פרי צדיק, יתרו ג׳Peri Tzadik, Yitro 3
א׳וישמע יתרו כהן מדין וגו'. בזוהר הקדוש (סז ב) אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עלאה והוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (משפטים קכא א) על פי והחכמה מאין תמצא אורייתא מחכמתא נפקת מאתר דאקרי קדש והחכמה נפקת מאתר דאק' קדש הקדשים והיינו דעתיקא סתימאה דכל סתימין אקרי אין וכמ"ש זה"ק (בשלח סד ב) וזש"נ והחכמה מאין תמצא ממי שזוכה להיות מרכבה למדת אין וזה נקרא קדש הקדשים ואיהו מלך עלאה דהיינו כ"ע. ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה וכו' והיינו מדה ב' חכמה והוא אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבטל פה (כמ"ש מדברי תורה נח ג) ומתחלה היה הכל כלול בתורה שבכתב וכמ"ש בב"ר (פ' ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה ומאמר יהיה אור כנגד מדת חכמה כנודע. ואיתא בזוהר הקדוש בסט"א וכו' אית רזא דהוא מלך וכו' ותחותיה אית כהן און וכו'. והיינו דפרעה איתא בזוהר הקדוש (בא לד א) דאיהו רזא דתנין הגדול ופי' האר"י הק' שהוא אריך דקליפה. והנה בשורש הקליפה אי אפשר לתקן ולהכניסו בקדושה רק לשברו ולבטלו ולכן אחר שהכיר המלך זקן וכסיל אתר דאלקי ליה ולעמיה ואתא ואודי לקב"ה לבתר אתבר וכמ"ש בזוהר הקדוש שלא היה לו תקנה להכניסו בקדושה דראשית דקליפה אי אפשר להכניס בקדושה ונטבע בים. וכשחשבו בגמ' (גיטין נז :) מבני בניו של המן וסיסרא וסנחרב דלמדו תורה לא מצינו שיחשבו מבני בניו של פרעה. ועמלק הוא גם כן ראשית דקליפה כש"נ ראשית גוים עמלק רק ההבדל דפרעה אריך דקליפת התאוה דמצרים ערות הארץ וכ' אשר וגו' וזרמת סוסים זרמתם ופרעה התנים הגדול שמרמז לתאוה דמים בקדושה חסדים ובהיפך מים הזידו' חמדת ואהבות זרות ויצר הרע דקליפה זו לא יתבטל לעתיד גם כן רק אתלבן כמאן דסחי ומטבלי ממסאבותיה ויושאר ממנו לעתיד שיהיה חדוותא דשמעתא כמ"ש במדה"נ (תולדות קלח א) וזה שנשאר גם מפרעה מה שלקחו ממנו הניצוצות קדושות והטוב שבו ע"ד נוטל חלקו וחלק חבירו בג"א (חגיגה טו. ונת' בראשית מ״א:ל״ד' יא וישלח מא' ד) וכ' וינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים (כמ"ש ברכות ט :) והרכוש שלהם הותר לישראל ובהם היה הניצוצות קדושות והחיות שלהם (וכמו שנתבאר כ"פ) מה שאין כן ראשית גוים עמלק זה אי אפשר להכניסו בקדושה כלל וכמו שכתב (במכילתא סו"פ בשלח ומדברי תורה סו"פ תצא) שאין מקבלין גר עמלקי. ואף הרכוש לשהם נאסר כמה שנאמר משור ועד שה וגו' ואין להכניס מהם בקדושה כלל. והוא ראשית דקליפה מקליפת הכעס וממנו לא יושאר כלל ואף הביזה והרכוש נאסר רק שמוציאים ממנו כל החיות והקדושה ואז לא יהיה שריד וגו' (ומ"ש מבני בניו של המן וכו' אף דאין מקבלין גר מעמלק ית' פורים מא' ב בס"ד). ואחר שנשבר פרעה ראשית דקליפה מלך זקן וכסיל אתכפייא כהן און יתרו דמשמש תחותיה עד דאתא ואודי ליה לקב"ה וכו' והיינו דיתרו היה נגד הכהן שבקדושה שהוא בחינת חכמה והיה הוא בזלעו"ז בחינת כהן און וזה איפשר להכניס בקדושה. וכן נתגייר יתרו ונק' יתרו על שם שייתר פרשה בתורה שהוא בחינת חכמה. ואף דבזוהר הקדוש (סח סע"ב) אמר ע"ז ומלה דהדיוטא מלה היינו שיתרו לא היה לו הבנה בשורש הדברי תורה שיהיה לעתיד דאיתא (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' שמורה על שיווי המדריגות כדבר עגול שאין בה ראש וסוף ואם היה נשאר כמו שזכו בלוחות ראשונות לא היה חילוק מדריגות והיו זוכין כמו לעתיד וכן נאמר פרשה ואתה תחזה אחר יום הכפורים אחר שנתנו לוחות שניים (ונת' מא' א). אבל בעולם הזה אחר הקלקול יש חילוק מדריגות שרי אלפים שרי מאות וגו' וזה ייתר בתורה. ובא מעשה יתרו קודם מתן תורה שזה היה הכנה למתן תורה וכמ"ש בזוהר הקדוש ועד וכו' לא אתייהיבת אורייתא עד לבתר דאתא יתרו ואודי ומ'. והיינו כמ"ד דקודם מתן תורה בא יתרו וכ"כ בגליון הזוהר הקדוש:
1
ב׳וזה עיקר הבדל בין ישראל לעמים וכש"נ מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל והיינו הג' דברים שנאמר בהם ברית תורה ומילה דכ' אם לא בריתי ונדרש על תורה ומילה (נדרים לב.) ושבת דכ' לדרתם ברית עולם ביני ובין בני ישראל וגו'. וזהו מגיד דבריו ליעקב דבר נקרא מה שאדם מדבר והוא אינו מבין אותם בעומק שלהם והם באמת דברי תורה וכמו שמצינו בגמ' (ב"ק צב ובסנהדרין ז.) מנא הא מלתא דאמרי אינשי וכן בכ"מ היינו דאמרי אינשי והוא על דרך ש"נ ואזניך תשמענה דבר מאחריך שנדרש (מגילה לב.) שמשתמשין בבת קול ובירושלמי (שבת פ' ו ה' ט) למדו מאשה שאמרה לא יתטפי ולא מיטפי בוציניהון דישראל וכה"ג משיחת חולין ע"ש. והיינו דאף שלא ידעו מה שאומרים מכל מקום מופיע בישראל דבר ה' שהוא תורה שבעל פה וזהו דבריו דמדה אחרונה נקרא דיבור כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א לב א) ולזה זוכין אף יעקב שהם ע"ה שמכונים בית יעקב כמ"ש בגמרא (בבא מציעא לג :) והוא ע"ד שאמרו (פסחים סו.) אם אין נביאים הן בני נביאים הן וזש"נ מגיד דבריו ליעקב וזהו על ידי ברית מילה כש"נ אור זרוע לצדיק שמופיע בו מאור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה כמ"ש (מדברי תורה נח) וכל מאן דאתגזר אקרי צדיק וזוכה מעין תורה שבעל פה שהוא מאור הראשון. חקיו היינו שבת וכמו שנדרש (מכילתא בשלח) חק זה שבת. ומשפטיו היינו דברי תורה מפורשים שיש בהם הבנה ודעת וזה רק לישראל שהם ת"ח שמכונים ישראל ולהם נמסר דברי תורה מפורשים ומובנים להם. ובשבת כל ישראל כת"ח וכמו שאמרנו כ"פ מהגמ' (שבת קיט.) מי עדיפת לן מינה דבשבת כל א' ת"ח וסעודתו כמארח ת"ח. וכל א' בבחינת ישראל וזש"נ חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן וגו' דמולי עכו"ם קרוים ערלים כמ"ש (נדרים לא :) דהנודר מערלים אסור במולי עכו"ם וכן אינם בתורה ושבת דמוזהרין עליהם כמ"ש (סנהדרין נח : נט.) ומשפטים בל ידעום. ואף דלא עשה כן וגו' קאי אכלהו אדבריו חקיו ומשפטיו ולמה נשנה ומשפטים וגו'. אך באמת איתא בגמרא (שם) שאפילו עכו"ם העוסק בתורה שהוא ככהן גדול ומוקי לה בשבע מצות דידהו ואם כן יש להם עסק בתורה לידע כל פרטי ז' מצות כמשפט והרמב"ם ז"ל כ' (סופ"ח מה' מלכים) בתנאי ז' מנות והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה וכו' אבל אם עשאה מפני הכרע הדעת אין בה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם וכו'. ואם כן מחויבים גם כן ללמוד משפטי הז' מצות לידע איך נצטוו עליהם מהשי"ת על ידי משה רבינו ע"ה ואם כן יש להם עסק במשפטי התורה ועל זה נאמר ומשפטים דהיינו דאף שנצטוו על הדינין כמ"ש (שם נו.) מכל מקום יש הבדל בין דינינו לדיניהם דבן נח בדיין א' ובעד א' שלא בהתראה כמו שכתב (שם נז :) וכן כמה שינוים ואין זה נקרא משפטיו של השי"ת רק משפטים סתם וזה ניתן להם אבל בל ידעום שאין המשפטים מכניס בהם דעת. וזה שהוקדם למתן תורה דמכל האומות יכולים להכניס שבשם ישראל יכנה ויתרו שהיה כהן דקליפה נתגייר ונכנס בישראל והוסיף פ' הדינין כאמור. וזה שאמר יתרו עתה שמע בקולי וגו' שיתרו הרגיש בעצמו שאף שאומר מלה דהדיוטא שמייעץ למשה רבינו ע"ה. ולפי מדרגתו שהוא שיהיה כמו לעתיד אין מקום לחילוק מדריגות וכמו שאמרנו. מכל מקום הרגיש שהשי"ת נתן בו הדיבורים שהם דברי תורה וז"ש שמע בקולי עד"ש בזוהר הקדוש (שמות ג א) קול אתי לדבור וכו' דקול חיות של הדבור וכן הקל קול יעקב (ונת' כ"פ) וזהו שמע בקולי בחיות הדבור שלי שהוא מהשי"ת. וכן כתיב אחר כך וישמע משה לקול חותנו ותיבת לקול מיותר דהוה ליה לומר וישמע משה לחותנו. גם כל הד' תיבות לכאורה מיותר דדי שיאמר ויעש משה לקול חיות הדבור של חותנו שידע שהם דבר ה' אשר שם בפיו ויעש כל אשר אמר שידע שהם שייכים לדברי תורה ואמירה. ובא פרשה זו קודם מתן תורה אף שהיה אחר יום הכפורים כמ"ש רש"י. והיינו שצפה השי"ת מראש שלא יושארו כך במדרגה שהיו בזמן מתן תורה שאז היו זוכין למדרגת העתיד שיעשה מחול לצדיקים בלא חילוק מדריגות. רק יהיה אחר הקלקול יום הכפורים ואז יתן להם לוחות שניים שכלול בהם תורה שבעל פה שמזה בא חילוק מדריגות (כמו שנת' מא' א) ואף שהבחירה נתונה כבר כתב הרמב"ם ז"ל (סו"פ ה מה' תשובה) שעל זה נאמר כי לא מחשבותי מחשותיכם וגו' והראב"ד ז"ל כ' עליו שטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים וכו' ואמרנו מכבר שדברי הרמב"ם ז"ל מבוארים בסוף זוהר חדש ומהאר"י הק' בס' ארבע מאות שקל כסף שהשי"ת רואה הבחירה ואף שזה סתירה בתפיסת שכל בנ"א. במקום שיש ידיעה אין בחירה באמת אך בעולם הזה מקום שיש בחירה אין השי"ת מנהיג על פי הידיעה שזה רק לעתיד (ונת' וישב מא' יא) ועל זה נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם כמ"ש הרמב"ם. וכן כאן צפה השי"ת הקלקול והתיקון ביום הכפורים ושיהיה לוחות שניים וחילוק מדריגות והוא על דרך מ"ש (מדברי תורה וישב ד) נורא עלילה על בנ"א מיום הראשון ברא מה"מ וכו' ואדם נברא בששי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה וכו' וכבר נכתב בתורה שקדמה לעולם המיתה וכדומה. ולטעם זה הקדים פרשה זו שהוסיף יתרו אחר יום הכפורים קודם למתן תורה. מפני שמתן תורה לא היה יכול להיות עד שיתגייר יתרו כמו שכתב בזוהר הקדוש ומטעם שהוא היה בקליפה הכהן נגד מדת חכמה בקדושה ועל כן הוסיף פרשת הדינים בתורה וזה הוסיף אחר יום הכפורים כאמור. והקדים למתן תורה ויבא אהרן וגו' לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים שנלמד מזה (שלהי ברכות) כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה. דלזכות לתורה צריך שיוקדם שיהיה אכילה בקדושה וכמו שאמר (תוס' כתובות קד. בשם מדרש) עד שאדם יתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וכעל ידי זה בתדבא"ר (פ' כו) ושם הל' שלא יכנסו אכילה ושתיה יתירה לתוך מעיו ע"ש. ולכן בשבת שהאכילה בקדושה דכו"ע בשבת ניתנה תורה כמ"ש (שבת פו :) ובכל שבת מופיע האור דמתן תורה וזוכין לדברי תורה. וכן זמן הופעת תורה שבעל פה בשבת דאיתא בזוהר הקדוש (ח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום ז' והיינו דיום שבת מדת מלכות פה תורה שבעל פה ובו הזמן לזכות לתורה שבכתב ותורה שבעל פה על ידי שהאכילה בקדושה:
2