פרי צדיק, יתרו ד׳Peri Tzadik, Yitro 4
א׳ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם וגו' פירש"י וכ"ה במכילתא (פרשה ב) ממחרת יום הכפורים והנה הפרשה דמתן תורה התחיל ביתרו ואיתא בזוהר הקדוש (סז ב) שהוצרך לכבוש המלך וכהן דקליפה ואחר כך היה מתן תורה והוא כמ"ד קודם מתן תורה בא יתרו והיינו דק"ל להזוהר הקדוש למה נזכר כאן יתרו כהן מדין ועל זה אמר שההכנה למתן תורה לכבוש הכהן דקליפה שיתגייר יתרו (וכמו שנת' מא' ג) אבל פרשה זו דלכו"ע היה אחר יום הכפורים כמ"ש רש"י יש להבין למה נכתבה קודם מתן תורה. אך הענין דאיתא בזוהר הקדוש (סט א) תלת חכימין הו"ל לפרעה חד יתרו וחד איוב וחד בלעם וכו' והנה עיקר גלות מצרים היה כדי שיצאו ברכוש גדול שהוא להוציא הניצוצות קדושות והחיות שלהם כש"נ וינצלו את מצרים שעשאוה כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים שהוא שורש החיים וקיום החיים (ונת' כ"פ) ועל ידי זה זכו ישראל למתן תורה. והנה פרעה היה אריך דקליפה רזא דתנין הגדול כמו שכתב זה"ק (בא לד א ונת' שם) וממנו הוציאו החיות וכל הדברי תורה שהיה בגלות אצלו. וג' יועצי וחכמי פרעה היה בהם דברי תורה אחרים והוצרכו להוציא מהם גם כן. ואיתא בגמרא (ב"ב יד :) משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב והנה איוב יתכן שהיה ספר מיוחד וכתבו משה אבל פרשת בלעם שהוא בכלל התורה מה שייך לחשבו בפרט והלא הוא בכלל מ"ש משה כ' ספרו שהוא ה' חומשי תורה. אכן נראה דהתורה נקראת תורת משה שהוא כתב מילין דהדיוטא מילין דלבן מילין דעשו מילין דהגר וכדומה ונעשה על ידו דברי תורה (ע' זח"ג קמט ב) וזה נק' ספרו תורת משה. וכמ"ש המכל מקום זצוק"ל במה שנאמר ויספר משה לחותנו וגו' שמקודם וישמע יתרו היה רק שמועה ולא נכנס ללב עד שסיפר לו משה ואז נעשו דברי תורה ופעל בלבו שאמר עתה ידעתי וגו' עתה דייקא. אבל פרשת בלעם דאיתא בזוהר הקדוש (בלק רי ב) וכד תפתח פומך לא יהא ברשותך ולא בפומך תלייא מילולא אלא וכ"ה תדבר הרי כ"ה דזמינא לברכא לון כ"ה תמלל כו' היא תמלל מלין וכו' והיה דברו דבר ה' ממש. ועז"א ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וא' בישראל לא קם אבל באו"ה קם ומנו בלעם וכמ"ש בזה"ק (שם קצג ב וכ"ה בספרי סו' ברכה) והמכוון דכח משה רבינו היה שבשעה שדיבר היה דבר ה' ממש שהיה שכינה מדברת מתוך גרונו וכמו שאמרנו שז"ש (ספרי מטות) מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר שהוא דכשדיבר היה ממש זה הדבר ולא כמספר מה שדיבר לו ה' שזה מורה לשון כה אמר ה' מדרגת שאר נביאים שלא זכו שיהיה ממש דבר ה' שיהיה שכינה מדברת מתוך גרונם. מה שאין כן בלעם שהיה גם כן שכינה מדברת בתוך פיו וכמו שכתב בזהר הק' דמדת כ"ה שהיא שכינתא כמו שכתב זהר הק' (נשא קמה סע"ב) האי צד"ק אתקרי כ"ה כו' ואמר דהיא תמלל מלין כו' וזה כעין נבואת משה רבינו ע"ש להבדיל. רק דבלעם לא היה לו שום שייכות וידיעה כלל בדבר ה' שיצא דרך פיו. והנה האר"י הק' ז"ל הקשה למה נכתב בתורה מה שביקש בלעם תמות נפשי מות ישרים כיון שלא נתקיים. ואמרנו דבאמת בלעם לא היה לו השגה כלל בזכות וגדולת ישראל והשיג רק מעלת פושעי ישראל שנחשבו שאין להם חלק לעולם הבא ועל זה אמר תמות נפשי היינו חלק עולם הבא שיאבד נפשו מות ישרים שיתחשב בין פושעי ישראל שאין להם חלק לעולם הבא והוא ע"ד שאמר בזהר הק' (שם קכז סע"א) בשמשון דאית מ"ד דלית ליה חולקא בההוא עלמא מ"ט בגין דאמר תמות נפשי עם פלשתים וכו' דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא ע"ש. אך בשמשון יש לומר דמסר נפשו וחלק עולם הבא שלו בשביל ישראל. כמו שאמרנו במה שמסר אברהם אבינו ע"ה נפשו בכבשן האש שלא על פי דין שאינו מצווה על קידוש השם ולאבד עצמו ב"נ מצווה ולדעת הרמב"ם מקרי מתחייב בנפשו (ונת' נח מא' ט) ואמרנו שעל ידי אהבתו העצומה להשי"ת רצה לקדש ש"ש אף באופן שיאבד ח"ו חלקו לעולם הבא (ונת' תולדות מא' א). כן שמשון מסר עה"ב שלו בשביל ישראל. דרבים אשר המית במותו מאשר המית בחייו ועל זה אמר תמות נפשי עם פלשתים שיאבד חלק עה"ב שלו ח"ו. וז"ש בלעם תמות נפשי בעה"ב מות ישרים פושעי ישראל שנמנו שאין להם חלק לעה"ב. וזה נתקיים שנחשב בין ד' הדיוטות שא"ל חלק לעולם הבא ומה טיבו להחשב הא התחיל כל ישראל יש להם חלק ופרט מי שאין להם חלק ולמה חשב לבלעם שאינו ישראל אך בזה נתקיים דבורו תמות נפשי מות ישרים. ובאמת דורשי רשומות והיינו בבחינת חכמה שהוא למעלה מעלמא דאתי שהוא בינה והם השיגו רשימו מחכמה שאף הנמנים מזרע ישראל בכלל שאין להם חלק לעולם הבא גם כן יש להם חלק ושם לא נחשב בלעם (כמ"ש סנהדרין קד :) וזה הטעם שבקשו למנות עוד א' עד שיצאה ב"ק המעמך ישלמנה וגו' כמ"ש (שם) שידעו שצריך להיות ז' כנגד הז' מדות שהנפשות שפגמו במדה זו אין להם חלק ולא עלה בדעתם לחשוב בלעם לשביעי כיון שאינו ישראל ואינו בכלל כל ישראל יש להם כו' ועל כן רצו למנות שלמה מפני שהוא היה מרכבה למדת מלכות סיהרא באשלמותא ונכתב עליו פגם וסברו שח"ו הוא נמנה. ויצאה ב"ק המעמך ישלמנה וגו' ואז מנו לבלעם שביעי כמאמר תמות נפשי וגו'. והנה כל נפשות ישראל יש לומר שורש אות בתורה ונפשות שנמנו שאין להם חלק לעולם הבא שורש נשמתם בפרשת בלעם אחר שיתוקנו על ידי גלגול וכדומה ויהיה להם חלק לעולם הבא כמו שהרגישו דורשי רשומות. וזה לא היה חלק משה רבינו ע"ה שלא ידע מרע כלל שכשנולד נתמלא הבית אור. ועל זה אמר שכתב פרשת בלעם שאינו נכלל במה שאמר משה כתב ספרו כיון שבזה לא הוצרך משה רבינו ע"ה שיעשה ממילין דהדיוטא דברי תורה שהרי הפרשה היה דבר ה' כמ"ש בזוהר הקדוש וכה תדבר וכאמור. והנה קודם מתן תורה אחר שהוציאו כל הדברי תורה שהיה בגלות בתוך חכמת מצרים וינצלו את מצרים ופרעה מלכם שהיה אריך דקליפה. הוצרכו להוציא הניצוצות קדושות והדברי תורה מג' יועצי פרעה. והנה יתרו נכנס בישראל ונתגייר ואיוב נחשב חסיד באומות (כמ"ש ב"ב טו :) מה שאין כן בלעם ולכן הדברי תורה של בלעם לא נקבע בישראל עד אחר מ' שנה. והדברי תורה שהיה ביתרו הוא פרשת הדיינים ואיתא בזוהר הקדוש (סח סע"ב) ע"ז ומלה דהדיוטא מלה והיינו שאמר למשה רבינו ע"ה נבול תבול וגו' לא תוכל עשהו לבדך ולא ידע דאיש אשר בחר בו ה' אין מעצור לה' להושיע רק שאמר לפי שכלו הפשוט ולא ידע מאי קאמר ובאמת היה דברי תורה וזה הוציאו ממנו קודם מתן תורה והיה הכנה למתן תורה אך נקבע בישראל בזמנו. ועל כן הקדים הכתוב פרשה זו למתן תורה אף שהיה אחר יום הכפורים כיון שהיה הכנה למתן תורה מה שהוציאו ממנו הדברי תורה וכאמור. והנה הדברי תורה מן ג' יועצי פרעה הם נגד חב"ד. פרשת בלעם שהיה דבר ה' בתורה שבכתב הוא נגד חכמה. ופרשה הדיינים דברי תורה של יתרו נגד בינה שהוא להבין דבר מתוך דבר בחינת תורה שבעל פה שמזה בא הסנהדרין ודעות חלוקות וכן מזה חילוק מדריגות (כמו שנת' מא' א) וס' איוב נקבע בכתובים שנכתבו ברוח הקודש והוא נגד דעת דאיתא בפרש"י (תשא) ובדעת רוח הקודש. ואחר שקיבל משה רבינו הדברי תורה מג' יועצי פרעה אז זכו ישראל למתן תורה רק כל א' נקבע בדברי תורה בישראל בזמנו וכאמור:
1