכן מה שאמרו בגמ' ובב"ר דקאי על המלאך שהוא שרו של עשו ג"כ מובן דכן קראו במש"נ כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. והיינו דלחלק הטוב שבו קרא כן וכמ"ש בסה"ק עמ"ש (סוכה נב) שעתיד הקב"ה לשחוט ליצה"ר שהוא הס"מ. שאז יסיר ממנו אות מ' שבו וישאר ג' אותיות שהם שם קדוש מע"ב שמות. ועז"א כי ראיתי אלהים וכן נכתב בתורה כי שרית עם אלהים וז"ש כראות פני אלהים להך מ"ד דקאי על שרו. וזה ענין מ"ש במד"ר נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו והיינו ששלח לו משניהם מהמלאכים של חלק הטוב וממלאכים של חלק הרע. וכמו שאמרנו שזה לעו"ז עשה האלהים דזאת הנקודה טובה שיש בהרשע הוא מהטוב של הצדיק ונקודת הרע שבצדיק הוא מהרע שברשע חבירו שכנגדו:
2
ג׳והנה כבר אמרנו דקדושת ג' האבות הם זלעו"ז נגד קליפות הקנאה והתאוה והכבוד. ויעאע"ה היה שפל בעיניו כמש"נ מי יקום יעקב כי קטן הוא והוא כנגד קליפת הכבוד. והתחלת היצה"ר הוא בגאוה וכמ"ש בזוה"ק (קסו רע"ב) ויצה"ר איהו ארים לביה ורעותיה דב"נ בגאותא ואזיל אבתריה כו' ומשיך ליה לגיהנם. ויעקב שלח לו שאחר כל הכבוד והגדולה שזכה לא גבה לבו ולא נתגאה והשפיל עצמו וקראו אדוני. ואז נתברר יעאע"ה דלא אתגאי כלל ומאיך רוחיה ולביה ורעותיה לגבי קוב"ה ועשו לא למד ממנו כלל וע"י שקראו אדוני נתגאה ורם לבבו. ואז נתברר שחלק עשו הרע ואין זכרון לחלק הטוב שבו כי יעקב זכה ונטל חלקו הנקודה טובה שיש בעשו ונתבררו שניהם. וזה ג"כ ענין השעיר לעזאזל דאיתא (בב"ר פ' סה) ונשא השעיר זה עשו כו' עונותם עונות תם שנתפרד הרע מהטוב לגמרי. וכ"כ בזוה"ק (ח"ג סג) דע"י השעיר נסתם שרו של עשו מלקטרג על ישראל. ובאמת כל העונות עליו שבאו בסבתו וכמ"ש (ברכות יז.) שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה כו' והכל אחד. וכן ענין המנחה ששלח לעשו היה על זה הכונה שיתגאה לבו וכמ"ש באוה"ח ששלח לו בע"ח במנין תק"פ בגימ' שעי"ר ע"ש. וזש"נ ויקח מן הבא בידו כענין מש"נ בשעירים שהיה ע"י גורל. והיינו כמ"ש (מד"ר ות' מסעי) שהפר של נביאי הבעל לא רצה לילך עד שמסרו אליהו לידם שא"ל ששמו של השי"ת יתקדש על ידו ג"כ ע"ש. וזה לא שייך בשעיר עזאזל וע"כ היה המצוה להתברר ע"י גורל. וכן לא רצה ליקח המנחה בידו לברור רק מן הבא בידו והשי"ת בירר ושלח לידו הראוי להיות בחלקו של עשו. וכעין שהיה הבירור בשעירים ע"י הגורל שהוא מה' כמש"נ בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו. וזש"נ מן הבא בידו והיינו שבא מעצמו. וכעין שנ' בנח שנים שנים באו אל נח ודרשו (תנחומא יב) מאליהן באו. וע"י המנחה והשלוחים נתבררו שניהם יעקב ועשו שנפרד הרע מהטוב.
3