פרי צדיק, יתרו ב׳Peri Tzadik, Yitro 2
א׳וישמע יתרו הקדים הכתוב פרשת יתרו לפרשת מתן תורה ואיתא למ"ד יתרו אחר מתן תורה בא (כמ"ש זבחים קטז.) ואפילו למ"ד קודם מתן תורה בא יתרו יש להבין למה התחילה התורה פרשת מתן תורה במעשה יתרו. ואי להסמיכה למלחמת עמלק דאיתא (מ"ר פ' כז) לץ תכה זה עמלק ופי יערים זה יתרו ע"ש וכה"א בענוש לץ יחכם פתי וכן בגמרא (שם) מלחמת עמלק שמע. מכל מקום ק' שהיה צריך לכתוב מעשה יתרו סוף פ' בשלח אחר מלחמת עמלק. אך הענין דעיקר מתן תורה בא על ידי האהבה שהיה לישראל וכדש"נ זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' והיינו ההפקרות שהפקירו ישראל כל עניני עולם הזה והלכו למדבר ולא שאלו על ד"ש משה רבינו כמה חיות בהן כמה מעוברת בהן כמה ריכוכין התקנת למעוברות (שמות רבה פרשה ב) רק השליכו והפקירו כל עניני עולם הזה ועל ידי זה זכו למתן תורה וכמ"ש במד' (רבה ר"פ במדבר) כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות החכמה והתורה. וכן בברכת ק"ש שהוא ברכת התורה כמ"ש (ברכות יא :) שכבר נפטר באהבה רבה אומרים ובעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים. שבטחו בך והלכו למדבר ולא שאלו ממה נתפרנס אלהים אתם דלא הוו מייתי כמ"ש (ע"ז ה.) ובדבור אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם ובדבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר א). וז"ש לעשות רצונך והוא על פי מה שאנו מפרשים מ"ש (ברכות לה :) עושין רצונו של מקום שהוא כפי מה שנברא אדם הראשון קודם הקלקול שיהיה פנוי רק לתורה ועבודת השי"ת וכמ"ש (סוף קידושין) ואני נבראתי לשמש את קוני. דרק אחר החטא נתקלל בזעת אפך וגו' שיהיה נצרך להיות חורש בשעת חרישה וכו' ואספת דגנך (ונת' לך מא' ג וש"מ ט"ו בשבט מא' ד) ובשעת מתן תורה שנתקן הכל נחקק בלב לעשות רצונך כרצונו של מקום להיות פנוי לתורה ועבודה כרשב"י ומלאכתן נעשית על ידי אחרים כמו לעתיד. וז"ש בלבב שלם שיהיה כמו בשבת דאיתא (תקו"ז תי' מח) זכאה מאן דעביד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע וכו' וזהו בלבב שלם שיהיה אף חלל הלב שמאלי מלא קדושה ודברי תורה כיון שנעקר יצר הרע מכל וכל. כן תחננו ותלמדנו. ואחר כך אומרים ותן בלבנו בינה וכו' והיינו יראה עלאה שהוא כשנקבע היראה במעמקי הלב כש"נ אז תבין יראת ה' וגו' והוא בחינת שבת עלאה דאתפני מתמן יצר הרע. וז"ש ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך וכו' כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו וכו' הגדול נגד מדת אברהם אבינו ע"ה האהבה. והנורא נגד מדת יעקב אבינו ע"ה והיא יראה עילאה (ונת' במ"א). ואחר כך אומרים שמע וגו' ה' אחד ועל פי מ"ש (פסחים נו.) כשם שאין בלבך אלא אחד כך וכו' דאף שאין בידינו להשיג היחוד בבחינת אמת כיעקב אבינו ע"ה להכיר שהכל אחד כמו עד שלא נברא העולם שעל זה מורה שם הוי"ה שאינו נהגה בעולם הזה מכל מקום אנו משיגים היחוד בבחינת אמונה (ונת' כ"פ). וביציאת מצרים אחר עשר מכות שהיו נגוף למצרים ורפוא לישראל נגד ע"ס מתתא לעילא (כמ"ש זח"ב כט א) נתבררו ישראל במכה עשירית שיצאו מכל עשר כתרין דמסאבותא ונכנסו בקדושה עד כ"ע (כמו שנת' כ"פ). ואז זכו ישראל בקריעת ים סוף דבעתיקא תליא כמ"ש (שם נב ב) ומשם באו למדבר סיני וזכו לקבלת התורה. וזה מצינו אף ביתרו דאיתא (ברש"י וכעל ידי זה במכילתא) אל המדבר וכו' בשבחו של יתרו דיבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תהו לשמוע דברי תורה. והקדים הכתוב ההבדל בין ישראל לגרים דף דיתרו לשם שמים נתכוין כמ"ש (במ"ר פ' כז) אדם זה שבא אצלי לא נא אלא לשם שמים וכו' אף אתה קרבהו וכו'. מכל מקום כתיב ויחד יתרו ואיתא (סנהדרין צד.) שנעשה חדודים חדודים כל בשרו הד"א גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה. וכבר אמרנו במ"ש עשרה מי יודע עשרה דבריא שהמכוון שבכ"מ שנזכר מספר עשר מורה על עשר מאמרות למתן תורה ועשר מאמרות למעשה בראשית שהם א' (כמ"ש זח"ג יא ב) והיינו ע"ס (ונת' חיי מא' ב) וזה שאמרו בגמרא עד עשרה דרי מרמז דגם יתרו נתברר בכל עשר מדות הקודש. וכן הפקיר כל עניני עולם הזה שהיה יושב בכבודו של עולם והלך למדבר ללמוד תורה. ומכל מקום כ' ויחד שנעשה בשרו חדודים. מה שאין כן ישראל שהם באמת קשורים בשורש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ובשבת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו זוכין ישראל לקדושת האבות. ועל ידי שמירת שבת תתאה זוכין לעשות את השבת שבת עלאה ואתפני מתמן יצר הרע כמ"ש (תקו"ז שם) וכמו שזכו במתן תורה. ומי שזוכה לשמור שבת כהלכתה נגאל מיד מכל וכל. ואף שעל הכלל העולם נידון אחר רובו ואף שזוכין על ידי שמירת שבת להנצל מקטרוג היצר הרע וכמ"ש פע"ח (ריש שער השבת) אחר השבת חוזר יצר הרע למקומו. אך כל נפש בפרט המשמר שבת כהלכתה הוא בפרטיות נפשו נגאל מיד מכל רע וזוכה להיות אתפני יצר הרע מתמן לעולמי עד כיון שזוכה למיעבד לון לשבת עלאה ותתאה דירה בתרי בתי לבא כמ"ש בתקו"ז עמה שנאמר לדרתם. וזהו הקדמת פ' יתרו לפרשה דמתן תורה:
1