פרי צדיק, יתרו י״גPeri Tzadik, Yitro 13
א׳ה' רועי לא אחסר. בזה"ק פ' זו (פח סע"ב) ובהאי רצון אסתלק משה נביאה מהימנא וכו' ובזוהר הקדוש (תרומה קנו א) תלתא אינון דאסתלק' מעלמא בהאי זמנא וכלהו כלילן במשה כו' משה יוסף ודוד ע"ש. ושלשתן נקראו רועי ישראל יוסף זן ופרנס את ישראל לחם לפי הטף וכבר ראה יעקב אבינו ע"ה במצרים ששים ריבוא מבני בניו (כמ"ש פ"ר פרשה עט) ובפרט בימי יוסף שחי' נ"ד שנה אחר פטירת אביו ובזמן זה נתרבו ישראל והוא כלכלם לחם לפי הטף. ומשה רבינו ע"ה האכילם המן במדבר והמן בזכות משה (כמ"ש תענית ט.) ודוד המלך ע"ה נקרא רועי ישראל כש"נ אתה תרעה את עמי וגו' וא' (בכות ג :) בדוד המלך ע"ה נכנסו חכמי ישראל אצלו א"ל אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה וכו' ובסעודה ג' זמן שנסתלקו ג' רועי ישראל מהעולם אומרים ה' רועי לא אחסר שזה לא יחסר לנו לעולם. וסעודה שלישית כנגד קדושת יעקב אבינו שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. מעודי היינו כשהיה בעוני ובמקלי עברתי וגו' עד היום הזה שהיה בעושר וכבוד ובנו מושל מצרים גם כן הכיר שהאלהים הרועה אותי וכשזוכין להכיר זה לא אחסר. ואיתא בזוהר הקדוש ובהאי רצון אסתלק וכו' וכן א' שם בשעתא דעת רצון אשתכח שהם שלשתן זכו להתגלות עתיקא שהוא רצון הרצונות רעוא דרעון שאז מתוקן כל פגם הנחש. דמשה רבינו כשנולד נתמלא הבית אור (כמ"ש סוטה יב.) ויוסף מרכבה למדת צדיק יסוד עולם וכ' אור זרוע לצדיק שהוא אור הראשון שהוא מעתיקא ומתגלה לצדיק. ודוד המלך ע"ה מרכבה למדת מלכות וידוע דכ"ע איהו כתר מלכות. וכמו יעקב אבינו ע"ה שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול שלא ידע כלל מהנאת הגוף ועל כן לא מת כמ"ש (תענית ה :) וכמו כן מצינו במשה רבינו ע"ה (סוטה יג סע"ב) לא מת משה וכו' אף כאן עומד ומשמש וז"ש בזוהר הקדוש ולא ידע איש את קבורתו והוא טמיר מכל טמירין דעלמא והיינו שאין שום תפיסה בזה למה נצרך קבורה על הגוון. וכן דוד המלך ע"ה דוד מלך ישראל חי וקיים ורק בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע וכו' (כמ"ש שבת ל.) והיינו דאז נודע דהוא חי וקיים וכמ"ש (שמות רבה פ' ח) באותה שעה חיה דוד וכו' ע"ש. ויוסף איתא בתנחומא (ר"פ בשלח) ארונו של יוסף מהלך עם ארון העדות וכו' וכי דרכו של מת מהלך עם ארון חי העולמים והן משיבין כו' וכה"ג בגמ' (סוטה שם). ובארון היה מונח הלוחות שהוריד משה ואיתא בזוהר הקדוש (פ' זו סח א) משה ויוסף דרזא חדא קיימין ברזא דאת ו"ו תרין ווין כחדא. והוא על דרך מ"ש ביעקב ויוסף בזה"ק (וישב קפב א) ותרוויהו כחדא אזלי ודא הוא רזא דאת ו"ו וכו' דיעקב אות ו' מהשם ויוסף ו' זעירא ו' המילוי. ואיתא בתקו"ז (תי' יג) והא משה תמן הוה אלא מסט' דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא ועל כן אמר דמשה ויוסף ברזא חדא ברזא דאת ו"ו כנ"ל. ויוסף מדת צדיק ומת צדיק נקרא חי עלמין כידוע מהזוהר הקדוש. וכמ"ש (ויגש רז ב) דוד מלכא איהו חי וקורבא דיליה לחי העולמים וכו' וזה שנאמר גם כי אלך וגו' לא אירא וגו'. והם ג' נקראים רועי ישראל שהכניסו מקדושתם לכל ישראל שלא יהיה המיתה רק כשינה ויקיצה. ומי שזוכה לשבת עלאה ע"י שמירת שבת נגאל מיד שמתוקן הפגם מכל וכל. ורק העולם נידון אחר רובו אבל הוא בפרט נפשו נגאל מכל וכל ואף שלא נתבטל הגזירה הוא רק כשינה ועל כן אומרים מזמור זה אחר שעבר יום השבת בשמירה:
1
ב׳אחר הבדלה
2
ג׳המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. להבין ענין הבדלה על היין ששבחו (שבועות יח :) ובשלמא בכניסת השבת זוכריהו על היין ששמח בקדושת שבת שמקבל אבל ביציאתו לשמחה מה זו עושה. אך כבר אמרנו דהשמחה על הדעת שחנן השי"ת להרגיש ההבדלות (ונת' פ' ויחי) וכל ההבדלות דחשב בגמרא (פסחים קג :) הם הכל א' על הבדל בין יום השביעי לששת ימי המעשה. בין קודש לחול דשבת הוא קודש כדכ' ויקדש אותו. בין אור לחשך דשבת נקרא יום המיוחד כמ"ש במד' (תנחומא ר"פ וירא) והיינו דיום הוא אור כש"נ ויקרא אלהים לאור יום ושבת איתא בס' הבהיר לקח שביעי ושם לו במקומו והשאר גנזו לצדיקים וכו' שבשבת יש בו מאור הראשון שנגנז לע"ל ועל כן שבת נקרא יום בעצם והוא יום המיוחד. ושאר הימים נקראים יום ע"ד השאלה על אור החמה שמאיר ביום שהוא נובלות מאורה של מעלה (כמ"ש ב"ר פ' יז) ועל כן לעומת אור יום השבת נקראו ימי המעשה חשך וזהו בין אור לחשך. ובין ישראל לעמים הוא גם כן על ידי קדושת השבת דכ' ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם וגו' ואיתא (מ"ר בשלח ס"פ כה) משל למלך יושב ומטרונה יושבת כנגדו העובר ביניהם וכו'. והיינו דשבת יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא כמ"ש בזוהר הקדוש (ויקהל רה סע"א) ואז נקראו ישראל בני שמים עד"ש (סנהדרין צא :) יקרא אל השמים מעל זו נשמה וניכר מעלת ישראל. ובימי המעשה שנכנס הישראל ג"כ לעניני הארץ שהם צורכי הגוף לא ניכר כ"כ ההבדל בין ישראל לעמים. אבל אמרו (מכילתא פ' זו) זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מלאחריו שהוא שמקדושת השבת נשאר לישראל הציפוי והקיווי בלב לקדושת השבת הבא ועל דרך שפירש"י ע"פ ואביו שמר את הדבר שהיה ממתין ומצפה מתי יבא. וזהו שמור לאחריו שיהיה ממתין ומצפה ליום השבת שיהיה פנוי רק לתורה ועבודת השי"ת כמו שנברא האדם לשמש את קונו ויהיה מאנשי שמים ומה שהולך לעסוק בצרכי הגוף הוא רק מההכרח אחר הקללה. ועל ידי זה מכיר ההבדל בין ישראל לעמים אף בימי המעשה ועל זה בא ההבדלה על הכוס ששמחים במה שמרגיש ההבדלה בין ישראל לעמים אף בימי המעשה על ידי הציפוי והקיווי דשמור לאחריו (ונת' מוש"ק בא):
3