ראשית חכמה, שער הקדושה ט׳Reshit Chokhmah, Gate of Holiness 9

א׳בפרק זה יתבאר תיקון השמיעה והריח. בענין תיקון השמיעה כתב החסיד בעל חובות הלבבות בשער הפרישות (פ"ה) זה לשונו והשתדל אחר כך לאטום אזנך משמעך מה שאינך צריך לו, ופרוש ממותרי הדברים והכזב והרכילות ולשון הרע, ופרוש ממה שיביאך להמרות האלהים ולעזוב מצותיו ממיני הזמר והנגון והשחוק והרנה הטורדים אותך מן המצות והמעשים טובים, אבל הט אזנך ושמע דברי חכמים, ואמר (משלי טו, לא) אזן שומעת תוכחת חיים, עד כאן לשונו. ודבריו ע"ה הם בקצרה ודרך כלל, וצריך לפרטם ולבארם. וכן צריך להתרחק מלשמוע קול אשה משוררת, כי קול באשה ערוה (ברכות דף כד ע"א).

ב׳ובענין שמיעת דברים בטלים פירשו רבותינו ז"ל (כתובות דף ה ע"א) מאי דכתיב (דברים כג, יד) ויתד תהיה לך על אזנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו, והיינו דאמר רבי אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם דומות כיתדות, מאי טעמא, אי משום דמחלקן, כל חדא חדא למלתיה, דאמר מר, זו זרת, זו קמיצה, וזו אמה, וזה אצבע, וזה גודל, אלא מאי טעמא ראשיהן משופעות כיתדות, שאם ישמע דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו. ותנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אזן כלה קשה ואליה רכה, שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה. תנו רבנן אל ישמיע אדם לאזניו דברים שאינם מהוגנים מפני שהם נכוות תחלה לאברים, עכ"ל.

ג׳וכן צריך ליזהר שלא לשמוע לשון הרע ושלא לקבלו, כי המקבלו יותר מן האומרו, כמו שיתבאר. עוד צריך ליזהר שלא יהיה אוטם אזנו מזעקת וגו' (משלי כא, יג).

ד׳עוד צריך ליזהר במה שאמר הנביא ישעיה ע"ה (ישעיה לג, טו) במדות הטובות שמנו חכמים (מכות דף כד ע"א) שהם יסודות התורה והמצות, אחד מהם היא (ישעיה לג, טו) אוטם אזנו משמוע דמים, כגון רבי אלעזר ברבי שמעון, והמעשה נאמר בבבא מציעא (דף פד ע"ב), ומשם יש ראיה גדולה שלא היה שותק כשהיה שומע זילותא דרבנן.

ה׳עוד צריך ליזהר שאם שמע כבר דבר הלכה או מדרש ושומע אותו עתה שנית, אל יעלם אזנו משמוע אותו ויאמר כבר שמעתי, שעל זה נאמר (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה. וכן פירשו במדרש (ילקוט משלי סימן תתקלז) בפסוק דדיה ירווך בכל עת (שם ה, יט), זה לשונם דדיה ירווך בכל עת, שלא תאמרו אשתקד שמענו אותה, שנאמר (שם כג, כב) אל תבוז כי זקנה אמך, ואם אמרתם כך אף אני יכול לומר לכם למה אתם קוראים את שמע פעמים ביום, למה אתם מתפללים שלשה פעמים ביום, שמא אתם מחדשים דבר, אם הלעגתם בדברי תורה אף אני איני שומע תפלתכם, שנאמר (שם כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, עד כאן לשונם.

ו׳עוד מדבר הפוגם בחוש השמע הוא אם משמיע קולו לאחר בהתפללו תפלת י"ח בחשאי, ומלבד מה שאמרו בגמרא (ברכות דף כד ע"ב) שהוא מקטני אמנה, האריכו בענשו בזוהר (פ' ויקהל דף רט ע"א) זה לשונו כדין אתער חד ממנא דקאים לסטר דרום דשמיה עזריא"ל סבא, ולזמנין אתקרי מחני"אל, בגין דאתמנא על שתין רבוא משריין, וכלהו מארי דגדפין מארי דמשריין מליין עיינין, ולגבייהו קיימי אינון משריין מאריהון דאודנין, ואקרון אודנין בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא דלא אשתמע ההיא צלותא לאחרא, ההיא צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרון מאריהון דאודנין, ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לעילא, ולא צייתין לה אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא, בגין כך בעי לאסתמרא דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא, ותו דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עילאה, ומלה דעלמא עלאה לא אצטריך למשמע. ואמר עוד לקמיה כד ההיא צלותא סלקא בלחישו, כל אינון שתין רבוא משריין, וכל אינון מארי דעיינין, וכל אינון דצייתין מארי דאודנין, כלהו נפקי ונשקי לההיא מלה דצלותא דסלקא, הדא הוא דכתיב (תהלים לד, טז) עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם, עיני ה' אל צדיקים, אלין מארי דעיינין דלתתא, בגין דאית מארי דעיינין לעילא, ואזניו אל שועתם אלין מאריהון דאודנין, עד כאן לשונו.

ז׳עוד מתיקון האזן, שאם שמע סוד שלא יגלהו, כדפ' באדרא (פ' האזינו דף רצד ע"ב) זה לשונו בהאי אודנא תליין רזין עילאין דלא נפקין לבר, בגין כך היא עקימא לגו, ורזא דרזין סתימין, ווי לההוא דמגלה רזין, ובגין דהאי אודנא בטיש רזין ועמיקותא דלגו נטיל לון, לא גלי רזין לאינון עקימין באורחייהו, אלא לאינון דלא עקימין, הדא הוא דכתיב (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, דנטיר אורחוי ונטיר מלין, עד כאן לשונו לעניננו.

ח׳עוד פירש שם סמוך לזה המאמר, שחוש השמע הוא משותף לעיני"ם ולחוט"ם ולפ"ה, זה לשונו בהאי נוקבא דאודנין תליין נוקבין אחרנין, נוקבין דעיינין, נוקבא דפומא, נוקבא דחוטמא, מההוא קלא דעייל בנוקבא דאודנין אי אצטריך עייל לנוקבי דעיינין ונבעין דמעין מההוא קלא, אי אצטריך עייל לנוקבא דפרדשקא הוא החוטם ומפקי תננא ואשא מההוא קלא, הדא הוא דכתיב (במדבר יא, א) וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה', ואי אצטריך עייל ההוא קלא לנוקבא דפומא ומליל וגזר גזרין מההוא קלא כלא, מההוא קלא עייל בכל גופא ואתרגיש מניה, במאי תלייא בהאי אודנא. זכאה מאן דנטיר מלוי, על דא כתיב (תהלים לד, יד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, עד כאן לשונו. ודבריו מובנים כפי הפשט, עם היות שיש בהם ודאי פנימיות הסוד.

ט׳ובזה נבין מה שאמרו ז"ל (ב"ק דף פה ע"ב) חרשו נותן לו דמי כולו, מפני שנמצאו כל אבריו בטלים. וכפי דבריו חוש הדבור וחוש השמע הפגם הוא בשניהם כאחת, וזה דקדק בסוף דבריו שאמר על דא כתיב נצור לשונך מרע וגו', שאם הוא מדבר רע הקול ההוא יכנס באזנים וירעיש כל הגוף ויגזור גזירות וכו', והיינו וישמע ה' ויחר אפו.

י׳מכאן יראה לאדם כמה פגם מגיע לשומע באזניו לשון הרע ודברים בטלים ושאר הדברים הפוגמים, ולזה אמר (כתובת דף ה ע"ב) שיכוף האליה בתוכה, כדי שלא יקבלו נזק שאר החושים, ובפרט במה שביארו שם באדרא שחכמה בינה ודעת כלולים בשמיעה. ואם מדבר לשון הרע לחבירו וכיוצא, מלבד פגם הדבור הוא מחטיא לחבירו בפגם השמיעה, וגם שישמע ה' ויחר אפו.

י״אובתיקונים (דף קכב ע"א) אמר שעיקר השמיעה היא בשמאל, ולכן צריך שאם שמע קולו שיהיה ביראה, ז"ל שמיעה יראי אלהים, ועליה אתמר (מל"ב יט, טז) הטה ה' אזנך ושמע, ותמן דחילו ופחד יצחק, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, ב) ה' שמעתי שמעך יראתי, ומאן דמשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בין בצעקה בלא דחילו, מיד (במדבר יא, א) וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה', וכמה נטורי תרעין תמן דאתקריאו אזני ה', עד כאן לשונו. הרי כל בחינות לא תעשה התלויים בשמיעה.

י״בובחינות העשה יש גם כן, ונתבאר בתיקונים (דף קלא ע"ב) אמרו ז"ל ואית פקודין דתליין בשמיעה, כגון קריאת שמע, או פקודין אחרנין דאתמר בהון (ברכות דף טו ע"א) אם השמיע לאזנו יצא, ודא תקיעת שופר, עד כאן לשונו.

י״גוברעיא מהימנא (פ' פנחס דף רכח-רכט) אמר שתיקון השמיעה בג' בחינות, אם לשמוע ח"י ברכות מפני ש"צ ולענות אמן על כל ברכה וברכה, אם לשמוע קריאת ספר תורה מפי שליח צבור, אם לשמוע סברת חבירו בהלכה, זה לשונו תיקונא תליתאה, ואינון דחשות לספר תורה בזמן דדבור נפיק מפי הקורא, איהו חשיב לגבייהו כאלו מקבלים אורייתא בטורא דסיני, ובזמנא דאמר איהו אנכי לא אשתמע קלא ולא דבורא אחרא דחיה אלא דיליה, כגוונא דא כד דבורא נפיק מפומיה דקודשא בריך הוא חיות אש חשות, ובזמנא דשתיק חיות אש ממללות, הדא הוא דכתיב (שמות כ, טו) וכל העם רואים את הקולות, קלין דחיוון דהוו שאגין, ואת הלפידים דהוו נפקין בדבור בחיוון בכמה מיני נגון קדם מלכא, ואלין אינון דחשות לספר תורה אינון דיוקנייהו דחיוון, ומני לון קודשא בריך הוא לאעלא לון בחדר דמראה אש בית לה. ועוד אינון דחשות בצלותא בח"י ברכאן, ייעלון בחדר דמראה דא. ועוד אינון דחשות להלכה, דאתמר ביה אגרא דשמעתא סברא, ייעלון בחדר דאיהו היכל דמראה דא, עד כאן לשונו.

י״דעוד בתיקונים (דף סג ע"א) זה לשונם קרבנא רביעאה האי איהו דמקבל קרבנא, לקבל אדם דאיהו מחשבה דקריב ומיחד כלא, ועליה אתמר (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם, האי איהו דמקרב קרבן לה' ודא אורייתא, ובגין דא תקינו בצלותא למשמע ספר תורה, למהוי ביה קרבנא שלים באדם, דאתמר ביה (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם. ובגין דא (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, עד כאן לשונם.

ט״וובכלל התיקון זה, כי לפעמים יקרה כי בעת קריאת התורה או תפלה ידבר איש עם חבירו במילי דעלמא, ויניח מלשמוע התורה או התפלה כדי לשמוע הדבר ההוא, כי צריך שלא יטה אזן לשמוע שום דבר אלא הדבר ההוא ששם בתחלה מגמת פניו לשמוע, ואפילו אם ידברו בדברי תורה לא יטה אזן, דשומע כעונה, ובעת קריאת התורה או בעת חזרת הש"צ התפלה אסור לו לעסוק בתורה כמבואר במאמר. והכלל כי אין לו לערב תיקון בתיקון, כי לכל אחד זמן בפני עצמו, כל שכן אם יערב חול בקדש כי אז פגם גדול.

ט״זעוד בתיקון השמיעה ביארו בתיקונים (דף קכב ע"א) זה לשונם ובגין דא צריך לבערא שער מעל אודנין, דלא יהון סתימן תרעין דשמיעה דצלותא, דבהון שמע צלותין ההוא דאתמר ביה (תהלים סה, ג) שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו, עד כאן לשונם.

י״זוהפגם הפוגם בריח שהוא החוטם, אין ספק שהכעס וחרון אף הוא הפוגם בו, וכמו שאמרו בזוהר (פ' תצוה דף קפב ע"א) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו (ישעיה ב, כב). וכן שלא ליהנות מריח ע"א ומאכלות אסורות. וכן להתרחק מריח בגדי אשת איש, מפני שיעורר לו תאוה רעה.

י״חותיקון הריח אמר שם בתיקונים (דף קלא ע"ב) זה לשונו וכל קרבנין דאינון ריח ניחוח לה', תליין בחוטמא ואעי בוסמין דאבדלתא, עד כאן לשונו.

י״טונראה לי שעתה בעונותינו שאין לנו קרבן, שיח שפתותינו יעלה במקום ריח כנודע שפי' ז"ל (ע' מנחות דף קי ע"א) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת וגו' (ויקרא ז, לז) העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו'. וכמו שעל ידי ריח הקרבן היה עושה נחת רוח למעלה כדפי' באדרא (פ' האזינו דף רצד ע"א) בחוטמא דזעיר, וירח ה' את ריח הניחוח (בראשית ח, כא), ריח הקרבן לא כתיב אלא את ריח הניחוח, דכלהו גבורן דאחידן בחוטמא וכל דאתאחדן בהו כלהו מתבסמאן. ואמר לקמיה, שעל גבי המזבח היה מתבסם האש והעשן היוצא משני הנקבים, והיה מתגלה חוטמא דאריך שעליו נאמר (ישעיה מח, ט) ותהלתי אחטם לך, וכן פי' בזוהר (פ' נח דף ע ע"א) עיין שם, ואם חטא אדם בכעס וחרון אף נתן מקום לגבורות שיתפשטו, על ידי עסקו בתורה יתבסמו ויכללו במקורם ויתגלו הרחמים העליונים לבסם הכל, ומה טוב אם יהיה בתענית שריח העולה מפיו הוא במקום קרבן, ועל ידי הבל התורה יעלה ריח פיו למעלה ליחד ולבסם הדינים, שכן הבל התורה היא סולם לעליית התפלה ולעליית הנשמה, כמו שיתבאר בשער התורה.

כ׳ואם יכוון בקריאתו במעשה הקרבן, שיעלה לפני אדם העליון שהוא סוד המחשבה יו"ד ק"א וא"ו ק"א, המקרב הכל, כמו שנתבאר לעיל, אפשר שיועיל גם כן לתקן המחשבות.

כ״אועוד בתיקון הריח אמרו בתיקונים (דף קכב ע"א) זה לשונם ריחא תמן אנשי אמת, ותמן סלקין כל ריחין וקיטורין ועשנין דקורבנין, וצלותין דאתחשיבו כקרבנין, ואם לא סליק לון בר נש ברחימו ודחילו, מה כתיב ביה (דברים כט, יט) כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא, עד כאן לשונו. והנה מתוך המאמר הזה יש ראיה אל כוונתינו, שהרי אמר שהתפלה שהיא במקום קרבן ועולה אל חוטמא דזעיר לעשות ריח נחוח, בהיות האדם עוסק בתפלה ההיא בדחילו ורחימו, ואם לאו ח"ו מפני צד הדין שבו מעורר כי אז יעשן אף ה' וגו', כל שכן העוסק בתורת קרבן שיעלה לריח ניחוח לתקן הדינין.

כ״בוכן דקדק הרשב"י ע"ה עוד בלשונו באמרו ותמן סלקין כל ריחין וקטורין וגו', והכוונה שגם הקטורת היה עולה למקום זה לבסם הדין, וגם אם יקרא האדם הקטורת בכוונה יעלה למקום זה לתקן ולבסם הדינין, ובשלהי פרשת ויקהל (דף ריח ע"ב) האריכו במעלת הקטורת, ונעתיק לשונו בענין התפלה, ומשם יש גם כן ראיה אל כוונתינו.

כ״גומה שאמר ואם לאו סליק לון בדחילו ורחימו, ולמעלה בענין השמיעה לא הזכיר אלא דחילו לבד. הטעם, כי הריח הוא בקו האמצעי, כמ"ש ריחא תמן אנשי אמת, ומדת אמת היא מיחדת השמאל והימין, שהם דחילו ורחימו, ולכך תיקון ריח התפלה וכל דבר שיעלה לחוטמא, הוא על ידי דחילו ורחימו.

כ״דובזה נכלל הפרק הזה: