ראשית חכמה, פרק דרך ארץReshit Chokhmah, Chapter of Ethics

א׳דרך ארץ של תלמידי חכמים

ב׳דרכן של תלמידי חכמים להיות עמלים בתורה לשמה, ומחזרין על המצות, ושוקדין על בתי מדרשות, ועליהם נאמר (משלי ח, לד) אשרי אדם שומע לי וגו' רודפי צדק מבקשי שלום לעמם.

ג׳מצטערין עם הצבור בשעת דחקם, כדגרסינן בתענית בפרק קמא (דף יא ע"א) תנו רבנן בזמן שהצבור שרויים בצער, יחיד הפורש מהם שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם עליו ואומרים פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בזמן שהצבור שרויים בצער, אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר (ישעיה כב, יג) הנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו' מה כתיב בתריה ונגלה באזני יי' צבאות אם יכופר העון וגו', אלא חייב אדם שיצטער עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו ע"ה (שמות יז, יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וגו', וכי לא היה לו כר או כסת אלא אמר משה הואיל וישראל שרויים בצער אף אני אהיה עמהם בצער.

ד׳והקדוש ברוך הוא כביכול משתתף בצערן של ישראל, כדגרסינן בספרי (פ' בהעלותך פיסקא כו) כל זמן שישראל משועבדים כביכול שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר. ואין לי אלא צרת צבור צרת יחיד מנין, תלמוד לומר (תהלים צא, טו) יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. וכן אתה מוצא שכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר (שמ"א ב, כז) הנגלה נגלתי אל בית אביך בהיותם במצרים. גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה מג, יד) למענכם שלחתי בבלה. גלו למדי שכינה עמהם, שנאמר (ירמיה מט, לח) ושמתי כסאי בעילם. וכשהן חוזרין שכינה עמהם, שנאמר (דברים ל, ג) ושב יי' אלהיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, וכתיב (שה"ש ד, ח) אתי מלבנון כלה וגו'. וכל המשתתף עם הצבור בעת צרתם עליו הכתוב אומר (נחום א, ז) טוב יי' למעוז ביום צרה.

ה׳לעולם יהא תלמיד חכם נאה בכניסתו וביציאתו, ומתעסק בעסק ועוסק בתורה, עניו ושפל רוח, זריז וזהיר, וממולא טוב, עלוב מן הכל ואינו עולב אפילו לקל שבקלים, אהוב לכל אדם, שפל רוח לאנשי ביתו כל שכן לאחרים, ירא חטא, מואס כל טוב העולם הזה ואינו דבק אלא בתורה, ויאמר כל מה שיש לי בעולם הזה אין לי חפץ כי אם בתורה בלבד לפי שאין העולם הזה שלי, יושב ושונה ומטנף כסותו לפני רגלי תלמידי חכמים, ואין אדם רואה בו דבר מכוער, שואל כענין ומשיב ההלכה, כנאד בקוע - שנפתח להכניס הרוח אבל לא להוציא, וכערוגה עמוקה שמחזקת את מימיה, וכקנקנה זפותה שמשמרת את יינה, וכספוג שהוא סופג את הכל, ולא יהיה כפתח גדול שמכניס את הרוח ולא כפתח קטן שמנבל את היקרים, אלא כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה, וכיתד הנמוכה שהכל תולין בה, ואם ילקה בממונו יזכור איוב שלקה בממונו ובגופו, ואם ילקה בגופו יזכור דתן ואבירם שירדו חיים שאולה.

ו׳אל יכשל במראה עיניו. אל יבוש משיניו, לתת להם לאכול יותר מדאי. אם אומרים עליו דבר רע ואפילו גדול יהיה בעיניו קטן כדי שימחול מיד. ואם אומר הוא על אחרים דבר קטן יהיה בעיניו גדול כדי שיפייס חבירו מיד.

ז׳יהיה פרקו נאה, שזה הוא שבחה של תורה. אוהב את התורה ומכבדה, אוהב את הבריות ומכבדם ומקרבן לתורה, אוהב שלום ורודף שלום, מעביר על מדותיו, ומעביר רצונו מפני רצון אחרים, שכך עשתה רחל ללאה ודוד לשאול. כל דבריו יהיו לשם שמים, חרד לכל המצות, אל יהי נבהל להשיב, משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, אם שאלוהו אפילו דבר קטן אל יבוש לומר לא ידעתי, אלא ילמד לשונו לומר לא ידעתי, שמא יתבדה ויאחז בדבר.

ח׳ויזהר בדבורו ולא יוציא דברי דופי על פיו, מעשה ברשב"א שבא ממגדל עדר מבית רבו, והיה רוכב על החמור ומטייל עליו, ודעתו גסה עליו שלמד תורה הרבה, מצא אדם אחד מכוער ביותר, אמר ליה מכוער כמה מכוערין מעשיך, כך מכוערין בניו של אברהם אבינו ע"ה, אמר ליה מה אעשה לך אמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. מיד רבי שמעון ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר ליה נעניתי לך מחול לי, אמר לו אין אני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית, הלך אחריו כחצי מיל, שמעו אנשי עירו ויצאו לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי, אמר להם למי אתם קוראים רבי, אמרו לו לזה שמטייל אחריך, אמר ליה אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל, אמרו לו מה עשה לך, אמר להם כך וכך עשה לי, אמרו לו אף על פי כן מחול לו, אמר להם מוחל אני לו ובלבד שלא יהא רגיל בכך.

ט׳לעולם יהיה תלמיד חכם נאה במשאו ובמתנו ובכסותו ובמנעלו ובמאכלו ובשתייתו. במשאו ומתנו כיצד, צריך שיהא משאו ומתנו באמונה, ואל יחליף בדבורו, שלא יאמר מחר אתן ואינו נותן, ואם יש לו כסף אצל חברו לא ילחצנו, וידקדק על עצמו ויפרע מה שיש לו ליתן ואפילו ביותר, ואל ידקדק כל כך על בני אדם - אם יש להם ליתן לו שום דבר, מפני שנמצא כאומר שלי שלי ושלך שלך, וזו מדת סדום.

י׳בכסותו כיצד, לעולם ילבש תלמיד חכם בגדים ממוצעים, לא חשובים ביותר כדי שלא יסתכלו בו בני אדם, ולא פחותים ביותר כדי שלא יתגנה. ואל יצא כשהוא מבושם לשוק כדגרסינן בברכות (דף מג ע"ב) אל יצא כשהוא מבושם לשוק, אמר רב אדא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בזמן שחושדין על הזכור, ואמר רב ששת לא אמרו אלא בבגדו, אבל בגופו זיעה מעברא ליה, אמר רב פפא שערו כבגדו דמי, ואמרי לה כגופו דמי. ואל יצא יחידי בלילה מפני החשד, ולא אמרן אלא דלא קבע ליה עידניה, אבל קבע ליה עידניה מידע ידיע דלעידניה קא אזיל.

י״אאל יצא במנעלים מטולאים, מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דאמר גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים מטולאים, איני והא רבי חייא בר אבא נפיק, אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי, ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגלדא לית לן בה, ולא אמרן אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים לית לן בה. ולא יספר עם אשה בשוק, אמר רב חסדא אפילו היא אשתו או בתו או אחותו, לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו. ולא יסב בחבורה של עמי הארץ, מאי טעמא דלא אתי לאמשוכי בתרייהו.

י״בולא יכנס באחרונה לב"ה, דלמא חשדי ליה בפושעים. ולא יפסיע פסיעה גסה, דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם, במאי מהדר ליה בקדושא דבי שמשא. ולא יהלך בקומה זקופה דכתיב (ישעיה ו, ג) מלא כל הארץ כבודו.

י״גוגרסינן במסכת שבת (דף קיד ע"א) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו)כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי.

י״דבמאכלו ושתייתו כיצד, לעולם אל ירבה תלמיד חכם סעודתו עם עמי הארץ ולא בכל מקום, כדגרסינן בפסחים (דף מט ע"א) תנו רבנן תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום, לסוף מחריב ביתו, ומאלמן אשתו, ומייתם גוזליו, ותלמודו משתכח, ומחלוקות רבות באות עליו, ודבריו אינם נשמעים, ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו, וגורם שם רע לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות, מאי קרו ליה, בר מיחם תנורי, (פירוש שכל כך הוא גרגרן ובזוי ונקלה שמחמם את התנורים כדי שיאכל מן הפת חמה), רבא אמר בר מרקד כובי (פירש רש"י ז"ל כך דרך ליצנין שוחקים ומרקדין בחנויות להשקותן בשכרו), רב פפא אמר בר מלחך פינכי (ר"ל מלחך הקערות), רב שמעיה אמר בר מך רבע (פירוש מקפל לבושו ורובץ וישן בשוק כדרך הלצים והמשכרים. לשון אחר, מך - שמתוך שכרותו בא לידי עניות מלשון כי ימוך אחיך, רבע - שמתוך עניותו יאכל כסותו וירבץ בביתו שלא יהיה לו בגד לצאת בו לשוק).

ט״ווגרסינן בפרק אלו עוברין (פסחים דף מט ע"א) תניא רשב"א אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי לסעוד ממנה. אמר רבי יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה, שנאמר (עמוס ו, ז) אוכלים כרים מצאן וגו' וכתיב בתריה לכן עתה יגלו בראש גולים.

ט״זוגרסינן בסנהדרין (דף פא ע"א) דרש רב אחא בר חנינא מאי דכתיב (יחזקאל יח, ו) אל ההרים לא אכל, שלא אכל בזכות אבות. ועיניו לא נשא, שלא הלך בקומה זקופה. ואת אשת רעהו לא טמא, שלא ירד לאומנות חבירו. ואל אשה נדה לא קרב, שלא נהנה מקופה של צדקה. וכתיב צדיק הוא חיה יחיה.

י״זוגרסינן בקדושין בפרק קמא (דף לא ע"א) רב יהודה לא מסגי ד' אמות בקומה זקופה, רב הונא לא מסגי ד' אמות בגלוי הראש דאמר שכינה למעלה מראשי.

י״חויקבע תלמיד חכם סעודתו בזמנה, ולא יקדים לאכול קודם זמנה, ולא יאחר מפני הסכנה, ואימתי זמנה כדגרסינן בפרק קמא דשבת (דף י ע"א) תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים, שניה מאכל יורשים, שלישית מאכל לסטים, רביעית מאכל פועלים, חמישית מאכל כל אדם, ששית מאכל תלמידי חכמים. איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם היא, אלא איפוך רביעית מאכל כל אדם, חמישית מאכל פועלים, ששית מאכל תלמידי חכמים, מכאן ואילך כזורק אבן לחמת, ר"ל שאינו מעלה ולא מוריד, ויש מפרשים שהאכילה מכאן ואילך היא כאבן לחמת שמשברתו. אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא, אבל אי טעים מידי בצפרא לית לן בה.

י״טואם יבא תלמיד לעיר לא יתארח אלא אצל תלמיד חכם, כדגרסינן בבבא מציעא (דף פו ע"ב) תנו רבנן מאי שנא גבי אברהם כתיב (בראשית יח, ה) כן תעשה כאשר דברת, וגבי לוט כתיב (שם יט, ג) ויפצר בם וגו', אמר רבי אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.

כ׳ואל ישנה אדם את עצמו ממנהג המדינה, אמר רבי תנחום בר חנלאי לעולם אל ישנה אדם את עצמו ממנהג המדינה שהרי משה עלה למרום ולא אכל ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו ושתו, אכלו סלקא דעתך, אלא נראין כמי שאכלו ושתו.

כ״אוהצדיקים והחסידים כשיבא אורח להם מקבלין אותו בסבר פנים יפות, שנאמר (שם יח, ה) ואקחה פת לחם וגו' וכתיב ואל הבקר רץ אברהם וגו' ויקח חמאה וחלב וגו'. רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים מנא לן מעפרון, דמעיקרא כתיב (שם כג, יא) השדה נתתי לך והמערה, וכתיב בתריה (שם כג, טו) ארץ ארבע מאות שקל וגו', ולבסוף כתיב (שם כג, טז) וישקל אברהם לעפרון.

כ״בוחייב תלמיד חכם וכל אדם להרעיב את עצמו בשנת בצורת, ואפילו הוא עשיר גדול ויש לו מאכלים רבים, כדי שיצטער עם הצבור בצרתן, כדגרסינן בפרק קמא דתענית (דף יא ע"א) אמר רב יהודה אמר רב כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה, שנאמר (איוב ה, כ) ברעב פדך ממות, פדך יפדך מבעי ליה, אלא מתוך שהרעיב עצמו ניצול ממיתה שונה.

כ״גוצריך תלמיד חכם למשוך סעודתו ולהאריך על שולחנו, כדגרסינן בברכות (דף נד ע"ב) אמר רב יהודה ג' דברים מאריכין ימיו של אדם, ואלו הן, המאריך על שלחנו, והמאריך בתפלתו, והמאריך בבית הכסא.

כ״דולא יאכל תלמיד חכם מעומד ולא ישתה מעומד, ולא יקנח הקערה ולא ילקק באצבעותיו, ולא יאכל כל התבשיל שבקערה אלא ישאיר ממנו מעט בקערה, כדי שלא יראה גרגרן, וזה שאמרו ז"ל (עירובין דף נג ע"ב) מניחין פאה באלפס ואין מניחין פאה בקדרה, וגרסינן בתעניות אמר רבי יהושע בן חנניה לעולם לא נצחני אדם אלא אשה אחת תינוק ותינוקת, אשה מאי היא, פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, ועשתה לי פולין, פעם ראשונה סעדתי ולא הנחתי כלום, שניה סעדתי ולא הנחתי כלום, שלישית הקדיחתו במלח, כיון שטעמתי משכתי ידי ממנו, אמרה לי רבי מפני מה משכת ידיך ממנו, אמרתי לה כבר סעדתי מבערב, אמרה לי היה לך למשוך ידך מן הפת כמו שמשכת ידך מן התבשיל, אלא סבורה אני שתניח פאה, שכך אמרו מניחין פאה מן האלפס.

כ״התינוקת מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ראיתי תינוקת אחת, אמרה לי רבי לא שדה היא זו, אמרתי לה בדרך כבושה אני הולך, אמרה לי לסטים שכמותך כבשוה.

כ״ותינוק מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק שהיה יושב בפרשת דרכים, אמרתי לו בני באי זו דרך נלך ללוד, אמר לי זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה, הלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר היו מקיפין לה גנות ופרדסים, וחזרתי לאחורי, אמרתי לו בני לא כך אמרת לי זו קצרה, אמר לי ולא כך אמרתי לך זו ארוכה, נשקתיו על ראשו ואמרתי אשריכם ישראל שכלכם חכמים אתם מגדוליכם ועד קטניכם.

כ״זכללו של דבר שישמור אדם עצמו מכל רע ודופי כדי שלא יראה בו ערות דבר, וכדי שלא תתבזה התורה ונמצא שם שמים מתחלל על ידו, ויזהר בכל ענייניו די שלא יבא לידי נוול, ולא יתן מקום לבעלי לשון הרע לספר בגנותו. ותלמיד חכם העושה כך לא די לו שגופו מכובד על הבריות אלא שהתורה מתעלת ומתכבדת על ידו, כדגרסינן בואלה שמות רבה (מא, ה) ויתן אל משה ככלתו (שמות לא, יח), אמר ר"ל מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בעשרים וארבעה ספרים. ככלתו, אמר ר"ל מה כלה זו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, באתה ליכנס לחופה היא מגלה פניה, כלומר כל מי שיודע לי עדות יבא ויעיד עלי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה זו, ומפורסם במעשים טובים, ככלה שהיא מפרסמת עצמה בחופה, הוי (שמות לא, יח) ויתן אל משה ככלתו. הא למדת שצריך תלמיד חכם לנהוג דרך ארץ בעצמו כדי שלא יבא לידי בזיון. ואין התורה מתקיימת אם אין עמה דרך ארץ, דתנן (אבות פ"ג, מי"ז) אם אין דרך ארץ אין תורה וכו'.

כ״חויהיה עניו, ולא יגיס לבו בתלמודו, ולא יהיה שמח בהוראה, ולא ינהיג עצמו ברבנות לפני גדולים וחכמים, כדגרסינן בברכות (דף נה ע"א) אמר רב ג' דברים מקצרין ימיו של אדם, מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא בו, דכתיב (משלי ט, יא) כי בי ירבו ימיך, ומתוך הן אתה שומע לאו. וכוס של ברכה לברך ואינו מברך, דכתיב (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך. והמנהיג עצמו ברבנות, דאמר רבי חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם אחיו מפני שנהג עצמו ברבנות לפניהם.

כ״טוכשקורא בתורה יטול רשות אפילו מתלמידיו, קל וחומר מהקדוש ברוך הוא שנטל ממלאכי השרת, כדגרסינן בבראשית רבה (ח, ח) אמר ר"ש בר נחמני אמר רבי יונתן בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק זה (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו, אמר לו רבונו של עולם למה אתה נותן פתחון פה לצדוקים, אמר ליה כתוב והרוצה לטעות יטעה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, משה האדם הזה שאני בורא בכל יום ויום גדולים וקטנים יוצאין ממנו, ומכאן ילמדו דרך ארץ שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו ואומר למה אני נוטל רשות מן הקטן ממני, והם אומרים לו למוד מבוראך, שהוא ברא את העליונים והתחתונים וכיון שבא לבראות את האדם נטל רשות ממלאכי השרת.

ל׳וגרסינן במסכת יומא בפרק קמא (דף ד ע"ב) ויקרא אל משה וגו' (ויקרא א, א) הקדים קריאה לדבור, למדה תורה דרך ארץ שלא ידבר אדם עם חברו אלא אם כן קורהו.

ל״אוגרסינן במסכת ראש השנה בפרק קמא (דף כה ע"ב) אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר שהקטנים לגדולים, קל וחומר חיובא הוא, אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים ישאו הקטנים קל וחומר בעצמם ונשמעים לגדולים ומכבדים אותם.

ל״בלפיכך צריך התלמיד לנהוג כבוד ברבו ויעמוד לפניו כעבד וישמשנו, כדגרסינן בכתובות (דף צו ע"א) אמר רבי יהושע בן לוי כל מלאכות שעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו, חוץ מהנעלת המנעל והתרתו, אמר רבא לא אמרן אלא במקום שאין מכירין אותו אבל במקום שמכירין אותו לית לן בה, פירוש אם אין מכירין אותו יראה כעבד נכרי ויחשבו אותו שהוא נכרי, אמר רבי יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד, שנאמר (איוב ו, יד) למס מרעהו חסד, רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב.

ל״גולא ירחוץ תלמיד עם רבו בבית המרחץ, כדגרסינן בפרק ואלו עוברין (פסחים דף נא ע"א) תאנא לא ירחוץ עם רבו בבית המרחץ, ואם רבו צריך לו לשמשו מותר.

ל״דולא יקרא תלמיד לרבו בשמו אלא אם כן קורהו גבירי או מורי או אדוני וכיוצא בו, דרך כבוד. וגרסינן בפרק חלק (סנהדרין דף ק ע"א) אמר רבי יוחנן למה לקה גחזי, מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר (מל"ב ח, ה) ויאמר גחזי אדוני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.

ל״הואין תלמיד נפטר מרבו עד שיטול ממנו רשות (דא"ר פ"ד), והרב נכנס לבית תחלה ואחר כך התלמיד, היו שניהם שקולין זה כזה בעל הבית נכנס תחלה ואורח אחריו, וכשיוצאין יוצא אורח תחלה ובעל הבית אחריו. והנפטר מחברו בין שהוא גדול ממנו בין שהוא קטן ממנו אומר לו הריני נפטר.

ל״וואפילו שאר בני אדם חייבין לשמש לתלמיד חכם, דאמר רבי מאיר כל מי שיש לו תלמיד חכם בעירו ואינו משמשו חייב מיתה, שנאמר (במדבר טו, לא) כי דבר יי' בזה, וכתיב (ירמיה ב, ה) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי.

ל״זוצריך תלמיד חכם להיות תמיד דואג ומשתומם ובוכה ונאנח בלבו על עונות שעשה, ועל חרבן בית המקדש, ועל חלול השם מפי הכותים, ועל ישראל הנעוצים בין האומות, ויצפין העצב והדאגה בלבו ויראה שמחה בפניו כדי שיקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, ויהיה לבו רחב להשיב לכל שואל על שאלתו, ואל יקפיד על התלמידים אם לא הבינו דבריו, וישנה וישלש להם אפילו כמה פעמים אם לא הבינו, ולא יהיה נוטר איבה, ולא חומד, ולא מדבר במום חבירו, שונא מתנות, שונא השררה, סובל התלאות, מודה על היסורין ואינו בועט בהם, ביישן, נדיב, אם יסכים יעשה, ואם יטעה יחזור ולא יתבייש לומר טעיתי, ולא ימהר במעשיו עד שיודע לו אמתת הדבר, לא יהיה מקנטר, ולא מקטרג, אם יחלוק יהיה לשם שמים, ולא יתקנא בחברו ואפילו בשררת מי שאינו חכם ממנו כל שכן בשררת מי שהוא חכם ממנו, קיים במאמרו, אם יאמר הין יעשה, ואם יאמר לאו אל יסתפק לומר הין, כובש תאותו ויצרו, ויהיו כל מעשיו לשם שמים, לא ידבר דברים שאין בהם תועלת ולא יחרף לחברו בקורות הזמן, קשה לכעוס, נוח לרצות, שמח בחלקו, מכיר את מקומו, יודע מומו, שומר עונו בלבו ומתחרט עליו, שוקד על תלמודו מוחל למי שהרע לו, מדבר אמת, ומה שגזר בלבו יקיים ודובר אמת בלבבו (תהלים טו, ב), מעשה ברב ספרא שיצא יום אחד עם תלמידיו לטייל חוץ לעיר פגע בחסיד אחד בא מן הדרך, אמר ליה לרב ספרא ולמה טרח מר כל כך, כסבור שיצא לקראתו להקביל פניו, אמר ליה רב ספרא לא יצאתי אלא לטייל, נתבייש אותו חסיד. אמרו לו תלמידיו לרב ספרא ולמה אמרת כך, אמר להם ומה הייתי משקר, אמרו לו היה לך לשתוק, אמר להם אילו שתקתי לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו, וכמדומה לי שהייתי גונב דעתו. ויהיה חונן לבריות, חומל לאביון, מושיע לעני, חכם לחכמים, אח לצדיקים, עמית לתמימים, ריע לחסידים, רחמן לתלמידים, אב ליתומים, בעל לאלמנה, מזכיר למשכיל, מלמד לפתי, משמח לקשה יום.

ל״חוכל המשמח לעגומים ונכאבים, ומנחם אבלים, ודובר על לב עניים ואומללים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, כדגרסינן בפרק סדר תעניות (תענית דף כב ע"א) רב[י] ברוקא חוזאה הוה קאי בשוקא, אתא אליהו ז"ל אתחזי ליה, אמר ליה מי איכא בהאי שוקא בר נש דחזי לעלמא דאתי, אמר ליה אלין תרין גוברין מן בני עלמא דאתי נינהו, אזל בתרייהו אמר להו מאי עבידתייכו, אמרי ליה אינשי בדיחי אנן (פירוש שמחים), וכד נחזי איניש דעציב מבדחינן ליה, אי נמי אי חזינן תרי דאית להו תיגרא (פירוש מריבה) בהדי הדדי טרחינן ועבדינן שלמא בינייהו. ואם יראה מום בחברו יכסה עליו, ואם יראה בו מדה טובה יפרסם אותה, ויהיה כל אדם בעיניו נכבד מנפשו.

ל״טוכל תלמיד חכם שהוא נזהר בכל ענייניו ומתנהג בהם כשורה בכל מה שכתבתי, הרי זה נקרא תלמיד חכם צדיק והגון וישר ונאמן ומכבד להקדוש ברוך הוא ולתורתו הקדושה, ובזכותו הקדוש ברוך הוא מביא שלום לעולם, דתנן (ברכות דף סד ע"א) אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיה נד, יג) וכל בניך למודי יי' וגומר.

מ׳בדרך ארץ הראוי לזקנים

מ״אכשיראה אדם שזרקה בו שיבה והזקין, יפרוש מדרכי הנערים, ויפשפש במעשיו, ולא ידמה להם לא במלבוש ולא בדבור ולא באחד מהדברים שהבחורים נוהגים, ויפשפש במעשיו ויעשה תשובה, ולא ישב בישיבה של עמי הארץ ושל נערים, ולא יסעוד בסעודה שהבחורים מסובין בה, וישב תמיד עם תלמידי חכמים כדי שישמע דברי תורה ויזכה בהם לחיי העולם הבא, וימעט בדבריו, ויזהר שמא יוציא דבר מגונה על פיו, ולא ירבה מריבה עם שום אדם בעולם, ואפילו הרעו לו הרבה ימחול על עלבונו, כדי שלא יבא לידי מריבה כלל, וכדי שלא יצא עליו שם רע ויאמר בני אדם ראיתם פלוני אף על פי שהוא זקן כמה הוא בעל דין קשה ומתקוטט עם הבריות, ולא יאכל אכילה גסה, ולא ישתה עד שישתכר, שדברים אלו גנאי הם לבחורים כל שכן לזקנים.

מ״ביסתכל תמיד בשיבתו, ולא יטנף אותה במעשים המכוערים, ולא ירבה שיחה עם הנשים, שכל המרבה שיחה עמהם סופו בא לידי ניאוף, ואמרו ז"ל (פסחים דף קיג ע"ב) ה' דברים אין הדעת סובלתן ואלו הן דל מתגאה, וזקן מנאף, ועשיר גנב, ופרנס המתגאה על הצבור, והמגרש אשתו שנים ושלשה פעמים ומחזירה.

מ״גואמר החכם, יעצוני כמה יועצים והוכיחוני כמה מוכיחים ולא הועילו בי תוכחות כתוכחות ימי השיבה, האירו לי מאורי השמש והירח ולא האירו לי כאור שכלי, ונמכרתי לעבד ולעבדים ולא כבשה אותי אלא תאותי, הריעו לי אויבים ושוטנים ולא היה לי מריע כנפשי בסכלה, הציקוני הצרות ולא הצקתני צרה כמדה הרעה שבי, הזיקוני מזיקים ולא מצאתי מזיק לי כלשוני, התהלכתי על הגחלים ונכנסתי בתוך השלהבת ולא שרפתני אש כאש חמתי במשלה בי, רדפוני צוררים ולא השיגוני כי אם עונותי, בחנתי מנוחות העולם ולא מצאתי לנפשי כמנוחתה כשתעזוב המנוחות, הלכתי דרכים וירדתי ימים וסכנתי בעצמי ולא מצאתי סכנה כסכנת העומד לפני המלכים, השתוממתי במדברות ולא ראיתי שממה כשממות העוני, אכלתי משמנים ושתיתי ממתקים ונתחברתי לעלמות יפיפיות ולא נעמו לי כהשקט והבטחה, אכלתי מרורות ושתיתי לענה ולא טעמתי מרה כמרור מיתת הבנים, ראיתי כמה צרות וכמה טלטולין וכמה חלאים וכמה מכות רעות ועניות ועמדתי בכולם ועל אשה רעה לא יכולתי לסבול, נשאתי כבדות ברזל והחול והעופרת ולא ראיתי דבר כבד כיראת השם, תרתי בלבי אי זה דבר שבו יקל הנכבד וישבור הגאוה וישפיל הרמים ואמרתי זה הצורך, ידו בי חצים ורגמו אותי אבנים ולא הרגשתי כלשון הרע, לכדוני אויבי ושמו עול ברזל על צוארי ולא תשש כחי ולא נשתנית צורתי כאשר נשתנית בדאגה ובאבל, ראיתי כמה עשירים ולא ראיתי עשיר כמי שהוא שמח בחלקו, עשיתי כמה צדקות ולא ראיתי צדקה כמו המשיב אדם נכבד שנתדלדל למקומו, שמחתי במתנות המלכים ולא ראיתי כשמחת ניצול מהם, בקשתי וחקרתי על טובות שבאדם ולא מצאתי בו טובות כמדות הטובות.

מ״דלעולם יהיה אדם זהיר שיזקין בתפלתו ובמעשיו הטובים, וידע כי עתו קצר ויומו ערב, ויתן אל לבו לעשות תשובה, וירבה בצדקות ובמצות ובגמילות חסדים, וידע וישכיל שכל מעשיו של אדם אינן נמנין אלא באחרונה, אם היה כל ימיו רשע גמור ועשה תשובה באחרונה הוא בן העולם הבא, ואם היה צדיק כל ימיו ובאחרונה הרשיע הרי הוא רשע ונדון בגיהנם, לפיכך צריך לקשט עצמו ולתקן דרכיו וישוב בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא, ויתן הודאות ותשבחות לפניו שהגיע לזקנה ולשיבה, ויתקן עצמו בכל יום ויום כמי שהוא מתקין עצמו לעמוד לפני המלך, דתנן (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, ויעלה על לבו כל עונות שעשה ויתחרט עליהם ויעשה תשובה, ויהיו תמיד עונותיו נגד פניו, ויזכור אותם בכל יום ויום כדי לעזוב אותם וכדי לתקן המעוות, כפקידו של מלך שהלך בכל מדינות המלך לגבות הכסף והזהב שהיה להם חוק לתת למלך, ולאחר שגבה אמר עתה יקראני המלך לתת לו כספו וזהבו, ולדעת מה עשיתי במדינות מלכותו, קודם שיקראני אעיין החשבון יפה ואתקן אותו ואחזור בו בכל עת ובכל שעה, ואם גביתי משום אדם שלא כדין אחזירנו כדי שלא ימצא בי שום דופי ולא שום עול. וכן צריך האדם לעשות כשיזקין יאמר כבר זקנתי ולא ידעתי יום מותי, אתקן כל ענייני בעולם הזה כדי שלא ימצא בי הקדוש ברוך הוא שום רשע.

מ״הוירבה במצות ובזכויות בכל יכלתו, ואם התרשל בהם בימי בחרותו יקיים אותם בימי זקנותו, משל למה הדבר דומה למי שהיה לו כרם ולא היה אוכל מהענבים כל זמן שהם בכרם, כשהגיע זמן הבצירה היה אומר לשלוחו בכל יום ויום הבא לי ענבים מן הכרם, אמר לו שלוחו כל זמן הקיץ לא היית אוכל מהם ועתה אתה אוכל מהם, אמר לו כל ימי הקיץ הייתי אומר עדיין יש לי שהות לאכול מהן ולא הייתי חושש לאכלם, ועתה כשהגיע זמן הבצירה אם לא אוכל מהם כל יום ויום יבצרו הכרם ולא אוכל לאכול מהם עוד. כך אם התרשל אדם במצות בימי בחרותו, כלומר עדיין יש לו זמן לקיימן, בימי זקנותו יקיימן מפני שהזקין כבר ואינו יודע מתי ימות היום או למחר, ואף על פי שמתים בחורים כמו זקנים, אפילו הכי יותר מצוי שימותו הזקנים מן הבחורים, לפיכך צריך הזקן להרבות בתפלה ובמצות ובמעשים טובים קודם שימות ויצא מן העולם הזה נעור וריק.

מ״ווישתדל בכל יכלתו לכבד הבריות, כדי שיהיה מכובד מן הבריות, דתנן (אבות פ"ד מ"א) איזהו מכובד וכו', והמכבד את הזקנים שכרו הרבה מאד ומקיים מצות עשה מן התורה, שנאמר (ויקרא יט, לב) מפני שיבה תקום, ואחד מהדברים שצוה רבי יהודה בן בתירא את תלמידיו להיות זהירין בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו ושלא לנהוג בו בזיון דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחות בארון (ע' ברכות דף ח ע"ב, סנהדרין דף צו ע"א), ומצינו שהקדוש ברוך הוא חלק כבוד לזקנים כדגרסינן בספרי (במדבר יא, טז) ויאמר יי' אל משה אספה לי שבעים איש, לא במקום אחד לא בשנים הקדוש ברוך הוא חולק כבוד לזקנים, אלא בכל מקום ומקום שאתה מוצא זקנים הקדוש ברוך הוא חולק להם כבוד, שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, וכתיב (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל יי' וגו', רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין שאף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא חולק להם כבוד, שנאמר (ישעיה כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' ונגד זקניו כבוד, נגד מלאכיו ונגד נביאיו לא נאמר אלא ונגד זקניו, והלא דברים קל וחומר ומה מי שאמר והיה העולם חלק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה בשר ודם שצריך לחלוק כבוד לזקנים.

מ״זוכך חייב לחלוק כבוד לנשיאים ולראשי העם, כדגרסינן בהוריות (דף יג ע"ב) תנו רבנן, כשהנשיא נכנס כל העם עומדין לפניו עד שיאמר להם שבו, כשאב בית דין נכנס אחד יושב ואחד עומד עד שישב במקומו, בני תלמידי חכמים ותלמידי חכמים, בזמן שרבים צריכין להם מפסיעין על ראשי העם, יצא לצורך נכנס ויושב במקומו. בני תלמידי חכמים בזמן שאבותם ממונים על הצבור, בזמן שיש בהם דעת לשמוע נכנסים ויושבין אחורי אביהם ופניהם כלפי העם.

מ״חבדרך ארץ של אנשים

מ״טבן עזאי אומר כל הנותן ארבעה דברים כנגד עיניו שוב אינו חוטא, מאין בא, ולאן הולך, ומה עתיד להיות, ומי הוא דיינו. מאין בא, ממקום החשך. ולאן הוא הולך, לטמא את אחרים. דבר אחר, מאין בא, מליחה וממקום שאין יכולה לראותו. ולאן הוא הולך, לשאול ולאבדון ולגיהנם לישרף באש. ומי הוא דיינו, אדון כל המעשים ברוך הוא. ומה עתיד להיות, רמה ותולעה, שנאמר (איוב כה, ז) אף כי אנוש רמה וגו', ר"ש אומר רמה בחייו ותולעה במותו, רמה בחייו אלו הכנים, ותולעה במותו, כשמבאיש (וירום ממנו תולעים) במותו.

נ׳לפיכך יסתכל אדם בד' דברים אלו, ויכיר פחיתות (חסרונות) עצמו, וישתדל לעשות רצון הקדוש ברוך הוא, וילמוד תורה ודרך ארץ הרבה כדי לעשות הטוב והישר בעיני הקדוש ברוך הוא, ויתכוין בכל צרכיו ועניניו ובמאכלו ומשקהו שיהיו לשם שמים ולעבוד הבורא יתברך, וינהיג עצמו בדרך ארץ כדי שיהא נחמד וחביב בעיני אלהים ואדם.

נ״אויתנהג בסעודתו כדת וכשורה, ולא תהיה אכילתו כשור וכחמור שאין בוחן בין טוב לרב וכוונתו למלאת בטנו, אלא צריך אדם שתהא אכילתו אכילה בינונית - לא שיאכל אכילה גסה, ולא שיחסר נפשו מכל טובה, אלא יתכוין באכילתו לקיום נפשו ולהברות גופו כדי שיהא בריא לעבוד הקדוש ברוך הוא, ויבקש מחיה לנפשו כדי שלא יצטרך לבריות, וינהיג עצמו בסעודתו מנהג נאה על הדרך שתקנו רבותינו ז"ל, הנכנס לסעוד ישמח בחלקו אם מעט ואם הרבה, ואפילו אין לו אלא מועט לאכול יסדר שולחנו כאילו היה לו כמה מטעמים וכמה מעדנים. ולא יפרוש המפה על המקום הדק שבשלחן (אם שלחן אינו בשוה), כדי ליתן הקערה על מקום קשה של השלחן, כדי שלא ישתפך המאכל על השלחן ויבא לידי מיאוס ויתגנה, ויאמרו בני אדם כמה מאוס זה, כל שכן אם הוא תלמיד חכם. ולא יאחוז פרוסה בידו ויאכל, ואם אחז הרי זה רעבתן, כל שכן שלא יאחוז שלמה בידו וינשוך אותה בשיניו. ולא ישתה כוסו בבת אחת, ואם שתה הרי זה גרגרן.

נ״בולא ישתה מן הכוס ויתן לחברו מפני סכנת נפשות (שמא יש לאחר חולי בגופו ויכנס ההבל אל הכוס ויכול להזיק בה האחר). מעשה ברבי עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד, נתן לו הכוס אחר שטעמו, אמר ליה רבי עקיבא לך שתהו, נתן לו כוס אחר שטעמו, אמר ליה שתהו, אמר ליה רבי זירא עד מתי אתה נותן כוסות מוטעמים לרבי עקיבא.

נ״גשוב מעשה ברבי עקיבא שעשה סעודה לתלמידיו, והביא לפניהם שני תבשילין האחד מבושל כל צרכו והאחר לא היה מבושל כל צרכו, הפקח שבהם אחז הקלח בידו לתלשו לא בא אחריו, משך ידו ממנו ואכל פתו ריקן, הטפש שבהן אחז הקלח בידו ונשכו בשיניו, אמר ליה רבי עקיבא לא כך בני אלא הניח עקיבך עליו ותלשהו, ואחר כך הביא לפניהם מבושל ואכלו ושתו, ואחר כך אמר להם רבי עקיבא בני לא עשיתי כך אלא לבדוק אתכם אם יש ביניכם דרך ארץ או לאו.

נ״דאורח שנתארח אצל בעל הבית כל מה שיגזור עליו יעשה, ומעשה ברבי שמעון בן אנטיפרס שהיו אורחין נכנסין אצלו והיה גוזר עליהם שיאכלו וישתו, והם נודרין ומבדין, ובשעת פטירתן היה מלקה אותם, נשמעו הדברים אצל רבן יוחנן בן זכאי וחכמים והיו מקנתרין אותו בדבר, אמרו מי ילך ויודיענו, אמר רבי יהושע אני אלך ואראה מעשיו, הלך רבי יהושע ומצאו על פתח ביתו אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה כלום אתה צריך, אמר ליה לינה אני צריך, אמר ליה שב לשלם, ישבו שניהם ועסקו בתורה עד לערב, אמר ליה נלך לבית המרחץ, אמר ליה כרצונך, היה רבי יהושע מתירא שמא יטרפנו על שוקיו, לאחר שיצאו ואכלו ושתו אמר ליה מי מברך אמר ליה אני, והיה רבי יהושע מחשב בדעתו ואומר מה אשיב לחכמים ששגרוני, ופנה רבי יהושע לאחריו, אמר ליה למה נפנית, אמר ליה דבר אני צריך לשאול ממך, אמר ליה אמור, אמר ליה מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותם ולי לא הלקית, אמר ליה רבי אתה חכם ובידך דרך ארץ, ובני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהם שיהיו אוכלין ושותין והם נודרין בתורה ומבדין, ולי מסורת חכמים שכל הנודר בתורה ובודה סופג את הארבעים, אמר ליה וכך אתה עושה להם, אמר ליה הן, אמר ליה גוזרני עליך שתַלקה אותם מ' בשבילך ומ' בשביל חכמים ששגרוני אצלך, הלך רבי יהושע וספר הדברים לפני חכמים.

נ״הולא יקפיד אדם בתוך סעודתו, מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו, ואמר לאשתו אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה, נטלה כל הסעודה ונתנה לו, ואחר כך לשה עסה אחרת ובשלה אלפס אחר ונתנה לפניהם, אמר לה בתי למה לא באת קודם לכן, מיד ספרה לו המעשה, אמר לה אף אני לא דנתיך אלא לכף זכות, שכל מעשיך אינם אלא לשם שמים.

נ״ושנים שיושבין על שלחן, אחד הגדול שולח יד תחלה ואחר כך הקטן, ואם שלח ידו הקטן תחלה הרי זה גרגרן (דר"א רבה פ"ז). במה דברים אמורים שאינן בבתיהם, אבל האוכל בבית חבירו עם חבירו, בעל הבית שולח תחלה ובוצע תחלה (ברכות דף מו ע"א). וכשהאדם מיסב על שולחנו שם יתבחן ויתפרסמו מדותיו, והוא שאמרו ז"ל (עירובין דף סה ע"ב) בג' דברים האדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו. אכל האורח קודם בעל הבית הרי זה מגונה, אורח מכניס אורח יותר מגונה ומגונה, אורח נוטל מלפניו ונותן לפני בעל הבית הרי זה מגונה. וכשיוצאין האורח יצא תחלה ובעל הבית יצא אחריו, וכשנכנסין בעל הבית נכנס תחלה ואורח אחריו (דא"ר פ"ד).

נ״זכדגרסינן בברכות (דף מו ע"א) אמר רבי שמעון בן יוחאי בעל הבית בוצע תחלה כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית, ומה ברכה מברכו, יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא. ורבי מוסיף בה דברים, ולא ישלוט שטן לא במעשה ידיו ולא במעשה ידינו, ואל יזדמן לפניו ולא לפנינו שום חטא ולא עבירה ולא הרהור עבירה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לטעום כלום עד שיטעום המברך, היו שנים ממתינים זה את זה בקערה, שלשה אין ממתינין. והבוצע הוא פושט ידיו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בחכמה הרשות בידו (ברכות דף מז ע"א).

נ״חואורח המתארח אצל חבירו אל ירבה בשבחו משום (משלי כז, יד) מברך רעהו בקול גדול וגו', ואל יספר בגנותו, כדגרסינן בפרק הרואה (ברכות דף נח ע"א) בן זומא אומר אורח טוב מהו אומר, כמה טרחות טורח בעל הבית לפני, כמה בשר הביא, כמה גלוסקאות הביא, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. אכסנאי רע מהו אומר, כל מה שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.

נ״טאורח הנכנס אצל בעל הבית אינו רשאי ליתן כלום מן הסעודה אצל בנו של בעל הבית ולא לפני עבדו ולא לפני שמשו. מעשה באחד שלא היה לו אלא שלשה ביצים בשנת בצורת, זמן עליהם ג' אורחים והניחם לפניהם, בא בנו של בעל הבית עמד לפניהם, נטל אחד חלקו ונתן לו וכן השני וכן השלישי, כיון שבא אביו מצא אחת בפיו ושתים בשתי ידיו, עמד והגביהו מלא קומתו וחבטו בקרקע ומת, כיון שראתה אמו עלתה לגג ונפלה ומתה, אף אביו כשראה בנו ואשתו מתים עלה לגג ונפל ומת, אמר רבי אלעזר שלשה נפשות מתו על דבר זה.

ס׳ויהיה אדם זריז וזהיר בפת דלא לזלזולי ביה, כדגרסינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נ ע"ב) תנו רבנן ג' דברים נאמרו בפת, אין מניחין כוס מלא על הפת, ואין סומכין את הקערה בפת, ואין זורקין את הפת.

ס״אוגרסינן בפרק חלק (סנהדרין דף צב ע"א) אמר רבי אלעזר כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר (איוב כ, כו) אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו, והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתין על שולחנו כאלו עובד ע"א, שנאמר (ישעיה סה, יא) העורכים לגד שלחן, לא קשיא הא דאיכא שלימה והא דליכא שלימה.

ס״במעשה ברבי עקיבא שהיה לו אכסניא עם אדם אחד, נטל פרוסה וסמך בה הקערה, שמטה רבי עקיבא ואכלה, אמר ליה אין לך פרוסה שתאכל אלא זו שאני סומך בה את הקערה, אמר ליה כמדומה לי שאתה נכוה בפושרין ועתה אין אתה נכוה אלא ברותחין (דא"ר פ"ט).

ס״גוישתדל אדם לאכול הדברים המברין את גופו כדי שיהיה בריא לעבודת הקדוש ברוך הוא, כדגרסינן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ ע"א) תנו רבנן, המקפה במים אינו בא לידי חולי מעים, וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת. אמר רבי מאיר אמר רבי יוחנן הרגיל בעדשים אחד לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו, אבל כל יומא לא, משום דקשו לריח הפה. אמר רבי מאיר אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחד לל' יום מונע חלאים מתוך ביתו, אבל כל יומא לא, משום דקשו לחולשא דליבא. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים, ולא עוד אלא שמפרין ומרבין ומברין את הגוף. הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב.

ס״דששה דברים מרפאין את החולה ורפואתו רפואה, ואלו הן כרוב, ותרדין, ומי סיסין יבשין, וקיבה, ויתרת הכבד, ויש אומרים אף דגים קטנים. עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו קשה, ואלו הן, בשר שור, בשר שמן, ושחלים, ובשר צלי, ובשר צפרים, ותגלחת, ובית המרחץ, כבד, וחלב, וגבינה, ויש אומרים אף אגוזים ואף קשואים, דתני דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קשואים לפי שקשים לגוף כחרבות (ברכות דף ז ע"ב).

ס״הששה דברים סימן יפה לחולה, עטוש, זיעה, שלשול, קרי, שינה, חלום. עטוש, דכתיב (איוב מא, י) עטישותיו תהל אור. זיעה, דכתיב (בראשית ג, יט) בזעת אפך וגו'. שלשול, דכתיב (ישעיה נא, יד) מהר צועה להפתח וגו'. קרי, דכתיב (שם נג, י) יראה זרע יאריך ימים. שינה, דכתיב (איוב ג, יג) ישנתי אז ינוח לי. חלום, דכתיב (ישעיה לח, טז) ותחלימני והחייני.

ס״ווגרסינן בהוריות (דף יג ע"ב) עשרה דברים קשים לשכחה, ואלו הן, העובר תחת אפסר הגמל וכל שכן תחת הגמל עצמו, והעובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, ואשה העוברת בין שני אנשים, והעובר בין ריח של נבלה, והעובר תחת גשר שלא עבר תחתיו מים מ' יום, והאוכל פת שלא בשל כל צרכו, והאוכל מזוהמא לסטרון (פירוש בשר כשיחתך כשהוא מבושל הרבה וידבק לצד הקדרה), והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות, והמסתכל בפני המת, ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר.

ס״זתנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני סכנת שברירי (ומתרגמינן בסנוירים (בראשית יט, יא) בשבריריא), מאי תקנתיה, אי איכא חבריה בהדיה לימא ליה פלניא אמרה לך אמך אזדהר משברירי ברירי בכאסי חוארי, ואי ליכא חבריה בהדיה לימא הוא לנפשיה (פסחים דף קיב ע"א).

ס״חגרסינן בפרק ערבי פסחים (דף קיב ע"ב) שלשה דברים צוה ר"י את רב אל תצא יחידי בלילה. ואל תעמוד לפני הנר ערום. ואל תכנס לבית המרחץ חדש שמא תפחת, עד כמה, אמר רשב"ל עד י"ב חדש. והעומד לפני הנר ערום, נכפה. ואל תצא יחידי בלילה, דתניא לא יצא אדם יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלה יוצאת עם י"ח רבוא מלאכי חבלה ויש להם רשות לחבל, מעיקרא הוה שכיחא כל יומא, זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא אמרה ליה אי לא דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי חנינא סכנתיך, אמר לה אי חשיבנא ברקיעא גוזרני עליך שלא תעברי ביישוב העולם. אמרה ליה במטותא מינך שבקי לי רווחא, שבק לה לילי רביעיות ולילי שבתות.

ס״טוגרסינן במדרש יהי אור רבי אלעזר פתח לך עמי בא בחדריך וגו' (ישעיה כו, כ), בא וראה שהקדוש ברוך הוא אוהב לישראל מכל העמים, והזהיר אותם שישמרו את נפשם כדי שלא יבאו לידי סכנה, לפי שיש שעות ביום שצריך אדם לשמור את נפשו בהם לפי שבהם הדינין מתעוררים לבא לעולם, ובשעה שהדינים מתעוררים צריך אדם ליזהר שלא תפגע בו מדת הדין, ולפיכך הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל ואמר לך עמי בא בחדריך, לפי שכשמדת הדין מתעוררת והדבר בא לעולם אין אדם רשאי להלוך בשוק יחידי, ולא אפילו עם בני אדם, אלא יסגר בתוך ביתו ולא יצא לשוק עד אשר תעצר המגפה, ולפי שהיה נח איש צדיק צוהו הקדוש ברוך הוא להסגר בתוך התיבה כדי שלא ימות עם שאר בני דורו. וכן צוה הקדוש ברוך הוא את אבותינו כשנגלה עליהם במצרים להכות את בכוריהם שיסגרו בתוך בתיהם עד אשר יעבור המשחית, שנאמר (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו וגו', חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואחר שיעבור זמן הזעם אין לו רשות למשחית לחבל.

ע׳וגרסינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נא ע"א) אמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים שח לי מלאך המות, אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך מי שלא נטל, ואל תעמוד בפני הנשים בשעה שחוזרות מאחורי המת, שאני מרקד ובא לפניהם וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל, מאי תקנתיה, אי איכא נהרא יעבור, ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא (פירוש כותל) ליקום אחוריה, ואי לא לימא (זכריה ג, ב) יגער יי' בך השטן וגו'.

ע״אואל יצא אדם קודם קריאת הגבר מפני המזיקין כדגרסינן בפרק קמא דיומא (דף כא ע"א) היוצא קודם קריאת הגבר דמו בראשו. רבי יאשיה אומר עד שישנה וישלש, ובאי זה תרנגול אמרו, בתרנגול בינוני, פירוש לא תרנגול הממהר לקרות ולא המאחר אלא הממוצע.

ע״בהשותה משקין מזוגין ומשקין מגולין שעבר עליהם הלילה דמו בראשו, האוכל שום קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה דמו בראשו. השותה מי הנהרות או מי הנחלים בפיו או בידו אחת, דמו בראשו.

ע״גלעולם יכבד אדם את הבריות ויפליג בכבודם, ואפילו הכי ישמר מהם ולא יאמין אלא במי שהוא בדוק אצלו, דתניא (דר"א רבה פ"ה) לעולם בני אדם יהיו חשובין בעינך כלסטים ומכבדן כרבן גמליאל. מעשה ברבי יהושע שהכניס אצלו אדם אחד, ונתן לפניו אכילה ושתיה, והעלהו לגג לשכב, ונטל הסולם מתחתיו, מה עשה אותו האיש, עמד בחצי הלילה ונטל כל הכלים שבשלחן וכרכם בטליתו, כיון שבקש לירד נפל מן הגג ונשברה רגלו, בשחרית בא רבי יהושע ומצאו, אמר ליה ריקה כך עושין בני אדם שבעירך, אמר לו רבי לא הייתי יודע שנטלת הסולם מתחתי, אמר ליה אין אתה יודע שמאמש היינו סבורים כך, מכאן אמר רבי יהושע לעולם יהיו בני אדם בעיניך כלסטים ומכבדם כרבן גמליאל.

ע״דומכבדים בכל מקום חוץ מבדרכים ובגשרים ובידים מזוהמות, ומכבד אדם לחברו בכל ענין, לישב בראש, ליטול ידים קודם, והני מילי מים ראשונים אבל אחרונים לא, מפני שהידים מזוהמות, ואין מכבדין בידים מזוהמות. רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לחמריה דאביי, אמר (חשב בלבו) מיומא דאתא האי ממערבא גס ליה דעתיה, כי מטו פתחא דבי כנשתא אמר ליה רבין ליעול מר, אמר ליה עד השתא לאו מר אנא, אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדים לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות אלא בפתח ומזוזה, פתח ומזוזה סלקא דעתך, אלא אימא בפתח הראוי למזוזה (ברכות דף מו ע"ב).

ע״הוישתדל להקדים שלום לכל אדם, דגרסינן בברכות (דף ו ע"ב) אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הרגיל ליתן שלום לחברו ויום אחד לא נתן עובר משום (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו, ואם נתן ולא החזיר לו נקרא גזלן, שנאמר (ישעיה ג, יד) גזלת העני בבתיכם.

ע״ואבא בנימין אומר שנים הנכנסין להתפלל ולא המתין אחד לחברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר (איוב יח, ד) טורף נפשו באפו וגו', ואם המתין מה שכרו, אמר רבי יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו, שנאמר (ישעיה מח, יח) לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' (ברכות דף ה ע"א-ע"ב).

ע״זוגרסינן בברכות (דף סד ע"א) אמר ר"ל הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום, שכן מצינו (שמ"ב טו, ט) בדוד שאמר לאבשלום לך בשלום ונהרג, ויתרו אמר למשה לך לשלום (שמות ד, יח), והצליח.

ע״חכיצד מכבדים, לכניסה הגדול קודם, לירידת הסולם הקטן קודם, לברכה הגדול קודם. כיצד מכבד האדם את רבו, היו שניהם הולכים בדרך נותנו לימינו ואין נותנו לשמאלו, היו שלשה, ילך הבינוני לימין והקטן לשמאל והגדול באמצע.

ע״טוכל המכבד את הבריות זוכה לחיי העולם הבא, כדגרסינן בברכות (דף כח ע"ב) בשעת פטירתו של רבי אליעזר נכנסו תלמידיו אצלו, אמרו לו רבינו למדנו אורח חיים, אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם, ובשעה שאתם עומדים להתפלל דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל זה תכנסו לחיי העולם הבא.

פ׳ולא יחוש אדם לכבוד עצמו, ולא יהא רודף אחר הכבוד, ולא יתכוין לישב בראש אלא במקום שיזדמן לו, ואפילו הוא אדם גדול, שאין המקום מכבד ליושביו אלא היושב מכבד את מקומו, כדגרסינן בתענית (דף כא ע"ב) רבי יוסי אמר לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו, שכן מצינו בסיני כל זמן שהשכינה שרויה עליו אמר (שמות יט, יג) לא תגע בו יד וגו' נסתלקה השכינה המה יעלו בהר (שם).

פ״אלעולם יהא אדם מעורב עם הבריות, ישמח עם השמחים וידאג עם הדואגים ויצטער עם המצטערים, ולא ישחק בין הבוכים ולא יבכה בין המשחקים, ולא יהיה ער בין הישנים ולא ישן בין הערים, ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים, כללו של דבר לא ישנה אדם דעתו מדעת בני אדם, ואם כוונתם טובה ולשם שמים יעבור על מדותיו ויבטל רצונו מפני רצון אחרים.

פ״בהנכנס לבית המרחץ כיצד יעשה, חולץ את מנעליו, ומסלק את כובעו ואת טליתו, ומתיר את חגורו, ופושט את חלוקו, ואחר כך מתיר את אפרקסיתו התחתונה. רחץ ויצא, הביאו המפה מקנח את הראש ואחר כך מקנח את האברים, ואחר כך מניח אפרקסיתו התחתונה ולובש את חלוקו וחוגר את חגורו ומתכסה בטליתו, ואחר כך מניח את כובעו, ונועל את מנעליו. כיצד נועל את מנעליו, בין בבית המרחץ בין בכל מקום, נועל מנעל של ימין תחלה, ואחר כך של שמאל, וקושר את של שמאל ואחר כך של ימין, ולא ירוק בבית המרחץ מפני הסכנה, ובכל מקום לא ירוק בקרוב מחברו.

פ״גוגרסינן במסכת שבת בפרק קמא (דף י ע"א) הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושים, יש שם מקרא שהיא קריאת שמע, ותפלה, ואין צריך לומר שאלת שלום, מקום שבני אדם עומדין ערומים, אין שם שאלת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפלה.

פ״דהבא מן הדרך ונכנס לבית המרחץ דמו בראשו, הקיז דם ונשתכר דמו בראשו, שמש מטתו על גבי קרקע דמו בראשו, הרג כנה על גבי המטה דמו בראשו, המקיז דם וישב בתענית דמו בראשו (דר"א רבה פי"א).

פ״הוגרסינן בפרק במה אשה (שבת דף סב ע"ב) אמר רבי אמי ואמרי לה במתניתא תאנא, שלשה דברים מביאין האדם לידי עניות, ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום, והמזלזל בנטילת ידים, (ויש אומרים אף) מי שאשתו מקללתו בפניו ושותק. המשתין מים וכו' אמר רבא לא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא, אבל לברא לית לן בה, ובמהדר אפיה לפוריא לא אמרן אלא אארעא, אבל במנא לית לן בה. והמזלזל בנטילת ידים, לא אמרן אלא דלא משא כלל, אבל משא ולא משא לית לן בה. ושאשתו מקללתו בפניו, אמר רב על עסקי תכשיטיה, והני מילי דאית ליה ולא עבד לה.

פ״וולא יפלה אדם כליו ברשות הרבים מפני הכבוד. תנו רבנן המפלה את כליו בשבת מולל וזורק וזהו כבודו, ואפילו בחול (שבת דף יב ע"א).

פ״זוגרסינן בכתובות (דף קיא ע"א) אל תרבה בישיבה, שהישיבה קשה לתחתוניות. ולא בעמידה, שהעמידה קשה ללב. ואל תרבה הילוך, שההילוך קשה לעינים. אלא שליש בישיבה שליש בעמידה, שליש בהילוך. ישיבה שאין לה סמיכה עמידה טובה הימנה, והא אמרת עמידה קשה ללב, הכי קאמר ישיבה שאין לה סמיכה עמידה שיש לה סמיכה טובה הימנה.

פ״חלעולם אל יכנס אדם לבית חבירו פתאום אלא אם כן קורהו קודם, וילמוד דרך ארץ מהקדוש ברוך הוא, שעמד על פתח הגן וקרא לאדם, שנאמר (בראשית ג, ט) ויקרא יי' אלהים אל האדם וגו' (ד"א רבה פ"ה).

פ״טמעשה בד' תלמידי חכמים שהלכו בדרך, והיה להם פילוסוף אחד חבר שם, ואלו הן רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, אמר לו רבי יהושע לרבן גמליאל רצונך שנלך ונקבל פני פילוסוף חבירנו אמר לו הן, הלכו וטפח לו רבי יהושע על הדלת, והיה הפילוסוף מחשב בדעתו אין זה דרך ארץ אלא של חכם, פתח את הדלת וראה את חכמי ישראל, והיה מחשב בדעתו ואומר היאך אתן שלום לחכמי ישראל, אם אומר אני שלום עליך רבן גמליאל נמצאתי מבזה חכמי ישראל, ואם אומר אני שלום עליכם חכמי ישראל נמצאתי מבזה רבן גמליאל, אמר להם שלום עליכם חכמי ישראל ולרבן גמליאל בראש (דר"א רבה פ"ה).

צ׳לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שמא יגרום חטאו ויתקיימו בו אמריו לרעה, שנאמר (ישעיה סו, ד) ומגורותם אביא להם, וכתיב (דברים כח, ס) והשיב בך את כל מדוה מצרים וגו' וכתיב (איוב ג, כה) כי פחד פחדת ויאתיני וגו', צא ולמד מדור הפלגה שאמרו (בראשית יא, ד) פן נפוץ, נגזר עליהם ונפוצו, שנאמר (שם יא, ט) ומשם הפיצם יי', ועליהם נאמר (משלי י, כד) מגורת רשע היא תבואנו. דור המדבר אמרו (שמות יד, יא) לקחתנו למות במדבר, וכך נגזר עליהם, שנאמר (במדבר יד, לה) במדבר הזה יתמו וגו', וצדקיהו ועדתו נאמר עליהם (יחזקאל יא, ח) חרב יראתם וחרב אביא עליכם.

צ״אוצריך תלמיד חכם להעלות על לבו תמיד חרבן בית המקדש ויהיה כואב ונעצב, ואל ימלא שחוק פיו, כדגרסינן בפרק אין עומדין (ברכות דף לא ע"א) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר (תהלים קכו, ב) אז ימלא שחוק פינו וגו' אימתי בזמן שיאמר בגוים הגדיל יי' לעשות עם אלה.

צ״בוגרסינן במדרש (ויק"ר כ, ג) לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב, ב), מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו ועשה סעודה לחכמים, אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין מן העליה, עלה והכישו נחש ומת, המתין אביו לו לירד ולא ירד עלה ומצא שנשכו נחש ומת והוא מוטל בין החביות, מה עשה המתין עד שאכלו, ואחר כך אמר להם לא לברך ברכת חתנים של אותו האיש באתם, ברכו עליו ברכת אבלים, ולא להכניס אותו לחופה באתם, בואו והכניסוהו לקבורה.

צ״גשמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים (משלי ד, י), אל תתן עיניך בממון שאינו שלך, ואל תשמיע לאזניך דברים בטלים שהן נכוין תחלה בדין, אל יספר פיך לשון הרע שהוא נכנס תחלה לדין, אל ימצא בידך דבר גזל שכל איבריך מעידין עליך, אל יקדמו רגליך לדבר עבירה שמא יקדמך מלאך המות, הוי מתירא מבית דין של מטה אף על פי שעדיך אוהבי ממון הם, כל שכן מבית דין של מעלה שעדים ברורים.

צ״דעיניך שלא נתת בממון שאינו שלך הם יאירו באישון חשך ואפלה, שנאמר (ישעיה נח, י) וזרח בחשך אורך וגו'. אזניך שלא שמעת בהם דברים בטלים הם יקשיבו שלום ויאזינו לחיי העולם הבא, שנאמר (שם ל, כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך. פיך שלא דבר לשון הרע יזכה לספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא לתחיית המתים, שנאמר (תהלים נא, יז) יי' שפתי תפתח. פיך שעסק בתורה יתברכו בו בעלי ברכה, שנאמר (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך. ידיך ששמרת מן הגזל מה יעשו לך בני עולה, ידיך שלא קפצת מן הצדקה מה יעשו לך כל בני כסף וזהב, רגליך שלא קדמוך לדבר עבירה מה יעשה לך מלאך המות.

צ״הרבי אלעזר הקפר אומר התרחק מן התרעומת שמא תתרעם על אחרים ותוסיף לחטוא, אהוב את כל המוכיחך כדי שתוסיף על חכמתך, ושנא את המשבחך כדי שלא תמעט מחכמתך. (פירוש אם אוהב אדם למי שמוכיחו יוסיף על חכמתו, כי המוכיחו יאמר לו תמיד טפש אתה ולא למדת חכמה, לפיכך יוסיף על חכמתו וישתדל תמיד ללמוד יותר. ואם יאהב למי שמשבח אותו לעולם, ימעט מחכמתו, כי המשבח אותו יאמר לו חכם גדול אתה, ולפיכך לא ילמוד יותר).

צ״והוי אוהב את בית הכנסת כדי שתטול שכרך בכל יום. הוי אוהב את בית המדרש כדי שתבא לת"ת. הוי אוהב את העניים כדי שלא יבאו בניך לידי עניות. הוי אוהב את הענוה כדי שתמלא ימיך. הוי אוהב את החסידים כדי שתמלט מן התשחורת (פירוש מלאך המות שמשחיר האדם במותו. ויש אומרים שהוא המלאך המשחית הממונה להמית הבחורים, מגזרת הילדות והשחרות (קהלת יא, י)). הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה כדי שתנצל מדינה של גיהנם. יהי ביתך פתוח לרוחה כדי שלא יחסרו מזונותיך. הוי זהיר בדלתי ביתך שלא יהיו סגורות בשעה שאתה מיסב לאכילה, מפני שדלתי ביתך מביאין אותך לידי עניות. הוי זהיר בכבוד אשתך כדי שלא תהיה עקרה. הוי שמח ביסורין הבאין עליך, מפני שמצילין אותך מחלאים של מִטָה. אם מנעת עצמך מדבר מצוה מלאך המות קודמך, אם טרחת עצמך במצוות עליך הכתוב אומר (דברים כח, ה) ברוך אתה בבואך.

צ״זאם שמרת פיך מלשון הרע תהיה כל ימיך בשלום. המעיז פניו בפני מי שגדול ממנו סופו בא לידי בהרת. המונע עצמו ממצוה ועוסק בדברי הרשות סוף אשתו מתה במגפה. אם רצית לכבד חכם הויין לך בנים עוסקים בתורה ומקיימין מצות בישראל. אם ראית חכם שמת עמוד עליו וחזר עליו עד שיפטר ממך. אם ראית עני שמת עמוד וחזר עליו עד שתוליכהו לקבר. רדוף אחרי השלום יספרו בשלומך כשלום פנחס וגומר. אם ראית חברך שנתדלדל אל תחזירהו ריקם. ואם הלוית לו מאומה בשעת דחקו יתקיים עליך (ישעיה נח, ט) אז תקרא ויי' יענה. אם השפלת עצמך לפני חבירך הקדוש ברוך הוא מגביהך, ואם הקלו אותך אחרים בין בישיבה בין במסיבה עשה שלום עמהם כדי שיבא שלום וינוח על משכבך.

צ״חדע מה שבין היום למחר, בין שלך בין שאינו שלך את שבידך היום למחר שאינו שלך, ושאינו שלך למה יהא שלך. והעושה את שאינו שלו שלו עליו הכתוב אומר (חבקוק ב, ו) הוי המרבה לא לו.

צ״טהוי גומר בטוב ומשלם טוב ושוחר טוב ומבקש טוב ואפילו על רע. הוי עלוב ואוהב הכל, ושפל רוח ולשון רכה. הוי קל לראש, פירוש אל תדבר בפני גדול ממך אלא עמוד לפניו ושמשנו והקל עצמך אצלו. ונוח לתשחורת, בהפך, יכבד אצל קטן ולא יקל עצמו אצלו. הוי נרתע מן החטא הקל כדי שלא תבא לידי חמור. הוי רץ למצוה קלה כדי שתביאך למצוה חמורה. ואם רוצה אתה להתרחק מחטא צא וחשוב ועיין בסופו. אם הטיבות לאחרים הרבה יהיה בעיניך מעט, ואל תאמר משלי הטבותי לך אלא משל שמים הטיבו לו ולי. ואם הטיבוך מעט יהיה בעיניך הרבה, ואל תאמר בשביל מעשי הטובים הטיבו לי אלא בשביל מעשי שאינם הגונים הטיבו לי, שנאמר (דברים ז, י) ומשלם לשונאיו וגו'. ואם הרעות מעט יהיה בעיניך הרבה, ואמור אוי לי כי בא מכשול על ידי. ואם הרעו לך הרבה יהיה בעיניך מעט מחובי פרעתי ויותר מזה אני ראוי.

ק׳האמתנין ועזי פנים ובעלי זרועות עליהם נאמר (תהלים לז, יז) כי זרועות רשעים תשברנה. המאוסין בעיניהם, והמבוזין בעיני נפשם, והכובשים את יצרם, והמשפילין רוחן, עליהם הכתוב אומר (ישעיה מט, ז) כה אמר יי' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו.

100

ק״אגסי הרוח, ומספרי לשון הרע, ומדברי כזב, והחכמים בעיניהם, עליהם הכתוב אומר (מלאכי ג, יט) הנה יום בא בוער כתנור וגו'. והיראים להזכיר שם שמים לבטלה, עליהם הכתוב אומר (שם ג, כ) וזרחה לכם יראי שמי וגו'.

101

ק״בבעלי אמונה ומחזירי אבדה ופקדון, עליהם הכתוב אומר (עמוס ח, ז) נשבע יי' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם. רודפי צדקות, ומבקשי שלום, ומצטערין עם הצבור, ועומדין עליהם בשעת דחקם, ועושין עמהם צדקה כשהם בצרה, עליהם הכתוב אומר (נחום א, ז) טוב יי' למעוז ביום צרה וגו'.

102

ק״גהצדוקים, והאפיקורוסין, ושכפרו בתורה, ושכפרו בתחית המתים, והמוסרים, ומחללי שבתות, ומחללי שם שמים, והחנפים, והפרנסים המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, יורדין לגיהנם ונדונים בה לדורי דורות, שנאמר (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'.

103

ק״דהמתגיירין בצדק, והשבים בתשובה שלימה, והמחזירים בתשובה לרבים ומלמדין אותם שלא ישובו לקלקולם, עליהם הכתוב אומר (שם נח, ח) אז יבקע כשחר אורך וגו'.

104

ק״ההרחמנים, ומאכילי רעבים, ומשקי צמאים, ומלבישי ערומים, ומחלקי צדקות, עליהם הכתוב אומר (ישעיה ג, י) אמרו צדיק כי טוב וגו'.

105

ק״והמכים בסתר, והמחרפים בגלוי, ומליזי הרבים, ומטילי מחלוקת, סופן להיות כקרח וכעדתו, שנאמר בהם (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ.

106

ק״זהענוים, ושפלי רוח, ונוחי תשחורת, ובעלי הבטחה, עליהם הכתוב אומר (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.

107

ק״חבדרך ארץ הראוי לנהוג בו הנשים

108

ק״טלעולם תשתדל האשה להיות צנועה וכשרה, ונאה במעשיה, חסידה עם בעלה ובניה, וגרסינן במדרש, כה תאמר לבית יעקב (שמות יט, ג), בשעה שנצטוה משה רבינו ע"ה לאמר תחלה לבית יעקב, והם הנשים, נצטוה לדבר עם הנשים לומר להם ראשי פרקים ודברים קצרים שהן משיגות להבין. ולמה נצטוה לדבר עם הנשים תחלה, מפני שהן שולחות בניהן לבית הספר, ומשימות עיניהם עליהם שיעסקו בתורה, ומרחמות עליהם בבואם מבית הספר, ומושכות לבם בדברים טובים, ושומרות אותם שלא יתבטלו מן התורה, ומלמדות אותם יראת חטא בילדותם, ונמצאו הנשים הצדקניות סבה לתורה וליראה. וכאשר יבאו בעליהן ממלאכתן והם יגעים ועייפים, יזכירום לקבוע עתים לתורה ולתת צדקה.

109

ק״יותהיה זהירה להיות שלום בינה ובין אישה, ותהיה לו אהובה ורצויה, ותהיה זהירה להתפלל ערב ובקר וצהרים, ובסוף התפלה תכוין לבה בתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא על בניה ובנותיה שיהיו יראי שמים ועוסקין בתורה ובמצות, כי זכות של אשה לעולם הבא הוא שיהיו בניה עובדים את השם יתברך ועושים רצונו, וכשהיא בבית עולמה ובניה עוסקין בתורה ובמצות יחשב לה כאילו היא בחיים ועושה כל המצות, ותהיה במעלות עליונות לעולם הבא. וכשהיא נותנת צדקה תתפלל באותה שעה בידים נקיות שיהיו בניה יראי שמים ומצליחים בתורה ובמצות, מפני שתפלתו של אדם נשמעת בשעה שהוא עושה מצות.

110

קי״אולא תצא מדלתי ביתה אלא לצורך גדול, שהאשה היצאנית חוטאת ומחטיאה אחרים. כיצד חוטאת, הנשים דעתן קלה עליהן, ואפשר שתראה אנשים בשוק ותחמוד אותם בלבה, ותבא לידי הרהורים רעים, ואפשר שתבא לידי מעשה. ומחטיאה לאחרים כיצד, כשם שחומדת האנשים אפשר שיחמדו אותה.

111

קי״בוגרסינן בבראשית רבה (ח, יב) ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א, כח), מלמד שהאיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שתצא לשוק סופה ליכשל, ומעשה דינה יוכיח. וגרסינן במדרש תנחומא (וישלח ו) ותצא דינה (בראשית לד, א), זה שאמר שהכתוב (תהלים מה, יד) כל כבודה בת מלך פנימה וגומר, אמר רבי יוסי כשהאשה מצנעת עצמה בתוך הבית ראויה שתנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה - אם תכבד עצמה בתוך הבית, ממשבצות זהב לבושה - תנשא למי שכתוב בו (שמות כח, לט) ושבצת הכתונת שש. אמר רבי פנחס בזמן שהיא צנועה בתוך הבית כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה וגומר, ותעמיד בנים משוחים בשמן המשחה סביב לשלחנך, אבל אשת כסילות הומיה פתיות ובל ידעה מה (משלי ט, יג), כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה (איוב לט, יז) - יצאנית ואינה מצנעת עצמה ואינה מתביישת, אפילו לעם הארץ אינה ראויה לינשא.

112

קי״גוצריכה האשה להיות נאה במאכלה ובמשקה ובמעשה ידיה. במאכלה כיצד, לא תהא גרגרנית, ולא תאכל יותר מדאי, ולא תאכל דברים הרעים לחלב, כדגרסינן בכתובות (דף ס ע"ב) ולא תאכל עמו דברים הרעים לחלב, מאי ניהו אמר רב הונא קישות וחזרת ודגים קטנים ואדמה (פירוש אדמה, יש נשים אוכלות נתר ועפר), אמר אביי אפילו קרא (פירוש דלעת). רב פפא אמר אפילו קורא וכופרא (פירוש רך שבדקל, כופרא תמרים שלא בשלו כל צרכם). רב אויא אמר אפילו כסא דהרסנא (פירוש כוס מלא ציר והם המים המלוחים) יש מהם בגמ' גרסינן כמכא והרסנא, ופי' כמכא הוא כותח הבבלי (תמצית החלב מעורב בלחם ובמלח. והרסנא, דגים קטנים מטוגנין בקמח בשומן שלהם). מניהו פסקי חלבא, ומניהו עכרי חלבא.

113

קי״דדמשמשא ביני ריחיא הוו לה בני נכפי, דמשמשא על ארעא הוו לה בני שימוטי (פירוש צוארם ארוך יותר מדאי). דכרכא אדמא דחמרא (פירוש הדורך על דם החמור) הוו לה בני גבנאי (פירוש בעלי גרב). דאכלא חרדלא הוו לה בני זלזלני (פירוש כמו זולל וסובא). דאכלא תחלא הוו לה בני דולפני (פירוש שמזלגין עיניהם דמעות תמיד). דאכלא גרגושתא הוו לה בני מטשי (פירוש גרגושתא העפר האדום. מטשי, מכוערים). דאכלא ביעי הוו לה עינני (פירוש עיניהם יפים), דאכלא כרפסא הוו לה בני זיותני (פירוש יפים ונאים). דאכלא כוסברתא הוו לה בני בשראני (פירוש בעלי בשר). דאכלא אתרוגא הוו לה בני ריחני, ברתיה דשבור מלכא אכלא בה אמה אתרוגא, והוו מסקי לה לאבוה בריש ריחני (פירוש שהיתה מריחה יותר מכל הבשמים).

114

קי״הבמשקה כיצד, דתניא (כתובות שם) שתת חמרא הוו לה בני אוכמי (פירוש, שחורים). תאנא (כתובות דף סה ע"א) כוס אחד יפה הוא לאשה, שנים נוול הוא לה, שלשה תובעת בפה, ר"ל תשתכר ותתהפך לדעת אחר, ותובעת התשמיש בפה. ארבעה, אפילו חמור תובעת בפה ואינה מקפדת. אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן בה.

115

קי״ובמעשה ידיה כיצד, צריכה האשה לפקוח עיניה מן השינה, ולנער כפיה מן העצלות, ותשכיל לעשות חפצי ביתה וחפצי בעלה בזריזות ומהירות בלא עצלות, ותעשה היא בעצמה, ואפילו היו לה כמה שפחות תעשה בעצמה צרכי בעלה ובניה, כדי שלא תשב בטלה ותבא לידי שעמום, כמו שכתבתי למעלה בפרק נשואי אשה.

116

קי״זוד' שערים אלו שאמרתי בענין דרך ארץ, צריך תלמיד חכם ליזהר בכלם, לפי שהשער האמור בתלמיד חכם בענין דרך ארץ הוא חמור מכלם, ואם הוצרך ליזהר בשלו שהוא חמור, כל שכן באחרים שהם יותר קלים. ואם הזקנים יחמירו על עצמן ויזהרו בדרך ארץ שלהם ושל תלמידי חכמים שהוא חמור משלהם, הרי אלו משובחים, כל שכן שצריכין ליזהר בדרך ארץ של אנשים ושל נשים שהם קלים יותר משלהם. ואם האנשים יחמירו על עצמן ויזהרו בדרך ארץ שלהם ושל זקנים שהוא חמור יותר משלהם הרי אלו משובחים, כל שכן אם יזהרו בשל תלמידי חכמים שהוא חמור יותר משל הזקנים, ואין צריך לומר שצריכין ליזהר בדרך ארץ של נשים שהוא יותר קל משל אנשים. ואם הנשים החמירו על עצמן ונזהרו בשל בעלי בתים שהוא חמור יותר משלהם, הרי אלו משובחות, כל שכן אם יזהרו בשל זקנים, כל שכן אם יזהרו בשל תלמידי חכמים.

117

קי״חנמצא שצריכין תלמידי חכמים ליזהר בדרך ארץ של ארבעה שערים אלו, ובשלהם ובשל זקנים ובשל אנשים ובשל נשים. והזקנים צריכין ליזהר בשלשה שערים, בשלהן ובשל אנשים ובשל נשים. והאנשים צריכין ליזהר בשנים שערים, בשלהם ובשל נשים. והנשים צריכות ליזהר בשער אחד בלבד, וכל הנזהר ועולה יותר למדרגה של יותר חמורה ממנו הרי זה משובח.

118

קי״טדרך ארץ בכלל ובפרט לכל אדם, כל אחד ואחד כפי מה שצריך לנהוג בעצמו בכל עניניו ובכל צרכיו כפי הראוי לו.

119

ק״כדרך ארץ אדם במאכלו ובכסותו ובנקיון גופו ותקון שערו ועשיית צפרניו. יזהר תמיד שלא יטיפו נחיריו, ושלא יצא ריח מפיו, ואם ריח רע נודף מפיו ישתדל להתרפאות ממנו כדי שלא יהיה מאוס אצל בני אדם, ויהיה כל גופו נקי, ויתקן שערו, כדי שלא יהיה מכוער אצל חבירו. וילבש בגדים נאים ממוצעים, לא ארוכים ביותר כבגדי גסי הרוח, ולא קצרים ביותר כבגדי הרקים והפוחזים. ויזהר בבגדיו שיהיו נקיים בלא כתם ובלא שמנונית. והולך כדרכו בשוק כאדם טרוד בעסקיו, ולא ירבה לישב על פתח ביתו כיושבי קרנות, ולא ישיח עם חבירו בשבח אשתו.

120

קכ״אדרך ארץ האיש עם אשתו, צריך שיהיו דבריו עמה בנחת, ומטיל עליה מקצת אימה, ולא יותר מדאי, ומראה לה אימה בגלוי, ואוהב אותה בסתר, ומכבדה תמיד בפרנסה ובכסות יותר מיכלתו, ויהיה צנוע אצלה אפילו בשעת תשמיש, ולא תראה בו כל מום ולא דבר מאוס.

121

קכ״בדרך ארץ האדם בסעודתו, יטול ידיו קודם אכילה ואחר אכילתו, ויאכל בימין ולא בשמאל, ומיסב על שמאל, ותהיה אכילתו בנחת ולא ימהר לאכול כדרך החיות והבהמות שחוטפין ואוכלין, ולא יביט בפני המסובין שמא יראה להם שיכבד עליו מה שהם אוכלים, ולא יאכל וישתה יותר מדאי, ולא יאכל התבשיל עד סופו אלא ישאיר מעט בקערה, ולא ילקק באצבעותיו, ולא ישתה כוסו בבת אחת, ולא יאכל דבר שמזיקו, וישבע אפילו במעט, וישבח להקדוש ברוך הוא שזמן לו מזונותיו, ויבקש מהקדוש ברוך הוא שיזמן לו פרנסתו בכל עת שצריך לה.

122

קכ״גדרך ארץ האיש בשינתו, כשיטה לשכב יהרהר תמיד בתורה ובמצות עד שיישן, ואחר שייקץ משנתו ישבח ויודה להקדוש ברוך הוא שהקיץ משנתו לחיים, ולא ישכב כשהוא שבע ביותר עד שיתעכל המזון שבמעיו, ולא יישן מיד עם חשיכה, אלא ישב לקרות עד רביע הלילה לפחות, ואז ישכב ותערב לו שנתו. ולא ירגיל עצמו לשכב ביום, אלא יעשה מלאכתו להתפרנס ממנה, כדי שיתפרנס בכבוד, וכדי שלא יבא לידי עניות, שנאמר (משלי ו, י) מעט שנות וגו'.

123

קכ״דדרך ארץ האדם ביראת שמים, לעולם יהא אדם ירא האל יתברך, ולא תהיה כוונתו בכל צרכיו ובכל עניניו אלא ביראת יי', ובטחונו יתן בהקדוש ברוך הוא בכל מעשיו ומשאו ומתנו וצאתו ובאו, ולא ילמוד לעשות מעשה הכותים בכשוף, ולא יהיה מעונן ולא מנחש ולא קוסם ולא שואל אוב וידעוני ולא ידרוש אל המתים, ודוד המלך ע"ה לא היה מסתכל באחת מכל המדות הללו אלא היה משים בטחונו בהקדוש ברוך הוא והיה מציל אותו מכל אויביו, שנאמר (תהלים לא, טז) בידך עתותי הצילני וגו', וכתיב (שם לא, ו) בידך אפקיד רוחי וגו'. רבי חייא אומר כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפני ממלאכי השרת, ומלאכי השרת שואלין אותו ואומרין לו מה גזר הקדוש ברוך הוא היום, מה פעל אל, כי לא נחש ביעקב וגו' (במדבר כג, כג). ולא גלו ישראל אלא על ידי הנחשים, שנאמר (מל"ב יז, יז) ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו, אף הקדוש ברוך הוא מוכיח אותם ואומר להם (ישעיה ב, ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים.

124

קכ״האלו הן דברים שהן מדרכי האמורי שאסור לנו להתעסק בהם, שנאמר (ויקרא כ, כג) ולא תלכו בחוקות הגוי וגומר, וכתיב (שם יח, ג) כמעשה ארץ מצרים וגו'. איזהו מנחש, האומר נפל מקלי מידי, נפלה פתי מפי, קרא חברי, נבח הכלב, קרא שועל על ימיני, עבר נחש על שמאלי, פסק צבי את הדרך לפני. שחרית הוא, ראש חדש הוא, שבת הוא, פירוש אם יבקשו ממנו מעות בבקר או בראש חדש או בתחלת השנה או במוצאי שבת, ויאמר הרי זה סימן רע לו, או כגון שפגע לאחד מן הפרקים הללו בדבר כעור אדם או בהמה או עוף, או שישמע דברי דופי כגון קללה או כיוצא בה, ויאמר הרי זה סימן רע לו. איזהו מעונן, אלו שנותנין עתים, כגון אלו האומרים היום יפה לעשות מחר אינו יפה לעשות, מחר יפה לים, היום חמה נהפכה, מחר גשמים יורדים. וחכמים אומרים אוחזי עינים (אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאלו עשה דברים של פלא, והוא אינו עושה כלום).

125

קכ״והמספר קומי (פירוש המגלח חצי ראש אשר מפאת פניו, ויניח חצי האחרון), והעושה בלורית (פירוש המקיף פאת ראשו), והמגררת בנה בין המתים כדי שיחיה, והקושר מטוטלת על יריכו (חתיכה של בגד) וחוט אדום על אצבעו, והמונה צרורות ומשליך לים או לנהר - מפני שהוא כעין כשוף, והמטפח והמספק והמרקד לשלהבת שתבא, נפלה פתו מפיו ואמר החזירוה לי שמא תאבד ברכתו, הרי זה מדרכי האמורי. נפלו נצוצות מן הנר ואמר אורחין באין לנו הרי זה מדרכי האמורי. היה מתחיל במלאכה, ואמר יבא פלוני שידיו קלות ויתחיל בה, יבא פלוני שרגליו קלות ויעבוד לפניו, הרי זה מדרכי האמורי. האומר אל תפשיל ידך לאחוריך שלא תפסוק עלינו את המלאכה, ולא תעבור עלינו שלא תפסק אהבתינו, אל תשבית המחרישה שלא תגבר עלינו המלאכה, הרי אלו מדרכי האמורי. האומר שחטו תרנגול זה שקרא כעורב, תרנגולת שקראה כזכר, הרי זה מדרכי האמורי. רבי צדוק אומר הקושר על ידו חוט אדום הרי זה מדרכי האמורי. דבוק בארונו של מת כדי שתראהו בלילה, ואל תדבק בארונו של מת כדי שלא תראה בלילה, הרי זה מדרכי האמורי. הנותנת קסמית באזני הקדרה שתהא מרתחת ושופפת לאחוריה, הרי זה מדרכי האמורי. אבל נותנין קיסם של תות ושל זכוכית בתוך הקדרה כדי שתתבשל מהרה, אבל אסרו ז"ל בזכוכית מפני סכנת נפשות. המשתקת לעדשים כשהיא נותנת אותם בקדרה כדי שיתבשלו מהרה, והמצווחת לגריסין, והמטפחת לנר כדי שידלוק, הרי זה מדרכי האמורי. המושבת אפרוחים ואומרת איני מושיבה אותם אלא בשמאל שלא יהיו מוזרות, הרי זה מדרכי האמורי. הנותנת אפרוחים בכברה, והנותנת ברזל בין האפרוחים שלא ימותו מפני הרעמים ומפני הברק, הרי זה מדרכי האמורי. הנותנת ביצים ואפרוחים בכותל וטחה בפניהם ומונה שבעה ואחד, הרי זה מדרכי האמורי. השואל במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך הרי זה מדרכי האמורי, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (הושע ד, יב) עמי בעצו ישאל וגו'. הקדוש ברוך הוא מגיד שאין היגיעות האלו מושיעין את האדם דכתיב (ישעיה מז, יב) עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך באשר יגעת מנעוריך וגו' נלאית ברוב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים וגו' מאשר יבאו עליך.

126

קכ״זואלו דברים שמותר לעשות אותם ואין בהם מדרכי האמורי, היה מתחיל בעסה ומתפלל שתכנס בה ברכה, אין בזה מדרכי האמורי. אדם שהוא פהק או שאחזתו עוית (פירוש מפהק, נתעטש. או שנתעות) מבעתין אותו, כגון שאומרים לו הנה האויב או הנחש נושך אותך וכיוצא בזה, כדי שיבהילוהו וישכח העטוש, ואין בזה משום דרכי האמורי. עמד עצם בגרונו נותנים על ראשו מאותו המין, ואין זה מדרכי האמורי. אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענין אותו באבנים, ואין בזה מדרכי האמורי, שאין זה אלא כדי שיבקשו עליו רחמים כל רואיו. ממשיכים צנורות לפני חתנים ולפני כלות ולא מדרכי האמורי. שורפים על המלכים ולא מדרכי האמורי, וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים, אבל לא על ההדיוטות, וכשמת רבן גמליאל שרף עליו אנקלוס הגר יותר מע' מנה, ומה שורפין עליהם מיטתן וכל כלי תשמישן, ומנין שאינו מדרכי האמורי, שנאמר (ירמיה לד, ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים וגו' עליך וגו' אני דברתי נאם יי'.

127

קכ״חדרך ארץ כשיכנס בישיבה. יתן שלום לכל היושבים, וישב בלא הסבה, ויאסוף רגליו, ולא ישב אלא במקום הראוי לו או פחות מכבודו, לא ישב במקום שהוא גדול ממנו, ואם ישב אחר במקומו שהיה רגיל לשבת בו אל יקפיד, וימעט בדבריו, ואם ישב אדם אצלו בקרוב ממנו יכבדנו, ואפילו לקטן ממנו, ויסביר פנים לכל בני החבורה והישיבה, ולא ישב עד שיקצו בו האחרים, ויתן להם שלום ביציאתו והולך לו.

128

קכ״טדרך ארץ השואל מחברו חפץ או הוראה. אם חפץ, יבקש ממנו בלשון רכה ובמיטב דברים, ואל ילחוץ לחבירו אם אמר לו לאו, אלא ידין אותו לכף זכות, ולא יאריך יותר מדאי. ואם קצב על עצמו זמן להשיב החפץ לבעליו לא ישקר. ואם שאל על הוראה, ידקדק בשאלתו וישאל על אמתת הדבר, ולא יאמר לו אלא האמת, שאם יכזב לו יורה אותו הנשאל כפי השאלה ששאל ממנו, והוא סבור שהוא מרמה ואינו מרמה אלא לעצמו, כמו החולה שישאל לרופא על חליו ויהפוך לו הענין וישאלנו על חולי אחר, והרופא יתן לו רפואה כפי שאלתו, ואפשר שתהיה הפך מחליו וימות או יבא לידי סכנה, ויאריך חליו.

129

ק״לדרך ארץ אדם עם אביו ואמו, יאזין וישמע למצותו ויעשה רצונו של אביו ויכבדנו בכל כבוד שיוכל להיות, ויהיה דבורו עמו בבושת ובצניעות, ולא ידבר עמו אלא בנחת ובתחנונים. ואם נצטרך האב לבנו יעשה לו כל צרכו בטוב לב, ולא יזכור לפני אביו הטובה שהטיב לו, ויאכילנו וישקנו כפי כחו, וילבישנו וינעילנו, וידבר על לבו תמיד כדי לישב דעתו, והאב והאם שוין לענין כבוד ולכל דבר.

130

קל״אדרך ארץ האב עם בנו, לעולם יחמול אדם על בנו, וילמדנו תורה, וידריכנו על הדרך הנכונה, וכשיגדל הבן לא ילחצנו יותר מדאי, ולא יכנו, ולא יקללנו, שמא יחטא הבן על אביו, ויסייע את בנו תמיד לעשות רצונו, ולא יבקש ממנו יותר מדאי, וישיא אותו אשה בימי בחרותו, וכן יעשה לבתו ישיא אותה לאיש מיד כשתגדל ותגיע לזמן הבגרות, ולא יעכבנה בבית אלא ישיא אותה כפי אשר תשיג ידו, ולא יאמר ממשפחה יקרה אני ואם אשיא אותה לפלוני הוא גנאי לי ולמשפחתי, כי אפשר כשתראה הנערה שגדלה ולא ישיא אותה שתצא לידי תרבות רעה ויהיה יותר גנאי לאביה ולמשפחתו, ולא יבטח בה ויאמר חס ושלום לא תעשה בתי דבר כעור, כי דעת הנשים קלה עליהן.

131

קל״בדרך ארץ אדם עם האכסניא, אם תבא אכסניא לביתו של אדם, יכבדם כפי כחו ויותר מיכלתו, ואל יראה עצמו להם שהוא עני, אלא יראה עצמו להם שהוא עשיר ואפילו הוא עני, ויסביר להם פנים ולא יראה להם פנים זעומים, ואפילו היה בלבו דאגה יכסנה, וישכיבם במיטב מטותיו, ויראה עצמו כאילו הוא אורח והאכסנאי בעל הבית, ויאמר אילו הייתי אני מתארח אצלו של זה הייתי רוצה שיכבדני ושיאכילני וישקני, אעשה לו כן גם אני, וגלגל הוא שחוזר בעולם.

132

קל״גדרך ארץ האשה עם בעלה, צריכה האשה להיות דבריה עם בעלה בחן ובתחנונים ובכבוד ובבשת ובענוה, ותשמע דבריו, ותעשה רצונו, ותשתוקק אליו בעת שהולך בדרך, ותהיה מצפה ומיחלת יום בואו, ועת שהוא עמה בעיר תראה לו שמחה תמיד, ותשמור עת אכילתו ותעשה לו מטעמים כאשר אהב, ותבטל רצונה מפני רצונו, בעת כעסו תיישבהו, ובעת צרתו תשיחהו, ובעת רעתו תנחמהו, ואפילו יהיה לה דאגה בלבה תסתירנה כדי שלא יתעצב, מתקשטת תמיד לפניו בענוה ובחן ובצניעות, ויהיו בגדיה בכל עת נקיים, תכבד אביו ומשפחתו ואפילו הם בזויים, ותהיה שמחה במתנתו, ותראה שהיא מרובה ואפילו היא מעוטה.

133

קל״דדרך ארץ האשה בכל ענייניה, צריכה האשה להיות צנועה ויושבת בתוך ביתה, ולא תצא מדלתי ביתה אלא לצורך גדול, ולא תעמוד בפתח ביתה שמא תחטיא את בני אדם, ואפשר שיצא עליה שם רע - כי אפשר כשתהיה עומדת בפתח ביתה תזכור דברים שארע לה עם בעלה ותשחק, ויהיה עובר אדם בחור על פתח ביתה ויאמרו הרואים פלונית מזנה עם פלוני הבחור, כי היתה ממתנת אותו בפתח ביתה וכשעבר עליה שחקה לו. ולא תרבה דברים עם שכינותיה, ולא תכנס לביתם אלא לצורך גדול. לא תספר עם שום בריה דברים שבינה לבין בעלה. משתדלת בצרכי ביתה ובגדול בניה, תתפלל בכל יום על בעלה שיצליח במעשה ידיו, ועל בניה שיהיו מצליחים בתורה ובמצות, תעשה צדקה מיגיע כפיה, אם תצטרך לצאת מפתח ביתה לא יהיה הילוכה על השוקים והרחובות שהמון בני אדם מצויין שם, אלא על המבואות שאין רגילין בני אדם להלוך בהם כל כך. ולא תצא כשהיא מבושמת, מפני שריחה נודף ויבאו בני אדם לידי חמוד ולידי הרהור עבירה, ותשתדל כשתשב בבית החופה או בבית הכנסת לישב עם הנשים הצדקניות הכשרות, ולא תהיה מרבה דברים ויושבת בענוה ובצניעות, ולא יראה ממנה כי אם עיניה.

134

קל״הדרך ארץ האדם בישיבת עמי הארץ, אף על פי שהוא גנאי לאדם לישב בישיבה של עמי הארץ, אם נזדמן להם והוכרח לישב עמהם בחבורתן, ימעט בדבור עמהם, ואם ידברו הם בדרכי כסילות לא ישיב אותם ויאמר אין הדבר כך אלא כך וכך, וע"ז אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כו, ד) אל תען כסיל כאולתו, אלא ישמע דבריהם ויחריש, ולא ילעג על מיעוט לשונם והגיונם, ולא יספר בגנותן לאחרים.

135

קל״ודרך ארץ הסוחר בסחורה, כשימכור סחורתו לא ישבח אותה, וכשיקנה לא יפליג בגנותה, ויהיה משאו ומתנו באמונה, וישמור דבריו לקיים אותם, ואם אמר אמכור לך במנה ונזדמן לו אחר שיתן לו מאתים, לא ישנה דבריו. והוא הדין אם אמר לחבירו אקנה ממך במאתים, ונזדמן אחר שיתן לו במנה, לא יחליף דבורו. ואם אומר לו אפרע לך לזמן פלוני, ישמור אותו זמן ויפרע מה שהחזיק על עצמו, ולא יהיה לו מריבה ולא קטטה ולא קנאה ולא תחרות עם שום אדם בעולם.

136

קל״זדרך ארץ העשיר בעשרו, יהיה תמיד צנוע וענו, ולא יתכבד בממונו, ויהיה תמיד מודה ומשבח להקדוש ברוך הוא שחנן אותו עושר וכבוד, וכשיראה אדם שהוא עני יהיה לו חונן ומרחם בממונו ובדבריו, ויתן הלל והודאה להקדוש ברוך הוא ויאמר ראוי הוא העני הזה להיות עשיר יותר ממני, ויהיה מקדים שלום לכל אדם, ועושה חסד עם הבריות בממונו, ויהיה מלוה לנצרך, ונותן לעני, וקרוב לקשה יום, ואוהב וחביב לכל יודעיו.

137

קל״חדרך ארץ הרש, יהיה תמיד שמח בחלקו, ומצפה ומיחל בכל יום ישועת השם, ויסתיר דלותו ולא יזלזל בכבודו, ולא יטול כלום מאדם בעולם, שאם יבזה עצמו ויעמוד היום לפני המלך לבקש ממנו אפילו אלף דינר, למחר יעמוד לפני הפחות שבפחותים לבקש ממנו אפילו פרוטה אחת, הואיל ובזה עצמו כבר ועמד לפני המלך לבקש ממנו, ולא יכול לעמוד על עצמו להמנע מלבקש מבשר ודם הואיל ונתבזה כבר.

138

קל״טדרך ארץ אדם בבית המרחץ, יכנס לפני לפנים מן המערה וירחוץ שם, ויתרחק מכל אדם בשעה שהוא רוחץ, ויכסה ערותו, ויעצים עיניו מראות ערות חבירו, וימעט בדבריו בבית המרחץ, ולא ישאל לשלום חבירו כשהוא בבית המרחץ, ולא ישב שם יותר מדאי, ולא יכנס מיד לבית הפנימי עד שיתחיל גופו להזיע, וירחץ רגליו בצונן, ויכסה את ראשו ויצא.

139

ק״מדרך ארץ הרב, ישקוד תמיד על תלמודו, ותהיה חכמתו ומעשיו כאחד, ולא יקפיד על התלמידים, ולא יהיה חכם בעיניו, ותהיה חכמתו מצויה לכל שואל, ויהיה פה לכל מי שאינו יודע לדבר, ויהיה שונא מתנות, ולא יהיה אוהב מן העולם הזה כי אם חכמתו ומעשיו הטובים, ויהיה פרוש מעמי הארץ.

140

קמ״אדרך ארץ התלמיד עם הרב, יעמוד עליו וישמשנו, ויהיו עיניו תלויין לו ללמוד ממנו חכמה, ולא יקראנו בשמו, ולא יסתור דבריו וכוונתו לקנטר אותו בדברים, ולא יתבייש לומר לו לא הבנתי אפילו כמה פעמים, ואם לא הבין מקוצר דעתו לא יאמר לרבו טעית בדבר זה.

141

קמ״בדרך ארץ המוכיח, כשיעמוד אדם בקהל להוכיח בדברים, יכבוש עיניו ויאמר דברים נכוחים בחן ובענוה, ולא תגיס דעתו עליו, ותהיה תוכחתו לשם שמים כדי להחזיר את הרבים למוטב.

142

קמ״גדרך ארץ המוכח, צריך להטות אזן למוכיח, וישמע דבריו, ויקבל עליו לעשותם, ויראה בעצמו מיד אותות שקבל התוכחות ושהוא מתחרט על מעשיו הרעים, ותראה ההכנעה והתשובה בפניו, ויתן ללבו לתקן המעוות ולישר דרכיו ולשוב מפשעיו ולהכלם מעונותיו.

143

קמ״דדרך ארץ האדם עם חברו, צריך החבר הטוב לאהוב לחברו כנפשו, ויהיה לו למושיע בעת צרתו, ותהיה אהבתו זכה בלי שום דופי, ויהיה דבורו עמו בנחת ובחן ובענוה, ויתרחק מן הדברים הבטלים עמו, כדי שתהיה אהבתו שלימה, ולא ישחוק עמו ביד ולא בדבור, ולא יאמר חברי הוא אומר לו כל מה שארצה ולא יקפיד, ואם ירבה בשחוק ובקלות ראש עמו אהבתם תשוב לאיבה, כי אם הוא חבר וחכם יקפיד על הדברים שהוא אומר לו דרך שחוק כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, ויטור האיבה בלבו ואפילו שאינו מראה אותה עתה, ואם היה חברו פתי מיד יתקוטט על אותן הדברים שאומר לו דרך שחוק ויאמר לו אחרים כנגדן, ויגלה מומו אם יודע לו שום דבר מכוער, כי הכסיל אין מעצור לרוחו ומיד הוא מגלה סתריו ויאמר כל אשר בלבו, דכתיב (משלי כט, יא) כל רוחו יוציא כסיל, ואף על פי שלא אמר לו חבירו אלא על דרך שחוק איפשר שיחשוב חבירו שלא אמר לו אלא לביישו ולהכלימו, נמצאת אהבתם נהפכת לשנאה ולתחרות, ויהיה נקל ונבזה בעיני כל חבריו ומיודעיו.

144

קמ״הדרך ארץ האומן, צריך להיות נאמן בדבורו, ואם יאמר לבעל הבית למחר אתן לך כלי זה, לא יעכב ליום אחר. ואם יתנה עם חברו שלא יעשה מלאכה אחרת עד שישלים מלאכת חברו, לא ישקר בדבריו, ולא יתנה על עצמו לעשות אלא אם כן יכול לעשות, כדי שתהיה מלאכתו נאה, וכדי שלא יהיו הבריות מתרעמין עליו, ותהיה מלאכתו מתוקנת ממיטב הדבר שהוא עוסק בו, ולא ישבע לעשות אפילו שבלבו לעשות.

145

קמ״ודרך ארץ האדם בעבוד המלכים, אמר החכם מי שהמלך בעל טענתו ימעט בדברים אצלו, שאם הוא זכאי או חייב המלך נוצחו. ואמר, מי שהמלך ירדוף אחריו יצר לו העולם כלו. ואמר, המלך צל הקדוש ברוך הוא בארץ, שהוא מגין על כל עשיר ורש, ואמר העושה מלאכת המלך רמיה סכן בעצמו ובקרוביו.

146

קמ״זדרך ארץ האדם עם כל חבריו בכלל ובפרט, לעולם יהיה אדם אהוב וחביב לכל, ותהיה דעת הבריות נוחה הימנו כדי שתהא רוח המקום נוחה הימנו, ויהיה עלוב ולא עולב, נרדף ולא רודף, יסבול מאחרים ולא יקניט אפילו לעבדו ולשפחתו, מכבד את הבריות, ואפילו קטנים ממנו יהיו בעיניו גדולים ממנו, דיבורו בנחת עם הכל, גומל חסד לכל ואפילו למי שהרע לו, ויהיה דואג לצרות הבריות ולא ישמח לאידם, שונא את הכבוד שונא את הממון שונא את המחלוקת, אוהב שלום ורודף שלום ועושה שלום בין הבריות, ומקדים שלום לכל אדם.

147