ראשית חכמה, פרק המצות, פתיחהReshit Chokhmah, Chapter of Mitzvot, Prelude

א׳אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' (ויקרא כו, ג), וגרסינן במסכת ע"א בפרק קמא (דף ה ע"א) תנו רבנן, אם בחקותי, אין אם אלא לשון תחנונים, שנאמר (בראשית יח, ג) אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'.

ב׳אם בחקתי תלכו, יכול אלו המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי מצות אמורות כאן, הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה.

ג׳וכל מי שאינו לומד המצות ועושה אותם כאלו כופר בעיקר, כדגרסינן בספרא [ו]אם לא תשמעו (ויקרא כו, יד), מה תלמוד לומר ולא תעשו, וכי יש לך אדם שאינו למד אבל עושה, תלמוד לומר אם לא תשמעו ולא תעשו, הא כל שאינו למד אינו עושה. או יש לך אדם שאין לומד ואינו עושה, אבל אינו מואס באחרים, תלמוד לומר ואם בחקותי תמאסו, הא כל שאינו למד ואינו עושה מואס באחרים. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים, אבל אינו שונא את החכמים, תלמוד לומר ואם את משפטי תגעל נפשכם, הא כל שאינו לומד ואינו עושה ומואס באחרים סוף שונא את החכמים. או יש לך אדם שאינו לומד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים, אבל מניח לאחרים לעשות, תלמוד לומר לבלתי עשות, הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים סוף אינו מניח לאחרים לעשות. או יש לך אדם שאינו לומד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים ואינו מניח לאחרים לעשות, אבל מודה במצות שנאמר בסיני, תלמוד לומר את כל מצותי, הא כל שאינו לומד ולא עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים ואינו מניח לאחרים לעשות סוף שאינו מודה במצות. או יש לך אדם שיש בו כל המדות הללו, אבל אינו כופר בעיקר, תלמוד לומר להפרכם את בריתי, הא כל מי שיש לו כל המדות הללו סוף שהוא כופר בעיקר.

ד׳אבל הלמד מצות על מנת לעשות, ומלמד לאחרים, ומעשה אותן לעשותן, יחיה ויאריך ימים, כדגרסינן באלה הדברים רבה (ח, ד) כי המצוה הזאת וגומר (דברים ל, יא), הה"ד (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם וגו', אמר רבי חייא קילורית לעין, מלוגמא למכה, כוס של עקרין לבני מעים. קילורית לעין דכתיב (תהלים יט, ט) מצות יי' ברה מאירת עינים. מלוגמא למכה דכתיב (משלי ג, ח) רפאות תהי לשרך. כוס של עקרין דכתיב (שם) ושקוי לעצמותיך. דבר אחר כי חיים הם למוצאיהם, למי שממציא אותם לאחרים. ולכל בשרו מרפא לרמ"ח איברים שבו.

ה׳כדגרסינן בתנחומא (שלח טו) החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך (משלי ד, יג), משל למי שהיה מושלך בים והושיט הקברניט את החבל וא"ל אחוז החבל הזה ואל תניחהו, שאם הנחתו אין לך חיים, כך אמר הקדוש ברוך הוא כל זמן שאתם מדובקים במצות אתם חיים, שנאמר (דברים ד, ד) ואתם הדבקים וגו'.

ו׳וגרסינן באלה שמות רבה (ל, כב) ואלה המשפטים וגומר (שמות כא, א), יש לאומות העולם עובדי עבודת אלילים שופטים, ויש לישראל שופטים, משל למה הדבר דומה, לחולה שנכנס הרופא לבקרו, אמר לאנשי ביתו האכילוהו כל מה שהוא מבקש, נכנס אצל אחר אמר להם הזהרו שלא יאכל דבר פלוני ופלוני, א"ל לראשון אמרת כל שהוא מבקש יאכל ולזה אמרת שלא יאכל, אמר להם הראשון לא יחיה לפיכך אמרתי כל מה שהוא מבקש יאכל, אבל זה שיחיה אמרתי הזהרו בו. כך יש לאומות העולם עובדי עבודת אלילים שופטים, ואינן עוסקין בתורה, ואינם עושים אותה, שנאמר (יחזקאל כ, כה) ומשפטים לא יחיו בהם, אבל לישראל נתתי המצות, שנאמר (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

ז׳אמר הקדוש ברוך הוא לפי שהרבתי עליכם דינין אני מרבה עליכם שכר, הזהרתי אתכם על כל מצוה שהיא חייך, שנאמר (קהלת ח, ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע.

ח׳וגרסינן בירושלמי בפרק בתרא דיבמות, תנו רבנן מעשה בבתו של רבי נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול, באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא, שעה ראשונה אמר להם שלום, שעה שניה אמר להם שלום, שעה שלישית אמר להם עלתה. אמר לה בתי מי העלך, אמרה לו זכר אחד של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו. אמרו ליה וכי נביא אתה, אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא אמרתי דבר שהצדיק נתעסק בו יכשל בו זרעו. אמר ליה רבי חייא אף על פי כן מת בנו בצמא, א"ל (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. רבי חנינא אמר מהכא (תהלים פט, ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו', פירוש שהקדוש ברוך הוא מדקדק בעולם הזה עם קדושיו ומביא עליהם היסורין בעולם הזה כדי שיהיו נקיים לעולם הבא.

ט׳ופירש רש"י ז"ל, שנחוניא היה חופר שיחין בדרכן של עולי רגלים, והיו מתכנסין בהם המים והם ובהמתם שותין מהם. שעה ראשונה אמר להם שלום, שעדיין יכולה לחיות, וכן בשניה, אבל בשלישית אינה יכולה לחיות אמר להם עלתה, דאפשיט ליה שאותו דבר שהיה אביה עוסק בו לדבר מצוה שלא יכשל בו זרעו. וזכר של רחלים הוא אילו של יצחק, וזקן אחד מנהיגו הוא אברהם אבינו עליו השלום.

י׳וגרסינן בפסחים (דף ח ע"ב) אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן, דתניא איסי בן יהודה אומר ולא יחמוד איש את ארצך וגו' (שמות לד, כד), מלמד שתהא פרתך רועה באגם ואין חיה מזיקתה, תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שדרכן להזיק אין מזיקין, שאין דרכן להזיק על אחת כמה וכמה, אין לי אלא בהליכה בחזרה מנין תלמוד לומר (דברים טז, ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך, מלמד שתמצא אהלך בשלום.

י״אגדולה מצוה שמנחלת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה מנין, שמור מצותי וחיה (משלי ד, ד), וכתיב (דברים יא, ח-ט) ושמרתם את כל המצוה וגו' למען תאריכו ימים על האדמה וגו'. ובעולם הבא מנין, דתנן ר"ע אומר העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, פירוש מליץ טוב שמליץ בעדו להצילו מדינה של גיהנם ולהנחילו חיי העולם הבא, ותרגם יונתן (איוב לג, כג) מליץ, פרקליט חבר, והעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור, פירוש שטן רע שישטין בעדו לפני הקדוש ברוך הוא.

י״בוגרסינן במדרש תהלים (תהלים ד, ו) זבחו זבחי צדק וגו', תאני רבי חייא, ושמרתם את משמרתי וגומר (ויקרא ח, ל), שמרו משמרתי, אני יי' אלהיכם, מזומן אני לתת שכרך, אמר הקדוש ברוך הוא פשטו ידיכם במצות ובטחו עלי שאני משלם שכרכם. נתת שמחה בלבי, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם על ידי שפשטו אומות העולם ידיהם בשבע מצות השפעת להם טובה בעולם הזה במתן שכרן, אנו שנצטוינו בתרי"ג מצות על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובות לעולם הבא, לפיכך כשאנו רואין שאומות העולם בשלוה אנו שמחים הוי נתת שמחה בלבי וגו'. רבי יהושע בן לוי אומר למלך שעשה סעודה והכניס האורחים והושיבן על פתח פלטרין שלו, והיו רואים את הכלבים שיוצאין ובפיהם פסיונין ותרנגולות וראשי עגלים, התחילו אומרים ומה אם הכלבים כך סעודה עצמה על אחת כמה וכמה, הוי נתת שמחה בלבי.

י״גוכתיב (תהלים טז, ו) חבלים נפלו לי בנעימים וגומר, רבי יוחנן אומר שכרן של מצות עלי.

י״דוגרסינן בויקרא רבה (כח, א) רבי מני ורבנן, רבי מני אומר כל מה שהבריות מגדלין מצות ומעשים טובים בעולם הזה הקדוש ברוך הוא מזריח להם את השמש, דכתיב (קהלת א, ה) וזרח השמש ובא השמש. ורבנן אמרי, כל מה שהצדיקים מגדלים מצות בעולם הזה הקדוש ברוך הוא מחדש להם פניהם בגלגל חמה, שנאמר (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש.

ט״ווגרסינן בואלה שמות רבה, רבי יהודה ברבי סימון פתח (משלי לא, כט) רבות בנות עשו חיל, זה אדם הראשון שנצטוה על שש מצות, שנאמר (בראשית ב, טז) ויצו יי' אלהים וגו', ונח שנצטוה על אבר מן החי שנאמר (שם ט, ד) אך בשר בנפשו דמו וגו', אברהם אבינו עליו השלום נצטוה על המילה, יצחק חנכו לח' ימים, ואת עלית על כלנה אלו ישראל שנצטוינו בתרי"ג מצות.

ט״זחביבין ישראל שמקיימין את המצות מה שלא היה יכול לקיימם אדם הראשון שהיה ראשית של כל הנבראים מבני אדם, והיה הקדוש ברוך הוא מפרנסו בכבודו, והיה חכם גדול וחכמתו מגעת מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני וגו', ולא היה לו שום אונס מעכבו מלקיים המצות, ואפילו הכי לא יכול לקיים אפילו מצוה אחת, כדגרסינן בבראשית רבה (כא, ז) ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג, כב), אמר רבי יהושע כשבראו בראו במדת הדין ובמדת הרחמים וכשטרדו טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים. הן האדם, לא היה יכול לעמוד בצווייו שעה אחת. דרש רבי יהודה בן פדיה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים, שנאמר (ויקרא יט, כג) שלש שנים יהיה לכם ערלים.

י״זאמר הקדוש ברוך הוא יציר כפי נתתי לו שבע מצות ולא יכול לעמוד בהן, והיאך אני נותן לו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, לאדם איני נותן אבל לבניו אני נותן הה"ד (בראשית ה, א) זה ספר תולדות אדם.

י״חוגרסינן במדרש השכם, אמר רשב"א מה אם בז' מצות לא יכלו אומות העולם, לעמוד היאך יעמדו על התורה כלה, משל למי שמינה לו שני אפטרופין, אחד על אוצרות תבן ואחד על אוצרות כסף וזהב, אותו שנתמנה על התבן נחשד, והיה מתכעס על שלא נתמנה על הכסף והזהב, אמר לו ריקה על התבן לא היה לך אמנה על כסף וזהב יהיה לך אמנה, והלא דברים קל וחומר ומה אם בשבע מצות לא יכלו לעמוד בתרי"ג מצות על אחת כמה וכמה.

י״טולפי שקבלו ישראל את המצות קדשן הקדוש ברוך הוא והבדילן מן האומות, כדגרסינן בספרא (ויקרא כ, כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, רבי אלער בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי אפשי לבא על הערוה, אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, שנאמר ואבדיל אתכם וגו', נמצא פורש מן העברות ומקבל עליו עול מלכות שמים.

כ׳ואל יהרהר על המצות ויאמר מה הפסד יש בשעטנז וכלאים וכיוצא בהן, אלא יעשה כל המצות כמאמרן וכמצות רבותינו זכרונם לברכה, הם חקי האלהים ותורותיו, ואם בעיניו הם מצות נכריות הוא מצד פתיותו ולא מצד שום חסרון שיש במצות חלילה. ועוד גרסינן בספרא (ויקרא יח, ד) את משפטי תעשו, אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין הוא לכתבם, כגון גזלות ועריות ועבודת אלילים וברכת השם ושפיכות דמים. ואת חקותי תשמרו, אלו דברים החקוקים בתורה שיצר הרע משיב עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וכלאים וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח, תלמוד לומר אני יי', אני חקקתים אי אתה רשאי להשיב עליהם. ללכת בהם, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אומות העולם, תלמוד לומר ללכת בהם, אי אתה יכול ליפטור מהן, וכן הוא אומר (משלי ה, יז) יהיו לך לבדך וגו', וכתיב (שם ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך וגו', בהתהלכך בעולם הזה, בשכבך בשעת המיתה, והקיצות לעולם הבא.

כ״אוגרסינן במנחות (דף מג ע"ב) תנו רבנן חביבין ישראל שחבבן הקדוש ברוך הוא במצות, תפלין בראשיהן ובזרועותיהם, וציציות בבגדיהם, ומזוזה בפתחיהן, ועל זה אמר דוד עליו השלום (תהלים קיט, קסד) שבע ביום הללתיך וגו'. ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום, אמר אוי לי שאני ערום בלא מצות, וכיון שנזכר למילה שבבשרו מיד נתישבה דעתו, לאחר שיצא אמר למנצח על השמינית, ר"ל המילה שנתנה ליום השמיני.

כ״בוגרסינן באלה הדברים רבה (ו, ג), כי לוית חן הם לראשך וגו' (משלי א, ט) מהו לוית חן, אמר רבי פנחס בר חמא לכל מקום שתלך מצות מלוין אותך, בנית בית מצות מלוין אותך, שנאמר (דברים כב, ח) כי תבנה בית חדש וגו'. עשית לך דלת מצות מלוין אותך, שנאמר (שם ו, ט) וכתבתם על מזוזות וגו'. לבשת בגדים מצות מלוין אותך, שנאמר (שם כב, יא) לא תלבש שעטנז. חרשת, לא תחרוש בשור וגו' (שם כב, י). זרעת, שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט, יט). קצרת, כי תקצור קצירך (דברים כד, יט). אמר הקדוש ברוך הוא אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך מצות מלוין אותך, שנאמר (שם כב, ו) כי יקרא קן צפור לפניך בדרך.

כ״גושנינו בקדושין (דף לט ע"ב), כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ, וכל מי שאינו עושה אפילו מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו ואינו נוחל את הארץ. וכל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב, וכל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר (קהלת ד, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

כ״דוגרסינן בספרי כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו קיים לכל התורה ולא היה חסר אלא אותה מצוה, וכל העושה עברה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו בטל לכל התורה.

כ״הוגרסינן באלה הדברים רבה אז יבדיל משה (דברים ד, מא), זה שאמר הכתוב (קהלת ט, י) כל אשר תמצא ידך לעשות וגו', כל מה שאתה יכול לעשות מצות עד שכחך עליך עשה, שכשאדם מת בטלה מחשבתו, כל מה שאתה יכול לחטוף מצוה חטוף בעוד שאתה בחיים, וכל עשה משה רבינו עליו השלום, כיון ששמע שהיה עובר מן העולם אמר מה מצוה יש שאעשה אותה, מצא מצות ערי מקלט ועשה אותה, שנאמר אז יבדיל משה וגו'.

כ״ווגרסינן בפרק חלק (דף קיג ע"א) תניא רבי אלעזר אומר כל עיר שיש בה מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת, שנאמר (דברים יג, יז) ושרפת באש את העיר וגו', והיכא דאיכא מזוזה לא תעשון כן ליי' אלהיכם (דברים יב, ד).

כ״זוגרסינן בפרק קמא דמסכת ע"א (דף ה ע"א), אמר רבי יוחנן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך וגו', וכל העובר עברה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת עמו, שנאמר (איוב ו, יח) ילפתו ארחות דרכם וגו'.

כ״חאמר רבי חייא בר אבא כל המתחיל במצוה ואינו גומרה גורם לעצמו שיקבור אשתו ובניו, ממי את למד מיהודה שהתחיל במצוה ולא גמרה, כיצד, כשבא יוסף אצל אחיו בקשו אחיו להרגו, שנאמר (בראשית לז, כ) ועתה לכו ונהרגהו, עמד יהודה ולא הניחן, שנאמר (שם לז, כו) מה בצע כי נהרוג וגו', ושמעו לו, למה, שהיה מלך עליהם, ואילו היה אומר נחזירהו אצל אביו היו שומעין לו, ועל ידי שהתחיל במצוה ולא גמרה קבר את אשתו ובניו, שנאמר (שם לח, יב) ותמת בת שוע וגו', וכתיב (בראשית מו, יב) וימת ער ואונן. אמר רבי לוי בשם רבי חנינא כל מי שמתחיל במצוה ולא גמרה ובא אחר וגמרה נקראת על שמו, כיצד משה רבינו עליו השלום התחיל במצוה, שנטל עצמותיו של יוסף, שנאמר (שמות יג, יט) ויקח משה וגו', ועל ידי שלא הכניסן לארץ נקרא על שמם של ישראל שנאמר (יהושע כד, לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וגו'. אבל אם חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה (קדושין דף מ ע"א).

כ״טאמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין באות ומעידות עליהם לעולם הבא, שנאמר (ישעיה מג, ט) יתנו עידיהם ויצדקו, אלו ישראל, וישמעו ויאמרו אמת, אלו אומות העולם שיבאו ויעידו שקיימו ישראל את התורה. יבא נמרוד ויעיד על אברהם שלא נחשד על ע"א, יבא לבן ויעיד על יעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות, יבא דריוש ויעיד על דניאל שלא נחשד על בטול תפלה, יבא נבוכדנאצר ויעיד על חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויעידו על ישראל שקיימו התורה. (אמר המחבר יראה לי שאליפז התמני וחבריו שהיו בימי איוב היו בימי משה רבינו עליו השלום, כשקבלו ישראל התורה בהר סיני, והוא שאמרו ז"ל (ב"ב דף טו ע"א) ספר איוב משה רבינו עליו השלום כתבו).

ל׳כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומטרפות לאומות העולם עובדי ע"א על פניהם לעולם הבא, שנאמר (דברים ד, ו) לעיני העמים, נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים.

ל״אוהמצות שישראל עושין בעולם הזה הן נוייהן ותכשיטיהן, כדגרסינן בפסיקתא הנך יפה רעיתי וגו' (שה"ש א, טו), [הנך יפה במצות, הנך יפה בגמילות חסדים, הנך יפה במצות עשה, הנך יפה במצות לא תעשה, הנך יפה במצות הבית בחלוק תרומה ומעשרות, הנך יפה במצות השדה] בלקט שכחה ופאה, הנך יפה בכלאים, הנך יפה בציצית, הנך יפה במילה, הנך יפה בפריעה, הנך יפה בנטע רבעי, הנך יפה בערלה, הנך יפה בקריאת שמע, הנך יפה בתפלה, הנך יפה בתפלין, הנך יפה במזוזה, הנך יפה בסוכה, הנך יפה בלולב, הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים, הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא.

ל״בועוד גרסינן בפרק קמא דע"א (דף יט ע"א), אשרי איש ירא את יי' במצותיו חפץ מאד (תהלים קיב, א), אמר רבי אלעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין וכו', השכר בא מאליו, והקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל בריה, ואפילו הכי יתכוין אדם בעשיית המצוה מאהבה והקדוש ברוך הוא משלם לו שכרו, כדגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כג ע"ב), אמר רבא הרגיל בנר חנוכה הויין לו בנים תלמידי חכמים, הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה, הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, הרגיל בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין.

ל״גוהקדוש ברוך הוא מעיד שעתיד לשלם שכר טוב לעושי מצותיו ולמתגברים על יצרם, ולהפרע מן העוברין על מצותיו, כדגרסינן בויקרא רבה (כג, ט) אני יי' (ויקרא יח, ב-ג), אני הוא שנפרעתי מאמנון ומשמשון ומזמרי, ועתיד אני ליפרע ממי שעושה כמעשיהם. אני הוא שפרעתי שכר ליוסף ולפלטי בן ליש, אני הוא שעתיד לשלם שכר לעושה כמעשיהם. אמר רבי שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק לעברה, ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מא, מ). צואר שלא הרכין לעברה, וישם רביד הזהב על צוארו (שם מא, מב). ידיו שלא משמשו בעברה, ויסר פרעה את טבעתו וגו' (שם). גופו שלא נגע בעברה, וילבש אותו בגדי שש (שם). רגליו שלא נגעו בעברה, וירכב אותו וגו' (שם מא, מג), מחשבתו שלא חשבה בעברה, ויקראו לפניו אברך (שם).

ל״דוגרסינן במדבר סיני רבה (יד, ב), מי הקדימני ואשלם וגומר (איוב מא, ג), אמר רבי תנחום בר אבא מי שאין לו נכסים ועושה מצות צדקה ומעשים טובים וגמילות חסדים, מי שאין לו בנים ונותן שכר סופרים ומשנים, מי שאין לו בית ועושה מזוזה, מי שאין לו טלית ועושה ציצית, מי שאין לו בנים והוא מוהל, ועושה ספרים ומשאילם לאחרים, אמר הקדוש ברוך הוא זה קדם וקיים מצותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן, עלי לשלם לו שכר וממון ובנים שיהיו קורין בספרים, הוי מי הקדימני ואשלם, מי הקדימני לעשות מצוה, ואשלם שכרו, לפי שאיני חסר דבר, לפי שהעולם ומלואו שלי הוא, שנאמר (שם) תחת כל השמים לי הוא.

ל״הוגרסינן בפסיקתא אמר רבי ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מצפצפת על ראש ההרים ואומרת מה פעל אל (במדבר כג, כג), כל מי שפעל עם אל יבא ויטול שכרו, ורוח הקדש אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה, מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית, מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו גג, מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה, מי הפריש לי תרומות ומעשרות עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה.

ל״ווגרסינן בויקרא רבה (לד, ח), אמר רבי יצחק למדה תורה דרך ארץ שכשאדם עושה מצוה יעשה אותה בלב שמח, שאילו ראובן היה יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו (בראשית לז, כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו. אילו היה אהרן יודע שהקדוש ברוך כותב עליו (שמות ד, יד) וראך ושמח בלבו, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא כותב עליו (רות ב, יד) ויצבט לה קלי, עגלים מפוטמים היה מביא לה ומאכילה. רבי נתן ורבי יהושע דסכנין בשם ריש לקיש, לשעבר אדם עושה מצוה והנביאים כותבין אותה, ועכשיו שאין נביאים אליהו כותב ומלך המשיח, והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם, שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו וגומר. וכן הובא המדרש הזה במדרש רות (ה, ו) בפסוק ויצבט לה קלי וגומר.

ל״זועוד גרסינן בפסיקתא (דר"כ כז, א), קחו מוסרי ואל כסף (משלי ח, י), אמר רבי אבא בר כהנא משכר לקיחה זו אתה למד שכר מצות, דכתיב (שמות יב, כב) ולקחתם אגודת אזוב, בכמה טמין בארבע מעי בה' מעי, היא שעמדה להם בבזת מצרים ובזת הים ובזת סחון ועוג ובבזת ל"א מלכים, לולב שעומד בכמה דמים בכמה מצות על אחת כמה וכמה.

ל״חוגרסינן בבבא בתרא (דף עח ע"ב), אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (במדבר כא, כז) על כן יאמרו המושלים באו חשבון, המושלים אלו הצדיקים המושלים ביצרם, באו חשבון, באו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן, אם עשית כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא.

ל״טלעולם לא יחשוב אדם בדעתו ויאמר חוטא אני, ועונות רבות עשיתי, ומה יועיל עשיית המצוה, אלא אם עשה הרבה עברות יעשה מצות כנגדן, כדגרסינן בויקרא רבה (כא, ה) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה (משלי כד, ו), אם עשית חבילות חבילות של עברות עשה כנגדם חבילות של מצות. עינים רמות, והיו לטוטפות בין עיניך (דברים ו, ח). לשון שקר, ולמדתם אותם את בניכם (דברים יא, יט). ידים שופכות דם נקי, וקשרתם אותם לאות על ידכם (שם יא, יח). לב חורש מחשבות און, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (שם ו, ו). רגלים ממהרות לרוץ לרעה, הוי רץ למילה שבין הרגלים. יפיח כזבים עד שקר, אתם עדי נאם יי' (ישעיה מג, י). ומשלח מדנים בין אחים, אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה (משלי ז, ד).

מ׳וגרסינן במדרש לעולם ישתדל אדם לעשות מצוה באותו אבר שחטא בו, כיצד, אם חטא בלשונו ירבה בתורה ובתפלה בלשונו, היו ידיו מלוכלכות בעברות ינקה אותם במצות, כדי שיהיה לו פתחון פה לפני המקום ברוך הוא, ויאמר אם עשיתי עברות הרבה עשיתי מצות כנגדם.

מ״אוגרסינן בפסיקתא, שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה (שה"ש א, ה). שחורה אני במצרים, כמד"א (יחזקאל כ, ח) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, וכתיב (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי, ונאוה אני במצרים, בדם פסח ובדם מילה. שחורה אני בים, וימרו על ים בים סוף (תהלים קו, ז), ונאוה אני בים, כמד"א (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. שחורה אני במרגלים, ונאוה אני ביהושע וכלב. שחורה אני בשיטים, ונאוה אני בפנחס. שחורה אני במלכי ישראל, ונאוה אני במלכי יהודה, אם בשחורים שלי כך, בנאים שלי על אחת כמה וכמה, באחאב מה כתיב (מל"א כא, כז) ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שם על בשרו וגו', ביהורם מה כתיב (מל"ב ו, ל) וירא העם והנה השק על בשרו מבית. דבר אחר, שחורה אני כל ימות השבת, ונאוה אני בשבת. שחורה אני כל ימות השנה, ונאוה אני ביום הכפורים. שחורה אני בעולם הזה, ונאוה אני בעולם הבא.

מ״בועוד גרסינן בפסיקתא, אני ישנה ולבי ער וגומר (שה"ש ה, ב), אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אני ישנה בבית המקדש, ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער בתפלה ובצדקה. אני ישנה מן המצות, ולבי ער לעשותן. אני ישנה מן הקץ, ולבי ער מן הגאולה.

מ״גלעולם לא יתכוון אדם בעשיית המצוה להנאת עצמו כי אם לעשות רצון קונו, וכדגרסינן במסכת הוריות (דף י ע"ב) אמר רבה בר בר חנה מאי דכתיב (הושע יד, י) כי ישרים דרכי יי', משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו לשם אכילה גסה ואחד אכלו לשם אכילת מצוה, זה שאכלו לשם אכילת מצוה כתיב צדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה כתיב ופושעים יכשלו בם. ועוד משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו בבית וזה אשתו ואחותו עמו בבית, לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו, זה שנזדמנה לו אשתו וצדיקים ילכו בם, ולזה שנזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם.

מ״דומאהבת ישראל הקדושים במצות מוסרין נפשם עליהם כדגרסינן במכילתא (פ' יתרו), ועושה חסד לאלפים וגו' (שמות כ, ו), אלו ישראל שהן יושבין ומוסרין נפשם על המצות, מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני, מה לך יוצא ליצלב, על שעשיתי המצות, מה לך לוקה, על שנטלתי הלולב, ואומר (זכריה יג, ו) מה המכות האלה בין ידיך, ואומר (שם) אשר הוכתי בית מאהבי, המכות האלה גרמו לי אהבת אבי שבשמים.

מ״האשרי המוסרים עצמם למות על קיום המצות, כדגרסינן במדרש חזית, השבעתי אתכם בנות ירושלים וגומר (שה"ש ב, ז), השבעתי אתכם בדורו של גזרת המלכות שעשיתי צביונן ועשו צביוני, דבר אחר בצבאות שמסרו נפשם על מצותי ושפכו דמיהם כדם צבי ואיל על אהבתי ועל קיום מצותי.

מ״ובעשרה דברים אהבת האדם להקדוש ברוך הוא נבחנת ואם חפץ במצותיו, ואלו הן א' שיאהב תורת יי', ושיבחר בעשיית מצותיו, ובלב שלם, ומתוך כך יראה בו שהוא אוהב הקדוש ברוך הוא שצוה לעשותן. ב' שיהיה חפץ בעבודת הקדוש ברוך הוא יותר מכל תענוגי העולם. ג' להיות מואס ברשעים ובפושעים שעוברים על מצות הקדוש ברוך הוא ואף על פי שלא הזיקוהו, אלא שישנא אותם מפני אהבת הקדוש ברוך הוא ומפני שעוברים על מצותיו, שנאמר (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך יי' אשנא. ובכלל זה שיאהוב את הצדיקים ואת החסידים שהם עובדים הקדוש ברוך הוא ועושין מצותיו ואף על פי שאין מהנין לו, שנאמר (משלי ח, יז) אני אוהבי אהב. ד' להיות כל טובת העולם הזה כאין וכאפס נגד עבודת הקדוש ברוך הוא ועשיית מצותיו, ויקדים תמיד עשיית המצות על כל צרכיו. ה' שתערב לו כל יגיעה וכל חסרון וכל ענוי וכל בזוי כנגד עבודת הקדוש ברוך הוא ועשיית מצותיו, ובכלל זה שיהא בוזה את עצמו ונושא מת מצוה על כתפו, ומכבד מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ו' שלא ישמע קול מסיתים ומדיחים שידיחו אותו מעבודת הקדוש ברוך הוא ומעשיית מצותיו, ושלא יהרהר על מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ז' שיראה לכל בני אדם אהבתו בהקדוש ברוך הוא ובעשיית מצותיו ויתפאר בה. ח' אם יתחדשו לו מאורעות הזמן טוב או רע, שלא יעזוב עבודת הקדוש ברוך הוא ועשיית מצותיו. ט' שלא תכבד עליו עבודת הקדוש ברוך הוא מפני טורח, ולא מפני חסרון כיס, ולא מפני שום דבר, אלא יעשה מאהבה. י' שלא תהיה כוונת עבודת הקדוש ברוך הוא ועשיית מצותיו על מנת לקבל פרס, אלא לעבוד להקדוש ברוך הוא ולעשות מצותיו בלב שלם.

מ״זעל המצות ועשייתן ועיונם חלק הרבי ישראל ז"ל עשרה שערים על זה הסדר השער הראשון, בחריצות וזריזות והשתדלות בקיום המצות הקלות והחמורות. השער השני, באזהרה מביטול מצות עשה. השער השלישי, בזריזות להקדים את המצוה מיד כשיחול זמנה ולא ימתין לעשותה. השער הרביעי, להגדיל ולהאדיר את המצות ולהזהר שלא ינהוג בהם מנהג בזיון ולכבדם. השער החמישי, בהדור המצוה. השער הששי, לקיים המצוה באיברים ובהרגשות. השער השביעי, בכוונת עשיית המצות. השער השמיני, בעשיית המצות מממון היתר ולא מממון איסור. השער התשיעי, במצות הנוהגים בנשים ובקטנים. השער העשירי, בענין המצות שהם מדברי סופרים.