פרי צדיק, יתרו א׳Peri Tzadik, Yitro 1
א׳וישמע יתרו. פרשה זו שהיא דמתן תורה מתחיל בתיבת וישמע על פי מ"ש ( מ"ר ר"פ האזינו) האזן לגוף כקינקל לכלים וכו' כך רמ"ח איברים שבאדם הזה על ידי האזן כולן חיים שנאמר שמעו ותחי נפשכם. ופתח בפרשת הגר אף דאיכא למ"ד (זבחים קטז.) יתרו אחר מתן תורה בא. שזה ההבדל בין ישראל לעמים דאיתא (קידושין ע סע"ב) זו מעלה יתירה בין ישראל לגרים דאילו בישראל כתוב בהו והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ואילו בגרים כתוב והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם וגו'. ובישראל כתוב ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וכן איתא בפרשה זו ואשא אתכם וגו' ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' שמאחר שהבאתי אתכם אלי באתעדל"ע צריכים אתם לשמוע ולהטות אוזן לדברי תורה. מה שאין כן גר צריך לקרב עצמו תחלה ואז כתיב בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח וכמו שנדרש במ"ר (פ' זו ולעיל פ' יט). וכמו שאומרים בשם היהודי הק' זצלל"ה והייתם לי סגולה שאינו על פי הרפואה והשכל. וכן כ' הלוא את עשו ליעקב וכו'. והיינו שכח עשו להתחפש ולעשות כמעשה יעקב. מה כתוב ואם בין כוכבים וגו' משם אורידך וגו'. וכן אם ח"ו יעקב עושה כמעשה עמו מכל מקום ואוהב את יעקב וזהו אהבה בלא טעם רק כסגולה. רק הגר כשקירב את עצמו ונכלל בישראל אין השי"ת מרחיקו מה שאין כן בישראל שהשי"ת מקרב אותן מצדו ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם וכמ"ש רש"י (קידושין שם) וכמו שהיה ביציאת מצרים שלקח אותם גוי מקרב גוי אף שהיו מוקפין בקליפת מצרים כעובר במעי אמו וכמ"ש בפסיקתא ע"ז ובמד' (ויק"ר פ' כג) אלו ואלו וכו' וכן לעתיד כ' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והיינו דכ' אם לא ביד חזקה וגו' ונאמר והסירותי את לב האבן וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו' והיינו שיהיה ההתעוררות מצד השי"ת וכמו שאנו מבקשים השיבנו ה' אליך ונשובה ואף שהשי"ת אומר שובו אלי ואשובה אליכם (כמ"ש מ"ר סוף איכה) היינו שהשי"ת רוצה שישראל יתעוררו באתעדל"ת מצדם שמעו ותחי נפשכם ומכל מקום מצדו השי"ת מקרב את ישראל קודם שהקדים פ' הגר למתן תורה. ונקרא כל הפרשה על שם יתרו שזכה על ידי משה שנקרא רעהו וכש"נ וישאלו איש לרעהו וגו' ובכאן יתרו מתכבד במשה חותן משה כמו שכתב בפירש"י והיינו שעל ידי משה זכה למה שזכה. וכתוב ואת שני בניה וגו' וכן בדברי יתרו כ' ושני בניה עמה והק' בזוהר הקדוש (סט ב) וכי בניה ולא בניו של משה. ובפשוטו יש לומר על פי מ"ש (נדה לא.) תלה הזכרים בנקבות וכו'. ויש לומר לפי הסדר שהזכיר לו שני בניה דאף שהיא בת גרים יש בה קדושה כיון שהיא אם הבנים. ואמר כאן טעם קריאת שמותיהם אף שכבר נזכר טעם שם גרשום בלידתו ושם מקומו. גם למה כתוב ושם האחד אליעזר ולא נכתב ושם השני. ומדרשם ז"ל ידוע (מ"ר פ' חקת) אך יש לומר על פי מ"ש (יומא לד : וש"מ) האחד מיוחד שבעדרו וכן אמר כאן שכל א' מיוחד בעסקו. גרשום על שהיה משה רבינו מכניס כח הקדושה ביתרו שיתגייר. ועסק משה רבינו לגייר גיורים ולקרבן וכמו שקיבל הע"ר כמ"ש (שמות רבה פ' מב). ושם האחד אליעזר שהוא שורש קדושת משה רבינו ע"ה שאמר ואנחנו מה שהכל מהשי"ת וז"ש כי אלהי אבי בעזרי. וכתבו כי אמר גר הייתי וגו' ובאליעזר לא כתוב כי אמר וכן דקדק בבעה"ט. אך הענין על פי מ"ש במכילתא פ' זו שנדר משה רבינו ליתרו שבן הראשון יהיה לעבודה זרה וקשה לפרשו כפשוטו. ואפשר לומר על פי מ"ש (ב"ב קי.) בשבואל בן גרשום שאמר כך מקובלני מבית אבי אבא והיינו ממשה רבינו ע"ה לעולם ישכיר עצמו לע"ז וכו' ומפרש עבודה שזרה לו. והיינו שחלק משה רבינו ע"ה הוא שיהיה אדם דרופתקי דאורייתא ולא יהיה לו שום עסק בעניני עולם הזה וכמו שהיו ישראל בזמן שהיה הוא מנהיגם שהיו אוכלי מן והיו פנוים רק לתורה ואם היה נכנס לארץ ישראל היה נשאר כן לעולם וכמו לעתיד שמלאכתן נעשית על ידי אחרים כש"נ ועמדו זרים וגו' ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו וגו' וכן היה במתן תורה שאמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' ויתרו רצה שיהיה הבן הראשון עוסק בישוב העולם חורש בשעת חרישה וכו' וזהו עבודה שהיא זרה לו לגבי דרגיה דמשה. ועל זה אמר כי אמר גר הייתי בארץ נכריה דהיינו שעסק שלו לגייר גרים שכבר הביא הרמב"ן ז"ל מחלוקת הראשונים אם יצאו האבות מכלל בני נח עד מתן תורה ומבואר במ"א במ"ש סבא (משפטים צט רע"א) נפק מלה מנרתקה ואתגלי ואתם ידעתם את נפש הגר מיד עאלת לנרתקה כו' דכתיב כי גרים הייתם בארץ מצרים. ואמרנו דאיפשר דעדיין לא זכו להיות נקרא בשם ישראל עד מתן תורה והיו בבחינת גר במצרים אבל משה רבינו ע"ה בלידתו כי טוב ואיתא (סוטה יב.) שכשנולד נתמלא הבית אור והיינו שהיה חלקו התורה ומשעת לידתו זכה למדרגת ישראל כמו במתן תורה. וזש"נ כי אמר גר הייתי וגו' שזה נכריה היתה לו דבאמת שורש קדושתו היה כלל נפשות ישראל ולא רק לקרב הגרים. ועז"א כך מקובלני וכו' עבודה שהיא זרה לנו דלגבי מדרגת משה רבינו ע"ה היה עסקי עולם הזה עבודה שהיא זרה לו. והקדים הכתוב ויקח יתרו עולה וזבחים וגו' דהיינו שלמים ולמ"ד (זבחים קטז.) לא קרבו שלמים בני נח וכמו שאמרנו דבני נח אין להם כח לאכול אכילה בקדושה ולההנות הגוף בקדושה אך ס"ל דאחר מתן תורה בא יתרו כמ"ש בגמרא ועל כן הקריב זבחים שיכול לאכול אכילה בקדושה. והזכיר זה כ' קודם מתן תורה אף שהיה אחר כך. להורות דעיקר ההתחלה לכנוס לדברי תורה הוא על ידי שיאכל אכילה בקדושה. וכן כ' ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה וגו' דהיינו שהם הכניסו קדושה זו בו דגר צריך בית דין שיקבלוהו דאף שימול ויקבל עליו עול מצות אינו גר עד שיטבלוהו ב"ד (כמ"ש יבמות מז.) ואהרן וזקני ישראל הכניסו בו קדושה שיוכל לאכול אכילה בקדושה:
1
ב׳ואמר אחר כך פרשת הדינין אף שז היה אחר יום הכפורים כמ"ש רש"י מספרי. רק זהו גם כן הקדמה למתן תורה דהנה ענין מינוי שרי אלפים שרי מאות וגו' הוא רק מענין תורה שבעל פה שיש בזה מדריגות דמשה רבינו כשקיבל התורה היו הכל כלול בתורה שבכתב וכמ"ש (נדרים כב :) דאלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה ורק על ידי הרב כעס הוצרכו לתורה שבעל פה הרב חכמה לתקן הרב כעס ובשעת מתן תורה כששמעו ישראל דבור אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) וכמו שיהיה לעתיד ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי וגו' דכל תרי"ג מצות תרי"ג זיני עטין כמ"ש בזוהר הקדוש (פב ב) דהם רק עצות שיאיר בלב מאמר אנכי ובשעת מתן תורה כשהאיר בלבם דבור אנכי ונתקע בלבם כל הדברי תורה לא הוצרכו להתלמד ולא היה מדרגת שרי אלפים וכדומה וכ"ה בגמ' (סו' תענית) דלעתיד יעשה הקב"ה מחול לצדיקים וכו' מחול מורה על עגול ואין בזה ראש וסוף והיינו בלא חילוק מדריגות כענין שנאמר ולא ילמדו וגו' רק אחר הקלקול שנצרך לתקן הרב כעס אחר יום הכפורים הוצרכו לשרי אלפים וגו'. ואיתא מהאר"י הק' דר"ע היה שורש תורה שבעל פה (ונת' ט"ו בשבט מא' ב) ובגמ' נסדר ענין מתן תורה בפ' ר' עקיבא במס' שבת ושבת יש לומר שייכות למתן תורה דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל כמ"ש בגמ'. ומה שנסדר בפ' ר' עקיבא הוא מטעם דר' עקיבא שורש תורה שבעל פה שהיה בן גרים ותורה שבכתב ותורה שבעל פה הם באמת א'. ומטעם זה נכתב גם כן מתן תורה בפ' יתרו ופ' הגר שהוא מענין תורה שבעל פה שבא לתקן הרב כעס אחר הקלקול. ואיתא בגמ' (גיטין נז :) מבני בניו של סיסרא למדו תינוקת בירושלים ובס' המפתח לר"נ גאון (ברכות כז :) הובא הגי' ומאן אינון ר"ע ואיתא בס' ע"מ להרמ"ע שר"ע בא מסיסרא שבא על יעל אשת חבר הקני והיא בא מיתרו. ועל כן נתחדש עלך ידי יתרו גם כן פרשת מינוי הדיינים ונקרא על שם זה יתרו שייתר פרשת ואתה תחזה שמתורה שבעל פה בא חילוק המדריגות כאמור. וכן נק' כל כר' של מתן תורה יתרו שממנו יצא ר' עקיבא שהיה שורש תורה שבעל פה כמ"ש האריז"ל. ובני קני הלכו ליעבץ ללמוד תורה שבעל פה כמ"ש (מדברי תורה פ' זו ד) ויעבץ היה התחלת תורה שבעל פה שהחזיר בפלפולו הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה (כמ"ש תמורה טז.) ומבני קני זכו לישב בלשכת הגזית כמ"ש במדברי תורה ומשם שורש תורה שבעל פה. וכתוב וישמע משה וגו' ואיתא בזוהר הקדוש (סח סע"ב) ומלה דהדיוט מלה איהו וכו' וגם זה הקדים למתן תורה דאיזהו חכם הלומד מכל אדם דאף שנותנים לכם דברי תורה מהשמים מכל מקום צריך ללמוד מכל מה שישמע ולפעמים אף מלה דהדיוטא וכמו שאמרנו על פ' ואזנך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו שמכל דבר שישמע צריך ללמוד לעבודת השי"ת שלא לחנם הזמין השי"ת שישמע דבר זה בודאי מלמדו דרך ילך בה (ונת' פ' לך מא' ו) וכן כאן אף שיתרו אמר למשה רבינו ע"ה מלה דהדיוטא איעצך וגו' וכן נבול תבל וגו' שבא לייעץ למשה רבינו שהכל מהשי"ת ולא שייך נבול תבול וזה לא היה כלל דבורים אצל משה רבינו ע"ה. רק משה רבינו הכיר שהדברים באו מהשי"ת ללמדו ועל כן וישמע משה וגו' וכן אמר רה"ק זצוקללה"ה דעל כן כתיב אמר בסוף פסוק וננקד בב' קמצין להורות שנאמר מפיו ולא שאמר הוא מדעתו. והוא כמו שאמרנו שמטעם שהיה בו מנשמת רע"ק שורש תורה שבעל פה על כן יצא מפיו פ' מינוי הדיינים. וזהו גם כן הקדמה למתן תורה להיות למד מכל אדם על דרך שנאמר ואזנך תשמענה דבר מאחריך דייקא והיינו אף מלה דהדיוטא לאמר זה הדרך לכו בו:
2