ראשית חכמה, פרק משא ומתן באמונהReshit Chokhmah, Chapter of Honest Commerce

א׳אשרי כל ירא יי' ההולך בדרכיו (תהלים קכח, א). גרסינן במסכת ברכות בפרק קמא (דף ח ע"א) אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, דאלו בירא שמים כתיב (תהלים קכח, א) אשרי כל ירא יי' וגו', ובנהנה מיגיע כפיו כתיב (שם קכח, ב) אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

ב׳וגרסינן בנדה בפרק תינוקת (דף ע ע"ב) מה יעשה אדם ויתעשר ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה. וגרסינן במדרש משלי (משלי כח, כ) איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה, הנושא ונותן באמונה נכסיו מתרבין והקדוש ברוך הוא מזמין לו פרנסתו, מפני שבני אדם בוטחין באמונתו, ויהיה ממונם מצוי אצלו תמיד, ולא די לו שיתפרנס מן האמונה אלא שנקרא צדיק, שנאמר (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה.

ג׳וגרסינן במכילתא (שמות לא, יד) ויאמינו ביי' ובמשה עבדו, גדולה אמונה לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר האמונה שהאמינו ישראל זכו שתשרה עליהם שכינה, ואמרו שירה, שנאמר ויאמינו ביי' וגו' וכתיב בתריה אז ישיר משה וגו', וכן אתה מוצא באברהם שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשכר האמונה, שנאמר (בראשית טו, ו-ז) והאמין ביי', וכתיב בתריה לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל אלא בשכר אמונה, שנאמר (שמות ד, לא) ויאמן העם, ואומר (שם יז, יב) ויהי ידיו אמונה, ואומר (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, בשער זה נכנסים בעלי אמונה, וכן הוא אומר (תהלים צב, ב-ג) טוב להודות ליי' וגו' ואמונתך בלילות כי שמחתני יי' בפעלך, מי גרם לנו לשמוח בשמחה הזאת, אמונה שהאמינו ישראל בהקדוש ברוך הוא בעולם הזה שכולו לילות. וכן אתה מוצא שאין הגלויות מתכנסות אלא באמונה, שנאמר (שה"ש ד, ח) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי תשורי מראש אמנה, וכתיב (הושע ב, כב) וארשתיך לי באמונה.

ד׳גדול הוא האמת, שהוא אחד מג' עמודים שהעולם קיים עליהם, דתנן (אבות פ"א מי"ז) רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום.

ה׳גדול הוא האמת, שכל מי שעושה מלאכתו באמת עם הבריות כאילו קיים את התורה כולה, שנאמר (תהלים קיט, קמב) צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת.

ו׳ולא נברא העולם אלא באמת, כמו שמצינו במעשה בראשית שרמז הכתוב אמת בסופי תיבות בששה פסוקים, ואלו הן בראשית ברא* אלהים* את* (בראשית א, א). ב' וירא* אלהים* את* (שם א, ד). ג' ויברא* אלהים* את* (שם א, כא). ד' ויברא* אלהים* את* (שם א, כז). ה' וירא* אלהים* את* (שם א, ל). ו' ברא* אלהים* לעשות* (שם ב, ג). ללמדך שכל מה שנברא בששת ימי בראשית הוא קיים על האמת. ולכך תקנו ששה פעמים אמת באמת ויציב, כמו שכתבתי למעלה (ש' הקדושה פרק יב). ובית המקדש אינו קיים אלא על האמת, שנאמר (שה"ש ד, ח) *אתי *מלבנון *תבואי, ראשי תיבות אמ"ת, והלבנון הוא בית המקדש כדמתרגמינן (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון, טורא טבא הדין ובית מקדשא, וכשהפכו האמת הלכו בגולה, שנאמר (שה"ש שם) *תשורי *מראש *אמנה אותיות אמ"ת הפוך. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא נקרא אמת, שנאמר (ירמיה י, י) ויי' אלהים אמת, ובזמן שהאמת מצויה בארץ הקדוש ברוך הוא מוריד גשמים בעתם ומברך תבואת השדה, שנאמר (תהלים פה, יב) *אמת *מארץ *תצמח ראשי תיבות אמ"ת, מה כתיב בתריה גם יי' יתן הטוב וגומר, אבל בזמן שהאמת אינה מצויה בארץ הקדוש ברוך הוא מביא על הארץ רעה, שנאמר (ישעיה נט, טו) ותהי האמת נעדרת וגו' וירא יי' וירע בעיניו.

ז׳לפיכך הנושא ונותן שלא באמונה, ואינו שמח בחלקו, ורודף אחר העושר, ומשתדל לקנות ממון שלא כדין, הרי זה מביא רעה על העולם, והוא מזומן להפסד גדול בגופו ובממונו, שנאמר (משלי כח, כ) ואץ להעשיר לא ינקה, ופתע פתאום תפול מארה בנכסיו ובכל ממונו וירד מנכסיו ויצטרך לבריות, ועליו נאמר (ירמיה יז, יא) קורא דגר ולא ילד וגו'. ומה טוב ומה נעים המעט הקנוי בדין ובמשפט, מן ההרבה הקנוי שלא כדין, שנאמר (משלי טו, יז) טוב ארוחת ירק ואהבה שם וגו'.

ח׳והנושא ונותן באמונה הקדוש ברוך הוא מברך מעשה ידיו, כדגרסינן בויקרא רבה (טו, ז) אמר ר"ל ברכות מברכות בעליהן, קללות מקללות בעליהן, כיצד אבן שלמה [וצדק] יהיה לך (דברים כה, טו), אם עשית כן יהיה לך מה לישא וליתן מה ליקח ומה למכור, שכן הוא אומר יהיה לך, הוי ברכות מברכות בעליהן. קללות כיצד, לא יהיה לך בכיסך וגומר, לא יהיה לך בביתך איפה וגומר (דברים כה, יג-יד), אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי אבן שלימה וצדק יהיה לך, אם עשית כן יהיה לך מה לישא וליתן, ואם לא לא יהיה לך מה לישא וליתן, שכן כתיב לא יהיה לך, הוי קללות מקללות בעליהן.

ט׳וגרסינן בתוספתא דב"מ (ז, ג) ז' גנבים הם, ואלו הן א' גונב דעת הבריות, ב' המסרב בחברו לארחו ואין בלבו לקרותו, ג' המרבה לחברו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ד' הפותח לחברו חביות המכורות לחנוני, ה' המעוות במדות, ו' המשקר במשקלות, ז' המערב חומץ ביין. וכל הגונב דעת הבריות כאילו גונב דעת העליונה.

י׳וגרסינן בספרי (קדושים ח, ה) לא תעשו עול במשפט במדה וגומר (ויקרא יט, לה), מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שקר במדה קרוי עול, שנוי, משוקץ, תועבה, וחרם, וגורם לה' דברים, א' מטמא את הארץ, ב' מסלק את השכינה, ג' מחלל את השם, ד' מפיל שונאי ישראל בחרב, ה' מגלה אותם מארצם. מאזני צדק, צדק את המאזנים יפה. אבני צדק, צדק את המשקלות יפה. איפת צדק, צדק את האיפה יפה. הין צדק, צדק את ההינין יפה. מכאן אמרו ז"ל הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום, ובעל הבית אחת לי"ב חדש, וחייב להכריע לו טפח. פירוש כששוקל החנוני לבעל הבית מוסיף על הדבר ששוקל עד שתכריע כף המאזנים שבה הדבר השוקל את הכף האחרת שהאבן בה, טפח. היה שוקל בעין, פירוש המאזנים ממוצעות, נותן לו גירומין אחד בעשרה בשביל ההכרעה בין בלח בין ביבש.

י״אאמר רב ביבי בשם רב הונא מאי דכתיב (משלי יא, א) מאזני מרמה תועבת יי' וגו', אם ראית דור שמדותיו של שקר דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור, מאי טעמא מאזני מרמה תועבת יי', אמר ר"ל מה כתיב בתריה בא זדון ויבא קלון. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר מאי דכתיב (ויקרא יט, לו) מאזני צדק אבני צדק, אפשר שדור שמדותיו של שקר שהוא זכאי. אמר ר"ל אף משה רמזה לישראל מן התורה, שנאמר (דברים כה, יג-יד) לא יהיה לך בכיסך וגו' לא יהיה בביתך וגומר, ואם עשית כן דע שהמלכות באה ומתגרה באותו הדור, מאי טעמא (שם כה, טז) כי תועבת יי' אלהיך כל עושה אלה וגומר, מה כתיב בתריה (שם יג, יז) זכור את אשר עשה לך עמלק.

י״בוישתדל לתת יותר ממה שיש לו ליתן, כדי להתרחק מן הגזל, לפי שבעון הגזל הגשמים נעצרים, כדגרסינן בפרק סדר תעניות (תענית דף ז ע"ב) אמר רבי אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון הגזל, שנאמר (איוב לו, לב) הן על כפים כסה אור, ואין כפים אלא גזל, שנאמר (יונה ג, ח) ומן החמס אשר בכפיהם, ואין אור אלא מטר, דכתיב (איוב לז, יא) יפיץ ענן אורו. וגרסינן בסנהדרין (דף קח ע"א) אמר רבי אלעזר, בא וראה כחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר (בראשית ו, יג) כי מלאה הארץ חמס.

י״גתנו רבנן לא תעשו עול במשפט וגו' (ויקרא יט, לה) במדה, זאת מדת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחר בימות הגשמים. במשקל, שלא יטמין משקלותיו במלח. במשורה, שלא ירתיח, והלא דברים קל וחומר ומה משורה שהיא אחד מל"ו בלוג הקפידה תורה עליו, קל וחומר הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין וחצי לוג ורביעית לוג ושלישית לוג. אמר רבא למה כתב רחמנא יציאת מצרים ברבית (ויקרא כה, לח), ויציאת מצרים בציצית (במדבר טו, מא), ויציאת מצרים במשקלות (ויקרא יט, לו), אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, ואני מבחין ועתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו ביד נכרי ונותן אותם ברבית לישראל ואומר שהם של נכרי, וכן אני מבחין ועתיד ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח ושוקל בהם, ואני מבחין ועתיד ליפרע במי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא, פירוש קלא, צבע שהוא כעין התכלת.

י״דוגרסינן בתנחומא (בראשית ד) הוי זהיר דלא למגזל ודלא למחטף מידי חד מן חבריה, שאין לנו חמור מכל כעונש הגזל, דאמר רבי אלעזר כל העבירות שבתורה עברו דור המבול ולא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, שנאמר (יחזקאל ז, יא) החמס קם למטה רשע, ואמר רבי אלעזר מלמד שזקף ועמד לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם לא מהם ולא מהמונם.

ט״ווגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לב ע"ב), בעון הגזל הגובאי עולה, והרעב הווה, ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם, שנאמר (עמוס ד, א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים וגומר, וכתיב (יואל א, ד) יתר הגזם אכל הארבה וגומר, וכתיב (ישעיה ט, יט) ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו וגומר, אל תקרי בשר זרועו אלא בשר זרעו.

ט״זוגרסינן במדרש משלי (משלי כב, כב) אל תגזול דל כי דל הוא, פירוש אל תגזול דל מפני שבדלותו אינו יכול להציל נכסים, ולא דל דוקא אלא אפילו עשיר, ולמה אמר דל מפני שהוא עון גדול כד"א (שמות כב, כ) וגר לא תונה וגומר.

י״זוגרסינן בבבא קמא (דף קיט ע"א) כל הגוזל פרוטה לעני כאלו גוזל נשמתו ממנו, רב הונא ורב חסדא, חד אמר נפשו של נגזל, וחד אמר נפשו של גזלן, מאן דאמר נפשו של נגזל דכתיב (משלי א, יט) את נפש בעליו יקח, ומאן דאמר נפשו של גזלן דכתיב (שם כב, כב) אל תגזול דל כי דל הוא.

י״חרבי אומר שלשה אין הפרגוד נעול בפניהם, אונאה וגזל וע"א, אונאה מנין, דכתיב (עמוס ז, ז) הנה יי' נצב על חומת אנך. גזל, דכתיב (ירמיה ו, ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. ע"א דכתיב (ישעיה סה, ג) העם המכעיסים אותי על פני.

י״טומאן דגזל מחזיר ליורשיו ומתכפר לו, וכי מהדר לנגזל מבעי ליה לאחולי ליה, כי היכי דלא לימנע מלעשות תשובה. תנו רבנן הגזלנין ומלוי רבית אין מקבלין מהם, וכל המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו, והני מילי שאין הגזלה חוזרת בעיניה, אבל חוזרת בעיניה מקבלין, דאמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו, מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט שאתה אוזר בו אינו משלך, באותה שעה נמנע מלעשות תשובה, באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי רבית שהחזירו אין מקבלין מידם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו.

כ׳שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן, שהגנב משלם תשלומי כפל ד' וה' ובגזלן כתיב (ויקרא ה, כג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל, א"ל זה השוה כבוד עבד לקונו, וזה לא השוה כבוד עבד לקונו, שהגנב כביכול עשה עין של מעלה כאילו אינה רואה ואוזן של מעלה כאילו אינה שומעת, שנאמר (ישעיה כט, טו) הוי המעמיקים מיי' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ואמרו מי רואנו ומי יודענו, ואומר (יחזקאל ח, יב) אין יי' רואה אותנו עזב יי' את הארץ. אמר רבי מאיר משל למה הדבר דומה, לשנים שהיו בעיר אחת ועשו משתה, אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בן המלך, ואחד לא זימן לא בני העיר ולא בן המלך, מי ראוי ליענש יותר הוי אומר זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בן המלך.

כ״אוגרסינן במדרש השכם (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו, יכול אונאת דברים או אונאת ממון, כשהוא אומר (ויקרא כה, יד) אל תונו איש את אחיו הרי אונאת ממון אמור, ומה אני מקיים ולא תונו איש את עמיתו, הרי אונאת דברים, כיצד אם בעל תשובה הוא לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה, היו חלאים או ייסורין באין עליו או קובר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב (איוב ד, ו-ז) הלא יראתך כסלתך וגומר זכור נא מי הוא נקי אבד.

כ״בוגרסינן בבבא מציעא (דף נח ע"ב), אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו (ויקרא כה, יז) ויראת מאלהיך, וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. רבי אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו. רבי שמעון בר נחמני אומר זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים אמר ליה שפיר קאמרת דאזיל סומקא ואתי חוורא.

כ״גבא וראה כמה הקדוש ברוך הוא מקפיד על האונאה, כדגרסינן במציעא בפרק הזהב (דף נט ע"א- ע"ב) נתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קבלו ממנו וכו'.

כ״דוחייב אדם ללוות לעני בשעת דחקו, שזה גם הוא בענין משא ומתן. ואם משכן לו עבוטו בחובו ישיבנו לו כבא השמש, דכתיב (דברים כד, יג) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש וגומר. וגרסינן בספרי (שם כד, י) כי תשה ברעך, אין לי אלא מלוה, לרבות שכר שכיר והקפת החנות מנין, תלמוד לומר משאת מאומה. לא תבא אל ביתו וגו', יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ, תלמוד לומר לעבוט עבוטו. בחוץ, יכול לא ימשכננו מבחוץ אלא בפנים, תלמוד לומר בחוץ תעמוד וגומר. וכשהוא אומר והאיש, לרבות שליח בית דין. ואם איש עני הוא, אין אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר ואם איש, אם כן למה נאמר עני, ממהר אני ליפרע על ידי עני מעל ידי עשיר. לא תשכב בעבוטו, לא תשכב ועבוטו עמך, השב תשיב לו וגומר, מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה, קרדום בלילה ומחרישה ביום, אבל לא קרדום ביום ולא מחרישה בלילה. ושכב בשלמתו וברכך וגומר, מלמד שהוא מצווה לברכך, יכול אם מברכך אתה מבורך ואם לא ברכך אין אתה מבורך, תלמוד לומר ולך תהיה צדקה וגומר, מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד. לא תעשוק שכיר וגו' (שם כד, יד), והלא כבר נאמר לא תגזול, מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בג' לאוין, משום בל תעשוק ובל תגזול ובל תלין.

כ״הוגרסינן בבבא מציעא (דף ), רבה בר בר חנה השכיר פועלים להוליך חביות ממקום למקום, ונשתברה להם אחת מהם, מפני שהיו נושאי שכר משכנן רבה בר בר חנה, הלכו עמו לדין לבי רב רבו של רבה, אמר ליה רב לרבה החזר להם המשכון, אמר ליה הכי דינא, אמר ליה מן הדין הוא שישלמו לך החבית אלא עשה עמהם לפנים משורת הדין למען תלך בדרך טובים, חזרו ואמרו לו אנחנו עניים וטרחנו היום ואין לנו פרנסה, אמר ליה תן להם שכרם, אמר ליה הכי דינא, לא די ששברו ולא פרעו אלא אתן להם שכרם, אמר ליה השלים הטוב בטוב וארחות צדיקים תשמור (משלי ב, כ).

כ״ווכל ירא שמים וחרד אל דבר יי' יעשה מעצמו עם חבריו לפנים משורת הדין, שנאמר (דברים ו, יז) שמור תשמרון את מצות יי' אלהיכם, וכתיב (שם יב, כח) כי תעשה הטוב והישר.

כ״זוגרסינן בתנחומא בשביל ד' דברים בעלי בתים כלים, על עושקי שכר שכיר, ועל כובשי שכר שכיר, ועל פורקי עול מעל צואריהם ונותנים על צוארי חבריהם, ועל גסות הרוח כנגד כלם. ועוד גרסינן (שם), בעבור ד' דברים ממון של בעלי בתים נמסר למלכות, על שטרות פרועות, ועל מלוי ברבית, ועל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ועל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין.

כ״חביומו תתן שכרו וגו' (דברים כד, יח), מכלל שנאמר (שם כד, טו) ואליו הוא נושא את נפשו, אין לי אלא במלאכה שהוא עושה בנפשו, מלאכה שאין עושה בנפשו מנין, תלמוד לומר לא תעשוק מכל מקום, אם כן למה נאמר עני ואביון, ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל היקום. מאחיך ולא מאחרים, או מגרך, זה גר צדק.

כ״טביומו תתן שכרו, מלמד ששכיר לילה גובה כל היום, ושכיר יום גובה כל הלילה מנין תלמוד לומר (ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת שכיר. ואליו הוא נושא את נפשו, וכי למה עלה זה בכבש ומסר את נפשו אלא שתתן שכרו בו ביום, אם כן למה נאמר ואליו הוא נושא את נפשו, אלא מלמד שכל הכובש שכר שכיר מעלה עליו הכתוב כאילו הוא נושא את נפשו.

ל׳ולא יקרא עליך, יכול מצוה שלא לקראת, תלמוד לומר (דברים טו, ט) וקרא, יכול מצוה לקראת, תלמוד לומר ולא יקרא, יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא ואם אינו קורא לא יהיה בך חטא, תלמוד לומר והיה בך חטא מכל מקום, אם כן למה נאמר וקרא עליך, אלא ממהר אני ליפרע על ידי קורא ממי שאינו קורא.

ל״אוגרסינן בבבא מציעא (דף קיב ע"א) ואליו הוא נושא את נפשו, מפני מה עלה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו לסכנה אלא שתתן לו שכרו, מכאן אמר רבי שכל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל את נפשו, והוא שאמר הכתוב (ירמיה כב, יג) הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבוד חנם ופועלו לא יתן לו.

ל״בוכשם שמצוה לתת שכר שכיר ביומו, כך מצוה על השכיר לעשות מלאכת בעל הבית בלא מרמה, דתניא (תוספתא ב"מ ח, ב) לא יעשה שכיר יום מלאכה בלילה כדי שלא יבא יגע ביום ולא יוכל לעשות מלאכת בעל הבית כראוי, ולא יתן שכיר מפרנסתו לבניו מפני שצריך לעשות מלאכת בעל הבית בכל כחו, כמו שאמר יעקב (בראשית לא, ו) כי בכל כחי עבדתי את אביכן.

ל״גדבר אחר לא תלין וגו' (ויקרא יט, יג) אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמות שכר הכלים שכר הקרקעות מנין, תלמוד לומר לא תלין פעולת שכיר אתך. עד בקר, אינו עובר עליו אלא עד הבקר הראשון, יכול אפילו המחהו אצל חנוני או שלחני יהא עובר עליו, תלמוד לומר אתך, לא אמרתי אלא שלא ילין אתך לרצונך.

ל״דלעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקיה, ויתרחק מאומנויות רעות, כגון בורסקי חמר גמל ספן וכיוצא בהם (ע' קדושין פ"ד מי"ד).

ל״הויתרחק גם כן מליהנות משכר אשתו, אף על פי שמעשיה שלו, מפני שאין בשכר האשה ברכה, כדגרסינן בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נ ע"ב) תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה בהן סימן ברכה לעולם, אבל עבדה מאני ומזבנה אשתבוחי קא משתבח בה קרא, דכתיב (משלי לא, כד) סדין עשתה ותמכור וגו'.

ל״ותנו רבנן ד' פרוטות אין רואין סימן ברכה לעולם, ואלו הן שכר כותבין, ושכר מתורגמנין, ומעות הבאות ממדינת הים, ומעות יתומים. בשלמא שכר מתורגמנין משום שכר שבת, מעות יתומים נמי דלאו בני מחילה נינהו, מעות הבאות ממדינת הים, דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, אלא שכר כותבין מאי טעמא, אמר רבי יהושע בן לוי כ"ד תעניות נתענו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים ומזוזות שלא יתעשרו, שאלמלא יתעשרו אינן כותבין. תנו רבנן כותבי ספרים תפלין ומזוזות הם ותגריהם ותגרי תגריהן וכל העוסקים במלאכת שמים, לאיתויי מוכרי תכלת, אין רואין סימן ברכה לעולם, ואם עוסקים לשמן רואין.

ל״זוגרסינן במציעא בפרק המפקיד (דף מב ע"א) אמר רבי יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנאמר (דברים יד, כה) וצרת הכסף בידך. ואמר רבי יצחק לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו. ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (שם כח, ח) יצו יי' אתך את הברכה באסמיך. תני רבי שמעון אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר יצו יי' אתך וגומר, הא למדנו שאין הברכה מצויה על השקול ועל המדוד, אלא על הסמוי מן העין.

ל״חלעולם ישתדל אדם להיות זהיר במשאו ובמתנו באמונה, שכל הנושא ונותן באמונה מעלין עליו כאלו קיים תרי"ג מצות, כדגרסינן במסכת מכות (דף כג ע"ב) דרש רבי שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני, שס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, ורמ"ח מצות עשה כנגד אבריו של אדם, אמר רב המנונא מאי קראה (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה וגו' תור"ה בגימטריא שית מאה וחד סרי הויין, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.

ל״טבא דוד והעמידן על י"א, דכתיב (תהלים טו, א) יי' מי יגור באהליך הולך תמים א' ופועל צדק ב' וכו' ושוחד על נקי לא לקח י"א, עושה אלה לא ימוט לעולם. הולך תמים, זה אברהם אבינו עליו השלום, שנאמר בו (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק כגון אבא חלקיה כשהיה פועל בשדה, פירוש נשכר, לא היה מתרשל בכל דבר, ולא היה נותן שלום לכל אדם, כדי שלא יתעכב ממלאכת בעל הבית. ודובר אמת בלבבו, כגון רב ספרא, שהיה לו חפץ אחד והיה נותן לו בו אדם אחד שמונים, והיה מבקש רב ספרא מאה, לאחר זמן נצטרך רב ספרא למעות ונתן בלבו ליטול השמונים מאותו האיש וליתן לו החפץ, וגם אותו האיש נצטרך לחפץ ונתן בלבו לקנותו מרב ספרא במאה, בא אותו אדם לבית רב ספרא ואמר ליה תן לי החפץ וטול מאה כדברך, אמר ליה רב ספרא לא אטול אלא פ' שכבר גמרתי בלבי ליטול השמונים, ועכשיו אילו הייתי נוטל מאה לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו. לא רגל וגו', זה יעקב אבינו עליו השלום, דכתיב ביה (בראשית כז, יב) אולי ימושני אבי וגו'. לא עשה לרעהו רעה, שלא ירד לאומנות חברו. וחרפה לא נשא על קרובו, זה המקרב את קרובו. נבזה בעיניו נמאס, זה חזקיה מלך יהודה שגרר עצמות אביו על מטה של חבלים. ואת יראי יי' יכבד, זה יהושפט מלך יהודה בשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי מרי. נשבע להרע ולא ימיר, כרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן אהא בתענית עד שאבא לביתי. כספו לא נתן בנשך, אפילו רבית דנכרי. ושוחד על נקי לא לקח, כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי וכרבי ישמעאל בן אלישע. עושה אלה לא ימוט וגו', כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא זה היה בוכה ואומר מאן דעביד לכלהו הוא דלא ימוט הא חדא מנייהו ימוט, אמר ליה רבי עקיבא אלא מעתה (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה, בכולהו אין בחדא לא, אלא באחת מכל אלה, הכא נמי באחת מכל אלה.

מ׳בא ישעיה והעמידן על שש, שנאמר (ישעיה לג, טו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. הולך צדקות זה אברהם אבינו עליו השלום, שנאמר (בראשית יח, יט) כי ידעתיו וגו'. דובר מישרים, זה שאינו מקניט את חברו ברבים. מואס בבצע מעשקות, כגון רבי ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד, כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים, כגון רבי אלעזר ברבי שמעון דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק. עוצם עיניו מראות ברע, כמו רבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. וכתיב (ישעיה לג, טז) והוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו וגו'.

מ״אבא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב (מיכה ו, ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה יי' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. עשות משפט, זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסדים, והצנע לכת זו הוצאת המת והכנסת הכלה, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שדרכן ליעשות בפרהסיא אמרה תורה והצנע לכת, דברים שדרכם לעשות בצנעא על אחת כמה וכמה.

מ״בחזר ישעיה והעמידן על שתים, דכתיב (ישעיה נו, א) שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמוס והעמידם על אחת, דכתיב (עמוס ה, ד) כי כה אמר יי' אלהים דרשוני וחיו. מתקיף לה רב נחמן אימא דרשוני בכל התורה כלה, אלא בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה, הא למדנו שהנושא ונותן באמונה כאילו קיים תרי"ג מצות.

מ״גולא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה בעלי אמונה (שבת דף קיט ע"ב), שנאמר (ירמיה ה, א) שוטטו בחוצות ירושלם וגו' מבקש אמונה ואסלח לה.

מ״דועתיד אדם ליתן הדין על משאו ומתנו באמונה, כדגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לא ע"א), רבא אמר בשעה שמכניסין האדם לדין אומרים לו כלום נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר.

מ״הואין הגשמים יורדין אלא בזכות אנשי אמונה, כדגרסינן בפרק קמא דתענית (דף ח ע"א) אמר רבי אמי אין הגשמים יורדין אלא בשביל אנשי אמונה, שנאמר (תהלים פה, יב) אמת מארץ תצמח וגו' וכתיב בתריה גם יי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, וכתיב (שם פה, יא) חסד ואמת נפגשו וגו'.