פרי צדיק, יתרו י״בPeri Tzadik, Yitro 12
א׳מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. איתא במדרש (בראשית רבה ר"פ וירא) מה זה שבנה מזבח לשמי אני נגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו וכו' ומצינו דאכילה בקדושה גדולה מקרבנות וכמו שאמר יעקב אבינו ע"ה ליצחק אבינו ע"ה אם לקורבנך המציא לך הקב"ה למאכלך על אחת כמה וכמה (כמ"ש שם פרשה סה) שמצד דאכילת יצחק היה תמיד בקדושה היה סעודתו גדולהיותר מקדושת קרבנות. וכמו כן סעודת שבת שהוא בקדושה ומעולה כקרבנות (ונת' תולדות מא' ג) ולכן אנחנו מבקשים בשעת הסעודות על התגלות קדושתו יתברך וכמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה שאמר הקב"ה הריני נגלה עליו ומברכו. ושבת היא מקור הברכה. ואיתא בגמ' (סוכה נג.) בהלל שאמר למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך שנאמר בכל המקום וגו' והאי קרא מדבר במקריב קרבן וזה נקרא בא לביתו ית"ש וכש"נ אבוא ביתך בעולות. וכן בשבת נקרא ישראל בא לביתי כי שבת נקרא ביתו של הקב"ה וכמ"ש בתשו' הגאונים (והובא בפרדס לרש"י סי' ג) בטעם שאין אומרים בשבת שומר עמו ישראל כמו בחול משל למלך וכו' כשבא לביתו אינו צריך שמירה. דבשבת נקרא שהמלך בביתו. וגם כפי ששמעתי מרבי' הק' זצוקללה"ה על מ"ש (ברכות ח.) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד והיינו דשם מקום השראת השכינה וא' שאין המכוון דוקא על מי שלומד ההלכה רק על מי שמקיים ההלכה דהיינו אף שהולך ברחוב ורואה דבר מכוער ועוצם עיניו מראות ברע זה נקרא ד' אמות של הלכה ובנפש כזה שורה קדושתו יתברך שמו וכמו כן הסר מרע ואינו עובר על שאר איסור מפני כבוד שמים. וכן בשבת שישראל מקיימים כל השבת ושומרים שבת מלעבור על איסור חילול שבת נעשים בודאי ד' אמות של הלכה ונקראו כל ישראל בשבת עוסקי תורה וכמ"ש (ריש סא"ר) שבת יעשה כולו תורה ומצינו בגמ' (שם ו.) שאפילו א' שעוסק בתורה שהשכינה עמו שנאמר בכל המקום וגו'. ולכן בשבת נק' ישראל אם אתה תבא אל ביתי ומתקיים אני אבא אל ביתך שמרמז על ימי המעשה שהם נקראים ביתו של האדם שאז הוא עוסק בעניני גופו והשי"ת מבטיחו אבא אל ביתך להיות בעזרתו ובסייעתא שלו בכל עניניו. ומי שנעשה ביתו של הקב"ה בימי החול שפורש עצמו מחמדת העולם ועוסק בתורה כמ"ש (פ"ו דאבות) כך היא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל וכו' כי בחול אסור להתענג רק להיות צדיק אוכל לשובע נפשו לקיום חיות נשמתו ולעסוק בתורה ונעשה ביתו של הקב"ה בקיום התורה ומצות כי ימי החול הם לקיום מעשה המצות וימי המעשה הם הכנה לקדושת שבת כמו שאמרנו כ"פ דלכך נזכר תמיד עבודת ימי החול קודם לשביתת שבת מפני דקדושת שבת בא כפי הכנת האדם בו' ימי המעשה. ועל זה אמר אם אתה תבא אל ביתי בו' ימי החול אני אבא אל ביתך בשבת היינו שאף אם תתענג בשבת בהנאות גופניות שנק' ביתך גם כן יהיה בקדושה ותקבל מהם קדושה דבשבת כל הנאות בקדושה וכמו"ש בשו"ע (או"ח סי' שא ס"ב) דבחורים המתענגים בקפיצתם מותר בשבת שכל הנאת הגוף בשבת הוא בקדושה. והנה בגמ' קודם זה המאמר אם אתה תבא כו' איתא למקום שאני אוהב רגלי מוליכות אותי ומשמע מפירש"י דקאי על עניני האדם ויש להבן למה נאמר בין המאמרים המדברים מהשי"ת וכמו שאמר מקודם אם אני כאן וכו' ופירש"י דהלל אמר בשמו של הקב"ה וכן מאמר אם אתה תבא וכו' מדבר גם כן מהשכינה כדמייתי קרא דבכל המקום וגו' ולמה נאמר ביניהם מה שמדבר מעניני האדם. וגם מה שייך למא' שאחריו אם אתה תבוא וכו' שחברם בגמ' במאמר א' דהלל ומשמע דגם זה א' על מקרא דבכל המקום וגו' ודדרש תרוויהו ממקרא זה. וכ"ה גם כן במכילת סו"פ זו על פ' דבכל המקום וגו' ושם איתא בשם ראב"י אם תבוא וכו' ואחר כך מקום שלבי אוהב וכו'. ונראה דבאמת קאי גם כן על הקב"ה כמו שנאמר אני אהבי אהב והמביא קרבן לבית המקדש נקרא אוהבו של הקב"ה וכמה שנאמר לשמך ולזכרך תאות נפש וזה נקרא בית המקדש על דרך מה שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וזה בא בכל תאותו ואהבתו עם קרבנו לבית המקדש שנקרא שמך וזכרך וזהו למקום שהקב"ה אוהב ולכן א' שם רגלי מוליכות אותי דעל זה מרמז הפ' אבוא אליך וברכתיך ועד"ש (ברכות מב.) תיכף לת"ח ברכה וכ' ביעקב אבינו ע"ה ויברך ה' אותך לרגלי שמצד רגלי הת"ח בא הברכה וזה שמרומז הברכה במ"ש שם רגלי מוליכות אותי שהשי"ת בא אליו ועל ידי זה האדם בלא ברכות:
1