פרי צדיק, יתרו ו׳Peri Tzadik, Yitro 6
א׳נעביד להון כתרין וכו' בשבעין עטורין דעל גבי חשמין. בשעת מתן תורה איתא בגמרא (שבת פח.) לכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכו' ואיתא שם וכולן זכה משה ונטלן ואיתא מהאר"י הק' ז"ל שבשבת מחזיר משה רבינו ע"ה הכתרים לישראל והם הכתרים דשבת. ואיתא בזוהר הקדוש פ' זו (פ ב) ואתעטרו ישראל בשבעין כתרין בההוא ליליא ומלאכי עלאי הוו אמרי אחות לנו קטנה וגו' שבליל מתן תורה קבלו המלאכים לישראל באחוותא ואיתא לקמן (פג ב) וכד הוה מתפלגא באתרוי אתחזון בההוא מלה שבעין אנפין דסלקין בגוה וחמשין כתרין חסר חד מהאי גיסא וחשמין חסר חד מגיסא אחרא וכו' וכ' בהג"ה רח"ו ז"ל שזה ענין מ"ש בזוהר הקדוש ע' פנים לתורה ופעמים אומרים מ"ט פנים טהור וכו' ע"ש. והיינו שהתורה מסטרא דעץ החיים כלול מז' פעמים עשר שהוא שבעים פנים תורה כמו שהיה קודם הקלקול והיה הכל כלול בתורה שבכתב וכמ"ש (נדרים כב :) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו' והיה כלול בהם כל ע' פנים דתורה שבעל פה והיה כל אחד מישראל זוכה להשיג מתוך התורה שבכתב. והיינו ה' פעמים אורה שבמאמר יהי אור שכנגד ה' חומשי תורה כמ"ש בב"ר ומאמר יהי אור שכנגד מדת חכמה שהוא מא' ב' מעשר מאמרות והוא שורש תורה שבכתב וכן כשנולד משה רבינו נתמלא הבית אור דשרשו תורה שבכתב ועל זה נאמר כי הוי"ה יתן חכמה וכ' מפיו דעת ותבונה היינו שורש תורה שבעל פה להבין דבר מתוך התורה שבכתב וזהו מפיו. ומזה מתפשט מסט' דעה"ד טו"ר מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא דיש נ' שערי בינה הרב חכמה לתקן הרב כעס ומזה מ"ט פנים ז' פעמים ז' והוא ענין מ"ט פנים שנמסרו למשה מזוקק שבעתים (כמ"ש ר"ה כא :) ושער הנ' הוא לבעל תשובה לתקן הרב כעס וההשגה הוא על ידי בחינת הדעת שבא בחבור חכמה ובינה חכמה שבמוח כשנכנס למעמקי הלב בינה לבא וזש"ר מפיו דעת ותבונה. ודעת פירש"י (תשא) רוח הקודש שהוא רוח מקודש דלעילא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג סא א) חכמה עלאה קודש עלאה שהוא מסט' דעץ החיים וז"ש רח"ו שהכל א'. והב' כתרים א' משבעין כתרין וא' מחמשין. ובפסיקתא רבתי (פ' כא) וכ"ה במ"ר (שהש"ר ד ג) א' דא' מלבישו עטרה וא' אוסרו זונם והיינו חגורה ואזור ע"ש וזה נקרא גם כן עטרה ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (פד א) מהו בעטרה כמה דכ' ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד והיינו שהיו מקיפים את דוד ואנשיו כאזור וזה נקרא עטרה וא' בזוהר הקדוש שם מאן עטרה דכ' ישראל אשר בך אתפאר וכ' ובית תפארתי אפאר והיינו כמ"ש (ברכות ו.) דמשתבח קב"ה בשבחייהו דישראל דכ' את ה' האמרת וה' האמירך דתש"ר נקרא פאר ותפילין של יד כנגד הלב וכ' כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל וגו' וכתוב ואתם הדבקים וגו' ועל זה מברכין עוטר ישראל בתפארה נגד פאר דתפילין של ראש ואוזר ישראל בגבורה נגד תפילין ש"י שכנגד הלב. וכן בית הוא גם כן אור מקיף וז"ש ובית תפארתי אפאר והוא עטרה כאזור כד"א עטרים אל דוד. ובגמ' סוף תענית על מ"ש במשנה בעטרה שעטרה לו אמו הביאו דעתיד הקב"ה לעשות מחול וכו' והיינו דמקיפים כעטרה ובזוהר הקדוש למעלה (שם) מאן אמו דא יובלא אימא עלאה ובמד' (סו"פ פקודי) לא זז מחבבן עד שקראן אמי וכו' והיינו כדרשת הגמ' דקאי על צדיקים. ובזוהר הקדוש (פג ב) לאמר דא הוא דכ' אשת חיל עטרת בעלה והיינו בסוד נקבה תסובב גבר וכמו מחול לצדיקים בעולם הבא. וזהו א' קושר לו כתר כנגד תפילין ש"ר חכמה מוחא וא' קושר לו זוני או זונם כנגד תפילין של יד שכנגד הלב והוא בינה לבא והוא גם כן עטרה כד"א עטרים אל דוד. ובגמ' אמרו דקשרו לו שני כתרים וא' אחר כך דעתיד הקב"ה להחזירן לנו וכו' שמחה שמעולם על ראשם ומשמע דשניהם כתר על הראש. והכל א' דהכתר שכנגד נעשה תפילין של יד שהוא מבינה בא על ידי בחינת הדעת שמופיע מכ"ע על ידי תגו של יוד לבינה לבא וידוע דדעת פנימית הכתר. וזה שאמרו בגמרא (שם) מאי דכ' כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח וכו' ותמהו בתוס' שמביא קרא כתפוח וגו' דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדכ' כן דודי וגו' וקרא דריח אפך כתפוחים הו"ל לאתויי. וכבר אמרנו שמצינו כה" שנדרש (עירובין נד.) לחיו כערוגת הבושם על ישראל ע"ש אף דקאי על השי"ת. והטעם דהכל א' וכמ"ש (זח"ג צב סע"א) בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא וכשישראל נמשלו לתפוח אז ממילא אתער לעילא שנמשל השי"ת לתפוח. וכן לערגות הבושם. אך מכל מקום עדיין קשה דטפי הו"ל לאתויי קרא דריח אפך כתפוחים דקאי על ישראל. אכן יש לומר דעל כן הביא קרא כתפוח וגו' מפני שכ' בו בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי שמורה שכן הסדר צלו הוא מהעלים שבימות הגשמים נושרים עליו אין צל. וזה מרמז על צלא דמהימנותא להגן מכל רע עד"ש בזוהר הקדוש (ויקהל רה א) וסכת שלום פריסת גדפהא עלייהו ואינון נטורין מכלא וכו' דבכל אתר דסכת שלום אשתכח סט"א לא אשתכח תמן. והוא דמצד האדם צריך להיות סור מרע להוריק הרע מלב כסיל ואחר כך באין לידי ועשה טוב להכניס קדושה ללב חכם לימינו וזהו בצלו וגו' שעל ידי צלא דמהימנותא זוכין להנצל מקטרוג יצר הרע. ופריו מתוק לחכי היינו המעשה דתלמוד תורה דעקימת שפתיו הוה מעשה והוא מתוק על דרך ש"נ ומתוקים מדבש וגו' שמרגישים מתיקות בדברי תורה. וישראל שהקדימו נעשה לנשמע אף שנראה שאינו במציאות לקיים המעשה קודם השמיעה. רק המכוון ע"ד שמצינו דהאבות קיימו כל התורה עד שלא נתנה וא' (ב"ר פ' סא) באברהם אבינו ע"ה שזימן לו השי"ת ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה והוא שעל ידי רוב התשוקה והחשק שהיה להם לעשות רצון השי"ת היו משיגים התורה. וזהו נעשה קודם השמיעה על ידי החשק. ואמרו ע"ז בגמ' מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו וכו' דמלאכים אין להם כח לעשות דבר רק מה שנברא בשבילו לעשות וזה טעם שאמר (שם פרשה נ) שאין מלאך א' עושה ב' שליחות וזהו עושי דברו ברישא והדר לשמוע שאחר כך אומר לו השי"ת כדי שיעשה בשליחותו. וכן ישראל הקדימו נעשה לנשמע שהיה להם התשוקה והחשק לעשות ורצו להיות כמלאכים בלא בחירה. ואמרו על דרך שאמרו אנשי כנסת הגדולה (יומא סט :) לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן. ואף דעיקר השכר ועונש על ידי הבחירה אמרו שאינם רוצים כלל בקבלת פרס ורוצים לעבוד את השי"ת כמלאכים בלא שום בחירה. והשי"ת שמע לבקשתם והקדים להם אנכי שהוא כלל הדברי תורה וכמ"ש (שהש"ר פ' ישקני) שכששמעו ישראל אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם ואחר כך לא יהיה שבשעה ששמעו דבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם וזהו שנמשלו ישראל לתפוח דפריו קודם לעליו כמ"ש בגמ'. ואז קשרו לישראל הב' כתרים א' כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע בזוה"ח (סוף פ' זו וכ"ה בזהר צא א) כללא דזכור ושמור אנכי ולא יהיה לך דאנכי כלל כל המ"ע והוא זכור מ"ע דשבת ושמור לא יהיה שהוא כולל המצות ל"ת והוא כללא דשמור מל"ת דשבת. זכור מעשה המצות ודברי תורה וכמו שאמרנו דעקימת שפתיו הוי מעשה וכמו שהיה קודם הקלקול שהאדם נברא לעמל פה לעמל תורה כמ"ש (סנהדרין צט :) בפיך ובלבבך שעל ידי פיך שהוא דברי תורה נכנס ללב. ובשעת מתן תורה שהיו ראוים להיות כמו קודם הקלקול. ולהיות כמלאכים ועל כן קראום המלאכים אחות לנו וגו' ואתעטרו ישראל בשבעין כתרין שהוא מסטרא דעץ החיים וכמו שאמרנו שהוא תורה שבכתב שכלול ז' המדות וכל א' כלול מעשר עד כ"ע. ואחר כך כללא דמל"ת להוריק הרע מלב כסיל לגמרי. ושבת שהיא שקולה ככל המצות כמ"ש במד' (בשלח סו"פ כה) ובזוהר הקדוש (פט א וש"מ) ושמור הל"ת דשמירה מכל מלאכות בשבת וזכור המ"ע דשבת כמו שדרשו (פסחים קו.) זוכריה על היין ובמד' ופסיקתא זכור לקדשו מקדשו במאכל ומשתה וכסות נקיה וזה שאמר דאנכי ולא יהיה כללא דזכור ושמור. וזוכין ישראל בשבת להב' כתרים וזהו בשבעין עטורין דעל גבי חמשין דנ' שערי בינה והיינו שער הנ' שהוא לבעל תשובה שמתקן הרב כעס. ובשבת כתיב טוב להודות לה' שהזמן לתקן העבר על דרך ש"נ מודה ועוזב וגו' וכמ"ש בפרדר"א (פ' יט) וזוכה לכתר משער הנ' מבחינת בינה ושבעין עטורין דעל גבי חמשין שהוא מופיע מכ"ע על ידי בחינת הדעת שהוא פנימית הכתר כנודע והוא מסט' דעץ החיים שהוא שבעין עטורין כאמור:
1