ראשית חכמה, פרק דרך ארץ א׳Reshit Chokhmah, Chapter of Ethics 1

א׳דרך ארץ של תלמידי חכמים

ב׳דרכן של תלמידי חכמים להיות עמלים בתורה לשמה, ומחזרין על המצות, ושוקדין על בתי מדרשות, ועליהם נאמר (משלי ח, לד) אשרי אדם שומע לי וגו' רודפי צדק מבקשי שלום לעמם.

ג׳מצטערין עם הצבור בשעת דחקם, כדגרסינן בתענית בפרק קמא (דף יא ע"א) תנו רבנן בזמן שהצבור שרויים בצער, יחיד הפורש מהם שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם עליו ואומרים פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בזמן שהצבור שרויים בצער, אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר (ישעיה כב, יג) הנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו' מה כתיב בתריה ונגלה באזני יי' צבאות אם יכופר העון וגו', אלא חייב אדם שיצטער עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו ע"ה (שמות יז, יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וגו', וכי לא היה לו כר או כסת אלא אמר משה הואיל וישראל שרויים בצער אף אני אהיה עמהם בצער.

ד׳והקדוש ברוך הוא כביכול משתתף בצערן של ישראל, כדגרסינן בספרי (פ' בהעלותך פיסקא כו) כל זמן שישראל משועבדים כביכול שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר. ואין לי אלא צרת צבור צרת יחיד מנין, תלמוד לומר (תהלים צא, טו) יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. וכן אתה מוצא שכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר (שמ"א ב, כז) הנגלה נגלתי אל בית אביך בהיותם במצרים. גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה מג, יד) למענכם שלחתי בבלה. גלו למדי שכינה עמהם, שנאמר (ירמיה מט, לח) ושמתי כסאי בעילם. וכשהן חוזרין שכינה עמהם, שנאמר (דברים ל, ג) ושב יי' אלהיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, וכתיב (שה"ש ד, ח) אתי מלבנון כלה וגו'. וכל המשתתף עם הצבור בעת צרתם עליו הכתוב אומר (נחום א, ז) טוב יי' למעוז ביום צרה.

ה׳לעולם יהא תלמיד חכם נאה בכניסתו וביציאתו, ומתעסק בעסק ועוסק בתורה, עניו ושפל רוח, זריז וזהיר, וממולא טוב, עלוב מן הכל ואינו עולב אפילו לקל שבקלים, אהוב לכל אדם, שפל רוח לאנשי ביתו כל שכן לאחרים, ירא חטא, מואס כל טוב העולם הזה ואינו דבק אלא בתורה, ויאמר כל מה שיש לי בעולם הזה אין לי חפץ כי אם בתורה בלבד לפי שאין העולם הזה שלי, יושב ושונה ומטנף כסותו לפני רגלי תלמידי חכמים, ואין אדם רואה בו דבר מכוער, שואל כענין ומשיב ההלכה, כנאד בקוע - שנפתח להכניס הרוח אבל לא להוציא, וכערוגה עמוקה שמחזקת את מימיה, וכקנקנה זפותה שמשמרת את יינה, וכספוג שהוא סופג את הכל, ולא יהיה כפתח גדול שמכניס את הרוח ולא כפתח קטן שמנבל את היקרים, אלא כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה, וכיתד הנמוכה שהכל תולין בה, ואם ילקה בממונו יזכור איוב שלקה בממונו ובגופו, ואם ילקה בגופו יזכור דתן ואבירם שירדו חיים שאולה.

ו׳אל יכשל במראה עיניו. אל יבוש משיניו, לתת להם לאכול יותר מדאי. אם אומרים עליו דבר רע ואפילו גדול יהיה בעיניו קטן כדי שימחול מיד. ואם אומר הוא על אחרים דבר קטן יהיה בעיניו גדול כדי שיפייס חבירו מיד.

ז׳יהיה פרקו נאה, שזה הוא שבחה של תורה. אוהב את התורה ומכבדה, אוהב את הבריות ומכבדם ומקרבן לתורה, אוהב שלום ורודף שלום, מעביר על מדותיו, ומעביר רצונו מפני רצון אחרים, שכך עשתה רחל ללאה ודוד לשאול. כל דבריו יהיו לשם שמים, חרד לכל המצות, אל יהי נבהל להשיב, משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, אם שאלוהו אפילו דבר קטן אל יבוש לומר לא ידעתי, אלא ילמד לשונו לומר לא ידעתי, שמא יתבדה ויאחז בדבר.

ח׳ויזהר בדבורו ולא יוציא דברי דופי על פיו, מעשה ברשב"א שבא ממגדל עדר מבית רבו, והיה רוכב על החמור ומטייל עליו, ודעתו גסה עליו שלמד תורה הרבה, מצא אדם אחד מכוער ביותר, אמר ליה מכוער כמה מכוערין מעשיך, כך מכוערין בניו של אברהם אבינו ע"ה, אמר ליה מה אעשה לך אמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. מיד רבי שמעון ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר ליה נעניתי לך מחול לי, אמר לו אין אני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית, הלך אחריו כחצי מיל, שמעו אנשי עירו ויצאו לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי, אמר להם למי אתם קוראים רבי, אמרו לו לזה שמטייל אחריך, אמר ליה אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל, אמרו לו מה עשה לך, אמר להם כך וכך עשה לי, אמרו לו אף על פי כן מחול לו, אמר להם מוחל אני לו ובלבד שלא יהא רגיל בכך.

ט׳לעולם יהיה תלמיד חכם נאה במשאו ובמתנו ובכסותו ובמנעלו ובמאכלו ובשתייתו. במשאו ומתנו כיצד, צריך שיהא משאו ומתנו באמונה, ואל יחליף בדבורו, שלא יאמר מחר אתן ואינו נותן, ואם יש לו כסף אצל חברו לא ילחצנו, וידקדק על עצמו ויפרע מה שיש לו ליתן ואפילו ביותר, ואל ידקדק כל כך על בני אדם - אם יש להם ליתן לו שום דבר, מפני שנמצא כאומר שלי שלי ושלך שלך, וזו מדת סדום.

י׳בכסותו כיצד, לעולם ילבש תלמיד חכם בגדים ממוצעים, לא חשובים ביותר כדי שלא יסתכלו בו בני אדם, ולא פחותים ביותר כדי שלא יתגנה. ואל יצא כשהוא מבושם לשוק כדגרסינן בברכות (דף מג ע"ב) אל יצא כשהוא מבושם לשוק, אמר רב אדא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בזמן שחושדין על הזכור, ואמר רב ששת לא אמרו אלא בבגדו, אבל בגופו זיעה מעברא ליה, אמר רב פפא שערו כבגדו דמי, ואמרי לה כגופו דמי. ואל יצא יחידי בלילה מפני החשד, ולא אמרן אלא דלא קבע ליה עידניה, אבל קבע ליה עידניה מידע ידיע דלעידניה קא אזיל.

י״אאל יצא במנעלים מטולאים, מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דאמר גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים מטולאים, איני והא רבי חייא בר אבא נפיק, אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי, ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגלדא לית לן בה, ולא אמרן אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים לית לן בה. ולא יספר עם אשה בשוק, אמר רב חסדא אפילו היא אשתו או בתו או אחותו, לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו. ולא יסב בחבורה של עמי הארץ, מאי טעמא דלא אתי לאמשוכי בתרייהו.

י״בולא יכנס באחרונה לב"ה, דלמא חשדי ליה בפושעים. ולא יפסיע פסיעה גסה, דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם, במאי מהדר ליה בקדושא דבי שמשא. ולא יהלך בקומה זקופה דכתיב (ישעיה ו, ג) מלא כל הארץ כבודו.

י״גוגרסינן במסכת שבת (דף קיד ע"א) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו)כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי.

י״דבמאכלו ושתייתו כיצד, לעולם אל ירבה תלמיד חכם סעודתו עם עמי הארץ ולא בכל מקום, כדגרסינן בפסחים (דף מט ע"א) תנו רבנן תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום, לסוף מחריב ביתו, ומאלמן אשתו, ומייתם גוזליו, ותלמודו משתכח, ומחלוקות רבות באות עליו, ודבריו אינם נשמעים, ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו, וגורם שם רע לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות, מאי קרו ליה, בר מיחם תנורי, (פירוש שכל כך הוא גרגרן ובזוי ונקלה שמחמם את התנורים כדי שיאכל מן הפת חמה), רבא אמר בר מרקד כובי (פירש רש"י ז"ל כך דרך ליצנין שוחקים ומרקדין בחנויות להשקותן בשכרו), רב פפא אמר בר מלחך פינכי (ר"ל מלחך הקערות), רב שמעיה אמר בר מך רבע (פירוש מקפל לבושו ורובץ וישן בשוק כדרך הלצים והמשכרים. לשון אחר, מך - שמתוך שכרותו בא לידי עניות מלשון כי ימוך אחיך, רבע - שמתוך עניותו יאכל כסותו וירבץ בביתו שלא יהיה לו בגד לצאת בו לשוק).

ט״ווגרסינן בפרק אלו עוברין (פסחים דף מט ע"א) תניא רשב"א אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי לסעוד ממנה. אמר רבי יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה, שנאמר (עמוס ו, ז) אוכלים כרים מצאן וגו' וכתיב בתריה לכן עתה יגלו בראש גולים.

ט״זוגרסינן בסנהדרין (דף פא ע"א) דרש רב אחא בר חנינא מאי דכתיב (יחזקאל יח, ו) אל ההרים לא אכל, שלא אכל בזכות אבות. ועיניו לא נשא, שלא הלך בקומה זקופה. ואת אשת רעהו לא טמא, שלא ירד לאומנות חבירו. ואל אשה נדה לא קרב, שלא נהנה מקופה של צדקה. וכתיב צדיק הוא חיה יחיה.

י״זוגרסינן בקדושין בפרק קמא (דף לא ע"א) רב יהודה לא מסגי ד' אמות בקומה זקופה, רב הונא לא מסגי ד' אמות בגלוי הראש דאמר שכינה למעלה מראשי.

י״חויקבע תלמיד חכם סעודתו בזמנה, ולא יקדים לאכול קודם זמנה, ולא יאחר מפני הסכנה, ואימתי זמנה כדגרסינן בפרק קמא דשבת (דף י ע"א) תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים, שניה מאכל יורשים, שלישית מאכל לסטים, רביעית מאכל פועלים, חמישית מאכל כל אדם, ששית מאכל תלמידי חכמים. איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם היא, אלא איפוך רביעית מאכל כל אדם, חמישית מאכל פועלים, ששית מאכל תלמידי חכמים, מכאן ואילך כזורק אבן לחמת, ר"ל שאינו מעלה ולא מוריד, ויש מפרשים שהאכילה מכאן ואילך היא כאבן לחמת שמשברתו. אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא, אבל אי טעים מידי בצפרא לית לן בה.

י״טואם יבא תלמיד לעיר לא יתארח אלא אצל תלמיד חכם, כדגרסינן בבבא מציעא (דף פו ע"ב) תנו רבנן מאי שנא גבי אברהם כתיב (בראשית יח, ה) כן תעשה כאשר דברת, וגבי לוט כתיב (שם יט, ג) ויפצר בם וגו', אמר רבי אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.

כ׳ואל ישנה אדם את עצמו ממנהג המדינה, אמר רבי תנחום בר חנלאי לעולם אל ישנה אדם את עצמו ממנהג המדינה שהרי משה עלה למרום ולא אכל ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו ושתו, אכלו סלקא דעתך, אלא נראין כמי שאכלו ושתו.

כ״אוהצדיקים והחסידים כשיבא אורח להם מקבלין אותו בסבר פנים יפות, שנאמר (שם יח, ה) ואקחה פת לחם וגו' וכתיב ואל הבקר רץ אברהם וגו' ויקח חמאה וחלב וגו'. רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים מנא לן מעפרון, דמעיקרא כתיב (שם כג, יא) השדה נתתי לך והמערה, וכתיב בתריה (שם כג, טו) ארץ ארבע מאות שקל וגו', ולבסוף כתיב (שם כג, טז) וישקל אברהם לעפרון.

כ״בוחייב תלמיד חכם וכל אדם להרעיב את עצמו בשנת בצורת, ואפילו הוא עשיר גדול ויש לו מאכלים רבים, כדי שיצטער עם הצבור בצרתן, כדגרסינן בפרק קמא דתענית (דף יא ע"א) אמר רב יהודה אמר רב כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה, שנאמר (איוב ה, כ) ברעב פדך ממות, פדך יפדך מבעי ליה, אלא מתוך שהרעיב עצמו ניצול ממיתה שונה.

כ״גוצריך תלמיד חכם למשוך סעודתו ולהאריך על שולחנו, כדגרסינן בברכות (דף נד ע"ב) אמר רב יהודה ג' דברים מאריכין ימיו של אדם, ואלו הן, המאריך על שלחנו, והמאריך בתפלתו, והמאריך בבית הכסא.

כ״דולא יאכל תלמיד חכם מעומד ולא ישתה מעומד, ולא יקנח הקערה ולא ילקק באצבעותיו, ולא יאכל כל התבשיל שבקערה אלא ישאיר ממנו מעט בקערה, כדי שלא יראה גרגרן, וזה שאמרו ז"ל (עירובין דף נג ע"ב) מניחין פאה באלפס ואין מניחין פאה בקדרה, וגרסינן בתעניות אמר רבי יהושע בן חנניה לעולם לא נצחני אדם אלא אשה אחת תינוק ותינוקת, אשה מאי היא, פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, ועשתה לי פולין, פעם ראשונה סעדתי ולא הנחתי כלום, שניה סעדתי ולא הנחתי כלום, שלישית הקדיחתו במלח, כיון שטעמתי משכתי ידי ממנו, אמרה לי רבי מפני מה משכת ידיך ממנו, אמרתי לה כבר סעדתי מבערב, אמרה לי היה לך למשוך ידך מן הפת כמו שמשכת ידך מן התבשיל, אלא סבורה אני שתניח פאה, שכך אמרו מניחין פאה מן האלפס.

כ״התינוקת מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ראיתי תינוקת אחת, אמרה לי רבי לא שדה היא זו, אמרתי לה בדרך כבושה אני הולך, אמרה לי לסטים שכמותך כבשוה.

כ״ותינוק מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק שהיה יושב בפרשת דרכים, אמרתי לו בני באי זו דרך נלך ללוד, אמר לי זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה, הלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר היו מקיפין לה גנות ופרדסים, וחזרתי לאחורי, אמרתי לו בני לא כך אמרת לי זו קצרה, אמר לי ולא כך אמרתי לך זו ארוכה, נשקתיו על ראשו ואמרתי אשריכם ישראל שכלכם חכמים אתם מגדוליכם ועד קטניכם.

כ״זכללו של דבר שישמור אדם עצמו מכל רע ודופי כדי שלא יראה בו ערות דבר, וכדי שלא תתבזה התורה ונמצא שם שמים מתחלל על ידו, ויזהר בכל ענייניו די שלא יבא לידי נוול, ולא יתן מקום לבעלי לשון הרע לספר בגנותו. ותלמיד חכם העושה כך לא די לו שגופו מכובד על הבריות אלא שהתורה מתעלת ומתכבדת על ידו, כדגרסינן בואלה שמות רבה (מא, ה) ויתן אל משה ככלתו (שמות לא, יח), אמר ר"ל מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בעשרים וארבעה ספרים. ככלתו, אמר ר"ל מה כלה זו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, באתה ליכנס לחופה היא מגלה פניה, כלומר כל מי שיודע לי עדות יבא ויעיד עלי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה זו, ומפורסם במעשים טובים, ככלה שהיא מפרסמת עצמה בחופה, הוי (שמות לא, יח) ויתן אל משה ככלתו. הא למדת שצריך תלמיד חכם לנהוג דרך ארץ בעצמו כדי שלא יבא לידי בזיון. ואין התורה מתקיימת אם אין עמה דרך ארץ, דתנן (אבות פ"ג, מי"ז) אם אין דרך ארץ אין תורה וכו'.

כ״חויהיה עניו, ולא יגיס לבו בתלמודו, ולא יהיה שמח בהוראה, ולא ינהיג עצמו ברבנות לפני גדולים וחכמים, כדגרסינן בברכות (דף נה ע"א) אמר רב ג' דברים מקצרין ימיו של אדם, מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא בו, דכתיב (משלי ט, יא) כי בי ירבו ימיך, ומתוך הן אתה שומע לאו. וכוס של ברכה לברך ואינו מברך, דכתיב (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך. והמנהיג עצמו ברבנות, דאמר רבי חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם אחיו מפני שנהג עצמו ברבנות לפניהם.

כ״טוכשקורא בתורה יטול רשות אפילו מתלמידיו, קל וחומר מהקדוש ברוך הוא שנטל ממלאכי השרת, כדגרסינן בבראשית רבה (ח, ח) אמר ר"ש בר נחמני אמר רבי יונתן בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק זה (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו, אמר לו רבונו של עולם למה אתה נותן פתחון פה לצדוקים, אמר ליה כתוב והרוצה לטעות יטעה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, משה האדם הזה שאני בורא בכל יום ויום גדולים וקטנים יוצאין ממנו, ומכאן ילמדו דרך ארץ שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו ואומר למה אני נוטל רשות מן הקטן ממני, והם אומרים לו למוד מבוראך, שהוא ברא את העליונים והתחתונים וכיון שבא לבראות את האדם נטל רשות ממלאכי השרת.

ל׳וגרסינן במסכת יומא בפרק קמא (דף ד ע"ב) ויקרא אל משה וגו' (ויקרא א, א) הקדים קריאה לדבור, למדה תורה דרך ארץ שלא ידבר אדם עם חברו אלא אם כן קורהו.

ל״אוגרסינן במסכת ראש השנה בפרק קמא (דף כה ע"ב) אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר שהקטנים לגדולים, קל וחומר חיובא הוא, אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים ישאו הקטנים קל וחומר בעצמם ונשמעים לגדולים ומכבדים אותם.

ל״בלפיכך צריך התלמיד לנהוג כבוד ברבו ויעמוד לפניו כעבד וישמשנו, כדגרסינן בכתובות (דף צו ע"א) אמר רבי יהושע בן לוי כל מלאכות שעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו, חוץ מהנעלת המנעל והתרתו, אמר רבא לא אמרן אלא במקום שאין מכירין אותו אבל במקום שמכירין אותו לית לן בה, פירוש אם אין מכירין אותו יראה כעבד נכרי ויחשבו אותו שהוא נכרי, אמר רבי יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד, שנאמר (איוב ו, יד) למס מרעהו חסד, רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב.

ל״גולא ירחוץ תלמיד עם רבו בבית המרחץ, כדגרסינן בפרק ואלו עוברין (פסחים דף נא ע"א) תאנא לא ירחוץ עם רבו בבית המרחץ, ואם רבו צריך לו לשמשו מותר.

ל״דולא יקרא תלמיד לרבו בשמו אלא אם כן קורהו גבירי או מורי או אדוני וכיוצא בו, דרך כבוד. וגרסינן בפרק חלק (סנהדרין דף ק ע"א) אמר רבי יוחנן למה לקה גחזי, מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר (מל"ב ח, ה) ויאמר גחזי אדוני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.

ל״הואין תלמיד נפטר מרבו עד שיטול ממנו רשות (דא"ר פ"ד), והרב נכנס לבית תחלה ואחר כך התלמיד, היו שניהם שקולין זה כזה בעל הבית נכנס תחלה ואורח אחריו, וכשיוצאין יוצא אורח תחלה ובעל הבית אחריו. והנפטר מחברו בין שהוא גדול ממנו בין שהוא קטן ממנו אומר לו הריני נפטר.

ל״וואפילו שאר בני אדם חייבין לשמש לתלמיד חכם, דאמר רבי מאיר כל מי שיש לו תלמיד חכם בעירו ואינו משמשו חייב מיתה, שנאמר (במדבר טו, לא) כי דבר יי' בזה, וכתיב (ירמיה ב, ה) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי.

ל״זוצריך תלמיד חכם להיות תמיד דואג ומשתומם ובוכה ונאנח בלבו על עונות שעשה, ועל חרבן בית המקדש, ועל חלול השם מפי הכותים, ועל ישראל הנעוצים בין האומות, ויצפין העצב והדאגה בלבו ויראה שמחה בפניו כדי שיקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, ויהיה לבו רחב להשיב לכל שואל על שאלתו, ואל יקפיד על התלמידים אם לא הבינו דבריו, וישנה וישלש להם אפילו כמה פעמים אם לא הבינו, ולא יהיה נוטר איבה, ולא חומד, ולא מדבר במום חבירו, שונא מתנות, שונא השררה, סובל התלאות, מודה על היסורין ואינו בועט בהם, ביישן, נדיב, אם יסכים יעשה, ואם יטעה יחזור ולא יתבייש לומר טעיתי, ולא ימהר במעשיו עד שיודע לו אמתת הדבר, לא יהיה מקנטר, ולא מקטרג, אם יחלוק יהיה לשם שמים, ולא יתקנא בחברו ואפילו בשררת מי שאינו חכם ממנו כל שכן בשררת מי שהוא חכם ממנו, קיים במאמרו, אם יאמר הין יעשה, ואם יאמר לאו אל יסתפק לומר הין, כובש תאותו ויצרו, ויהיו כל מעשיו לשם שמים, לא ידבר דברים שאין בהם תועלת ולא יחרף לחברו בקורות הזמן, קשה לכעוס, נוח לרצות, שמח בחלקו, מכיר את מקומו, יודע מומו, שומר עונו בלבו ומתחרט עליו, שוקד על תלמודו מוחל למי שהרע לו, מדבר אמת, ומה שגזר בלבו יקיים ודובר אמת בלבבו (תהלים טו, ב), מעשה ברב ספרא שיצא יום אחד עם תלמידיו לטייל חוץ לעיר פגע בחסיד אחד בא מן הדרך, אמר ליה לרב ספרא ולמה טרח מר כל כך, כסבור שיצא לקראתו להקביל פניו, אמר ליה רב ספרא לא יצאתי אלא לטייל, נתבייש אותו חסיד. אמרו לו תלמידיו לרב ספרא ולמה אמרת כך, אמר להם ומה הייתי משקר, אמרו לו היה לך לשתוק, אמר להם אילו שתקתי לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו, וכמדומה לי שהייתי גונב דעתו. ויהיה חונן לבריות, חומל לאביון, מושיע לעני, חכם לחכמים, אח לצדיקים, עמית לתמימים, ריע לחסידים, רחמן לתלמידים, אב ליתומים, בעל לאלמנה, מזכיר למשכיל, מלמד לפתי, משמח לקשה יום.

ל״חוכל המשמח לעגומים ונכאבים, ומנחם אבלים, ודובר על לב עניים ואומללים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, כדגרסינן בפרק סדר תעניות (תענית דף כב ע"א) רב[י] ברוקא חוזאה הוה קאי בשוקא, אתא אליהו ז"ל אתחזי ליה, אמר ליה מי איכא בהאי שוקא בר נש דחזי לעלמא דאתי, אמר ליה אלין תרין גוברין מן בני עלמא דאתי נינהו, אזל בתרייהו אמר להו מאי עבידתייכו, אמרי ליה אינשי בדיחי אנן (פירוש שמחים), וכד נחזי איניש דעציב מבדחינן ליה, אי נמי אי חזינן תרי דאית להו תיגרא (פירוש מריבה) בהדי הדדי טרחינן ועבדינן שלמא בינייהו. ואם יראה מום בחברו יכסה עליו, ואם יראה בו מדה טובה יפרסם אותה, ויהיה כל אדם בעיניו נכבד מנפשו.

ל״טוכל תלמיד חכם שהוא נזהר בכל ענייניו ומתנהג בהם כשורה בכל מה שכתבתי, הרי זה נקרא תלמיד חכם צדיק והגון וישר ונאמן ומכבד להקדוש ברוך הוא ולתורתו הקדושה, ובזכותו הקדוש ברוך הוא מביא שלום לעולם, דתנן (ברכות דף סד ע"א) אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיה נד, יג) וכל בניך למודי יי' וגומר.